Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Maamarim·On the Day of the Firstfruitsתורת שמואל·תר"ם ח"א·מאמרים·וביום הביכורים כו' והנה כאשר נמשך

אוביום הביכורים כו' והנה כאשר נמשך
בס"ד יום א' דחגה"ש אחר התפלה
(לא-גל)

בא' דחה"ש
(וביום הביכורים⁹⁸⁸ בהקריבכם מנחה חדשה כו' מקרא קדש⁹⁸⁹, מנחה חדשה זו היא מנחת ביכורי קציר חטים⁹⁹⁰ שהם שתי הלחם דכתי' בהם חמץ תאפינה⁹⁹¹. <45>

גּ וצ"ל מפני מה מנחה זו באה חמץ דוקא וכמארז"ל כל המנחות⁹⁹² כו' חוץ מחמץ שבתודה⁹⁹³ ושתי הלחם שבאו חמץ, ויובן בהקדם ההפרש בין שבת

דקפח
ליו"ט⁹⁹⁴, שהשבת נק' קדש, כמ"ש ושמרתם את השבת⁹⁹⁵ כי קדש היא, ויו"ט נק' מקרא קדש, כמ"ש מקרא קדש יהי' לכם⁹⁹⁶, הנה קדש היא מלה בגרמה היא בחי' והחכ' מאין תמצא שנת"ל שגם אחר שנמצאת מאין היא ג"כ אין ).

ה(לא) והנה כאשר⁹⁹⁷ נמשך הארה מועטת ע"י חלון בחי' יסו"א, וע' מענין חלון בפרד"ס⁹⁹⁸ ערך חלון⁹⁹⁹ ובמאו"א אות ח' סעי' ס"ה כ' חלון נק' היסוד של כל ספירה¹⁰⁰⁰ עכ"ל. א"כ מובן שהארה הנמשך מבחי' חכ' נק' בשם חלון שזהו ההשפעה הנשפע מבחי' יסו"א, והוא בחי' יו"ד, ואח"כ כאשר בא שפע זו להיות בגדר המשכה ומשפיע בבינה נעשה מן יו"ד וא"ו, היינו שהארה מועטת הנ"ל נמשך בבינה שיהי' מבין עצם ההשכלה כי החכ' היא בחי' אין כנ"ל וא"א להשיגה ולהבינה רק ההארה הנשפע בחי' יו"ד ההשפעה שדרך חלון שזהו בגדר המשכה הנה זה בא בבינה בבחי' הרחבה, ולכן נק' בינה קדוש בוא"ו, וכנודע שתמונת וא"ו הוא קו שבראשו יו"ד¹⁰⁰¹, והוא אשר מבחי' יו"ד נמשך איזה המשכה משם, ולא כפי עצמיות היו"ד היינו בחי' עצם ההשכלה כמו שהוא בבחי' היו"ד שע"ז מורה הקו של הוא"ו רק שבראשו יו"ד שבא מבחי' היו"ד כו'.

ווהנה קוטב דרוש זה הוא לפי משנ"ת במ"א דבחי' אבי"ע שבאצי' הנה החכ' היא בחי' אצי' שבאצי', והבינה היא בחי' בריאה¹⁰⁰² שבאצי', וז"א הוא בחי' יצי' שבאצי' ומל' היא בחי' עשייה שבאצי', ובחי' א"א הוא למעלה מאבי"ע שבאצי', אלא כענין שיש ד"י ארמ"ע¹⁰⁰⁵ ויש בחי'¹⁰⁰⁶ היולי¹⁰⁰³ שכולל כולם¹⁰⁰⁴, והוא מקור

זקפט
לד"י הנ"ל, וכן משמע בלק"ת סד"ה ששים המה מלכות דל"ט ע"ג בשם ע"ח שער מ"ז פ"ג¹⁰⁰⁷ וז"ל¹⁰⁰⁸ דכל עיקר ענין המסך שבין אצי' לבריאה ז"ע שהבינה דאצי' מלבשת התלבשות גמור להחכ' והיא בחי' מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה כו' עכ"ל. לכן לפ"ז הרי כמו שהאצי' גבוה הרבה מהבריאה, כך הוא גבוה בחי' אבא מבחי' אימא¹⁰⁰⁹ כו', ולכן עצמיות בחי' אבא אינו מאיר בבינה רק הארה לבד הוא שמאיר מאבא לאימא ע"י בחי' חלון שהוא יסוד דאבא כו'.

חאמנם בביאור ע"פ ושננתם לבניך¹⁰¹⁰ משמע שהכתר הוא אצי' שבאצי' וחכ' היא בריאה שבאצי', וכ"מ בד"ה את שבתותי תשמרו שבלק"ת פ' בהר¹⁰¹¹ בענין בורא קדושים ישתבח שמך, וכ"כ הרמ"ז פ' ויצא בדף ק"נ¹⁰¹², וכ"כ עוד ס"פ קרח¹⁰¹³, אבל עכ"ז כאן הולך ע"ד הנ"ל דאבא הוא אצי' שבאצי' ובינה הוא בריאה שבאצי', וכמדומה שכן¹⁰¹⁴ האריך בס' אשל אברהם¹⁰¹⁵, ואל"ב¹⁰¹⁶.

טוענין בחי' ההארה <46>

יּ שנמשך מאבא לאימא היא רק שנמשך ממנה השכלה כמו שמסביר אחד איזה דבר קטן נקודה אחרונה שבשכלו לתלמיד ובודאי מובן מאליו אשר גם הנקודה קטנה שבשכלו אינו מבין התלמיד כמו שמבין הרב, רק המשכה והארה מנקודה הקטנה נמשך ומאיר בשכל התלמיד, ולבעבור זה נק' קדוש בוא"ו היינו שמקבלת בהרחבה המשכה מהארת נקודה קטנה של בחי' קדש, וע' מענין ב' בחי' נקודה בביאור מאה"ז¹⁰¹⁷ בלק דף קצ"ג ע"פ אודה שמך כי עשית פלא, שנקודה א' היא בחי'¹⁰¹⁸ יסו"א שמאיר בבינה, ונקודה עילאה סתימאה זהו כמו

יאקצ
שהחכ' מקבל מהכתר, וגם בח"ס שייך לומר כן ע"ש פ"ד, וי"ל שלכן נק' החכ' אין כו', וכאשר בבינה מתקבל בבחי' הרחבה עז"נ להנחיל אוהבי יש, ש"י עולמות¹⁰¹⁹, וזהו שרש ההפרש בין שבת ליו"ט שהשבת נק' קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, ויו"ט נק' מקרא קדש, כי מה שהשבת נק' קדש שהוא לשון מובדל לפי שענין השבת הוא בחי' עליות העולמות למעלה מעלה כמו למשל כאשר אדם עוסק במלאכתו בכתיבה עד"מ וכדומה אז יורדים ומתפשטי' כחות נפשו ונתצמצם בעסק דבר מעשה ההוא, וכאשר שובת ממלאכתו אז חוזרים כחותיו למקורם ושרשם ונכללי' שם ושובת ממה שירדו כחותיו למטה תחלה, ולכן בשבת נא' וישבות ביום השביעי¹⁰²⁰, והיינו כי כל ימי המעשה נמשך וירד מאתו ממקורו בחי' הבל¹⁰²¹ לעשרה מאמרות יהי אור¹⁰²² כו' וביום השביעי שבת ממלאכתו ונתעלו כל העולמות לשרשן, לכן שבת נק' קדש למעלה מגדר המשכה, ואז זווגא דכנס"י במלכא קדישא¹⁰²³ היינו להוליד נשמות חדשות דכתי' אין כל חדש תחת השמש, בקהלת סי' י"א ט'¹⁰²⁴, כי אחר ההשתלשלות אין כל חדש רק לחזק הישינות אחר שכבר בא בגדר ההשתלשלו' אורות בכלים א"כ אין כל חדש רק לחזק כו', אבל בשבת כשחוזר ונתעלה לשרשו למעלה, אז נמשך ומתגלה הארה אורות נשמות חדשות¹⁰²⁵, וזהו שלמעלה מן השמש יש חדשות והיינו בחי' נשמות חדשות.

יבוהרמ"ז ר"פ בהעלותך דקמ"ח ע"ב כ' בד"ה והוא שמשא כו'¹⁰²⁶ וז"ל נודע שאור הגנוז הוא בחי'¹⁰²⁷ פנימיות יסוד אבא דכתי' בי' ופני לא יראו¹⁰²⁸, אבל הארת¹⁰²⁹ יסודו שמאירות בתוך¹⁰³⁰ זעיר ה"ס השמש, באופן שמה שתמצא בזהר ובדברי הקדמונים שהתפארת ה"ס השמש ירצה לומר אור זעיר שמצד אבא, והוא מאיר לכל דכתי' כולם בחכ' עשית¹⁰³¹ עכ"ל. וא"כ צ"ל משנ"ת שכשמקבל מבחי' חכ' יש כל חדש לחדש נשמות חדשות, צ"ל שיש בזה ג' מדרגות, הא' הוא הארת יסוד אבא כשמאיר בז"א הוא סוד השמש ובבחי' זו אין כל חדש, ויסוד אבא בעצמו הוא

יגקצא
למעלה מהשמש וזהו בחי' ב', ולהיות כי זהו לעילא מן שמשא לכן נמשך מזה נשמות חדשות וזהו שנת' שכשנמשך מן החכ' נמשך נשמות חדשות כו', ובחי' הג' זהו פנימיות יסו"א <47>

ידּ שמבחי' זו א"א להמשיך עכשיו כי פנימיות אבא הוא חשוב כמו פנימיות עת"י¹⁰³² כמ"ש הרמ"ז פ' כי תצא דרע"ו ע"ב בד"ה כימי צאתך כו'¹⁰³³.

טוקיצור. שכאשר נמשך מחכ' הארה מועטת ע"י חלון בחי' יו"ד כשנמשך בבינה נעשה וא"ו, וזהו קדוש בוא"ו, כי החכ' הוא אצי' שבאצי' ובינה בריאה שבאצי', כמו שמסביר א' נקודה אחרונה שבשכלו לתלמיד, להנחיל אוהבי יש, ושבת אקרי קדש ל' הבדלה עליות העולמות למעלה מגדר המשכה, ואז זיווגא דכנס"י במלכא קדישא כי אין כל חדש תחת השמש אבל בשבת כשחוזר ונתעלה לשרשו למעלה אז נמשך ומתגלה¹⁰³⁴ נשמות חדשות, וצ"ל שיסו"א עצמו הוא למעלה מן השמש, וזה מאיר בשבת כו'.

טז(לב) והנה¹⁰³⁵ כתיב ה' בחכ' יסד ארץ¹⁰³⁶ כונן שמים בתבונה, וצ"ל זה איך ארץ שהיא בחי' תחתונה יותר מן השמים יסודתה מחכ' ושמים מתבונה, אך הענין הוא דשמים עם היות שהם אהוי"ר¹⁰³⁷ עכ"ז העיקר הוא בחי' אהבה ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות ומאש הוא רק השי"ן לבד¹⁰³⁸, ולמעלה הם בחי' חו"ג דז"א¹⁰³⁹, שהוא בחי' יש מי שאוהב¹⁰⁴⁰ וזה נמשך מבינה שהוא מקור ושרש היש¹⁰⁴¹, בינה דינין מתערין מינה¹⁰⁴², כי אחר שנמשך בבחי' השגה והבנה שייך שיומשך ע"י הבנה זו לאהוב את הדבר או להיפך לשנוא אותה וזהו מה שבינה היא אם הבנים¹⁰⁴³ כו', דחו"ג דז"א כנודע.

יזקצב
ובזח"א¹⁰⁴⁴ דמ"ז סע"א דהא באורייתא אתברא עלמא ואשתכליל¹⁰⁴⁶ הה"ד ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג' י"ט), ובפ' ויגש דר"ז ע"א פי' וז"ל כד ברא קוב"ה עלמא חמי דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא, פי' במק"מ וז"ל כד ברא קוב"ה א"ס עלמא עולם האצי' חמי דלא יכיל לאתקיימא¹⁰⁴⁷ עד דברא אורייתא פי' אבא כי יסו"א נק' תורה, ובזח"ג פנחס דרמ"ח ע"א וז"ל בחכ' יסד ארץ, חכמה אבא ארץ ברתא, כונן שמים דאיהו ברא עם אימא דאיהו תבונה, ודף רנ"ו סע"ב בחכ' יסד ארץ, באבא יסד ברתא וכ"כ עוד שם דרנ"ח ע"א¹⁰⁴⁵, והענין הוא כי בחי' מל' הוא ביטול היש כמו עבד המשתחוה לאדונו שמבטל מהו"ע ומשתחוה בפישוט ידים ורגלים לאדוניו שענין ההשתחוואה הוא שמשוה ראשו ורגליו ששניהם בטלים בשוה לאדוניו, ששרש ומקור בחי' ביטול זה נמשך מבחי' החכ', רק כי חכ' עצמה היא בחי' ביטול עצמי בלי שום מציאות יש כלל וכלל, ובחי' מל' הוא בחי' ביטול היש לבד, שעם היותו מציאות היש מ"מ הנה הוא בטל ומשתחוה לאדוניו כו', ובאמת בעבודה י"ל עוד יתרון בבחי' ביטול היש לגבי בחי' החכ', שהרי בחכ' לא יפלא כלל ענין בחי' הביטול שהרי לא יש שם כלל בחי' מציאות היש, משא"כ במל' שיש מציאות היש ועכ"ז הוא משתחוה לאדוניו מלא קומתו שמורה על ביטולו ה"ז עבודה כו'. אך מ"מ הביטול דחכ' כח מ"ה הוא <48>

יחּ בחי' ביטול יותר, רק שבחי' ביטול זה שיש בבחי' המל' שרשו מעצם בחי' הביטול שיש בחכ' וזהו בחכ' יסד ארץ כו'.

יטקיצור. בחכ' יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, שמים חו"ג שרשם מהבינה אם הבנים, אבל ארץ בחי' מל' ביטול היש שרשו מבחי' ביטול אמיתי דמ"ה דחכ', לכן בחכ' דוקא יסד ארץ.

כ(ג"ל) ולהיות¹⁰⁴⁸ כי החכ' והמל' שניהם הם בחי' ביטול לכן נק' שניהם בשם אחד, והיינו כי המל' נק' בשם דוד¹⁰⁴⁹ עבדי¹⁰⁵⁰, ומשה עבדי¹⁰⁵¹ הוא

כאקצג
בחי' חכ', שהוא בחי' ביטול עצמי ולכן אמר ונחנו מ"ה¹⁰⁵² היינו בחי' מ"ה דחכמה כו', ודוד עבדי בחי' ביטול היש, ולכן אמר ע"ע ואנכי תולעת¹⁰⁵³ ולא איש חרפת אדם להיותו בבחי' הביטול רק שהוא בחי' ביטול היש, ועכ"ז שם אחד להם עבד ע"ש הביטול, וכן שניהם נק' בשם חכמה ובשם יו"ד וכענין יו"ד בראש יו"ד בסוף¹⁰⁵⁴ חכ' בראש וחכ' בסוף¹⁰⁵⁵, וכן שניהם נק' בשם יראה, יר"ע ויר"ת, רק שזה עילא וזה תתא, ומ"מ הכל שם אחד, והיינו מפני כי המל' בחי' יראה תתאה שרשה מהחכ' בחי' יראה עילאה כו'. ושרש ההפרש בין ששת ימי החול לשבת, שבכל ששת ימי המעשה הוא כמו עד"מ המלך שיוצא לעבדיו לחוץ במקום שהם ושם העבד משתחוה לאדוניו במקומו עצמו, אבל בשבת הוא עליות העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים לבוא לפני אדוניו להשתחוות אליו, ובודאי שאינו דומה ההשתחוואה ובחי' הביטול שבחוץ לבחי' ההשתחווא' והביטול שבפנים, רק מ"מ שניהם בחי' הביטול כו', ולהיות כי בשבת הוא עליות העולמות שבא למקור ושרש הביטול בחי' ביטול העצמי, לכן אז הוא הזווג להוליד נשמות חדשות כו', רק שם למעלה הוא רק התגלות אורות לבד, וע"י מטרוניתא ששם הוא ה"ג מנצפ"ך¹⁰⁵⁶ המחלקן לנשמות אברהם לבד כו' כ"א בפ"ע, לכן עיקר ההולדה הוא ע"י מטרוניתא וזהו זיווגא דכנס"י במלכא קדישא כי ההשפעה שמקבלת המל' מן חכ' צ"ל ע"י זעיר לכן נק' מלכא קדישא¹⁰⁵⁷ כי בשבת מקבל זעיר מוחין דאבא הנק' קדש ומשפיע למטרוניתא, אך הנה ידוע כי באתעדל"ת אתעדל"ע וא"כ ממילא מובן שבשבת צ"ל העלאת מ"ן דמל' בא"א¹⁰⁵⁸ שלא כאשר בימי החול ולפ"ע ההעלאת מ"ן¹⁰⁵⁹ כן נמשך המ"ד, וזהו שא' בזהר מהיכן יהי' הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה זהו בזמנא דנטלא מבי אבא כו', כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע¹⁰⁶⁰ לצורך ההשפעה לחזק הישינות כו', וכל ההשפעות והמשכות דחול הוא הכל למטה מן השמש מה שנמשך ע"י השתלשלו' מבינה שדינין מתערין מינה היינו שהיא אם הבנים דחו"ג אברהם ויצחק שאברהם יצא ממנו ישמעאל¹⁰⁶¹ כו' עד שבהשתלשלו'¹⁰⁶² נתהוה צפרנים

כבקצד
ויש גמור, א"כ כל העבודה דחול אין יכול להיות רק לאכפיי', כי מאחר שההמשכה וההתגלות <49>

כגּ הוא מבינה אשר היא מקור להיות דינין מתערין כו' א"כ א"י להיות העבודה בבחי' אתהפכא לגמרי, כ"א העלאת מ"ן בבחי' אתכפיא לבד, וזהו מפני שבששת ימי המעשה נמשך הכל ע"י השתלשלו' אורות בכלים כו', אבל בשבת דנטלא מבי אבא שיש התגלות הארה למעלה מהשתלשלות מבחי' חכ' אשר והחכ' תחי', וכתי' ימותו ולא בחכ'¹⁰⁶³ שלא הי' שם שבירה כלל, ומחמת בחי' זו יכול כאו"א למסו"נ על קדה"ש בלי שום טעם ודעת רק מפני שבבחי'¹⁰⁶⁴ חכ' שבנפשו אין שום מקום לסט"א לאחוז כלל, לכן בשבת דנטלא מבי אבא הארת החכ' יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא, ולפ"ע אתעדל"ת אתעדל"ע מן בחי' שלמעלה מהשתלשלו' ג"כ התגלות אורות לבד להוליד נשמות חדשות, אבל יו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשלו' רק בהעלם¹⁰⁶⁵ יש בה הארה מבחי' יסו"א, לכן נק' מקרא קדש כו', ומכ"ז מובן איך שע"י היראה דוקא יכולים לבא לבחי' קדש עילאה ולא ע"י אהבה, ונמצא כי בינה יתירה יש בבחי' אשה יראת ה' יותר מבאיש בחי' זכר חסדו¹⁰⁶⁶ כו'.

כדקיצור. החכ' והמל' שניהם נק' חכ' ויו"ד ויראה ועבד, רק בחול הוא השתחואות העבד בחוץ ובשבת עולה לפנים, והכח ע"ז הוא דנטלא מבי אבא הארת החכ' במל', והעבודה היא בבחי' אתהפכא כו', ולכן מובן שבינה יתירה יש בבחי' היראה כו'.

כה(והנה כ"ז הוא בכל המועדים שנק' מקרא קדש כנ"ל, אבל נוסף עליהם חה"ש שבו ניתנה תורה¹⁰⁶⁸ שזהו לבד היו"ט דחה"ש, שהרי מועד דחה"ש הוא שהוא יום החמשים¹⁰⁶⁹, וכמ"ש בזהר בענין ז' שבועות שהם ז"נ¹⁰⁷⁰ ויום החמשים הוא הטבילה¹⁰⁷¹, ומה שניתנה תורה זהו היחוד המשכת הטיפה, ולכן הכל מודים שמ"ת הי' בשבת¹⁰⁷², והיינו כשם ששבת הוא מוחין דאבא כך בחי' התורה היא ג"כ המשכת

כוקצה
החכ' רק ששבת היא בבחי' עלי' ומ"ת הוא המשכה למטה, ולכן בחה"ש זמן מ"ת הי' קרב גם חמץ¹⁰⁷³ להיות כי ימותו ולא בחכ', והיש דחמץ מתעלה להיות ויגבה לבו בדרכי ה'¹⁰⁷⁴, משא"כ בשבת להיותו בבחי' עלי' הרי א"א שיתעלה החמץ, אבל בחה"ש כשנמשך למטה מתברר גם החמץ, שיהי' אכילה לכהנים¹⁰⁷⁵ שזהו ע"ד אכילת אדם כו' כמ"ש בד"ה מזמור לתודה¹⁰⁶⁷ )¹⁰⁷⁶.