Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
א[כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי
פ' נשא
(לז) והנה1145 גם1146 בתושבע"פ שנק' אשה כנ"ל אנו רואים ג"כ שיש בה בינה יתירה יותר מבתושב"כ, שלכן ארז"ל עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה, בפ"ב1147 דע"ז דל"ה א', ופרש"י דודיך דברי סופרים, מיינה, עיקר תורה שבכתב, וכנודע שיין הוא בינה1148 כו', וכמ"ש במ"א בענין ד' כוסות שהם
פ' נשא
(לז) והנה1145 גם1146 בתושבע"פ שנק' אשה כנ"ל אנו רואים ג"כ שיש בה בינה יתירה יותר מבתושב"כ, שלכן ארז"ל עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה, בפ"ב1147 דע"ז דל"ה א', ופרש"י דודיך דברי סופרים, מיינה, עיקר תורה שבכתב, וכנודע שיין הוא בינה1148 כו', וכמ"ש במ"א בענין ד' כוסות שהם
ברב
מבינה1149 ובענין יין המשמח אלקים1150 כו', וז"ע יינה של תורה, וכאשר ד"ס עריבים יותר מיינה ש"ת א"כ זהו בינה יתירה יותר כו'.
מבינה1149 ובענין יין המשמח אלקים1150 כו', וז"ע יינה של תורה, וכאשר ד"ס עריבים יותר מיינה ש"ת א"כ זהו בינה יתירה יותר כו'.
גוביאור1151 הענין יובן ע"פ מ"ש החדלתי את תירושי1152 המשמח אלקים ואנשים, וארז"ל אם <54>
דּ משמח אנשים1153, אלקי' במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, והענין הוא כי היין בענבים מבלע בליעי1154, וע"י הדריכה יוצאים מהעלם אל הגילוי, ולכן פעולתו בעבודה שיוצא ע"י מהעלם אל הגילוי, וזהו שאמרו נכנס יין יצא סוד1155 כו' וכתי' ויין ישמח לבב1156, שכ"ז הוא היציאה מהעלם אל הגילוי, וכל דבר שהוא בהעלם והסתר ביותר הנה הגילוי שאח"כ הוא ביתר שאת ויתר עז1157, ואין לך דבר בגילוי שלא הי' בהעלם תחלה וכמו הולד שהי' טמון בבטן האם כו', וע"י הלידה יוצא לגילוי, וכל שהוא בעיבור יותר1158 יוצא בריא יותר, וכן בזריעת הגרעין שצ"ל הגרעין מכוסה וטמון בעפר, וכאשר פועל בו העפר שנרקב אז יצמיח1159 ממנו אם תבואה או אילן ופירות כו', וכל מה שטמון ומתרקב יותר בארץ, צומחין וגדילין התבואה או הפירות ביותר בתוס' ברכה וריבוי ביותר, וכן גלות מצרים הי' בבחי' העלם ע"ד שאה"כ אותותינו לא ראינו כו' עי"ז הי' אח"כ מ"ת גילוי פב"פ1160, רק שהגילוי שבמ"ת הי' בחי' גליא שבתורה לכן הי' די רד"ו שנה, ולצורך גילוי היותר נעלה מוכרח שיהי' ההעלם יותר, וע"י זריעת מעהמ"צ יומשך הצמיחה כמ"ש זורע צדקות1161 מצמיח ישועות, שע"י הצדקה להחיות רוח שפלים1162 בכסף וזהב הגשמיים מצמיח ישועות לשון ויושע1163 ה' בחי' וגילוי שע"ה1164 נהורין1165 עילאין, וז"ע יין המשמח אלקי', כי פי' שם אלקים הוא בחי'
הרג
העלם והסתר כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי'1166 שבחי' השם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק להעלים ולהסתיר להיות נראה ליש ודבר וכשיוצא מהעלם אל הגילוי אז תהי' השמחה גדולה לאלקי' דוקא ששמחה הוא בחי' הגילוי, וכשמתגלה צמצום דש' אלקים1167 ה"ה בחי' שמחת אלקים שמשמח את הצמצומי' דש' אלקי', וזהו נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' ליריאיו1168 כו', הוא בחי' יין המשומר בענביו שהוא בבחי' העלם והסתר גדול מששת ימי בראשית1169 שהגילוי שיהי' לע"ל יהי' בבחי' א"ס עין לא ראתה1170 כו', וע' מענין יין המשומר בענביו משי"ב בד"ה ענין ברכת הזימון בסופו1171, אך הנה כל זה הוא בחי' השתלשלו' שה"ע העלם וגילוי בחי' יין כו', אך הנה כתי' כי טובים דודיך מיין1172 שפי' דודיך שהוא למעלה מבחי' השתלשלו' שזהו למעלה גם מבחי' העלם והיינו בחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע, כי אין ערוך לך1173, כי נפלאותיך ומחשבותיך זהו אלינו1174 אבל אין ערוך אליך כו', להיותך קדוש ומובדל בבחי' קדש מלה בגרמה כו' וכנ"ל שפנימיות אבא חשוב כמו פנימיות ע"י, וקמי' כחשיכה כאורה1175 שוין, והענין הוא דכמו שנמשך ההעלם לגילוי זהו נחשב כמו שיוצא מאפילה לאור גדול1176, וכמ"ש העם היושבים בחשך1177 ראו אור גדול, שמתחלה כשהי' האור בבחי' העלם החשך יכסה ארץ1178, וע"י הגילוי הנה ראו אור גדול ותהי' השמחה גדולה לאלקי' אבל קמי' עצמותו ית' הנה האור והגילוי זה שוה עם החשך שהי' תחלה, שהרי כל נהוראן מתחשכאן קמי'1179, וכתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם <55>
העלם והסתר כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי'1166 שבחי' השם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק להעלים ולהסתיר להיות נראה ליש ודבר וכשיוצא מהעלם אל הגילוי אז תהי' השמחה גדולה לאלקי' דוקא ששמחה הוא בחי' הגילוי, וכשמתגלה צמצום דש' אלקים1167 ה"ה בחי' שמחת אלקים שמשמח את הצמצומי' דש' אלקי', וזהו נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' ליריאיו1168 כו', הוא בחי' יין המשומר בענביו שהוא בבחי' העלם והסתר גדול מששת ימי בראשית1169 שהגילוי שיהי' לע"ל יהי' בבחי' א"ס עין לא ראתה1170 כו', וע' מענין יין המשומר בענביו משי"ב בד"ה ענין ברכת הזימון בסופו1171, אך הנה כל זה הוא בחי' השתלשלו' שה"ע העלם וגילוי בחי' יין כו', אך הנה כתי' כי טובים דודיך מיין1172 שפי' דודיך שהוא למעלה מבחי' השתלשלו' שזהו למעלה גם מבחי' העלם והיינו בחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע, כי אין ערוך לך1173, כי נפלאותיך ומחשבותיך זהו אלינו1174 אבל אין ערוך אליך כו', להיותך קדוש ומובדל בבחי' קדש מלה בגרמה כו' וכנ"ל שפנימיות אבא חשוב כמו פנימיות ע"י, וקמי' כחשיכה כאורה1175 שוין, והענין הוא דכמו שנמשך ההעלם לגילוי זהו נחשב כמו שיוצא מאפילה לאור גדול1176, וכמ"ש העם היושבים בחשך1177 ראו אור גדול, שמתחלה כשהי' האור בבחי' העלם החשך יכסה ארץ1178, וע"י הגילוי הנה ראו אור גדול ותהי' השמחה גדולה לאלקי' אבל קמי' עצמותו ית' הנה האור והגילוי זה שוה עם החשך שהי' תחלה, שהרי כל נהוראן מתחשכאן קמי'1179, וכתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם <55>
וּ הוא קדם כו', וזהו כי טובים דודיך מיין התגלות בחי' מהותו ועצמותו הנמשך ע"י עבודת התומ"צ דעכשיו שהוא בחי' התגלות שמו הגדול הוא טוב יותר מגילוי בחי' היין.
זרד
קיצור. עריבים עלי דברי דודי' כו', כי יינה ש"ת, הנה היין משמח אלקים כמו שהיין הוא אגור בענביו ויצא מהעלם אל הגילוי כן פעולתו לגלות צמצום דש' אלקי' וזהו השמחה לאלקי', אבל טובים דודיך שעי"ז נמשך מבחי' מלה בגרמי', ומבחי' אשר כל נהוראין מתחשכאין קמי', בחי' שמו הגדול.
קיצור. עריבים עלי דברי דודי' כו', כי יינה ש"ת, הנה היין משמח אלקים כמו שהיין הוא אגור בענביו ויצא מהעלם אל הגילוי כן פעולתו לגלות צמצום דש' אלקי' וזהו השמחה לאלקי', אבל טובים דודיך שעי"ז נמשך מבחי' מלה בגרמי', ומבחי' אשר כל נהוראין מתחשכאין קמי', בחי' שמו הגדול.
ח(לח) ויובן1180 בתוס' ביאור דהנה היין שרשו מבחי' הבינה וכתי' אם הבנים שמחה1181, שענין השמחה הוא בחי' גילוי ההעלם לכן נמשך בחי' זו מהבינה דוקא שענין בחי' הבינה הוא כשמבין ומשיג בטוב טעם תעלומות בחי' החכ'1182, שכשנמשכה בבחי' גילוי ההשגה והבנה להשיגה על בוריו אז יהי' השמחה כו', משא"כ כשעדיין אינו משיג הדבר בהשגה היטב, רק שעדיין השכל נעלם בכח חכמתו ואינו בבחי' הגילוי אצלו שישיגנה על בורי' לא יקבל ענג ושמחה כלל, כ"א טרוד הוא להוציאה מהעלם אל הגילוי ומייגע שכלו וכח בינתו להבינה בטוב שאז אינו נופל להיות בחי' שמחה עדיין מאחר שאין לו ממה עדיין, כ"א שיכול להיות אצלו הזזה והתפעלות מבחי' ברק המבריק שהבריק בכח חכמתו שיש לומר בכאן סברא זו, ושזהו טעם דבר ההלכה אבל עדיין נעלמת ממנו, ומפני שעכ"ז ה"ז פתיחת הגילוי שהרי מקודם הי' נסתם ממנו לגמרי וכענין אשתומם כשעה חדא1183 שהוא העלאת כלי שכלו לבחי' משכיל כמ"ש במ"א, לכן כאשר נפתח אצלו מקור על בחי' הגילוי ה"ז ניזז ממקומו ומתפעל, אבל א"א לכנות זאת בשם שמחה שהרי ממה ישמח שהרי אינו יודע עדיין כלל כו', רק כשבא ההשכלה בהשגה גמורה בבינה להבין עומקה של הלכה וטעמה או את ההשכלה החדשה כשהשכיל אז מתמלא שמחה, ונמצא כי השמחה היא בבינה וזהו אם הבנים שמחה שמבחי' אם הבנים היינו בינה מקור הבנים ז"א, משם נמשך השמחה כו', אך הנה נודע כי הבינה הוא בחי'1184 עלמא דאתכסי' כמ"ש בזהר בכ"ד וע' זח"א ויצא קנ"ג ב' ודף קנ"ד1185, לכן זה הי' עבודת הלוים דכתי' בהם ועבד הלוי הוא1186 שעבודת הלוים הוא להמשיך מבחי' הוא, דהיינו בחי' עדאת"כ כי הוא פי' על דבר הנעלם והיינו בינה1187 עדאת"כ, ובזהר פי' הוא דא עתיקא1188 היינו בחי' התגלות עתיק שבבינה, ועבודתם הוא להמשיך
טרה
מהעלם דעדאתכ"ס לבחי' הגילוי, וזהו ע"י השיר שהיו אומרים על היין שהוא בחי' בינה, ושהי' כנוס עצור ואגור בענבי' תחלה ויצא מהעלם אל הגילוי לכן פעולתו שע"י שיר הלוים על היין יצא העלם בחי' עדאת"כ אל בחי' הגילוי, וזהו יין המשמח אלקים ואנשים שמביא בחי' האלקות לידי גילוי לאנשים, והיינו <56>
מהעלם דעדאתכ"ס לבחי' הגילוי, וזהו ע"י השיר שהיו אומרים על היין שהוא בחי' בינה, ושהי' כנוס עצור ואגור בענבי' תחלה ויצא מהעלם אל הגילוי לכן פעולתו שע"י שיר הלוים על היין יצא העלם בחי' עדאת"כ אל בחי' הגילוי, וזהו יין המשמח אלקים ואנשים שמביא בחי' האלקות לידי גילוי לאנשים, והיינו <56>
יּ ע"י הבינה שמבין ומשיג גדולת ה' שעי"ז תתלהב נפשו בה' אחד, וכמו יין הגשמי שמביא וגורם השמחה וגילוי ההעלם, וכאמרם ז"ל נכנס יין יצא סוד שמה שהי' אצלו בסוד כמוס ונעלם יוצא ע"י היין לגילוי כו', ונמצא כי עבודת הלוים בשוררם שירה על היין ה"ז כדוגמת המועדים שכמו המועדים1189 הם גילוי השמחה כמ"ש מועדים לשמחה1190 כן ע"י שיר הלוים שמשוררים על היין נמשך ג"כ השמחה, ועכ"ז יש הפרש ביניהם, והוא עד"מ אדם שמתפעל ושמח מאיזהו דבר אעפ"כ יכול להיות השמחה וההתפעלות אצלו בהעלם מזולתו, והיינו שיהי' תוכו רצוף חדוה ושמחה ואינו גילוי לעין כל, אבל כשנתפעל ונשמח מאד מאיזהו דבר אזי בולט ויוצא לחוץ עד שנראה שמחתו לעין כל ומרנן ומרקד ברגל ומטפח בידיו כמו בשמחת נשואין, או מחדות1191 ושמחת יו"ט שלכן אומרים והשיאנו ביו"ט1192 שלהיות גילוי השמחה אז בתוקף מאד נעלה אינה יכולה להיות בהסתר כלל מרוב גדולת השמחה, ועד"ז יובן בשיר הלוים ג"כ שעם היות שע"י שמשוררים על היין נמשך גילוי השמחה שמתפעל מבחי' גילוי גדולת א"ס ב"ה עכ"ז ה"ה מתיישב בכלי שזה נחשב לקצת העלם להיות כי אור השמחה מתלבש בכלי, והכלי מגבילתו, אבל במועדים השמחה בוקע הכלי והאור יוצא לחוץ שמחמת ריבוי ותוקף האור הנה האור בוקע את הכלי כו' ויוצא לחוץ להיות נראה לכל מחמת רוב גדולת השמחה וריבוי גילוי ההעלם וע' בלק"ת בד"ה ה' לי בעוזרי1193, וכמו שא"י היא ארץ זבת חלב ודבש1194 שמחמת תוס' האור אין הכלים מגבילי'1195 השפע לכן זבת חלב ודבש כו'.
יאוכמו שענין השמחה בגשמיות הוא שמרנן ומרקד ברגליו שהוא ברעש כו' כן ויותר מכן הוא הרינון והריקוד ברוחניות בשירות ותשבחות לפני ה' ע"ד מש"א והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול1196, רק שבאופנים נת' במ"א שזהו מפני העדר השגתם1197, וכאן זהו מפני גילוי ההשגה כנ"ל.
יבקיצור. בינה אם הבנים שמחה, שעיקר השמחה כשמבין בטוב ההשכלה אבל כשעדיין בבחי' ברק המבריק לא שייך שמחה, וזהו שיר הלוים ועבד הלוי
יגרו
הוא דא עתיקא שמתגלה בבינה, והוא ע"ד יו"ט, רק ששיר הלוים הוא כשהשמחה מתיישב בכלי, ומועדים לשמחה כשבקע ויוצא לחוץ כו'.
הוא דא עתיקא שמתגלה בבינה, והוא ע"ד יו"ט, רק ששיר הלוים הוא כשהשמחה מתיישב בכלי, ומועדים לשמחה כשבקע ויוצא לחוץ כו'.
יד(ט"ל) אמנם1198 עבודת הכהנים הי' במקדש בבחי' היותר גבוה מהלוים, ויובן זה ע"פ מ"ש בזח"ג דל"ט ע"ב דיין מסט' דלואי1199 אתי כו', וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין1200, כי טבע המים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך1201 והוא בחי' כהן שההשפעה יורדת לכה"ג ומשם לכל הכהנים כמארז"ל כה"ג נוטל חלק בראש1202 ענין בחי' הראש הוא בחי' משפיע לכל האברים, ויין הוא בחי' לוים שהיא ההעלאה ממקום נמוך למקום גבוה מאד נעלה, וזהו ג"כ ענין לארמא קלא1203 ברעש ושיר שהוא בחי' התגלות כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאי' בשיר1204 בבחי' גילוי ועלי' מלמטלמ"ע, משא"כ הכהנים עבודתם <57>
טוּ בחשאי1205 כמו בחי' מים שהילוכם בחשאי, ומישבים הצמא1206 שהוא הרצוא כו', שגורמי' שיושקט התשוקה והצמאון כו', ונמצא מובן שעבודת הכהנים היא במעלה היותר עליונה מעבודת הלוים כו', וע"ד הקבלה זהו ההפרש שבין חכ' לבינה שעבודת הלוים היא בבחי' בינה שנק' הוא כנ"ל, והכהנים הם מבחי' חכ' שנת"ל1207 באריכות מעלת החכ' לגבי הבינה כערך אצי' לגבי בריאה, וכמו שהי' במקדש כן גם עכשיו יש ג"כ ב' בחי' אלו, וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה1208, וא"כ בד"א של הלכה יש ג"כ בחי' עבודת הכהנים ולוים כו', והיינו בחי' תושב"כ ותושבע"פ1209 והנה תושב"כ היא רק בחי' אותיות לבד1210 וצירופיהן, וכמארז"ל כל התורה שמותיו של הקב"ה1211, ולכן כל אותיותיה
טזרז
מנויות1212 לבלי יעדיף ויחסר מהן, וכן כל אות צ"ל בדמותו ותבניתו והנגיעה פוסלת1213 בהם, והנה נודע ממ"ש במ"א בענין ופתחת עליו פתוחי חותם1214 שהאותיות הם בחי' בינה1215, וכנראה בחוש שכשבא השכל לידי השגה והבנה מתגלים בו בחי' אותיות המחשבה, אבל בחי' חכ' שהיא למעלה משכל המושג אין בו בחי' אותיות עדיין, ונמצא מובן כי ענין בחי' אותיות התורה זהו בחי' בינה, ואע"ג דאורייתא מחכ' נפקת, י"ל שנפקת מחכ' וגילוה הוא בחי' בינה, וכענין שנת"ל שבחי' יסו"א מאיר ומתגלה בבינה1216 שאז נעשה מיו"ד וא"ו ע"ש, ולכן הי' מיצ"מ עד מ"ת חמשים יום כנגד חמשים שערי בינה1218 שנבראו בעולם וביום החמשים שעה"נ ניתנה תורה1217, אמנם בחי' תושבע"פ הוא בחי' חכ' ושם אין האותיות עיקר כ"כ אלא ההשכלה דוקא שהשכל המתגלה בבחי' האותיות זהו העיקר, וכמו התוס' והרא"ש1219 ששניהם אומרים שכל אחד ועכ"ז הם באותיות אחרים1220 כו', ולכן אין מדקדקי' באותיות דתושבע"פ כ"כ וכ"ש בתמונתם ובנגיעתם כו', כי בתושבע"פ העיקר הוא ההשכלה והחכ' וכמו שא' בגמ' מ"ט דר' מאיר1221 שהוא בחי' טעמים שהם בחכ'1222, ומ"ש במ"א שתושב"כ הוא ז"א ותושבע"פ מל'1223 וכמ"ש בת"ז מל' פה תושבע"פ קרינן לה1224 הרי בחכ' יסד ארץ כנ"ל וכונן שמים ז"א בתבונה כו', ונמצא מובן שעבודת הלוים עכשיו זהו הלימוד בתושב"כ, והלימוד בתושבע"פ זהו כמו בחי' עבודת הכהנים שעבודתם בחשאי בחי' חכ'.
מנויות1212 לבלי יעדיף ויחסר מהן, וכן כל אות צ"ל בדמותו ותבניתו והנגיעה פוסלת1213 בהם, והנה נודע ממ"ש במ"א בענין ופתחת עליו פתוחי חותם1214 שהאותיות הם בחי' בינה1215, וכנראה בחוש שכשבא השכל לידי השגה והבנה מתגלים בו בחי' אותיות המחשבה, אבל בחי' חכ' שהיא למעלה משכל המושג אין בו בחי' אותיות עדיין, ונמצא מובן כי ענין בחי' אותיות התורה זהו בחי' בינה, ואע"ג דאורייתא מחכ' נפקת, י"ל שנפקת מחכ' וגילוה הוא בחי' בינה, וכענין שנת"ל שבחי' יסו"א מאיר ומתגלה בבינה1216 שאז נעשה מיו"ד וא"ו ע"ש, ולכן הי' מיצ"מ עד מ"ת חמשים יום כנגד חמשים שערי בינה1218 שנבראו בעולם וביום החמשים שעה"נ ניתנה תורה1217, אמנם בחי' תושבע"פ הוא בחי' חכ' ושם אין האותיות עיקר כ"כ אלא ההשכלה דוקא שהשכל המתגלה בבחי' האותיות זהו העיקר, וכמו התוס' והרא"ש1219 ששניהם אומרים שכל אחד ועכ"ז הם באותיות אחרים1220 כו', ולכן אין מדקדקי' באותיות דתושבע"פ כ"כ וכ"ש בתמונתם ובנגיעתם כו', כי בתושבע"פ העיקר הוא ההשכלה והחכ' וכמו שא' בגמ' מ"ט דר' מאיר1221 שהוא בחי' טעמים שהם בחכ'1222, ומ"ש במ"א שתושב"כ הוא ז"א ותושבע"פ מל'1223 וכמ"ש בת"ז מל' פה תושבע"פ קרינן לה1224 הרי בחכ' יסד ארץ כנ"ל וכונן שמים ז"א בתבונה כו', ונמצא מובן שעבודת הלוים עכשיו זהו הלימוד בתושב"כ, והלימוד בתושבע"פ זהו כמו בחי' עבודת הכהנים שעבודתם בחשאי בחי' חכ'.
יזרח
ויובן עוד מדוע בחי' גילוי השמחה הוא מבינה, ע"פ מה שנודע שבינה דינין מתערין בסופה, שענין בחי' הדינים זהו בחי' הצמצומי' המעלימים ומסתירים, ואין הגבורות נמתקים אלא בשרשן1225 דהיינו בבחי' הבינה, וכאשר מאיר מבחי' הבינה שרש ומקור כל הגבורות והדינים והצמצומים אזי מתגלה ויוצא מהעלם אל הגילוי, וזהו אם הבנים שמחה, והשמחה לאלקים הוא כנ"ל, אבל בחי' החכ' היא מלה בגרמי' ואינה שייכ' כלל שעדיין היא למעלה מבחי' ההעלם דגילוי זה כו', וגם בבחי' הבינה עצמה י"ל שבינה <58>
ויובן עוד מדוע בחי' גילוי השמחה הוא מבינה, ע"פ מה שנודע שבינה דינין מתערין בסופה, שענין בחי' הדינים זהו בחי' הצמצומי' המעלימים ומסתירים, ואין הגבורות נמתקים אלא בשרשן1225 דהיינו בבחי' הבינה, וכאשר מאיר מבחי' הבינה שרש ומקור כל הגבורות והדינים והצמצומים אזי מתגלה ויוצא מהעלם אל הגילוי, וזהו אם הבנים שמחה, והשמחה לאלקים הוא כנ"ל, אבל בחי' החכ' היא מלה בגרמי' ואינה שייכ' כלל שעדיין היא למעלה מבחי' ההעלם דגילוי זה כו', וגם בבחי' הבינה עצמה י"ל שבינה <58>
יחּ יתירה ניתנה בבחי' תושבע"פ ע"ד מ"ש בסידור1226 ובמ"א שלא נדפס1227 בדרוש ברכת הזימון1228 על כוס יין מבינה דאצי', ולע"ל על יין המשומר בינה דא"א כו', ועד"ז ענין בינה יתירה כי טובים דודיך דברי דודים דוקא עריבים עלי יותר, או כענין שנת' במ"א ששופר הוא בינה1229, ושופר גדול בינה דא"א1230, וכענין ההפרש בין ג"ע בינה1231 ועוה"ב, ותחה"מ היא ג"כ בינה1232 אלא שהיא בחי' בינה יתירה כו'.
יטקיצור. כהנים עבודתם יותר גבוה מהלוים, וע"פ1233 ההפרש בין יין למים, ועכשיו בעבודה זהו תושב"כ ותושבע"פ, וגם השמחה מבינה לפי שאין הגבורות נמתקין אלא בשרשן, ובינה יתירה ע"ד כסא1235 דמ"מ1234, ושופר גדול ותחה"מ כו'.