Toras Shmuel·5640 Part 2·Hanochos·I Am My Beloved's Part Oneתורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות·אני לדודי הא'

אאני לדודי הא'
הנחה פ' תצא שנת תר"מ
אני לדודי¹ ודודי לי הרועה בשושנים², וצ"ל מהו הקישור וחיבור הרועה בשושנים לאני לדודי, מהו השייכות זל"ז. אך צ"ל תחילה הג' מיני אהבה כמ"ש ואהבת כו' בכל מאודך³, וצ"ל מאחר שהוא בכל לבבך מהו ההוספה בכל נפשך, פי' בכל לבבך הוא האהבה כי אהבה היא בלב כמו שאי' במד"ר הלב אוהב⁴, וצ"ל מאחר שהוא בכל לבבך מהו ההוספה בכל נפשך ומאחר שהוא בכל נפשך מהו ההוספה בכל מאודך. אך בכדי להבין כ"ז צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה גדולה ועצומה, ונתבאר שבשביל מה הי' הירידה בשביל העלי' שהיא ירידה צורך עלי'⁶, והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי⁵ כי שורש הנשמות הם מגרמוהי, ואפי' הנשמות שהם מטה"ע⁷ הוא ג"כ גרמוהי אבל העלי' הוא לחיוהי ובאיהו שמתייחד עם חיוהי, והוא ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב ומברר אותה עי"ז עולה

בתתעט
נפה"א ג"כ. ובאמת אפשר לומר שבלא"ה יכול נפה"א לעלות מצ"ע⁸. ונוכל להבין זאת ממה שאנו רואים נהר שהולך ממקום למקום הרי ההילוך הוא בהדרגה לאט לאט, או עד"מ אמת של מים שהולך ההילוך הוא לאט לאט שאין בו ריבוי מעיינות אלא א' ב' מעינות לכן אינו הולך במהירות כ"כ אלא לאט לאט, ואנו רואים באם שיסתמו באמצע ההילוך או בסוף הרי ונפסק ההילוך ויקבצו ריבוי מים, שאין הריבוי מים מחודשים אלא מצד שנסתם הילוכה ע"כ נקבצו מים הרבה עד שגובר המים ובוקעים את הסתימה ואז הולך המים במהירות וברעש ובתגבורת ובתוקף עוז, ופעם בוקע מן הצדדים וה"ז ג"כ מצד הסתימה. ועוד יש באופן אחר כשאינו בוקע הסתימה אלא נתמלא על כל גדותיו ושוטף על השדות.

גוזהו עד"מ כמו"כ בנמשל כי הנה"א הוא חלק אלקה ממעל⁹ כי חלק הוי' עמו¹⁰ ויש בנש"י חלק הוי' אותיו' י"ה ו"ה, וקוש"י¹¹ הוא ביטול למעלה מטו"ד כמ"ש כי עם קשה עורף וסלחת¹² וזהו"ע שנשמה נק' נר הוי' נשמת אדם¹³ שזהו נר שיש בה ש' הוי' בשלם, וזהו נשמת אדם וכמו נר העיקר הוא האור שהוא אש ואנו רואים שטבע של אש להתעלות למעלה¹⁴ שהלהב עולה ונכלל במקורו ושרשו, רק יש דבר הנאחז בו וכמו שאנו רואים באם שיתקרבו נר לאבוקה נמשך ונדבק לאור האבוקה כך הנשמה רצונה ותשוקתה ליכלל באלקות כמ"ש ורוח האדם היא העולה למעלה¹⁵, ואפי' הנשמה לאחר שירדה בגוף רצונה ג"כ ליכלל למעלה רק בע"כ אתה חי¹⁶ שהגוף הוא מעכב, כי כדי שירד¹⁷ הנשמה להתלבש בגוף יש לזה כמה הכרחים שמכריחים אותה שתרד כי באופן אחר לא יכול להיות שצריכה להיות בגוף ונה"ב, ובזה יש כמה אופנים שיש גוף שאינו עב וגס ונה"ב ג"כ אינו עב וגס שיהי' מונע ומעכב, היינו שאינו נוגע לו באם שיעשה האדם מצוה כראוי, דהיינו שיתפלל וילמוד כראוי ויעשה צדקה בפועל ממש, ואין הפי' שיעשה בקרירות, כי זהו מצות אנשים מלומדה¹⁸ וע"ז בודאי אינו מעכב, כי זהו אינו מצוה כלל, אלא שיעשה המצוה בהתלהבות וכראוי ויתפלל באהוי"ר וע"ז ג"כ אינו מעכב מצד שאינו עב וגס.

דתתפ
ואין הכונה שנהפך לאיש אחר, כי אנו קוראים אותו יצה"ר, יש לו השכל והמדות לדברים אחרים ותאות רעות, מ"מ אינו מעכב אם יעשה אדם מצוה כראוי. אך המשל לזה אינו לפי שנת' לעיל מהמשל דסתימה אלא המשל לזה הוא שנתקבץ ריבוי מים מצד הפשרת שלגים, או ממי גשמים שנתפשט על כל גדותיו ועל שדות שסביב לה כך בנה"א ע"י ריבוי עסק בתו' ותפלה לכל אחד כפי ערכו ויותר לפי ערכו וילמוד בשקידה ובהתלהבות וכדינו, דהיינו בעל עסק פרק אחד שחרית¹⁹ ופרק אחד ערבית ויושבי אוהלים יקיימו והגית בו יומם ולילה²⁰, והנה"ב אינו מונע ומעכב, ומ"מ אינו נהפך לאיש אחר הוא רק יש בו הכנעה שמכניע אותו. וזהו בכל נפשך כי בכל לבבך הוא רק האהבה שהיא בלב שהלב הוא כלי לבחי' אהבה כמו שאי' במד"ר הלב אוהב אבל כוחות החיצונים דהיינו כוח הזן או כח העיכול וכוח הדוחה או רגלים אינם שייכים לאהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש אפי' בכוחות החיצונים עד"מ האדם שהוא טרוד בטרדה גדולה אינו מרגיש כח הדוחה וכח הזן או כשהוא טרוד רץ במהירות כ"כ שבלא הטרדה לא הי' ביכולתו לרוץ מהר כ"כ אלא מחמת הטרדה ומי הוא הרץ הרי המוח ולא הרגלים, שכמו"כ שילמוד ויתפלל באופן שישכח על אכילה ושתי' ועל כוח הדוחה, או שירוץ לדבר מצוה עד שאינו מרגיש א"ע, וזהו בכל נפשך אפי' בכוחות החיצוני', כי בכל לבבך אינו רק לפי הלב שהוא אהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש.

האך כ"ז גוף ונה"ב שאינו מונע ומעכב, אבל יש גוף ונה"ב שמונע ומעכב שהוא עב וגס עד שמטמטם הלב והמוח²¹ כמארז"ל חמרא דפרגמיתא ומי' דאימסית קיפחו לעשרת השבטים איקלע ר"א להתם בעי למקרא החודש הזה לכם²³ אמר החרש הי' לבם²², ועל טמטום פי' רש"י שהוא עטום²⁴ וסתום מלקבל דבר חכ', והוא עד"מ כשסותמין הילוך המים נפסק ההילוך ואח"כ כשבוקע הסתימה אז המים הולך ברעש ותגבורת כמו"כ ע"י שהנה"ב מונע ומעכב מלעשות דבר מצוה ונפ"א טבעו לעלות למעלה וכשבוקע נפ"א את נה"ב פי' למה יהי' מונע ומעכב, אז יכול לבוא לבחי' בכל מאדך. ובעבודה בכל מאודך הו"ע אריכות ההתבוננו' מי לי בשמים²⁵ ועמך לא חפצתי בארץ, פי' שמים וארץ הוא געה"ע וגעה"ת לא חפצתי לא יהי' פנימי' הרצון²⁶, ואפי' עוה"ב לא יחפוץ כי אפי' עולמות עליונים ה"ה עולם לשון העלם²⁷, כי עמך מקור חיים²⁸ פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים הוא עמך טפל

ותתפא
ובטל לך, ולמי יחפוץ בדבר הטפל ובטל או בעיקר, הלא בודאי העיקר, כי כללות השתל' העולמות הוא מש' והארה בעלמא ועז"נ אני הוי' לא שניתי²⁹ אתה קודם שנה"ע³⁰ ואתה הוא לאחר שנה"ע שאין שייך בו שום שינוי בין קודם הבריאה ובין לאחר הבריאה, ולכאו' הלא הי' בריאת העולמות כמ"ש בראשית ברא³¹ כו' אך זהו רק מש' והארה בעלמא שאינו נוגע בעצמיו', ולאו דוקא עד שלא נברא אלא אפי' עד שלא נאצל³² כי אי' בעבוה"ק בפירוש אתה הוא קודם שנאצל³³ ואתה הוא לאחר שנאצל, ואיך שנפרש אצי' הן שהוא הפרשת הארה מא"ס והן שהוא גילוי העלם³⁴ מאלקות ה"ז רק אלקות ולא אלקה, שאלקות הו"ע געטליכקייט ולא אלקה³⁵, ומה שגרמוהי הוא לברוא בריאה יש מאין הוא ע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי³⁶, אבל עיקר הבריאה היא מאיהו, ולכן נק' אלקות ולא אלקה. והראי' הוא מש' אלקים שמתייחד עם המדה, ואם המדה הוא אלקה למה צריכה להיחוד דש' אלקים, אלא שזהו רק אלקות. וכשיתבונן בכ"ז שכללות התהוות עולמות הוא רק מש' והארה בעלמא יבוא לבכל מאודך שהוא בל"ג.

זומעתה יש להבין למי נתייחד האהבה דבכל מאודך אם הוא ע"י נה"ב³⁷ זה א"א לומר והוא כמו שאנו רואים בהמשל דלעיל שהנהר ההולך ממקום למקום הולך לאט לאט וכשיסתמו את ההילוך בנסרים או בעפר ואח"כ כשהוא בוקע את הסתימה והולך ברעש גדול זהו מצד המים עצמם ולא מצד הסתימה כי אדרבה הסתימה ה"ה מונע ומעכב ההילוך לגמרי אלא מצד המים עצמם רק שהסתימה הו"ע גרם כמו"כ בהנמשל לכאו' מהו ההתגברות דנה"א הוא ע"י נה"ב ובאמת אנו רואים שאדרבה הוא מונע ומעכב, אלא העיקר הוא ע"י נפ"א, והנה"ב הוא גרם שבו וע"י יכול לבוא הנפה"א לבכל מאודך, נמצא שנה"א מצ"ע יכול ג"כ לעלות, אך מ"מ הגרם הוא שיבוא לזה הוא הנה"ב, שיכול ע"י הנה"ב לבוא לבחי' הליכה. כמו שמצינו אצל אברהם שהי' מרכבה למדת החסד³⁸ כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה³⁹ שאי' בזהר שהו"ע שירותא דעלמא עילאה, כי למעלה קודם שירדה הנשמה בגוף הי'

חתתפב
בבחי' עמידה כמו במלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם⁴⁰, אפי' העלי' דלעד לעולם מ"מ ה"ז רק עמידה כי מהו"ע עמידה כמו אדם שהוא עומד הרי במקום א' הוא אבל כשהולך הרי במקום שהי' תחילה עכשיו אינו שם כן ענין ויעמידם לעד לעולם שאפי' העלי' דלעד לעולם מ"מ ה"ה בבחי' א'. וכן מ"ש שרפים עומדים⁴¹ ממעל לו⁴², ואפי' המלאכים שאומרים שירה משימ"ב⁴³, ה"ה ענין עמידה שהוא במד' א'. וכמו"כ הנשמה כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו⁴⁴ שהי' בבחי' עמידה כמו במלאכים רק ההפרש הוא שמלאכים הם מחיצוני' הכלים⁴⁵ ונשמות מפנימי' הכלים שההפרש הוא מצד הבריאה ומיצי' לחוד אבל מ"מ ה"ה בבחי' עמידה, וכדי שיהי' ונתתי לך מהלכים⁴⁶ בין העומדים זהו דוקא כשירדה בגוף ונה"ב ומונע ומעכב וכשגובר נה"א יכול לבוא לבחי' בכל מאודך שהו"ע הליכה.

טומוכרח לומר שגם נה"ב עולה, כי לפי שנת' שהוא גרם שיכול לבוא להבחי' דבכל מאודך וארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר⁴⁷ כל ברי' והוא כמשל זונה ובן המלך⁴⁸ שהזונה אין ברצונה שיציית לה בן המלך ומ"מ מוכרחת להוליד בו תאוה וחום שזהו אין ברצונה נמצא שהוא עובדא גדולה וצריך ליתן לה השכר, וכמו"כ הנה"ב שע"י בא הנה"א לבכל מאודך צריך ג"כ להתעלות, והוא כמו במשל שנתבאר שסותמים הילוך המים בנסרים או בעפר ואח"כ כשבוקע הסתימה אז הולך המים ברעש גדול ואנו רואים כשגובר המים את הסתימה אז נושאים גם הנסרים שקודם שגובר את הסתימה הי' סותמים ההילוך ועכשיו שגובר פועל הילוך גם בנסרים שהם בלתי הילוך, או אפי' שהסתימה הוא מעפר שאינו צף למעלה מ"מ פועל שיהי' הילוך בעפר למטה, כמו"כ מוכרח לומר בהנמשל שע"י העלי' דנה"א יתעלה הנה"ב ג"כ, כי הרי הגוף הוא עפר כמ"ש אדם יסודו מעפר⁴⁹ ומוכרח לומר שיש בו חיות המחי' עצם הגוף כמו שמצינו באדה"ר שכתי' אצלו וייצר הוי' את האדם⁵⁰ עפר מן האדמה קודם ויפח באפיו נשמת חיים שלא הי' בו החיות הזו ומ"מ הי' ציור ודמות הגוף, מוכרח לומר שיש בו חיות המחי' אותו, ול"ד גוף האדם אלא כל החיות שיש להם גוף מוכרח

יתתפג
לומר שיש בהם חיות כיון שהוא מציאות, והראי' שצריך להיות גוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש שאל"כ מהו עונש הגלגולים מאחר ששוה מוכרח לומר שבעצם הגוף יש חיות מלבד הנשמה, והגם שארז"ל מאימתי נותנין נשמה באדם משעת יצי' שלא יסריח⁵¹, אין הפי' שזהו חיות הגוף, אלא שהנשמה נותן חיות בהבשר ומחמם אותה שלא יסריח אבל עצם הגוף מוכרח לומר שיש לו חיות. ומה שארז"ל תינוק בבטן אמו מלמדין אותו כל התו'⁵², אך זהו כמו שאי' בלק"ת⁵³ שנותנין לו כחות בכדי שיוכל ללמוד כשיצא לאויר עולם, וזהו רק כוחות נעלמים, אבל כחות הגלוים הוא דוקא כשיצא, כי באם שתאמר שמלמדין את התו' בגילוי, מהו העבודה שילמוד אח"כ, כי אפי' מה שבא מלאך וסוטרו על פיו⁵⁴ עכ"ז הי' נשאר אצלו כטבע ומהו העבודה ובאמת אנו רואים שהגוף הוא מונע ומעכב. ובלאו כל הראי' האלו מוכרח לומר שיש הפרש אם הוא מחי' דבר החי או דבר שאינו חי וכיון שהגוף הוא מציאות מוכרח^*55 לומר שיש בו חיות המחיהו, נמצא שנה"ב הוא עפר ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ⁵⁵, ובאמת אי' הכל הי' מן העפר⁵⁶ אפי' גלגל חמה שיש שם ג"כ ענין עפרוריות שעי"ז פועל ההליכה, וע"י העלי' שנתעלה נפה"א עי"ז יתעלה נה"ב ג"כ, והעלי' מנה"א הוא מגרמוהי לחיוהי שאפי' נשמות שהם מטה"ע ה"ה רק גרמוהי אבל העלי' הוא בחיוהי, ולא בחיוהי לחוד אלא באיהו שמתייחד עם חיוהי שבאה לאשתאבה בגופא דמלכא⁵⁷, וע"י העלי' הזו דנה"א יתעלה נה"ב ג"כ.

יאוכשם שנתבאר העלי' דנה"א ונה"ב כך יש הפרש בין נשמה למצות כי הנה בד"כ מצות הם מלובשים בדברים גשמי' ושרש המצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא⁵⁸, פי' גלגלתא הו"ע רצה"ע⁵⁹ שלמעלה מטו"ד, וארחין הוא אורח ושביל וצינורות להמשיך רצה"ע בדברים גשמי', שופר בקרן הגשמי' ותפילין בקלף הגשמי' וציצית בצמר גשמי' ותרומות ומעשרות, שהו"ע גוף ונפש, שדבר הגשמי' הו"ע גוף ורצה"ע שמלובש בדבר הגשמי' הוא הנשמה, והדבר הגשמי' אין לה ערוך לגבי רצה"ע ע"ד עשי' לגבי רצון שרצון הוא דק ורוחני' כמו"כ הדבר הגשמי' אין ערוך גבי רצה"ע. והנה אנו רואים דאימתי הוא מצוה דוקא שיעשה אותה איש ישראל, כמו שופר ה"ה גשמי' וע"י מה הוא מצוה ע"י שיתקע בו ישראל או תפילין וציצית שסתם

יבתתפד
תפילין הם תשמישי קדושה⁶⁰ וציצית הם תשמישי מצוה⁶¹ אלא דוקא שיעשה ישראל אזי הוא מצוה, או עד"מ אתרוג הרי הוא פרי וכשיאכל אותה בלא ברכה לא די שלא מעלה אותה אלא מורידה, או כשיאכל אותה אדם דנוגה ה"ה נוגה ונוגה שאינו מצווה אין זה כלום⁶² אבל כשישראל מברך עליו מעלה אותה, וזהו מ"ש צו את בנ"י⁶³ פי' שיהי' החיבור בנ"י להמצוה, וכן איש ישראל בלא דבר הגשמי' ג"כ א"א להיות, נמצא שכל המצות הם מלובשים בדברים גשמי' וע"י שיעשה מצוה נתעלה בא"ס בעל הרצון, והעלי' דנשמה הוא בש' ע"ב⁶⁵ שהוא בחי' והחכ' תחי'⁶⁶ וע"י שמ"ה מברר ב"ן⁶⁷ המצוה נתעלה בש'⁶⁸ ס"ג⁶⁴. ולכאו' צ"ל מאחר שהעלי' הוא בש' ס"ג הלא השבירה הי' ג"כ בש' ס"ג⁶⁹ ומכיון השבירה הי' ירידה צורך עלי' שהם מחודשים⁷⁰ ומי שאומר שהוא מקרה ה"ה קליפת עמלק כמ"ש אשר קרך⁷¹ אלא שהי' המכוון ירידה צורך עלי' ומאחר שהשבירה הי' בש' ס"ג והעלי' הוא בש' ס"ג א"כ אין זה עלי'. אך הענין הוא שעלי' הוא בג"ר דש' ס"ג ולכאו' הלא נתבאר שג"ר הו"ע ג"ע⁷² לפי ערך העולם ה"ה אינו עלי'. ואפשר לתרץ זה בב' תירוצי', הא' שש' ס"ג וש' ע"ב הם ע"ד חכ' ובינה שחכ' ובינה הם תרדל"מ⁷³ כך ע"ב וס"ג הם תרדל"מ, והב' כי מתי הג"ר הו"ע ג"ע הוא המוחין שלפי המדות אבל בעצם המוחין לא הי' השבירה⁷⁴ ולשם הוא העלי'. ובאמת אינם צריכים להראיות האלו כי אימתי המוחין לפי המדות הוא בתיקון דוקא אבל כיון בש' ס"ג הוא תוהו⁷⁵ ובתוהו לא יש

יגתתפה
ענין התכללות כי אפי' במדות אינו התכללות חסד וגבורה אלא הם נקודות זת"ז⁷⁶ לכן עליה הוא בש' ס"ג.

ידוזהו מ"ש אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים פי' שושנה הוא כמארז"ל ששונים ששונים בהלכות⁷⁷ ולכן נק' שושנה כמו בשושנה יש תליסר עלין⁷⁸ דסחרין לשושנה כך יש י"ג מדות שהתו' נדרשת בהן⁷⁹ שהוא פי' וביאור על תושב"כ כמו מ"ש יום תרועה הוא לכם⁸⁰ ואי' במשנה כמה שיעור תקיעה⁸¹ ג' תרועות ושיעור תרועה כו', או סוכה שכתי' בסוכת תשבו ז"י⁸² ותושבע"פ מבאר איך ומה שיהי', או מ"ש ולקחתם לכם⁸³ פרי עץ הדר ומשנה מבאר וכן גמרא אמר פלוני אמר פלוני, וזהו הי"ג מדות כלל ופרט וכהנה, וע"י שושנה שהו"ע הלכות יכולים לבוא לאני לדודי שסופה תיבות הם ד"י שהו"ע ש' ע"ב⁸⁴, כי מה הוא במילוי אלפין וש' ב"ן באופן אחר וש' ס"ג יוד א'⁸⁵ אבל ש' ע"ב הוא במלוי ד"י, וס"ג ומ"ה הם מחודשים⁸⁶ וא"א לומר שהוא מקרה שהוא קליפת עמלק כמ"ש אשר קרך כי בונה עולם התהו⁸⁷ על מנת לסתור וסותר עולם התהו על מנת לבנות עולם התיקון, אבל ש' ע"ב הוא מד'⁸⁸ ע"ש כל האזרח בישראל⁸⁹ ישבו בסוכות, אך עכשיו הוא בהעלם כמו ע"י סוכה ממשיך מקיפים⁹⁰ אבל לע"ל יהי' בגילוי שזהו אינו מחודש שהוא מ"ש משכיל לאיתן האזרחי⁹¹ שהוא מאז ומקדם. וזהו אני לדודי ודודי לי שע"י הרועה בשושנים מתעלה לאני לדודי ודודי לי והוא ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב ומקיים תומ"צ יתעלה בש' ע"ב שהוא במילוי ד' יודין.