Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אאני לדודי הב'
ש"פ תבוא תר"ם לפ"ק
אני לדודי1 ודודי לי ר"ת אלול3 וס"ת ד' יודי"ן4 והם מ' יום שמר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ ועליהם נא' ואנכי עמדתי בהר5 כימים הראשונים מה הראשונים ברצון6 אף האחרונים ברצון, ולזה אמר הרועה בשושנים2 מה שושנה אית לה תליסר עלין7 דסחרין לשושנה כך כנס"י אית לה תליסר מכילין דרחמים דסחרין לה8. והנה כתי' דודי לי ואני לו9 הרועה בשושנים, ופסוק זה קאי על יצי"מ וקרי"ס כ"ה במפרשי'10 ובמדר'11, וצ"ל מה שייך לזה הרועה בשושנים דלכאור' י"ג ת"ד12 אין להם שייכות עם תורה. אך הנה בפסוק אחר כתי' אני לדודי ועלי תשוקתו13, ותי' תשוקתו מורה על חמדת הלב כביכול של הקב"ה לכנס"י יותר מאני לדודי, וצ"ל למה צריך להתשוקה, וכמו שמקשים המפרשים על מ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם14, ולעבדו בכל לבבכם15, מה צורך יש לעבודה למעלה, דאנת הוא שלימותא דכולא16, דלמטה שייך עבודת עבד להאדון שהוא חסר והעבד משלים חסרונו, אבל למעלה אינו שייך זה, וכמו"כ יש להקשות ג"כ על מ"ש ועלי תשוקתו.
ש"פ תבוא תר"ם לפ"ק
אני לדודי1 ודודי לי ר"ת אלול3 וס"ת ד' יודי"ן4 והם מ' יום שמר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ ועליהם נא' ואנכי עמדתי בהר5 כימים הראשונים מה הראשונים ברצון6 אף האחרונים ברצון, ולזה אמר הרועה בשושנים2 מה שושנה אית לה תליסר עלין7 דסחרין לשושנה כך כנס"י אית לה תליסר מכילין דרחמים דסחרין לה8. והנה כתי' דודי לי ואני לו9 הרועה בשושנים, ופסוק זה קאי על יצי"מ וקרי"ס כ"ה במפרשי'10 ובמדר'11, וצ"ל מה שייך לזה הרועה בשושנים דלכאור' י"ג ת"ד12 אין להם שייכות עם תורה. אך הנה בפסוק אחר כתי' אני לדודי ועלי תשוקתו13, ותי' תשוקתו מורה על חמדת הלב כביכול של הקב"ה לכנס"י יותר מאני לדודי, וצ"ל למה צריך להתשוקה, וכמו שמקשים המפרשים על מ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם14, ולעבדו בכל לבבכם15, מה צורך יש לעבודה למעלה, דאנת הוא שלימותא דכולא16, דלמטה שייך עבודת עבד להאדון שהוא חסר והעבד משלים חסרונו, אבל למעלה אינו שייך זה, וכמו"כ יש להקשות ג"כ על מ"ש ועלי תשוקתו.
בוהענין דהנה אמרז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים17 וג"ז צ"ל למה נתאווה18 כו'. אך באמת אינו ידוע לנו למה נתאווה אף שבאמת מס' יש ע"ז טעם אך אינו ידועה19 ומושג לנו הטעם. אבל זה אנו יודעים שנתאווה. וכן
גתשמז
ארז"ל ע"פ שוקיו ועמודיו שש20 שוקיו זה עולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו21 עמודי שש שנברא בשש, מפני מה נשתוקק אין אנו יודעין אבל זה אנו יודעים שנשתוקק. ולקרב קצת אל השכל מהו"ע נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ומהו"ע ברה"ע, הנה אי' בתדב"א שני דברים קדמו לעולם22 תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קדום אומר אני ישראל קדום, ורבינו ז"ל הביא ראי' לזה23 דכל התורה הוא צו אל ישראל24 דבר אל בנ"י25 וכ"כ בתורה הקדומה ג"כ א"כ ישראל קדמו. ועיקר המכוון הוא העבודה והתומ"צ הוא שבהם וע"י ניכר העבודה וכמ"ש אתה בחרתנו26 מכל העמים כו' וקדשתנו במצותיך וכתי' כי בך בחר ה' מכל העמים להיות לו לעם סגולה27, ובמה יודע איפוא28 הלא ע"י התומ"צ, דעצם המצות אינם תופסים מקום כלל דמה איכפת לו להקב"ה29, וכל מצותיך צדק30, רק עיקר המכוון הוא העבודה, ולא שהי' הרצון תחילה בתומ"צ ואח"כ נבראו ישראל לקיימם, אלא עיקר הרצון בעבודת ישראל ולכן נעשו המצות שע"י יוכר העבודה, ומ"ש אנכי עשיתי ארץ31 ואדם עלי' בראתי ונת"ל (ה' ד"ה ואהבת32 ע') דמה שנמשך מאנכי מי שאנכי33 שיהי' ארץ הוא בשביל האדם, ובראת"י בגימ' תרי"ג34 שעיקר המכוון בשביל תומ"צ, צ"ל ג"כ שעי"ז ניכר העבודה אבל המכוון בשביל עבודת ישראל, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו35 ונושא הפשוט ממ"ש ואדם עלי' בראתי הוא בשביל ישראל, ומ"ש בראתי בגימ' תרי"ג כדי שיהי' אדם אתם אתם קרוים אדם36 הוא ע"י התורה אבל עיקר המכוון הוא עבודת ישראל (בפ"א37 וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים
ארז"ל ע"פ שוקיו ועמודיו שש20 שוקיו זה עולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו21 עמודי שש שנברא בשש, מפני מה נשתוקק אין אנו יודעין אבל זה אנו יודעים שנשתוקק. ולקרב קצת אל השכל מהו"ע נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ומהו"ע ברה"ע, הנה אי' בתדב"א שני דברים קדמו לעולם22 תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קדום אומר אני ישראל קדום, ורבינו ז"ל הביא ראי' לזה23 דכל התורה הוא צו אל ישראל24 דבר אל בנ"י25 וכ"כ בתורה הקדומה ג"כ א"כ ישראל קדמו. ועיקר המכוון הוא העבודה והתומ"צ הוא שבהם וע"י ניכר העבודה וכמ"ש אתה בחרתנו26 מכל העמים כו' וקדשתנו במצותיך וכתי' כי בך בחר ה' מכל העמים להיות לו לעם סגולה27, ובמה יודע איפוא28 הלא ע"י התומ"צ, דעצם המצות אינם תופסים מקום כלל דמה איכפת לו להקב"ה29, וכל מצותיך צדק30, רק עיקר המכוון הוא העבודה, ולא שהי' הרצון תחילה בתומ"צ ואח"כ נבראו ישראל לקיימם, אלא עיקר הרצון בעבודת ישראל ולכן נעשו המצות שע"י יוכר העבודה, ומ"ש אנכי עשיתי ארץ31 ואדם עלי' בראתי ונת"ל (ה' ד"ה ואהבת32 ע') דמה שנמשך מאנכי מי שאנכי33 שיהי' ארץ הוא בשביל האדם, ובראת"י בגימ' תרי"ג34 שעיקר המכוון בשביל תומ"צ, צ"ל ג"כ שעי"ז ניכר העבודה אבל המכוון בשביל עבודת ישראל, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו35 ונושא הפשוט ממ"ש ואדם עלי' בראתי הוא בשביל ישראל, ומ"ש בראתי בגימ' תרי"ג כדי שיהי' אדם אתם אתם קרוים אדם36 הוא ע"י התורה אבל עיקר המכוון הוא עבודת ישראל (בפ"א37 וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים
דתשמח
שע"י העבודה ממשיכים כמו בעת הבריאה, ולמעלה מזה). וענין העבודה מהו, הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט38 לברוא את העולם צמצם א"ע, ובמ"א אי' כביכול סילק אורו הגדול על הצד39 ונשאר מקום פנוי, הגם שאינו שייך מקו"פ דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי41 ונשאר רשימה40, ונת' במ"א (ה' בד"ה גן נעול, מצה זו42 ע') שהוא מהאור שלא נגע בו הצמצום. אך מ"מ הוא בהעלם ואינו מאיר לידי גילוי, וראשית הגילוי הוא מה שנמשך המשכת הקו, והקו מסתיים באצי'43 (ובפ"א והארת הקו בוקע הפרסא44 ומאיר בבי"ע), והעבודה הוא להמשיך תוס' אורות באצי'45 ויבקע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה ויאיר בבי"ע ג"כ.
שע"י העבודה ממשיכים כמו בעת הבריאה, ולמעלה מזה). וענין העבודה מהו, הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט38 לברוא את העולם צמצם א"ע, ובמ"א אי' כביכול סילק אורו הגדול על הצד39 ונשאר מקום פנוי, הגם שאינו שייך מקו"פ דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי41 ונשאר רשימה40, ונת' במ"א (ה' בד"ה גן נעול, מצה זו42 ע') שהוא מהאור שלא נגע בו הצמצום. אך מ"מ הוא בהעלם ואינו מאיר לידי גילוי, וראשית הגילוי הוא מה שנמשך המשכת הקו, והקו מסתיים באצי'43 (ובפ"א והארת הקו בוקע הפרסא44 ומאיר בבי"ע), והעבודה הוא להמשיך תוס' אורות באצי'45 ויבקע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה ויאיר בבי"ע ג"כ.
הוהנה לכאורה צ"ל מה שייך תוס' אורות באצי' הלא אצי' הוא אלקות46 ובעה"ק אי' על ע"ס דאצי' הוא אינון ואינון הוא47, ובחי' הו"א, הוא א"ס סתים ונעלם ומה שייך תוס' אורות בבחי' הוא. אך הענין הוא דמה שאו' שאצי' הוא אלקות, הוא בערך הנבראים אפי' בערך ע"ס דבריאה שהם ראשית ההתהוות, בערכם נק' אצי' אלקות, אך קריאת שם אלקות הוא כמ"ש בל"א49 געטליך ולא אלוקה48 שהוא מה שקורין ג' א' ט'50 שזה מורה על יחודו ואחדותו שהוא בחי' יחיד, משא"כ אלקות הוא רק געטליך, ולכן אי' באגה"ק דאיהו מתייחד עם גרמוהי51 אשר בהן וע"י מהווה
ותשמט
מאין ליש, הרי אין בכח הגרמוהי לבד לברוא מאין ליש, איך שיפורש גרמוהי אם על כלים דע"ס או על ז"ת52 ונכלל בזה האור והכלי, רק בחי' איהו הוא המהווה, וצריך להיות ע"י בחי' גרמוהי כדי שיהי' מציאות היש כמו שהוא עתה ושיהי' התחלקות (ה' מ"ש שיהי' מציאות היש צ"ע שהרי מה שיהי' מציאות היש הוא מצד אוא"ס הסוכ"ע53 וכמבו' במ"א באריכות וכמשנת"ל ד"ה יפה שעה אחת בתשו'54, יעו"ש, ואפ"ל שאין זה בדקדוק שהכוונה כאן לבאר מהיכן המציאות היש כו' וצ"ע, ע') רק שעי"ז נשלם תכלית המכוון שיהי' ביטול היש להאין, ומ"מ לפ"ז בחי' גרמוהי הוא הכח המגביל, ובחי' איהו הוא כח המהווה וההתהוות היא דבר מלא דבר55 והוא בחי' בבע"ג (ע' משנת"ל ד"ה הנ"ל ההפרש בין איהו דחיוהי ואיהו דגרמוהי56, דאיהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בחי' כח הגבול, וי"ל שהוא כח הגבול שבא"ס שלפני הצמצום ששם יש כח על ההגבלה וכמ"ש בעה"ק דא"ס הוא שלימותא דכולא57 כו' והו"ע ע"ס הגנוזות במאצילן58 ר"ל בא"ס עצמיות המאציל טרם שנתצמצם עדיין, אך בערך הנבראים הוא בבע"ג שה"ה א"ס עדיין שהם א"ס אחדות פשוטה וכמבואר במ"א באריכות בענין ע"ס הגנוזות הנ"ל, וגם בע"ס דאצי' אמר בעה"ק וכ"ח הגבול הנמצא ממנו תחילה59 כו' הרי שהם רק כח הגבול ולא ח"ו הגבלה ממש ועמ"ש מזה במאמר ד"ה הנה שיטת הר"ם מראקנטי60 ע') א"כ אינם בערך זל"ז, והי'61 אפשר ר"ל שהם כחות מחולקים וכח ההתהוות הוא מצד בחי' איהו כנ"ל ע') הרי שגרמוהי אין
מאין ליש, הרי אין בכח הגרמוהי לבד לברוא מאין ליש, איך שיפורש גרמוהי אם על כלים דע"ס או על ז"ת52 ונכלל בזה האור והכלי, רק בחי' איהו הוא המהווה, וצריך להיות ע"י בחי' גרמוהי כדי שיהי' מציאות היש כמו שהוא עתה ושיהי' התחלקות (ה' מ"ש שיהי' מציאות היש צ"ע שהרי מה שיהי' מציאות היש הוא מצד אוא"ס הסוכ"ע53 וכמבו' במ"א באריכות וכמשנת"ל ד"ה יפה שעה אחת בתשו'54, יעו"ש, ואפ"ל שאין זה בדקדוק שהכוונה כאן לבאר מהיכן המציאות היש כו' וצ"ע, ע') רק שעי"ז נשלם תכלית המכוון שיהי' ביטול היש להאין, ומ"מ לפ"ז בחי' גרמוהי הוא הכח המגביל, ובחי' איהו הוא כח המהווה וההתהוות היא דבר מלא דבר55 והוא בחי' בבע"ג (ע' משנת"ל ד"ה הנ"ל ההפרש בין איהו דחיוהי ואיהו דגרמוהי56, דאיהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בחי' כח הגבול, וי"ל שהוא כח הגבול שבא"ס שלפני הצמצום ששם יש כח על ההגבלה וכמ"ש בעה"ק דא"ס הוא שלימותא דכולא57 כו' והו"ע ע"ס הגנוזות במאצילן58 ר"ל בא"ס עצמיות המאציל טרם שנתצמצם עדיין, אך בערך הנבראים הוא בבע"ג שה"ה א"ס עדיין שהם א"ס אחדות פשוטה וכמבואר במ"א באריכות בענין ע"ס הגנוזות הנ"ל, וגם בע"ס דאצי' אמר בעה"ק וכ"ח הגבול הנמצא ממנו תחילה59 כו' הרי שהם רק כח הגבול ולא ח"ו הגבלה ממש ועמ"ש מזה במאמר ד"ה הנה שיטת הר"ם מראקנטי60 ע') א"כ אינם בערך זל"ז, והי'61 אפשר ר"ל שהם כחות מחולקים וכח ההתהוות הוא מצד בחי' איהו כנ"ל ע') הרי שגרמוהי אין
זתשנ
בו כח להוות מאין ליש וכ"ז מפני שהוא אלקות ולא אלקה, וכדי שיהי' בחי' אצי' הוא מחמת הצמצום הראשון שפעל כ"כ שיהי' עולם כזה שלא יהי' אלקה כ"א אלקות.
בו כח להוות מאין ליש וכ"ז מפני שהוא אלקות ולא אלקה, וכדי שיהי' בחי' אצי' הוא מחמת הצמצום הראשון שפעל כ"כ שיהי' עולם כזה שלא יהי' אלקה כ"א אלקות.
חוענין תוס' באצי' היינו שיומשך מלמעלה דאצי' באצי', ובד"כ הוא ההמשכה מלפני הצמצום, ואז בוקע הפרסא ומאיר בבי"ע ג"כ, הגם שלמעלה מאצי' הוא ג"כ רצון ורצון אותיות צנור62 מ"מ הוא למעלה מאצי' שהוא אלקות, ושרש הענין דהנה המצות לבד שהם רצה"ע שרצון אותיות שנמשך63 הרצה"ע למטה, ואמרז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה ופי' אמרתי ונעשה רצוני64 הוא בחי' א"ס בעל הרצון ויש מה שנושא וסובל בחי' הרצון הכללי, לבד זאת הם פועלים הזדככות בהעולם וכמ"ש גם את העולם נתן בלבו65 שלפ"ע המעשה המצות הוא מברר בהעולם ג"כ, דהנה המצות נתלבשו בדברים גשמים ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי שופר קרן של איל66 גשמי ד"מ שבלולב צמחים גשמים והנה צומח זה כשאוכלו מי שאינו מצווה לברך עליו ה"ה נשאר בנוגה כמו שהי' מקודם רק שנתעלה מצומח למדבר67 וה"ז עלי' קטנה, אבל כשמברך עליו ה"ה מעלה אותו ומכ"ש כשעושה אותה מצוה הרי נעשה כלי להרצון פרטי ולהרצון כללי שכולל כל הרצונות ומה שנושא הרצון הכללי דתי' בע"ל הרצון הוא ל' מרא ורבון וכמו באדם למטה יש לו רצון פרטי ורצון פשוט כללי שכוללם יחד והאדם שיש לו הרצון הכללי, וכמו"כ יובן למעלה ג"כ שיש כל הבחי' הנ"ל, וכ"ז יש בהמצוה הגשמיות ואלמלא ניתנה רשות לעין לראות68 היו רואין כח הבעל הרצון שיש בהמצות וכמ"ש בסש"ב אלמלא ניתנה רשות69 לעין לראות בריאה יש מאין היו רואין איך שכל מציאות היש הוא אין ואפס וכמו"כ בהמצוה הי' רואין הכח בעל הרצון שמלובש בהמצוה, רק שעכשיו מעלים ומסתיר אבל לע"ל יאיר ויתגלה בחי' זו וזהו ונגלה כבוד ה' וראו70 כו' כי עין בעין יראו71 כו' חשף ה' את זרוע קדשו72, חשף הוא גילוי שיתגלה בחי' א"ס בעהר"צ ולא יהי' עוד העלם והסתר, ומ"ש זרוע קדשו דכלליות המצות נק' בשם צדקה73 והיד שנותנת הצדקה והמעות גשמים או ד"א שמחי' בו
טתשנא
העני ה"ז כלי לא"ס בעהר"צ, וכמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה74 בענין תקיעות שופר (ה' בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ז פ"ב75 ע') ואתה בהתקע שופר בר"ה תקונו והכשירו הנה תהי' תנועתו כלה באבריך ידיך פשוטות ללקיחת השופר אצבעותיך מקמצות להחזיק בו גרונך ולשונך וכלי הקול בהנעים76 תקיעתו תהיינה אזניך קשובות ורגליך עומדות ועיניך עצומות ויתר חלקך נרעדים וחרדים (ה' עכ"ל) והלב ישמע הקול שופר והמוח ירגיש בזה וכן כל הרמ"ח אברים77 (ה' וכן קחשיב שם בשארי מצות ותפלה ע"ש ע') הרי כל האברים הם כלים לא"ס בעהר"צ, ולע"ל יתגלה בחי' זו, שזהו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר דכשילמוד תורה יראה את פה המדבר כנגדו78 וכן יראה פה המדבר את התורה וכמו בהר סיני שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו79 וכמו"כ יהי' לע"ל, ואמר ורא"ו כל בשר שיהי' בחי' ראי' ולא ראי' גשמיות כ"א שישיג בשכלו, אך לא השגה לבד אלא ראי' (ה' אפ"ל ראיות המהות בעין השכל וע' מזה בד"ה וככה ל"ז80 ע'), ובחי' זו יש עתה ג"כ במצות אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו, וכמו מ"ש בע"ח שנשאר פנוי והלא נשאר רשימה וגם עכשיו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא81, אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו. וכמו"כ במצות ג"כ, ואיך המצות הם כלים לא"ס בעהר"צ, הענין הוא כמו שמבואר במ"א (ה' ד"ה אלה תולדות נח ל"ז82 ע') על מארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם83, דהנה חיות האדם הוא מחו"צ84 לאחר שנפרד החיות מהם דבע"ח טעון שחיטה85 ובלא שחיטה אסור באכילה, וצומח תולשין אותו תחילה שנפרד ממנו החיות, והוא מפני שבכל דבר יש גוף ונפש ושרש הגוף מבחי' א"ס הסוכ"ע והנפש מבחי' ממכ"ע, וקבלת החיות הוא מגוף גשם הדבר אשר שרשו מסוכ"ע, הגם שגוף האדם ג"כ מסוכ"ע צ"ל דמוצא פי ה' שבמאכל86 הוא גבוה יותר ממוצא פי ה' שבאדם, וכ"ז עתה שגוף האדם
העני ה"ז כלי לא"ס בעהר"צ, וכמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה74 בענין תקיעות שופר (ה' בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ז פ"ב75 ע') ואתה בהתקע שופר בר"ה תקונו והכשירו הנה תהי' תנועתו כלה באבריך ידיך פשוטות ללקיחת השופר אצבעותיך מקמצות להחזיק בו גרונך ולשונך וכלי הקול בהנעים76 תקיעתו תהיינה אזניך קשובות ורגליך עומדות ועיניך עצומות ויתר חלקך נרעדים וחרדים (ה' עכ"ל) והלב ישמע הקול שופר והמוח ירגיש בזה וכן כל הרמ"ח אברים77 (ה' וכן קחשיב שם בשארי מצות ותפלה ע"ש ע') הרי כל האברים הם כלים לא"ס בעהר"צ, ולע"ל יתגלה בחי' זו, שזהו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר דכשילמוד תורה יראה את פה המדבר כנגדו78 וכן יראה פה המדבר את התורה וכמו בהר סיני שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו79 וכמו"כ יהי' לע"ל, ואמר ורא"ו כל בשר שיהי' בחי' ראי' ולא ראי' גשמיות כ"א שישיג בשכלו, אך לא השגה לבד אלא ראי' (ה' אפ"ל ראיות המהות בעין השכל וע' מזה בד"ה וככה ל"ז80 ע'), ובחי' זו יש עתה ג"כ במצות אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו, וכמו מ"ש בע"ח שנשאר פנוי והלא נשאר רשימה וגם עכשיו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא81, אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו. וכמו"כ במצות ג"כ, ואיך המצות הם כלים לא"ס בעהר"צ, הענין הוא כמו שמבואר במ"א (ה' ד"ה אלה תולדות נח ל"ז82 ע') על מארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם83, דהנה חיות האדם הוא מחו"צ84 לאחר שנפרד החיות מהם דבע"ח טעון שחיטה85 ובלא שחיטה אסור באכילה, וצומח תולשין אותו תחילה שנפרד ממנו החיות, והוא מפני שבכל דבר יש גוף ונפש ושרש הגוף מבחי' א"ס הסוכ"ע והנפש מבחי' ממכ"ע, וקבלת החיות הוא מגוף גשם הדבר אשר שרשו מסוכ"ע, הגם שגוף האדם ג"כ מסוכ"ע צ"ל דמוצא פי ה' שבמאכל86 הוא גבוה יותר ממוצא פי ה' שבאדם, וכ"ז עתה שגוף האדם
יתשנב
הוא מגושם לכן הוא מקבל חיות ג"כ מגשם הצומח ובע"ח, אבל לע"ל שיזדכך האדם וכמו באדה"ר דעקב הי' מכהה אור גלגל חמה87 מצד ריבוי האור ולא זו לבד אלא שהבהירות הוא באו"א לגמרי והוא מפני שהי' יציר כפיו של הקב"ה וכמו"כ לע"ל שלא יהי' אב ואם88 ה"ז ע"ד יציר כפיו של הקב"ה לכן יקבל החיות שלו מבחי' א"ס הסוכ"ע מקור הדבר גשמי, וכמו"כ לע"ל שיזדככו הגשמים ויהי' בערך מקורם א"ס הסוכ"ע לכן יהיו כלים לא"ס בעהר"צ, וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שבחי' א"ס עצומ"ה יאיר למטה דוקא, וע"י המצות ממשיכים בחי' זו, וזהו דודי לי ואני לו הרועה בשושנים דכדי שיהי' אני לו צ"ל תחילה דודי לי וזהו קאי על יצ"מ ומ"ת שהי' גילוי אלקות וכמ"ש עד שנגלה עליהם89 מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכים כמ"ש הנה המלכים נועדו90, מלכי המלכים חו"ב, מלך מלכי המלכים כתר91, והוא למעלה מאצי' והעטרה שע"ג הראש שבכל עולם הוא כתר, ובמ"ת כתי' וירד ה' על הר סיני92 ועי"ז ואני לו, דנפשו יצא בדברו93 על כל דו"ד פרחה נשמתם94, ובד"כ הוא שיהי' קיום המצות כדבעי דכשמניח תפילין יכוון95 לשעבד הלב והמוח וכן שארי המצות, וזהו עבודה מל' עורות עבודים96 דכשמעבדין עורות הם אינם בערך מכמו שהיו קודם, וצ"ל דגם קודם שעבדן הי' בהם הטוב הזה אלא שהי' בהעלם והעבוד פועל יציאה מהעלם אל הגילוי, וכמו"כ כאן גם במצות דעכשיו יש בהם בחי' א"ס בעהר"צ אלא שהם בהעלם ולע"ל יאיר ויתגלה בחי' זו.
הוא מגושם לכן הוא מקבל חיות ג"כ מגשם הצומח ובע"ח, אבל לע"ל שיזדכך האדם וכמו באדה"ר דעקב הי' מכהה אור גלגל חמה87 מצד ריבוי האור ולא זו לבד אלא שהבהירות הוא באו"א לגמרי והוא מפני שהי' יציר כפיו של הקב"ה וכמו"כ לע"ל שלא יהי' אב ואם88 ה"ז ע"ד יציר כפיו של הקב"ה לכן יקבל החיות שלו מבחי' א"ס הסוכ"ע מקור הדבר גשמי, וכמו"כ לע"ל שיזדככו הגשמים ויהי' בערך מקורם א"ס הסוכ"ע לכן יהיו כלים לא"ס בעהר"צ, וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שבחי' א"ס עצומ"ה יאיר למטה דוקא, וע"י המצות ממשיכים בחי' זו, וזהו דודי לי ואני לו הרועה בשושנים דכדי שיהי' אני לו צ"ל תחילה דודי לי וזהו קאי על יצ"מ ומ"ת שהי' גילוי אלקות וכמ"ש עד שנגלה עליהם89 מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכים כמ"ש הנה המלכים נועדו90, מלכי המלכים חו"ב, מלך מלכי המלכים כתר91, והוא למעלה מאצי' והעטרה שע"ג הראש שבכל עולם הוא כתר, ובמ"ת כתי' וירד ה' על הר סיני92 ועי"ז ואני לו, דנפשו יצא בדברו93 על כל דו"ד פרחה נשמתם94, ובד"כ הוא שיהי' קיום המצות כדבעי דכשמניח תפילין יכוון95 לשעבד הלב והמוח וכן שארי המצות, וזהו עבודה מל' עורות עבודים96 דכשמעבדין עורות הם אינם בערך מכמו שהיו קודם, וצ"ל דגם קודם שעבדן הי' בהם הטוב הזה אלא שהי' בהעלם והעבוד פועל יציאה מהעלם אל הגילוי, וכמו"כ כאן גם במצות דעכשיו יש בהם בחי' א"ס בעהר"צ אלא שהם בהעלם ולע"ל יאיר ויתגלה בחי' זו.
יאוהנה כ"ז כשמקיימים תומ"צ וכמ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב זו תפילה97 שהוא החיות של כל המצות (ה' לכן אין התפלה במנין תרי"ג מצות98 וכמו החוט השדרה שאינו נמנה ברמ"ח אברים99, ח"י ברכאן דצלותא ח"י חוליות שבשדרה100 וכמבואר כ"ז במ"א ע'), אך כשפגם הן
יבתשנג
במ"ע או במל"ת, ואפי' בהרהורי עבירה שבאמת קשה מעבירה101 וצ"ל איך שייך לומר קשה כו'. והענין דאין ר"ל שהמעשה קל יותר מההרהור, אלא מפני שכח המח' הוא כח דק יותר לכן ע"י הפגם הוא נפסד יותר וכמו בגד משי הרבב מפסיד אותו יותר מבגד פשתן דכשמכבסין אותו ה"ה כמקדם משא"כ בגד משי שאינו דומה כמו שהי' קודם מפני שהוא דק יותר וכמו"כ יובן כאן שכח המח' הוא כח דק ורוחני יותר לכן פועל בו הפגם יותר, ועוי"ל (בפ"א הגם שהמח' הוא רק לבו"ש להרצון הרי מ"מ הוא לבוש לכח הרצו"ן) דהנה המח' הוא לבוש לרצון, וא"כ כשפוגם במ"ע או במל"ת ה"ז כמו מחוסר אבר או קלקול בגידי הדם, אבל הרצון הוא כלל הכוללם יחד וכשפוגם במח' ה"ה פוגם בהכלל לכן הוא קשה יותר כו'. ועוי"ל דמעשה כשעושה אותה נפסק התאווה אבל המח' יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט ומצד התמדת הפעולה קשה יותר כו'. ומי שפגם בהנ"ל ה"ה חולה וכמו החולה אינו מועיל לו אכילה ושתי' וצריך רפואות תרופות מיוחדות לרפאות אותו, וכמו"כ מי שפגם באחת מאלה ה"ה חולה ואינו מועיל לו אכילה ושתי' היינו תורה וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים102, לכו לחמי בלחמי103, אלא צריך רפואה וארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם104, וכמו כשנותנין רפואה על מקום פצע או חבורה ה"ה שורף ומכלה מקום החבורה ופועל שיעלה בשר אחר חי, כמו"כ ענין התשובה הוא חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי כמו הרפואה שעוקר בשר החי (ה' ועי"ז ה"ה דוחה את החיצונים וקליפות וסט"א שינקו עד עתה מן הקדושה ע"י מעשיו הרעים, וע"י תשובה ה"ה מכלה אותם, ובכח התשובה להוציא שפע הקדושה אפי' מה שנמשך בעמקי הקליפות ר"ל וכידוע המעשה מהבע"ת (ושמו ר"פ105 ) שע"י התשובה הוציא ניצוצות הקדושות שנמשכו ביסוד דנוקבא דקליפה ר"ל, אך זהו ע"י תשובה עילאה, אך מ"ש כאן חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי, ענין החרטה מבואר במ"א כמו מי שבא במצולות ים106 במים עמוקים מאד ובאו לו מים עד נפש ממש ה"ה צועק במר נפשו ומתחרט מאד למה עשה כזאת לילך במים עמוקים, וכמו"כ צ"ל החרטה דתשובה, א"כ ה"ז תשובה עילאה, וענין עקירת הרצון הוא ג"כ כנ"ל, ואפשר שהכוונה כאן ג"כ על בחי' תש"ע. ומ"ש במשל שפועל שיעלה בשר חי, אפשר בהנמשל הוא שע"י שפגם במ"ע הרי חסר יומא חסר לבושא חדא107 וע"י התשובה
במ"ע או במל"ת, ואפי' בהרהורי עבירה שבאמת קשה מעבירה101 וצ"ל איך שייך לומר קשה כו'. והענין דאין ר"ל שהמעשה קל יותר מההרהור, אלא מפני שכח המח' הוא כח דק יותר לכן ע"י הפגם הוא נפסד יותר וכמו בגד משי הרבב מפסיד אותו יותר מבגד פשתן דכשמכבסין אותו ה"ה כמקדם משא"כ בגד משי שאינו דומה כמו שהי' קודם מפני שהוא דק יותר וכמו"כ יובן כאן שכח המח' הוא כח דק ורוחני יותר לכן פועל בו הפגם יותר, ועוי"ל (בפ"א הגם שהמח' הוא רק לבו"ש להרצון הרי מ"מ הוא לבוש לכח הרצו"ן) דהנה המח' הוא לבוש לרצון, וא"כ כשפוגם במ"ע או במל"ת ה"ז כמו מחוסר אבר או קלקול בגידי הדם, אבל הרצון הוא כלל הכוללם יחד וכשפוגם במח' ה"ה פוגם בהכלל לכן הוא קשה יותר כו'. ועוי"ל דמעשה כשעושה אותה נפסק התאווה אבל המח' יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט ומצד התמדת הפעולה קשה יותר כו'. ומי שפגם בהנ"ל ה"ה חולה וכמו החולה אינו מועיל לו אכילה ושתי' וצריך רפואות תרופות מיוחדות לרפאות אותו, וכמו"כ מי שפגם באחת מאלה ה"ה חולה ואינו מועיל לו אכילה ושתי' היינו תורה וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים102, לכו לחמי בלחמי103, אלא צריך רפואה וארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם104, וכמו כשנותנין רפואה על מקום פצע או חבורה ה"ה שורף ומכלה מקום החבורה ופועל שיעלה בשר אחר חי, כמו"כ ענין התשובה הוא חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי כמו הרפואה שעוקר בשר החי (ה' ועי"ז ה"ה דוחה את החיצונים וקליפות וסט"א שינקו עד עתה מן הקדושה ע"י מעשיו הרעים, וע"י תשובה ה"ה מכלה אותם, ובכח התשובה להוציא שפע הקדושה אפי' מה שנמשך בעמקי הקליפות ר"ל וכידוע המעשה מהבע"ת (ושמו ר"פ105 ) שע"י התשובה הוציא ניצוצות הקדושות שנמשכו ביסוד דנוקבא דקליפה ר"ל, אך זהו ע"י תשובה עילאה, אך מ"ש כאן חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי, ענין החרטה מבואר במ"א כמו מי שבא במצולות ים106 במים עמוקים מאד ובאו לו מים עד נפש ממש ה"ה צועק במר נפשו ומתחרט מאד למה עשה כזאת לילך במים עמוקים, וכמו"כ צ"ל החרטה דתשובה, א"כ ה"ז תשובה עילאה, וענין עקירת הרצון הוא ג"כ כנ"ל, ואפשר שהכוונה כאן ג"כ על בחי' תש"ע. ומ"ש במשל שפועל שיעלה בשר חי, אפשר בהנמשל הוא שע"י שפגם במ"ע הרי חסר יומא חסר לבושא חדא107 וע"י התשובה
יגתשנד
ממשיך אותם, ועי' בלקו"ת (כמדומה) ד"ה תקעו הב'108 מענין זה, וע"י המל"ת הרי פגם ועשה נקב והו"ע ונוקב שם ה'109 כו' וכמבואר במ"א באריכות בענין ויתר הקב"ה על ע"ז110 כו' וע"י התשובה תעלה ארוכה ורפואה שיתרפא הנקב הנ"ל ע'). ואמרם מביאה רפואה לעולם דעי"ז פועל הזדככות בעולם ג"כ דגם את העולם נתן בלבו, וע"י סור מרע הן אם לא פגם כלל או אפי' אם פגם ח"ו ושב ורפא לו111 ונק' סור מרע אז ועשה טוב הוא ביסוד מוסד, דכשבונין בנין בלא יסוד קרוב הדבר שיפול אבל ע"י שפועל תחילה הסור מרע אז ועשה הוא על יסוד מוסד וכמו החולה לאחר שנתרפאה112 ה"ה מתחזק ע"י אכו"ש כמו"כ ע"י תשובה שקדם אח"כ ע"י קיום התומ"צ הוא מתחזק יותר מכמו שהי' מקדם.
ממשיך אותם, ועי' בלקו"ת (כמדומה) ד"ה תקעו הב'108 מענין זה, וע"י המל"ת הרי פגם ועשה נקב והו"ע ונוקב שם ה'109 כו' וכמבואר במ"א באריכות בענין ויתר הקב"ה על ע"ז110 כו' וע"י התשובה תעלה ארוכה ורפואה שיתרפא הנקב הנ"ל ע'). ואמרם מביאה רפואה לעולם דעי"ז פועל הזדככות בעולם ג"כ דגם את העולם נתן בלבו, וע"י סור מרע הן אם לא פגם כלל או אפי' אם פגם ח"ו ושב ורפא לו111 ונק' סור מרע אז ועשה טוב הוא ביסוד מוסד, דכשבונין בנין בלא יסוד קרוב הדבר שיפול אבל ע"י שפועל תחילה הסור מרע אז ועשה הוא על יסוד מוסד וכמו החולה לאחר שנתרפאה112 ה"ה מתחזק ע"י אכו"ש כמו"כ ע"י תשובה שקדם אח"כ ע"י קיום התומ"צ הוא מתחזק יותר מכמו שהי' מקדם.
ידושרש הענין דהנה כתי' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו113 כמו החבל שראשו א' קשור למעלה וא' למטה, כמו"כ הנשמה לא כולה מתלבשת בגוף כ"א הארה ומקצת מהנשמה ועיקר הנשמה נשאר למעלה, והתקשרות הנשמה המלובשת בגוף עם אלקות הוא ע"י החבל, וכמו שהחבל ארוגה מכמה חבלים דקים ונעשה חבל עב, כמו"כ החבל הנ"ל ארוגה מתרי"ג חבלים (בפ"א מתרי"ג נימין) דקים והם תרי"ג מצות, וכשפוגם באיזה מצוה הרי עי"ז נפסק חבל א' (ה' ר"ל מהתרי"ג חבלים דקים ע') עד שיוכל להיות שיופסק החבל לגמרי וזהו ונכרתה הנפש114 כו' מ"מ אין לך דבר שעומד בפני התשובה115, ומשארז"ל ששמע מאחורי הפרגד שובו בנים שובבים117 חוץ מאחר116 היינו שלא הועיל לו תשובה תתאה אבל תשו"ע הי' מועיל לו ג"כ, ועוי"ל שאין מספיקין בידו לעשות תשו'118 ואפשר שהי' מועיל לו תשו"ת ג"כ אלא שלא עזרו לו מלמעלה, ויש בכח התשו' לקשר החבל וכמו עד"מ כשקושרין חבל הרי במקום הקשר חזק יותר מפני ששם הוא כפול ארבעה119 ואם יופסק יופסק במ"א אבל לא על מקום הקשר, כמו"כ ע"י תשו' שקושרים החבל, במקום הקשר הוא אמיץ וחזק ולא יופסק עוד (ה' אפ"ל ע"ד שארז"ל מי שבא לידי עבירה120 ולא עבר מובטח לו שלא יחטא עוד ע'). ואי לזאת כל איש ישראל שמרגיש בנפשו איזה חטא
טותשנה
ועון הן בהעדר מ"ע או במל"ת ואפי' בהרהורי עבירה שקשים מעבירה ישוב אל וירחמהו121 ויצעק במר נפשו אל ה', ועי"ז יבא לדבקה בא"ס עצומ"ה.
ועון הן בהעדר מ"ע או במל"ת ואפי' בהרהורי עבירה שקשים מעבירה ישוב אל וירחמהו121 ויצעק במר נפשו אל ה', ועי"ז יבא לדבקה בא"ס עצומ"ה.
טזאך איך יבוא לתשו' הוא ע"י התבוננות לעורר ר"ר על נפשו דהנשמה היא חלק אלוקה ממעל122 וקודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו123, וענין העמידה הוא כמ"ש גבי שרפים, שרפים עומדים124, ויעמידם לעד לעולם125 דר"ל שעמדה בביטל, והנה מלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות מפנימיות הכלי126 א"כ כ"ש שעמדה באהוי"ר, דהנשמה היא רוחני ואינו שייך עמידה בדבר רוחני אלא ר"ל שעמדה בביטל וירדה למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר ונת"ל (ה' ד"ה הנ"ל127 ע') שהירידה צורך עלי', ולסוף צלל במים אדירים והעלה בידו חרס128, שע"י עוונות ה"ה ממשיך שפע הקדושה במקום הטינופת אשת הזימה, וגם ע"י הרהורים רעים נעשה פצעים וחבורות בהנשמה מכף רגלו ועד ראשו אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טרי'129 עד שח"ו נדחה ממחיצתו של הקב"ה לגמרי, וכמ"ש עוונותיכם מבדילים*130 ביניכם לבין אלקיכם שהחטא ועון נעשה מחיצה המבדלת לגמרי (ה' והוא מחיצה של ברזל130 המפסקת כי ברז"ל ע"ה בגימ' עמלק131 שהו"ע אשר קרך132, ע') א"כ גדלה הרחמנות על הנפש עד מאד תמורת שהיתה בטל133 לאלקות, ירדה למטה ויוכל להיות שיודחה לגמרי ממחיצתו של הקב"ה לגמרי ח"ו, וכשיתבונן בזה יצעק במר נפשו וכמ"ש ויצעקו אל ה'134 בצר להם צעק לבם אל ה'135 צעקה פנימיות מעומקא דליבא.
יזוזהו"ע תקיעת שופר גנוחי גניח ילולי יליל136 כמו חולה שהוא נאנח על כאביו כשמרגישם, כמו"כ כשמרגיש הפגמים הוא גונח ויליל עליהם, ותחילה צ"ל תקיעה צעקה פנימיות מעומקא דליבא ואח"כ שברים תרועה גנוחי גניח כו'
יחתשנו
וכשמתבונן על מה הוא גניח צועק במר נפשו בקול פשוט וזהו התקיעה השנית דצ"ל פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'137, ועוד יש טעמים אחרים על הקול פשוט. והנה התשובה פועל שיהי' החזרת פב"פ כמו עד"מ ב' אנשים שעומדים קרובים זל"ז אך אב"א ה"ז נק' מרוחק, כמו"כ כתי' כי פנה אלי עורף138 ולא פנים דאפי' מה שפנו אלי הוא רק עורף לבד דכל עשיתו הוא בקרירות מצות אנשים מלומדה139 דצריך להניח תפילין ולהתפלל והעשיות הצדקה הוא מפני שהוא בוש בפני אחרים דמה יאמרו הבריות140 והנתינה הוא כמאן דשדי בתר כתפי'141 וזה כי פנה אלי עורף, ועי"ז גורם למעלה ג"כ שיהי' ואנכי הסתר אסתיר פני142 ביום ההוא הגם דלית אתר פנוי מיני'143 אך מאחר שמעלים ומסתיר ה"ז מרוחק, וע"י התשו' נעשה החזרת פב"פ.
וכשמתבונן על מה הוא גניח צועק במר נפשו בקול פשוט וזהו התקיעה השנית דצ"ל פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'137, ועוד יש טעמים אחרים על הקול פשוט. והנה התשובה פועל שיהי' החזרת פב"פ כמו עד"מ ב' אנשים שעומדים קרובים זל"ז אך אב"א ה"ז נק' מרוחק, כמו"כ כתי' כי פנה אלי עורף138 ולא פנים דאפי' מה שפנו אלי הוא רק עורף לבד דכל עשיתו הוא בקרירות מצות אנשים מלומדה139 דצריך להניח תפילין ולהתפלל והעשיות הצדקה הוא מפני שהוא בוש בפני אחרים דמה יאמרו הבריות140 והנתינה הוא כמאן דשדי בתר כתפי'141 וזה כי פנה אלי עורף, ועי"ז גורם למעלה ג"כ שיהי' ואנכי הסתר אסתיר פני142 ביום ההוא הגם דלית אתר פנוי מיני'143 אך מאחר שמעלים ומסתיר ה"ז מרוחק, וע"י התשו' נעשה החזרת פב"פ.
יטוזהו אני לדודי ודודי לי, תחילה צ"ל אני לדודי הוא תשו' מלמטלמ"ע ועי"ז ודודי לי מלמעלמ"ט וכמ"ש שובו אלי ואשיב אליכם144 וכמ"ש והחזירנו בתשו"ש מלפניך145 שיהי' החזרת פב"פ, ומ"ש דודי לי ואני לו קאי על יצי"מ ועל מ"ת צ"ל תחילה דודי לי מלמעלמ"ט שהי' גילוי אלקות וכמ"ש וירד ה' על הר סיני146 ובנו"ן יום קיבלו התורה147 ואח"כ ודודי לי שיהי' קיום המצות כנ"ל, וגבי שניהם נא' הרועה בשושנים, דהנה ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים148 וצ"ל איך שייך לאמר א"ת שושנים והלא בפסוק כתי' שושנים, והענין דהנה משה כשהזכיר שם אל במ"ש אנא אל נא רפא נא לה149 שהוא תיקון הראשון מי"ג ת"ד השיב לו הקב"ה ק"ו ואבי' ירוק ירק בפני'150 כו' וכ"ש הכא, אך דיו לבוא מן הדין להיות כנדון, וצ"ל למה השיב לו ק"ו דוקא, ופי' המגיד דשם אל151 הוא תיקון הא' מיגת"ד וק"ו הוא מדה
כתשנז
ראשונה מיגמ"ד לכן ע"י שם אל המשיך ק"ו, ומובן מזה שע"י ק"ו ממשיכים שם אל ולכן גבי דודי לי ואני שקאי על מ"ת א' הרועה בשושנים להורות שע"י תורה ממשיכים יגת"ד, וגבי אני לדודי כו' ששם שייך שושנים שהם יגת"ד ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים להורות ג"כ שע"י התורה ממשיכים בחי' יגמה"ר, ואף שנת"ל דאני לדודי הוא מלמעלמ"ט152, מ"מ אילמלי עוזרו153 כו' וזהו הד' יודי"ן והם מ' יום שמר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שנא' עליהם ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון כך אחרונים ברצון, א"כ ה"ה ימי רצון לכן הם המסייעי' שיהי' תחילה אני לדודי ועי"ז יהי' ודודי לי.
ראשונה מיגמ"ד לכן ע"י שם אל המשיך ק"ו, ומובן מזה שע"י ק"ו ממשיכים שם אל ולכן גבי דודי לי ואני שקאי על מ"ת א' הרועה בשושנים להורות שע"י תורה ממשיכים יגת"ד, וגבי אני לדודי כו' ששם שייך שושנים שהם יגת"ד ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים להורות ג"כ שע"י התורה ממשיכים בחי' יגמה"ר, ואף שנת"ל דאני לדודי הוא מלמעלמ"ט152, מ"מ אילמלי עוזרו153 כו' וזהו הד' יודי"ן והם מ' יום שמר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שנא' עליהם ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון כך אחרונים ברצון, א"כ ה"ה ימי רצון לכן הם המסייעי' שיהי' תחילה אני לדודי ועי"ז יהי' ודודי לי.