Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
איפה שעה א' הא'
ש"פ ראה תר"ם לפ"ק
יפה שעה א'1 בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב2, הנה עוה"ב הוא ג"ע ועצם עשיות המצוה טוב יותר משכר המצוה, וצ"ל ואיך3 שייך לומר שעשיות המצוה יהי' יפה משכר המצוה, ואומרו כל חיי עוה"ב משמע שכולל עולם התחי' ג"כ, הגם שברוב המקומות שנז' במשנה עוה"ב ר"ל ג"ע וכמאמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב4 וכמ"ש לעולם ירשו ארץ5 ומפרשי' ארץ ג"ע התחתון, וידוע הפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן6 בענין עוה"ב אם הוא חיי הנפש בלא גוף או מה שיתלבשו נשמות בגופים, אך כאן שאומר מכל חיי עוה"ב הוראות לשונו כל מיני חיי עוה"ב שיש והוא על ב' אופנים, א' חיי הנפש בלתי גוף, ב' שהנפש יתלבש בגוף והגוף יהי' נזון מרוחניות והוא שיקבל חיות מא"ס הסוכ"ע שגם עתה עיקר החיות מא"ס הסוכ"ע דעיקר התהוות מציאות היש מבחי' סוכ"ע8 וכמבואר זה במ"א באריכות (ה' בד"ה תולדות נח ל"ז7 ע') וא"כ גדלה הקושי' מאחר דעצם עשיות המצוה יפה
ש"פ ראה תר"ם לפ"ק
יפה שעה א'1 בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב2, הנה עוה"ב הוא ג"ע ועצם עשיות המצוה טוב יותר משכר המצוה, וצ"ל ואיך3 שייך לומר שעשיות המצוה יהי' יפה משכר המצוה, ואומרו כל חיי עוה"ב משמע שכולל עולם התחי' ג"כ, הגם שברוב המקומות שנז' במשנה עוה"ב ר"ל ג"ע וכמאמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב4 וכמ"ש לעולם ירשו ארץ5 ומפרשי' ארץ ג"ע התחתון, וידוע הפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן6 בענין עוה"ב אם הוא חיי הנפש בלא גוף או מה שיתלבשו נשמות בגופים, אך כאן שאומר מכל חיי עוה"ב הוראות לשונו כל מיני חיי עוה"ב שיש והוא על ב' אופנים, א' חיי הנפש בלתי גוף, ב' שהנפש יתלבש בגוף והגוף יהי' נזון מרוחניות והוא שיקבל חיות מא"ס הסוכ"ע שגם עתה עיקר החיות מא"ס הסוכ"ע דעיקר התהוות מציאות היש מבחי' סוכ"ע8 וכמבואר זה במ"א באריכות (ה' בד"ה תולדות נח ל"ז7 ע') וא"כ גדלה הקושי' מאחר דעצם עשיות המצוה יפה
בתשכ
מהשכר אפי' דעולם התחי' והלא ארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר9 כל ברי' ולפ"ז מהו השכר.
מהשכר אפי' דעולם התחי' והלא ארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר9 כל ברי' ולפ"ז מהו השכר.
גוהנה צלה"ק תחילה מה שא' במדרש ע"פ ראה אנכי נותן11 כו' וסיום דפרשה עקב הוא כי אם שמר תשמרון12 ומה הסמיכות כו' ד"א נרי בידך ונרך בידי10 אם אתה משמר את תורתי אני משמר אותך, נרי הוא כי נר מצוה13 ותורה אור, ונרך בידי הוא נר ה' נשמות אדם14 וע"י שמור דתומ"צ אני משמר כו' וצ"ל והלא אנו אומרים בנוסח אלהי נשמה כו' ואתה משמרה בקרבי וא"כ מהו השימור שע"י המצות. והנה צ"ל תחילה ענין ירידות הנשמה בגוף לכאו' הוא ירידה גדולה ועצומה דהנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו15 וכמ"ש גבי מלאכים ויעמידם לעד לעולם16 וכן שרפים עומדים17 היינו שעומדים בביטל לאלקות ושרשם מחיצוניות הכלים וכ"ש הנשמה ששרשה מפנימיות הכלים18 עמדה תמיד באהוי"ר כמו שהם בבחי' לפניו וירדה למטה בגוף ונה"ב לבד שהוא מעלים ומסתיר, הרי אף שנתעורר באהוי"ר אינו בדמיון וערך כמו שהי' קודם התלבשותה בגוף, ואף גם זאת הנה"ב מעלים ומסתיר שלא בכל העתים אפשר להתעורר באהוי"ר והלואי יהי' שבה למעליותא כמו שהי' קודם וכל הדרכים בחזקת סכנה19, אלא מוכרח לומר שאף דנדמה לנו שהאהוי"ר אינו בערך לגבי אהוי"ר שקודם כו' מ"מ כדאי בשביל זה לירד למטה בגוף ונה"ב.
דוהענין הוא דהנה עיקר ברה"ע הי' בשביל קיום תומ"צ וכמ"ש בראשית ברא אלקי' ומקשים מהו בראשית אלא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה20 שנק' ראשית (ה' ע' בתו"ח בד"ה בראשית ב'21 ע'), וכ"ה בכמה מקומות עשרה עשרה הכף בשקל הקודש22 עה"ד מכוונים כנגד ע"מ23, אם לא בריתי24
התשכא
יומם ולילה חוקות שמו"א לא שמתי תנאי התנה הקב"ה25 במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל יחזיר העולם לתהו ובוהו, אלה תולדות השו"א בהבראם26 אלה בזכות מי כו' בזכות אלה שמות בנ"י27 ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים28, ומקרא מלא כתי' אנכי עשיתי ארץ29 ואדם עליה בראתי ומהו הסיפור, ור"ל מה שנשפל מאנכי מי שאנכי30 שיהי' ארץ בחי' עשי' הוא בשביל האדם שהוא בחיר שבנבראים31 וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וענין לז"ה הוא כמ"ש סוף דבר כו' כי ז"ה כל האדם33, וזהו לצוות לזה שכל הדברים יתאחדו עם האדם32 והוא יבררם ע"י בראתי בגימ' תרי"ג34 ע"י תרי"ג מצות35, הרי עיקר ברה"ע הוא בשביל קיום תומ"צ, וצ"ל מהו"ע המצות, הנה המצות הם למעלה מטו"ד דאפי' אותן המצות שיש להם טו"ד הוא על עצם עשיית המצוה שלא יהיו חוקה שא"י כלל טעמה משא"כ מצות אלו יודעין טעמם, אבל מפני רצונו36 ית' שזה יהי' מצוה זה אין יודעין, ואפי' מצות שנא' עליהם הטעם בתורה וכמ"ש כי בסוכות הושבתי37 את בנ"י וכן מצה ע"ש החפזון38 מצה זו39 מזה יודעין האיך לעשות המצוה אבל מפני מה רצונו שסוכה וכמו"כ מצה יהי' מצוה זה אינו מובן, ואם נא' שהוא רק זכירה על הנעשה לבד שאינו שייך לומר כן, זה גופא צ"ל למה עשה כן במקריים הזמן שצריכים זכירה עליהם (בפ"א40 ואפי' אותן מצות שארז"ל אלמלי לא ניתנה41
יומם ולילה חוקות שמו"א לא שמתי תנאי התנה הקב"ה25 במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל יחזיר העולם לתהו ובוהו, אלה תולדות השו"א בהבראם26 אלה בזכות מי כו' בזכות אלה שמות בנ"י27 ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים28, ומקרא מלא כתי' אנכי עשיתי ארץ29 ואדם עליה בראתי ומהו הסיפור, ור"ל מה שנשפל מאנכי מי שאנכי30 שיהי' ארץ בחי' עשי' הוא בשביל האדם שהוא בחיר שבנבראים31 וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וענין לז"ה הוא כמ"ש סוף דבר כו' כי ז"ה כל האדם33, וזהו לצוות לזה שכל הדברים יתאחדו עם האדם32 והוא יבררם ע"י בראתי בגימ' תרי"ג34 ע"י תרי"ג מצות35, הרי עיקר ברה"ע הוא בשביל קיום תומ"צ, וצ"ל מהו"ע המצות, הנה המצות הם למעלה מטו"ד דאפי' אותן המצות שיש להם טו"ד הוא על עצם עשיית המצוה שלא יהיו חוקה שא"י כלל טעמה משא"כ מצות אלו יודעין טעמם, אבל מפני רצונו36 ית' שזה יהי' מצוה זה אין יודעין, ואפי' מצות שנא' עליהם הטעם בתורה וכמ"ש כי בסוכות הושבתי37 את בנ"י וכן מצה ע"ש החפזון38 מצה זו39 מזה יודעין האיך לעשות המצוה אבל מפני מה רצונו שסוכה וכמו"כ מצה יהי' מצוה זה אינו מובן, ואם נא' שהוא רק זכירה על הנעשה לבד שאינו שייך לומר כן, זה גופא צ"ל למה עשה כן במקריים הזמן שצריכים זכירה עליהם (בפ"א40 ואפי' אותן מצות שארז"ל אלמלי לא ניתנה41
ותשכב
תורה למדנו צניעות מחסודה42 כו' ג"ז צ"ל למה ברא מין ב"ו43 במדה זו), סוף דבר המצות הם למעלה מטו"ד, ואם נא' שהוא צורך גבוה44 אנת הוא שלימותא דכולא45, ובאמת ארז"ל מה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר ר"ל שאינו נוגע לו כלל וכל מצותיך צדק47, שהם צדקה, ולא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות46 ומבואר במ"א באריכות (ה' ד"ה מים רבים ל"ו ע') דהנה"א אינו שייך לקראו נברא דאפי' נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בסש"ב49 שבתוכו מלובש חכ' דעשי' כו' חכ' דאצי' שבו שורה אוא"ס, אלא בריות הם הנה"ב48 וגם הגוף הוא נברא, וכמו גוף האדם קודם שנפח בו נפ"ח הי' מציאות נברא, ועיקר הכוונה הוא לברר את הנה"ב ובשביל זה כדאי ירידת הנשמה בגוף אף שהוא מסוכן וכמו עד"מ אבנים יקרים שאין חופרין אותם בארץ אלא נמצאים בקרקע הים ויורדים בים בתיבה50 כו' ויש בזה סכנות גדולות מ"מ כשמוציא האבן יקר כדאי לו הסכנה, כמו"כ יובן כאן אף שכל הדרכים בחזקת סכנה אך כדי שיברר את הנה"ב כדאי הירידה דע"י מתעלה הנה"א ג"כ וכמ"ש רוח בנ"א היא העולה למעלה51, אף שיש בו כח מעצמו לעלות למעלה, אין ר"ל שהוא עולה רק שיש בו כח לעלות, וההפרש בין מי שיש בו כח לעלות או שאין בו כח לעלות הוא, דמי שאין בו כח לעלות א"א לעלות כ"א לפ"ע המקיף וכמו אבן שטבעו לירד למטה וכשזורקין אותו עולה לפ"ע כח מקיף היד, אבל מי שיש בו כח לעלות יכול לעלות עד למעלה מעלה, אבל ההעלאה היא ע"י בירור נה"ב.
תורה למדנו צניעות מחסודה42 כו' ג"ז צ"ל למה ברא מין ב"ו43 במדה זו), סוף דבר המצות הם למעלה מטו"ד, ואם נא' שהוא צורך גבוה44 אנת הוא שלימותא דכולא45, ובאמת ארז"ל מה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר ר"ל שאינו נוגע לו כלל וכל מצותיך צדק47, שהם צדקה, ולא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות46 ומבואר במ"א באריכות (ה' ד"ה מים רבים ל"ו ע') דהנה"א אינו שייך לקראו נברא דאפי' נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בסש"ב49 שבתוכו מלובש חכ' דעשי' כו' חכ' דאצי' שבו שורה אוא"ס, אלא בריות הם הנה"ב48 וגם הגוף הוא נברא, וכמו גוף האדם קודם שנפח בו נפ"ח הי' מציאות נברא, ועיקר הכוונה הוא לברר את הנה"ב ובשביל זה כדאי ירידת הנשמה בגוף אף שהוא מסוכן וכמו עד"מ אבנים יקרים שאין חופרין אותם בארץ אלא נמצאים בקרקע הים ויורדים בים בתיבה50 כו' ויש בזה סכנות גדולות מ"מ כשמוציא האבן יקר כדאי לו הסכנה, כמו"כ יובן כאן אף שכל הדרכים בחזקת סכנה אך כדי שיברר את הנה"ב כדאי הירידה דע"י מתעלה הנה"א ג"כ וכמ"ש רוח בנ"א היא העולה למעלה51, אף שיש בו כח מעצמו לעלות למעלה, אין ר"ל שהוא עולה רק שיש בו כח לעלות, וההפרש בין מי שיש בו כח לעלות או שאין בו כח לעלות הוא, דמי שאין בו כח לעלות א"א לעלות כ"א לפ"ע המקיף וכמו אבן שטבעו לירד למטה וכשזורקין אותו עולה לפ"ע כח מקיף היד, אבל מי שיש בו כח לעלות יכול לעלות עד למעלה מעלה, אבל ההעלאה היא ע"י בירור נה"ב.
זוביאור הענין דהנה אנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' הנה קריאת שם טהורה שייך על דבר נברא וצ"ל כשאו' אתה בראת
חתשכג
כו' קודם הבריאה איך שייך לומר טהורה52, והענין דהנה כל הנוסחאות תקנו אנשי כנסה"ג53 ולא מעצמם אלא קבלה איש מפי איש כו' וא"כ נוסח דאלקי נשמה אמרו מרע"ה54 ג"כ, וידוע שיש בנשמות ב' מדרי' וכמ"ש וזרעתי את בנ"י56 זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם נשמות דאצי' וזרע בהמה55 נשמות דבי"ע, וא"כ אפי' נשמות הגבוהות נש' דאצי' אמרו נוסח זה, ולכאו' מה שאמר טהורה היא ניחא, אך איך אמרו בראת, וצ"ל דאפי' נשמה דאצי' כשצריכי' לירד למטה להחיות גוף גשמי צריכה לעבור ע"י בחי' בראת כו' (ה' י"ל רק בדרך מעבר57 משא"כ נשמות דבי"ע ע') ואפי' נשמות דבריאה אף שאי' בת"ז לבושין תקינת לון58 דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ רק פרחין אבל שרשן באצי' וכמ"ש בסש"ב דבחכ' מלובש59 חכ' דאצי' כו', וענין טהורה היא הנה שם טהור הוא שאין עליו שום דבר החוצץ60 ולא שום מעלים ומסתיר, והנה בטהורה יש כמה פי', והפי' היותר נעלה במדרי' מכולם שהוא טה"ע61 וזהו שכ' בסש"ב שבו שורה62 אוא"ס הכוונה על טה"ע ששם שורש הנשמות, והנה מבואר במ"א (ה' ד"ה גן נעול, מצה זו מ"ם63 ע') דרשימה הוא אור שלא נגע בו הצמצום והגם דבאותיות הרשימה נגע הצמצום הוא רק בפעולת האותיות, ואף גם בפעולת האותיות הי' הצמצום בהאור אבל לא בהאותיות ולכן יש בכח האותיות לגלות השכל, והמגלה צ"ל למעלה מדבר שמגלה והיינו מפני שלא נגע בהם הצמצום כלל, ומבואר במ"א דהעלי' הוא מגרמוהי לחיוהי64, ומאחר ששרש הנשמות מטה"ע (בפ"א מפנימיות הכלים) מהו העלי' שמתעלה להאור.
כו' קודם הבריאה איך שייך לומר טהורה52, והענין דהנה כל הנוסחאות תקנו אנשי כנסה"ג53 ולא מעצמם אלא קבלה איש מפי איש כו' וא"כ נוסח דאלקי נשמה אמרו מרע"ה54 ג"כ, וידוע שיש בנשמות ב' מדרי' וכמ"ש וזרעתי את בנ"י56 זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם נשמות דאצי' וזרע בהמה55 נשמות דבי"ע, וא"כ אפי' נשמות הגבוהות נש' דאצי' אמרו נוסח זה, ולכאו' מה שאמר טהורה היא ניחא, אך איך אמרו בראת, וצ"ל דאפי' נשמה דאצי' כשצריכי' לירד למטה להחיות גוף גשמי צריכה לעבור ע"י בחי' בראת כו' (ה' י"ל רק בדרך מעבר57 משא"כ נשמות דבי"ע ע') ואפי' נשמות דבריאה אף שאי' בת"ז לבושין תקינת לון58 דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ רק פרחין אבל שרשן באצי' וכמ"ש בסש"ב דבחכ' מלובש59 חכ' דאצי' כו', וענין טהורה היא הנה שם טהור הוא שאין עליו שום דבר החוצץ60 ולא שום מעלים ומסתיר, והנה בטהורה יש כמה פי', והפי' היותר נעלה במדרי' מכולם שהוא טה"ע61 וזהו שכ' בסש"ב שבו שורה62 אוא"ס הכוונה על טה"ע ששם שורש הנשמות, והנה מבואר במ"א (ה' ד"ה גן נעול, מצה זו מ"ם63 ע') דרשימה הוא אור שלא נגע בו הצמצום והגם דבאותיות הרשימה נגע הצמצום הוא רק בפעולת האותיות, ואף גם בפעולת האותיות הי' הצמצום בהאור אבל לא בהאותיות ולכן יש בכח האותיות לגלות השכל, והמגלה צ"ל למעלה מדבר שמגלה והיינו מפני שלא נגע בהם הצמצום כלל, ומבואר במ"א דהעלי' הוא מגרמוהי לחיוהי64, ומאחר ששרש הנשמות מטה"ע (בפ"א מפנימיות הכלים) מהו העלי' שמתעלה להאור.
טתשכד
והנה להבין זה צ"ל תחילה מ"ש איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד65 ומובן מזה שהם בחי' מחולקים דאל"כ הול"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד, דהנה איהו וגרמוהי אי' באגה"ק66 שהוא מה שאיהו מתיחד עם חיוהי68 לברוא מאין ליש, וענין בריאה יש מאין הוא בחיק הבורא ולא בחיק הנבראים שה"ה בעצמו נברא, וגם אינו בחיק גרמוהי בלא בחי' איהו69 איך שיפורש בחי' גרמוהי הן כמו שמפרש בע"ח ואגה"ק שהם כלים דע"ס, והן כמו שמפרש בזהר מפרשי הזהר שהם ז"ת70 ונכלל בהם האור ג"כ מ"מ א"י לברוא מאין ליש אלא מצד כח האיהו, משא"כ בחי' איהו וחיוהי חד הוא שאינו שייך כלל למציאות היש, וצ"ל שבחי' איהו שמתיחד עם חיוהי הוא למעלה במדרי' מבחי' איהו שמתיחד עם גרמוהי דאם נא' שההפרש הוא רק באופני היחוד הול"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד ומובן מאחר שמובדלים בשמותיהן הם מובדלים במדריגתם וא"כ היחוד עם חיוהי הוא באו"א כו' דנ"מ עם מי שמתיחדים אלא מוכרח לומר שהם מדריגות חלוקות הגם דא"ס הוא אחדות פשוטה, היא הנותנת מפני שהוא אחדות פשוט הרי יש בו הכל, והנה צ"ל תחילה ענין איהו וגרמוהי חד שכ' באגה"ק67 שהוא מה שאיהו מתיחד עם גרמוהי לברוא מאין ליש שיהי' מציאות דבר נפרד הגם שאינו דבר נפרד מאלקות אין לך דבר שחוץ ממנו ואין עוד מלבדו כתי' אפי' בחללו ש"ע71 וכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא72 כמו שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא כל מקום73 החלל74 כמו"כ לאחר הצמצום את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ר"ל עצמות אוא"ס וענין הצמצום הוא רק שנתעלם האור, וא"כ אינו שייך לומר דבר נפרד ולכן מבואר במ"א שהעולם הוא שקר גמור75 אך לפ"ז מהו"ע ברה"ע, אבל עכ"פ אינו נפרד אלא שנראה לנו כמו שהוא נפרד, והוא ע"י התהוות איהו שמתיחד עם גרמוהי.
והנה להבין זה צ"ל תחילה מ"ש איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד65 ומובן מזה שהם בחי' מחולקים דאל"כ הול"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד, דהנה איהו וגרמוהי אי' באגה"ק66 שהוא מה שאיהו מתיחד עם חיוהי68 לברוא מאין ליש, וענין בריאה יש מאין הוא בחיק הבורא ולא בחיק הנבראים שה"ה בעצמו נברא, וגם אינו בחיק גרמוהי בלא בחי' איהו69 איך שיפורש בחי' גרמוהי הן כמו שמפרש בע"ח ואגה"ק שהם כלים דע"ס, והן כמו שמפרש בזהר מפרשי הזהר שהם ז"ת70 ונכלל בהם האור ג"כ מ"מ א"י לברוא מאין ליש אלא מצד כח האיהו, משא"כ בחי' איהו וחיוהי חד הוא שאינו שייך כלל למציאות היש, וצ"ל שבחי' איהו שמתיחד עם חיוהי הוא למעלה במדרי' מבחי' איהו שמתיחד עם גרמוהי דאם נא' שההפרש הוא רק באופני היחוד הול"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד ומובן מאחר שמובדלים בשמותיהן הם מובדלים במדריגתם וא"כ היחוד עם חיוהי הוא באו"א כו' דנ"מ עם מי שמתיחדים אלא מוכרח לומר שהם מדריגות חלוקות הגם דא"ס הוא אחדות פשוטה, היא הנותנת מפני שהוא אחדות פשוט הרי יש בו הכל, והנה צ"ל תחילה ענין איהו וגרמוהי חד שכ' באגה"ק67 שהוא מה שאיהו מתיחד עם גרמוהי לברוא מאין ליש שיהי' מציאות דבר נפרד הגם שאינו דבר נפרד מאלקות אין לך דבר שחוץ ממנו ואין עוד מלבדו כתי' אפי' בחללו ש"ע71 וכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא72 כמו שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא כל מקום73 החלל74 כמו"כ לאחר הצמצום את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ר"ל עצמות אוא"ס וענין הצמצום הוא רק שנתעלם האור, וא"כ אינו שייך לומר דבר נפרד ולכן מבואר במ"א שהעולם הוא שקר גמור75 אך לפ"ז מהו"ע ברה"ע, אבל עכ"פ אינו נפרד אלא שנראה לנו כמו שהוא נפרד, והוא ע"י התהוות איהו שמתיחד עם גרמוהי.
יוביאור הענין יובן מהנפש המחי' הגוף, דמוכרח לומר שיש נפש המחי' את הגוף הגם שא"י מהו הנפש דגלוי הנשמה הוא למעלה מג"א ומרוה"ק76, והאר"י
יאתשכה
זכה לזה ע"י שמחה ש"מ77 אבל זה עכ"פ ודאי שיש נפש המחי' את הגוף, דהרי הגוף יחי'78 ובצאת הנפש עם הגוף*79 ה"ה נשאר כאבן דומם תמורת שהי' תחילה בע"ח, ומ"מ מוכרח לומר שאפי' בצאת הנפש מן הגוף יש בו חיות79 לבד הקיסטא דחיותא80 שהוא בשביל ההרגש וכמ"ש ונפשו עליו תאבל81 וכמארז"ל קשה רמה למת82 כו' וכן הפלוגתא שבגמ' אם יודעים ואם לא יודעים83 זה מצד הקיסטא דחיותא שנשאר מהנפש המחי' את הגוף, לבד זאת מה שקיים תמונת הגוף הוא מצד החיות שמחי' אותו לבד, וכמו גופו של אדה"ר הי' מציאות קודם שנפח באפיו נ"ח א"כ מוכרח לומר שיש לו חיות, וכמו כשחותכין עץ הרי מהות העץ הוא כמו שהי' קודם רק שאין בו כח ההרגש מפני שאין נפש צומחת שפועלת הצמיחה מקטנות לגדלות והוא מתיבש שאין בו רטיבות שהוא מצד הנפש הצומחת אבל מהות העץ הוא כמו שהי' קודם עד שנרקב דאז הוא שב לעפר ונפרדים ממנו הד' יסודות, אבל כ"ז שיש בו הד' יסודות יש בו כח המחבר אותם (ה' שהוא כח אחר מעורב בהם, ולכן אין להעץ שום תמונה מא' מהד' יסודות ע') וכן כששורפי' העץ ויוצאים ממנו הג' יסודות ונשאר יסוד העפר84 באפר שהוא ג"כ עפר85 שכשר כמו עפר86 שהוא מצמיח אבל מ"מ אינו דומה לעפר וזהו שכ' ואנכי עפר ואפר87 ואם נא' שהם דבר א' מהו הכפל ל' אלא שעפר הוא שיש בו כל הד' יסודות, ואפר הגם שיש בו ד' יסודות אבל הם מחולקים ואפשר לחלק עוד ועוד עד שלא יהי' שום מציאות כלל, וכ"ז כשנפרדים הד' יסודות אבל כשיש בו הד' יסודות יש בו הכח המרכיב. וכמו"כ יובן בגוף האדם שיש בו חיות המחי' אותו. וזהו מכח האיהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא בהם וע"י מציאות היש, היינו עצם ההתהוות מציאות היש הוא מבחי' איהו, וגרמוהי הוא כדי שיהי' התחלקות זה יהי' באופן זה וזה יהי' באופן אחר והוא כמו שעושין כלי בצב88 שהעיקר הוא האדם העושה וכמו המכה בפטיש על הסדן, אבל איהו וחיוהי חד, הנה חיוהי אינו שייך למציאות היש איך שיפורש ענין חיוהי הן כפי' הזהר שהם חב"ד
זכה לזה ע"י שמחה ש"מ77 אבל זה עכ"פ ודאי שיש נפש המחי' את הגוף, דהרי הגוף יחי'78 ובצאת הנפש עם הגוף*79 ה"ה נשאר כאבן דומם תמורת שהי' תחילה בע"ח, ומ"מ מוכרח לומר שאפי' בצאת הנפש מן הגוף יש בו חיות79 לבד הקיסטא דחיותא80 שהוא בשביל ההרגש וכמ"ש ונפשו עליו תאבל81 וכמארז"ל קשה רמה למת82 כו' וכן הפלוגתא שבגמ' אם יודעים ואם לא יודעים83 זה מצד הקיסטא דחיותא שנשאר מהנפש המחי' את הגוף, לבד זאת מה שקיים תמונת הגוף הוא מצד החיות שמחי' אותו לבד, וכמו גופו של אדה"ר הי' מציאות קודם שנפח באפיו נ"ח א"כ מוכרח לומר שיש לו חיות, וכמו כשחותכין עץ הרי מהות העץ הוא כמו שהי' קודם רק שאין בו כח ההרגש מפני שאין נפש צומחת שפועלת הצמיחה מקטנות לגדלות והוא מתיבש שאין בו רטיבות שהוא מצד הנפש הצומחת אבל מהות העץ הוא כמו שהי' קודם עד שנרקב דאז הוא שב לעפר ונפרדים ממנו הד' יסודות, אבל כ"ז שיש בו הד' יסודות יש בו כח המחבר אותם (ה' שהוא כח אחר מעורב בהם, ולכן אין להעץ שום תמונה מא' מהד' יסודות ע') וכן כששורפי' העץ ויוצאים ממנו הג' יסודות ונשאר יסוד העפר84 באפר שהוא ג"כ עפר85 שכשר כמו עפר86 שהוא מצמיח אבל מ"מ אינו דומה לעפר וזהו שכ' ואנכי עפר ואפר87 ואם נא' שהם דבר א' מהו הכפל ל' אלא שעפר הוא שיש בו כל הד' יסודות, ואפר הגם שיש בו ד' יסודות אבל הם מחולקים ואפשר לחלק עוד ועוד עד שלא יהי' שום מציאות כלל, וכ"ז כשנפרדים הד' יסודות אבל כשיש בו הד' יסודות יש בו הכח המרכיב. וכמו"כ יובן בגוף האדם שיש בו חיות המחי' אותו. וזהו מכח האיהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא בהם וע"י מציאות היש, היינו עצם ההתהוות מציאות היש הוא מבחי' איהו, וגרמוהי הוא כדי שיהי' התחלקות זה יהי' באופן זה וזה יהי' באופן אחר והוא כמו שעושין כלי בצב88 שהעיקר הוא האדם העושה וכמו המכה בפטיש על הסדן, אבל איהו וחיוהי חד, הנה חיוהי אינו שייך למציאות היש איך שיפורש ענין חיוהי הן כפי' הזהר שהם חב"ד
יבתשכו
הנה הוא וחכ' ובינתו ודעתו א'89 ומאחר שהוא אחד אינו שייך לומר נפרד, אף שא' הוא וחכ' והם מדרי' חלוקים חכ' ובינתו ודעתו ובדעת גופא יש ג"כ מדרי' ידיעת השלילה90, וכמ"ש והאדם ידע91 שהוא השפעה עצמיות ה"ז כמו כחות הנפש שהם מחולקי' ובעצם הנפש אינו שייך לחלוק כחות אלו ומ"מ כלולים בו כל הכחות והוא בחי' עקודים שהע"ס עקודים בכלי א'92 הרי עשר ומ"מ הם בכלי אחד, וא"כ א"ז נפרד, וכן לפי' הע"ח ואגה"ק שהם האורות הנה שם אור לא נשתנה כמו שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא מקום החלל כמו"כ לאחר הצמצום מה שנמשך המשכת הקו הוא אוא"ס (תו"א לקו"ת ביאור שוש אשיש)93 דמה שאומרים א"ס אין הכוונה על א"ס עצומ"ה דשם אינו שייך לדבר כלל כ"א הכוונה על או"ר א"ס ומה שנק' או"ר הוא להורות שאינו פועל שינוי בהמאור94 ולכן אני ה' לא שניתי95 שלא יש שום שנוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע96 ואתה הוא לאחר שנברה"ע דכללות השתל' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות וכמו בעצם השמש אינו פועל שום שינוי באם מאיר לארץ ולדרים עלי' וא"ל כו' לכן נק' אור, אבל שם אור לא נשתנה, וזהו נק' חיוהי.
הנה הוא וחכ' ובינתו ודעתו א'89 ומאחר שהוא אחד אינו שייך לומר נפרד, אף שא' הוא וחכ' והם מדרי' חלוקים חכ' ובינתו ודעתו ובדעת גופא יש ג"כ מדרי' ידיעת השלילה90, וכמ"ש והאדם ידע91 שהוא השפעה עצמיות ה"ז כמו כחות הנפש שהם מחולקי' ובעצם הנפש אינו שייך לחלוק כחות אלו ומ"מ כלולים בו כל הכחות והוא בחי' עקודים שהע"ס עקודים בכלי א'92 הרי עשר ומ"מ הם בכלי אחד, וא"כ א"ז נפרד, וכן לפי' הע"ח ואגה"ק שהם האורות הנה שם אור לא נשתנה כמו שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא מקום החלל כמו"כ לאחר הצמצום מה שנמשך המשכת הקו הוא אוא"ס (תו"א לקו"ת ביאור שוש אשיש)93 דמה שאומרים א"ס אין הכוונה על א"ס עצומ"ה דשם אינו שייך לדבר כלל כ"א הכוונה על או"ר א"ס ומה שנק' או"ר הוא להורות שאינו פועל שינוי בהמאור94 ולכן אני ה' לא שניתי95 שלא יש שום שנוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע96 ואתה הוא לאחר שנברה"ע דכללות השתל' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות וכמו בעצם השמש אינו פועל שום שינוי באם מאיר לארץ ולדרים עלי' וא"ל כו' לכן נק' אור, אבל שם אור לא נשתנה, וזהו נק' חיוהי.
יגוביאור הענין הנה מחו"ד שניהם מלבושי הנפש, אך דיבור הוא רק לצורך זולתו דלגבי עצמו א"צ לדיבור כלל דיכול לחשוב וכמה שיחשוב לא יודע האחר מה הוא מחשב רק יודע שהוא מחשב, אבל דיבור א"צ לצורך עצמו (מעשה צריך האדם לצורך עצמו) רק כשצריך לומר שכל לזולתו אומר לו בדיבור וכן כשצריך שישמש לו זולתו אך הכל לצורך זולתו, רק הנ"מ לזולתו לצורך עצמו כמו שישמש או לזולתו לצורך זולתו, אבל הכל לזולתו, משא"כ ענין המח' הוא גלוי העלם העצמי לגבי עצמו דכשלומד איזה דבר הלכה ונופל לו ברק המבריק97 עדיין אין לו בו שום השגה רק כשמחשב באותיות המח' מביא אותו לידי השגה והבנה, ותיכף כשנפל לו הברק המבריק אם יבלבלנו א' ולא יחשוב בזה תיכף הרי נשכח הברק המבריק
ידתשכז
ולכאו' מה שייך שם שכחה, אך השכחה היא מצד אחורים98, ובבחי' חכ' יש ג"כ אחוריים, הרי כמו שא"א להיות השכלה חדשה בלא ברק המבריק כמו"כ א"א להיות בלא אותיות המח', נמצא זה וזה גורמים דמה נ"מ דאם לא יש הפועל או אם לא יש במה להביא לידי גילוי, וכמו"כ יובן למעלה הנה איהו וגרמוהי חד הוא כמו אותיות דיבור שהם לזולתו כמו"כ בחי' איהו וגרמוהי הוא רק כדי שיהי' בריאה יש מאין היינו התהוות עצם מציאות היש, וגם לחבר הנפש עם הגוף שאינם בערך כלל, אך מצד א"ס הסוכ"ע אשר כולם בחכ' עשית99 שגם חכ' נחשבת לעשי' גשמיות100, אפ"ל התחברות הנשמה עם הגוף (ה' דקשור רוחניות בגשמיות הוא מכח א"ס מפליא לעשות101 ע') אבל איהו חיוהי הוא כמו בידעות102 עצמותו יודע את הנבראים103 וכמו המח' שהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, רק שמח' הוא לבוש הנפש משא"כ חכ' הוא עצמיות, וכמ"ש בסש"ב שגם חכ' אינו עצם הנפש104, צ"ל ההפרש כמו בין גופים ללבושים105 דשניהם לבושים, אך הנה לבוש יכולים לפשוט וללבוש שפושט א"ע מלבוש זה ולובש א"ע בלבוש אחר, אבל הלבוש דגוף אינו שייך שיפשוט גוף זה וילבש גוף אחר וגם אינו שייך שיפשט א"ע לגמרי מהגוף דבע"כ אתה חי106 רק שבכחו לזככו ולא לפשטו, וכמו"כ יש כמה מדריגות בלבושים, ויש לבוש כהדין קמצא107 דלבושא מני' ובי' שהוא לבוש עצמי יותר ומ"ש איהו וחיוהי חד הוא כמו הלבוש דקמצא דמני' ובי', וזהו בידיעת עצמותו כו' לא ידע אנוש ערכו108 אלקים הבין דרכו109, ולפ"ז הנה איהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא מאין ליש, הוא כח הגבול שבא"ס דכמו שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול110, אך מה דאיהו וחיוהי חד הוא בחי' א"ס הבבע"ג וגבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך כלל111,
ולכאו' מה שייך שם שכחה, אך השכחה היא מצד אחורים98, ובבחי' חכ' יש ג"כ אחוריים, הרי כמו שא"א להיות השכלה חדשה בלא ברק המבריק כמו"כ א"א להיות בלא אותיות המח', נמצא זה וזה גורמים דמה נ"מ דאם לא יש הפועל או אם לא יש במה להביא לידי גילוי, וכמו"כ יובן למעלה הנה איהו וגרמוהי חד הוא כמו אותיות דיבור שהם לזולתו כמו"כ בחי' איהו וגרמוהי הוא רק כדי שיהי' בריאה יש מאין היינו התהוות עצם מציאות היש, וגם לחבר הנפש עם הגוף שאינם בערך כלל, אך מצד א"ס הסוכ"ע אשר כולם בחכ' עשית99 שגם חכ' נחשבת לעשי' גשמיות100, אפ"ל התחברות הנשמה עם הגוף (ה' דקשור רוחניות בגשמיות הוא מכח א"ס מפליא לעשות101 ע') אבל איהו חיוהי הוא כמו בידעות102 עצמותו יודע את הנבראים103 וכמו המח' שהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, רק שמח' הוא לבוש הנפש משא"כ חכ' הוא עצמיות, וכמ"ש בסש"ב שגם חכ' אינו עצם הנפש104, צ"ל ההפרש כמו בין גופים ללבושים105 דשניהם לבושים, אך הנה לבוש יכולים לפשוט וללבוש שפושט א"ע מלבוש זה ולובש א"ע בלבוש אחר, אבל הלבוש דגוף אינו שייך שיפשוט גוף זה וילבש גוף אחר וגם אינו שייך שיפשט א"ע לגמרי מהגוף דבע"כ אתה חי106 רק שבכחו לזככו ולא לפשטו, וכמו"כ יש כמה מדריגות בלבושים, ויש לבוש כהדין קמצא107 דלבושא מני' ובי' שהוא לבוש עצמי יותר ומ"ש איהו וחיוהי חד הוא כמו הלבוש דקמצא דמני' ובי', וזהו בידיעת עצמותו כו' לא ידע אנוש ערכו108 אלקים הבין דרכו109, ולפ"ז הנה איהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא מאין ליש, הוא כח הגבול שבא"ס דכמו שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול110, אך מה דאיהו וחיוהי חד הוא בחי' א"ס הבבע"ג וגבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך כלל111,
טותשכח
וזהו הירידה צורך עלי'112 שעי"ז מתעלים בבחי' איהו דחיוהי שהוא בבע"ג וכדאי הירידה, דאף שהנשמה שרשה מטהירא עילאה ואיך שיפורש טה"ע אם אותיות הרשימה*113 או למעלה יותר אותיות החקיקה ואפי' מה שגלף גליפו בטה"ע113 והוא הקלף שנושא וסובל האותיות מ"מ הוא רק בחי' גרמוהי, וכמו שנת"ל דגרמוהי הוא לברוא יש מאין כמו"כ למעלה א"ק הוא אדם דבריאה114 שהוא בריאה יש מאין, ולמעלה יותר הוא קופל מלבושיו שבע"ח115, אבל העלי' הוא בבחי' איהו וחיוהי שהוא א"ס הבבע"ג, אף דכל הדרכים בחזקת סכנה היינו אם יעלה חפצו בידו א"ל שהוא גבול, אבל מה שהוא עושה הרצה"ע דהוא ורצונו אחד116 שהוא כח בבע"ג ה"ז כדאי כו'.
וזהו הירידה צורך עלי'112 שעי"ז מתעלים בבחי' איהו דחיוהי שהוא בבע"ג וכדאי הירידה, דאף שהנשמה שרשה מטהירא עילאה ואיך שיפורש טה"ע אם אותיות הרשימה*113 או למעלה יותר אותיות החקיקה ואפי' מה שגלף גליפו בטה"ע113 והוא הקלף שנושא וסובל האותיות מ"מ הוא רק בחי' גרמוהי, וכמו שנת"ל דגרמוהי הוא לברוא יש מאין כמו"כ למעלה א"ק הוא אדם דבריאה114 שהוא בריאה יש מאין, ולמעלה יותר הוא קופל מלבושיו שבע"ח115, אבל העלי' הוא בבחי' איהו וחיוהי שהוא א"ס הבבע"ג, אף דכל הדרכים בחזקת סכנה היינו אם יעלה חפצו בידו א"ל שהוא גבול, אבל מה שהוא עושה הרצה"ע דהוא ורצונו אחד116 שהוא כח בבע"ג ה"ז כדאי כו'.
טזוזהו נרי בידך ונרך בידי, הוא נר ה' שהוא חלק ה' ויש בו בחי' י"ה ג"כ שהוא בחי' איהו וחיוהי חד, וע"י קיום תומ"צ אני משמר אותך דמ"ש ואתה משמרה בקרבי117, אתה הוא גילוי118 והשמירה מצד המקיף היינו המקיף שבערך הפנימי, וכמו סוכ"ע שהוא בערך העלמין119, אבל מה שאני משמר כו' הוא א"ס עצומ"ה וכמו שאדם אומר אני הוא שדברתם ממני, שהוא למעלה מגילוי דכמו דעצם המצות הם למעלה מטו"ד כמו"כ פעולתם הוא שיאיר מבחי' א"ס שלמעלה מגילוי. וזהו יפה שעה א' בתשו' ומע"ט בעה"ז מכל חיי עוה"ב, דהנה עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות120, והנה תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן הם תר"ך121 שהוא כת"ר122, וש"י הוא מחצה מתר"ך123 דבכתר יש ב' מדריג'124 בחי' תחתונה שבמאציל, וראש ומקור לנאצלים, והנה ש"י הוא מחצה התחתון מכתר, אבל תר"ך הוא כל בחי' כתר לכן יפה כו', אך צ"ל והלא אין הקב"ה מקפח שכר של כל ברי',
יזתשכט
הענין דהנה ארז"ל עתיד הקב"ה לעשות ראש מחול לצדיקים לע"ל125, מחול הוא עיגול מקיף וכמו אז תשמח בתולה במחול126, דמה שנת"ל ענין ש"י עולמות הם בחי' איהו וגרמוהי חד שהוא ראש ומקור לנאצלים, אבל שכר מצוה שהוא עצם המצוה זה יתגלה לע"ל דוקא וזהו יפה שעה א' כו' שהוא ש"י משא"כ המצות תר"ך, מ"מ אין הקב"ה מקפח כו' דשכר מצוה מצוה127 זה יתגלה לע"ל כו'.
הענין דהנה ארז"ל עתיד הקב"ה לעשות ראש מחול לצדיקים לע"ל125, מחול הוא עיגול מקיף וכמו אז תשמח בתולה במחול126, דמה שנת"ל ענין ש"י עולמות הם בחי' איהו וגרמוהי חד שהוא ראש ומקור לנאצלים, אבל שכר מצוה שהוא עצם המצוה זה יתגלה לע"ל דוקא וזהו יפה שעה א' כו' שהוא ש"י משא"כ המצות תר"ך, מ"מ אין הקב"ה מקפח כו' דשכר מצוה מצוה127 זה יתגלה לע"ל כו'.