Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אאני לדודי הב'
בס"ד שנת תר"מ
אני לדודי1 ודודי לי הרועה בשושנים2, הנה אני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול וס"ת המה ד"י3 שהם רומזים על הארבעים יום שהי' משה בהר שהם מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שע"ז כתי' ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשוני' ברצון4 כך אחרונים ברצון נמצא שימי אלול הם ימי רצון, ולפ"ז יתיישב כפשוטו, וע"כ כתי' אח"כ הרועה בשושנים שהוא בחי' יגמדה"ר כמ"ש בזהר מה שושנה זו אית לה תליסר עלין5 דסחרין לה אוף הכי כנס"י אית להון תליסר מכילין דרחמים דסחרין להון6, נמצא מובן מכאן הכתוב כפשוטו מאחר שהם ימי רצון לכן מאיר אז יגמדה"ר. אך צ"ל מה שבפסוק דודי לי ואני לו7 כתי' ג"כ הרועה בשושנים שע"פ הזה פי' כל המפרשים8 שקאי על יצ"מ ומ"ת שאז הי' גילוים מלמעלמ"ט לכאו' מה שייך שם יגמדה"ר. אך הנה מצינו עוד פסוק שכתי' אני לדודי ועלי תשוקתו9 שלכאו' אינו מובן שלשון הפסוק נושא עליו שתשוקת הקב"ה לישראל הוא יותר מתשוקת ישראל להקב"ה שבתשוקת ישראל נא' אני לדודי ובתשוקת הקב"ה לישראל כתי' לשון תשוקה שפי' תשוקה הוא חמדה שבלב, ולכאו' אפי' אם אנו אומרים ששוה כמו אני לדודי ודודי לי ג"כ אינו מובן ובפרט תשוקה שהו"ע חמדה גדולה שבלב זהו בודאי אינו מובן. וכענין זה הקשו כל המפרשים על ענין עבודה כמ"ש ועבדת את10 כו' ולעבדו בכל לבבכם11 כו', לכאורה מה שייך ענין עבודה למעלה הלא עבודה אינו שייך אלא באדון ועבד שמה שחסר אצל האדון העבד ע"י עבודתו משלים אותו אבל למעלה שאנת הוא שלימותא12 וכלום חסר מה צריך לעבודה. אך הנה באמת אי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'14 דירה בתחתונים13, והגם שאינו ידוע לנו מפני מה נתאוה15, ואין הפי' שאין לזה טעם כי באמת יש טעם אך לנו אינו מושג, אבל עכ"פ זאת ידוע לנו שנתאוה, וכן אי' במד"ר שוקיו עמודי
בס"ד שנת תר"מ
אני לדודי1 ודודי לי הרועה בשושנים2, הנה אני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול וס"ת המה ד"י3 שהם רומזים על הארבעים יום שהי' משה בהר שהם מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שע"ז כתי' ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשוני' ברצון4 כך אחרונים ברצון נמצא שימי אלול הם ימי רצון, ולפ"ז יתיישב כפשוטו, וע"כ כתי' אח"כ הרועה בשושנים שהוא בחי' יגמדה"ר כמ"ש בזהר מה שושנה זו אית לה תליסר עלין5 דסחרין לה אוף הכי כנס"י אית להון תליסר מכילין דרחמים דסחרין להון6, נמצא מובן מכאן הכתוב כפשוטו מאחר שהם ימי רצון לכן מאיר אז יגמדה"ר. אך צ"ל מה שבפסוק דודי לי ואני לו7 כתי' ג"כ הרועה בשושנים שע"פ הזה פי' כל המפרשים8 שקאי על יצ"מ ומ"ת שאז הי' גילוים מלמעלמ"ט לכאו' מה שייך שם יגמדה"ר. אך הנה מצינו עוד פסוק שכתי' אני לדודי ועלי תשוקתו9 שלכאו' אינו מובן שלשון הפסוק נושא עליו שתשוקת הקב"ה לישראל הוא יותר מתשוקת ישראל להקב"ה שבתשוקת ישראל נא' אני לדודי ובתשוקת הקב"ה לישראל כתי' לשון תשוקה שפי' תשוקה הוא חמדה שבלב, ולכאו' אפי' אם אנו אומרים ששוה כמו אני לדודי ודודי לי ג"כ אינו מובן ובפרט תשוקה שהו"ע חמדה גדולה שבלב זהו בודאי אינו מובן. וכענין זה הקשו כל המפרשים על ענין עבודה כמ"ש ועבדת את10 כו' ולעבדו בכל לבבכם11 כו', לכאורה מה שייך ענין עבודה למעלה הלא עבודה אינו שייך אלא באדון ועבד שמה שחסר אצל האדון העבד ע"י עבודתו משלים אותו אבל למעלה שאנת הוא שלימותא12 וכלום חסר מה צריך לעבודה. אך הנה באמת אי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'14 דירה בתחתונים13, והגם שאינו ידוע לנו מפני מה נתאוה15, ואין הפי' שאין לזה טעם כי באמת יש טעם אך לנו אינו מושג, אבל עכ"פ זאת ידוע לנו שנתאוה, וכן אי' במד"ר שוקיו עמודי
בתתפז
שש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו16, עמודי שש בששה ימים, שגם שם הגם שאינו ידוע לנו מפני מה נשתוקק אבל זאת ידוע לנו עכ"פ שנשתוקק.
שש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו16, עמודי שש בששה ימים, שגם שם הגם שאינו ידוע לנו מפני מה נשתוקק אבל זאת ידוע לנו עכ"פ שנשתוקק.
גובכדי לקרב אל השכל קצת, הענין הוא דהנה אי' בתד"א שני דברים קדמו לעולם17 תורה וישראל ועדיין אינו ידוע איזה מהן קדם אומר אני ישראל קדם, והביא אדמו"ר נ"ע ראי' ע"ז18 ממה שכתי' בתורה דבר אל בנ"י19 צו את בנ"י20 משמע שישראל קדם, וזה כתי' אפי' בתורה הקדומה דמשמע שאפי' בתוה"ק ג"כ קדמו, ופי' קדם אינו בזמן אלא במעלה21 שהוא שכל המכוון בבריאת העולמות ותורה ומצוות הי' בשביל האדם, אך מה שניתנו תומ"צ הוא מחמת שהמכוון הי' שהאדם יהי' עובד כדי שיהי' מקושר לאלקות ע"כ ניתנו התומ"צ שמזה יהי' הוכחה להתקשרותו כמו עד"מ בשני ב"א אימתי מוכח שהם מקושרים כשאחד מצוה והב' מקיים אז מוכח שהם מקושרים וזהו מ"ש אתה בחרתנו22 מכל העמים כו' וקדשתנו במצותיך שהבחירה הי' בנו דוקא אך וקדשתנו במצותיך, או כמ"ש בך בחר הוי' להיות לו לעם סגולה23. ונמצא שאין הפי' שיש רצונות למעלה וכדי „ז עס ז ל אויס גיפירט ווערין הרצונות לכן נברא האדם, זה אינו, כי באמת מאי איכפת לי' אם שוחט מן העורף און מן הצואר כי כל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש כל מצותיך צדק24, אלא עיקר המכוון הי' בשביל האדם והתומ"צ לא ניתנו כ"א שע"י המצות יהי' עובד להשי"ת, והגם שכתי' אנכי עשיתי ארץ25 ואדם עלי' בראתי ונת'26 שמה שעשיתי ארץ ואדם עלי' הוא בשביל בראתי, שבראתי בגימט' תרי"ג27 שעיקר הבריאה הוא בשביל תומ"צ הי'. אך באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו28 שפי' בראתי הוא ב„ש„פין.
דולהבין שרש ענין התומ"צ הענין הוא כי הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט29 להיטיב לברואיו צמצם א"ע, ופעם כתי' סילק את אורו הגדול אל הצד30
התתפח
ונשאר חלל ומק"פ, ופי' מקו"פ אינו פנוי לגמרי כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומה לגמרי32 ואדרבא שם הוא מעמד ומצב לכללות השתל' אבי"ע, אלא שנשאר רשימה31. והגם שנא' שברשימה לא נגע בה הצמצום33 שרשימה הוא קודם הצמצום אך מ"מ ה"ה העלם ובכדי שיהי' פרטי גילוים בעולמות נמשך קו וחוט והקו"ח מסתיים באצי'34 ומאצי' לבי"ע יש פרסא35 המפסקת וזהו"ע תומ"צ שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אורות באצי'36 ועי"ז הקו בוקע הפרסא37 ונמשך הארת הקו"ח עד עולם העשי'.
ונשאר חלל ומק"פ, ופי' מקו"פ אינו פנוי לגמרי כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומה לגמרי32 ואדרבא שם הוא מעמד ומצב לכללות השתל' אבי"ע, אלא שנשאר רשימה31. והגם שנא' שברשימה לא נגע בה הצמצום33 שרשימה הוא קודם הצמצום אך מ"מ ה"ה העלם ובכדי שיהי' פרטי גילוים בעולמות נמשך קו וחוט והקו"ח מסתיים באצי'34 ומאצי' לבי"ע יש פרסא35 המפסקת וזהו"ע תומ"צ שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אורות באצי'36 ועי"ז הקו בוקע הפרסא37 ונמשך הארת הקו"ח עד עולם העשי'.
וולכאורה אינו מובן מהו"ע תוס' אורות באצי' הלא אצי' הוא אלקות38 לא כמו ברי' שהוא בריאה יש מאין אלא הוא אלקות ממש, ועל ע"ס דאצי' אי' בעה"ק שהוא אינון ואינון הוא39 שהוא מתייחד עם הע"ס ומה שייך שם תוס' אורות. אך הענין הוא שמה שאצי' הוא40 אלקות הוא רק לגבי בריאה שאפי' לגבי ע"ס דברי' נק' אצי' אלקות, כי הע"ס דברי' הוא לאחר הפרסא, אך מ"מ מה שאצי' הוא אלקות רק אלקות שהו"ע געטליכקייט41 אבל מה שאנו קורין בש' גא"ט42 הוא בורא יחיד ומיוחד אבל ע"ס דאצי' הוא עשר ולא תשע43 כו' ולכן אי' בתני' שאיהו מתייחד עם גרמוהי44 לברוא בו וע"י בריאה יש מאין מוכרח לומר שמגרמוהי לחוד לא הי' יכול להיות התהוות העולמות דאל"כ למה הי' היחוד דאיהו, אלא העיקר התהוות הוא מאיהו ומה שמתייחד עם גרמוהי הוא בכדי שיהי' מציאות היש מוגבל שזהו לכאו' היפך המכוון, אף שבסוף נשלם הכוונה שנעשה ביטול היש לאין מ"מ בעת מציאות ישותו הוא היפך המכוון נמצא שמגרמוהי לא יכול להיות התהוות אלא דוקא מאיהו רק גרמוהי פעלו ההגבלה והגבלה לגבי המהווה הוא באין ערוך כי ההתהוות הוא
זתתפט
דבר מלא דבר45, הרי שאצי' אינו רק אלקות ולא אלקה ולזה הי' הצמצום שע"י הצמצום נתהוה אצי' אלקות שהו"ע געטליכקייט, אבל ע"י תומ"צ ממשיכים מאורות שלפני אצי' באצי' וה"ז תוס' אורות שתוס' של הקב"ה מרובה על העיקר46. ואף שלמעלה מאצי' יש בחי' רצון שהוא אותיו' צינור47 שהוא כמו צמצום מ"מ ה"ה למעלה מאצי', והגם שבע"ס דאצי' מאיר הקו בדרך התלבשות אבל מ"מ ה"ה רק בדרך קו וכמו שהוא באצי' אבל ע"י תומ"צ ממשיכים אורות בלתי מצומצמים באצי' כי בכלל ההפרש הוא בין אצי' ללפני אצי' שלפני אצי' מאירים אורות בלתי מצומצמים ובאצי' מאיר אורות מצומצמים.
דבר מלא דבר45, הרי שאצי' אינו רק אלקות ולא אלקה ולזה הי' הצמצום שע"י הצמצום נתהוה אצי' אלקות שהו"ע געטליכקייט, אבל ע"י תומ"צ ממשיכים מאורות שלפני אצי' באצי' וה"ז תוס' אורות שתוס' של הקב"ה מרובה על העיקר46. ואף שלמעלה מאצי' יש בחי' רצון שהוא אותיו' צינור47 שהוא כמו צמצום מ"מ ה"ה למעלה מאצי', והגם שבע"ס דאצי' מאיר הקו בדרך התלבשות אבל מ"מ ה"ה רק בדרך קו וכמו שהוא באצי' אבל ע"י תומ"צ ממשיכים אורות בלתי מצומצמים באצי' כי בכלל ההפרש הוא בין אצי' ללפני אצי' שלפני אצי' מאירים אורות בלתי מצומצמים ובאצי' מאיר אורות מצומצמים.
חאך צ"ל איך הוא בכח המצות שהם מוגבלים שע"י יומשך אורות בלתי מצומצמים. אך הענין הוא דהנה לא לבד שמצות שרשם הוא בבעל הרצון כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני48, שלפני קאי על א"ס בעל הרצון, שלא לבד זה הם כלים לבעל הרצון, דהנה מצות נתלבשו בדברים גשמי' כמו ציצית בצמר גשמי' תפילין בקלף גשמי' סוכה בסכך גשמי' ואתרוג בצומח גשמי' הנה האתרוג בעת שהוא צומח אם יאכל אותו אחד מישראל בלא ברכה הוא מוריד אותו שנשאר תחת ממשלת ק"נ, ואם יאכל אותו אדם שאינו מצווה לברך אינו מעלה אותו רק לצומח50 למדבר49 שזהו עלי' מועטת, ועיקר העלי' הוא כשישראל מברך עלי' אז מעלה אותו העליה גמורה, אך אינו בערך שאם יעשה אותה בעצם למצוה ה"ה נעשה כלי לבעל הרצון כי המצוה הוא רצון פרטי ובזה נכלל רצון הכללי וגם עצמות א"ס בעלה"ר פי' מי שנושא עליו הכלל, שפי' בעל הוא מלשון מרא וריבון כמו שאנו רואים באדם שיש לו רצונות פרטיות ורצון הכלל51 והאדם הנושא הרצונות, רק שעכשיו הוא בהעלם, ובאמת כמו שבעולם אלמלא ניתנה רשות לעין לראות52 כח המהוה הי' רואה שהמתהוה הוא בטל כאין ואפס כמו"כ במצות אלמלא ניתנה רשות לעין לראות הרוחניות מהדבר מצוה הי' רואים שמלובש בה א"ס בעל הרצון אך הגשם הוא מעלים ומסתיר ע"ז, אבל לע"ל כתי' וחשף הוי' זרועו קדשו53 פי' וחשף „נטפלעגט ווערין הדבר שהי' תחילה בהעלם, ופי' זרוע קדשו כי כל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו54 כי נשמור לעשות את המצוה הזאת,
טתתצ
כי עכשיו אחד שנותן צדקה הרי היד הוא גשמי' והעמל הוא גשמי' והמעות הם גשמי', וע"כ מעלים ומסתיר שלא יראה בה השראת בעל הרצון אבל לע"ל יהי' וחשף שמתגלה, וכן בתו' כתי' ונגלה כבוד הוי' וראו55 כל בשר כי פי הוי' דיבר היינו כשישראל ילמד תורה יראה פה הוי' המדבר כנגדו כמארז"ל כל העוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו56, או י"ל שיראה האנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו57, וגם עכשיו פועלים הדבר הזה ע"י תומ"צ שמזככים הגשם וממילא נראה ונגלה עצמות א"ס, וכן כתי' גם את העולם נתן בלבם58 של בנ"א שע"י תומ"צ פועלים הזדככות גם בעולם, כי באמת אלקות שורה גם עכשיו בעולם כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא59 אך עכשיו הוא בהעלם שעולם מעלים ומסתיר אבל לע"ל כתי' עין בעין יראו60 שבעין הגשמי' יראו אלקות בעולם כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך61, וגם עכשיו ע"י תומ"צ פועלים זה שיראה עצמות א"ס בגילוי, וזהו"ע עבודה ועבדת את ה' אלקיך שפי' עבודה הוא כמו עורות עבודים62 היינו אויסארבעטין שגם קודם הי' זאת אך הי' בהעלם ואחר העיבוד הוא יוצא מהעלם אל הגילוי שזהו"ע עבודה.
כי עכשיו אחד שנותן צדקה הרי היד הוא גשמי' והעמל הוא גשמי' והמעות הם גשמי', וע"כ מעלים ומסתיר שלא יראה בה השראת בעל הרצון אבל לע"ל יהי' וחשף שמתגלה, וכן בתו' כתי' ונגלה כבוד הוי' וראו55 כל בשר כי פי הוי' דיבר היינו כשישראל ילמד תורה יראה פה הוי' המדבר כנגדו כמארז"ל כל העוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו56, או י"ל שיראה האנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו57, וגם עכשיו פועלים הדבר הזה ע"י תומ"צ שמזככים הגשם וממילא נראה ונגלה עצמות א"ס, וכן כתי' גם את העולם נתן בלבם58 של בנ"א שע"י תומ"צ פועלים הזדככות גם בעולם, כי באמת אלקות שורה גם עכשיו בעולם כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא59 אך עכשיו הוא בהעלם שעולם מעלים ומסתיר אבל לע"ל כתי' עין בעין יראו60 שבעין הגשמי' יראו אלקות בעולם כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך61, וגם עכשיו ע"י תומ"צ פועלים זה שיראה עצמות א"ס בגילוי, וזהו"ע עבודה ועבדת את ה' אלקיך שפי' עבודה הוא כמו עורות עבודים62 היינו אויסארבעטין שגם קודם הי' זאת אך הי' בהעלם ואחר העיבוד הוא יוצא מהעלם אל הגילוי שזהו"ע עבודה.
יאך להבין ביותר איך הוא אפשר להיות שהגשם כמו שהוא יהי' כלי לעצמות א"ס בעל הרצון, הענין הוא דהנה ארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה63, שלכאורה אינו מובן איך אפשר להיות שהגוף הגשמי' יהי' ניזון מזיו השכינה, הענין הוא דהנה א"ר עכשיו הרי הגוף ניזון מצומח וחי אך זהו כשנוטלין מהם חיותם היינו הבע"ח צריך שחיטה64 ובלא שחיטה אסור, וצומח צריך תלישה, כי ידוע שבד"כ יש בכל דבר גוף ונפש הגוף הוא גשם הדבר והנפש הוא החיות מהדבר וידוע שהנפש שרשו ממכ"ע והגוף שהוא הגשם שרשו מסוכ"ע65, והגם שארז"ל אין לך עשב66 למטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, אך זהו הצמיחה מקטנות לגדלות אבל עצם התהוות הגשם הוא מסוכ"ע, נמצא שהאדם ניזון מסוכ"ע. ואף שגם גוף האדם הוא
יאתתצא
מסוכ"ע, אך מוכרח לומר שהסוכ"ע המחי' צומח וחי הוא גבוה יותר67. וכן לע"ל יוזן מסוכ"ע. אך עכשיו ה"ה מלובש בגוף הגשמי' ולכן מוכרח ליזון מסוכ"ע המלובש בצומח וחי הגשמי' אבל לע"ל שיזדכך גוף האדם שיהי' כמו אדה"ר קודם החטא68 שכתי' עליו עקבו של אדה"ר הי' מכה בגלגל חמה69 והוא מחמת שהי' יציר כפיו של הקב"ה ע"כ מחמת רוב בהירות הי' מכה70 בגלגל חמה ולע"ל שיהי' כל אדם יציר כפו של הקב"ה שיהי' תחית המתים ולא יהי' חלק אב ואם71, ע"כ יכול להיות72 גם הגוף מרוחני' דסוכ"ע. וכמו"כ יובן במצות שבאמת שורה במצות הגשמי' עצמות אוא"ס והוא ע"י אמצעות הסוכ"ע המהווה הגשם, אך עכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל יתגלה, וגם עכשיו ע"י תומ"צ מזככים הגשם ואז מאיר עצמות א"ס בגילוי, ועי"ז יש בכח התומ"צ להמשיך אורות בלתי מצומצמים באצי'. וזהו דודי לי ואני לו, שע"י שהי' דודי לי שהי' גילוים מלמעלמ"ט כמארז"ל עד שנגלה עליהם73 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, פי' מלך הו"ע המלאכים75 נועדו יחדיו76 שקאי על יחוד זו"נ, מלך מלכי הו"ע חו"ב, ממה"מ הוא מד' כתר74 שנתגלה העטרה מכל העולם, וע"י שהי' גילוים גבוהים עי"ז הי' ואני לו מלמטלמ"ע נפשי יצא בדברו77, ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן78, ובנ' יום באו לקבלת התו'79. וכמו"כ עכשיו צריך להיות ואני לו והיינו כשעושה המצוה צריך לשעבד בה כל העשר כוחות כמו בהנחת תפילין לשעבד המוח והלב80 ובשופר כמ"ש ברמב"ם81 שהיד צריך לידע שאוחז השופר והפה צריך לידע שהוא תוקע והראש צריך שיהי' משועבד לבעל המצוה, ואם עושין מצוה באופן כזו אז מזדככין המצוה, ועי"ז נגלה השראת א"ס בעל הרצון המלובש באותה מצוה בגילוי.
מסוכ"ע, אך מוכרח לומר שהסוכ"ע המחי' צומח וחי הוא גבוה יותר67. וכן לע"ל יוזן מסוכ"ע. אך עכשיו ה"ה מלובש בגוף הגשמי' ולכן מוכרח ליזון מסוכ"ע המלובש בצומח וחי הגשמי' אבל לע"ל שיזדכך גוף האדם שיהי' כמו אדה"ר קודם החטא68 שכתי' עליו עקבו של אדה"ר הי' מכה בגלגל חמה69 והוא מחמת שהי' יציר כפיו של הקב"ה ע"כ מחמת רוב בהירות הי' מכה70 בגלגל חמה ולע"ל שיהי' כל אדם יציר כפו של הקב"ה שיהי' תחית המתים ולא יהי' חלק אב ואם71, ע"כ יכול להיות72 גם הגוף מרוחני' דסוכ"ע. וכמו"כ יובן במצות שבאמת שורה במצות הגשמי' עצמות אוא"ס והוא ע"י אמצעות הסוכ"ע המהווה הגשם, אך עכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל יתגלה, וגם עכשיו ע"י תומ"צ מזככים הגשם ואז מאיר עצמות א"ס בגילוי, ועי"ז יש בכח התומ"צ להמשיך אורות בלתי מצומצמים באצי'. וזהו דודי לי ואני לו, שע"י שהי' דודי לי שהי' גילוים מלמעלמ"ט כמארז"ל עד שנגלה עליהם73 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, פי' מלך הו"ע המלאכים75 נועדו יחדיו76 שקאי על יחוד זו"נ, מלך מלכי הו"ע חו"ב, ממה"מ הוא מד' כתר74 שנתגלה העטרה מכל העולם, וע"י שהי' גילוים גבוהים עי"ז הי' ואני לו מלמטלמ"ע נפשי יצא בדברו77, ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן78, ובנ' יום באו לקבלת התו'79. וכמו"כ עכשיו צריך להיות ואני לו והיינו כשעושה המצוה צריך לשעבד בה כל העשר כוחות כמו בהנחת תפילין לשעבד המוח והלב80 ובשופר כמ"ש ברמב"ם81 שהיד צריך לידע שאוחז השופר והפה צריך לידע שהוא תוקע והראש צריך שיהי' משועבד לבעל המצוה, ואם עושין מצוה באופן כזו אז מזדככין המצוה, ועי"ז נגלה השראת א"ס בעל הרצון המלובש באותה מצוה בגילוי.
יבתתצב
אך זהו כשאכשיר דרא82 היינו כשעושין מצות וכדבעי למהוי, אבל אם פגם הן במ"ע וכש"כ במל"ת ואפי' קיים מ"ע ושומר א"ע ממל"ת אך פגם בהרהורי עבירה שבאמת הרהורי עבירה קשים מעבירה83 עצמה. ולכאורה צ"ל איך הם קשים מהעבירה עצמה, הענין הוא כי מח' הוא לבוש דק ורוחני' ע"כ הפגם מגיע שם יותר, כמו למשל בגד של פשתן אם נופל בו כתם מועיל בו כביסה אבל בבגד של משי אינו מועיל לו כביסה כי בכביסה מקלקל לו, או י"ל כי מח' אף שהוא לבוש אך מ"מ הוא לבוש להרצון שהרצון מלביש כל העשר כוחות ולכן הפגם מגיע שם יותר, כי אם פגם במ"ע פוגם באבר א' ובמל"ת פוגם בגיד אחד כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא84 ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין85 אבל אם פגם במחשבה הפגם מגיע בכל הכוחות. ועוד י"ל פי' קשה שקשה ליפרד ממנה כי כשעושה עבירה בפועל ממש אז נפסק התאווה אבל בהרהורי עבירה כל זמן שלא ימלא את צמאונו עוד הוא מהרהר אחריה. ואם פגם באחת מאלה נעשה בחי' חולה וכמו שאנו רואים בחולה שאכילה ושתי' אינו מועיל לו אלא צריך לרפואות כך מי שפגם אינו מועיל לו תורה שנק' בש' לחם ומים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים86, לכו לחמי בלחמי87, אלא צריך לרפואות שהו"ע תשובה כמארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם88, וענין תשובה הוא חרטה על שעבר וקבלה על להבא שהו"ע עקירת הרצון כמו למשל חולה שיש לו צלקת או חבורה שצריך תחילה למושחו בסמני רפואות עד שיעקר הבשר החי וע"י רפואות שאח"כ נעשה בשר ברי כך הו"ע תשובה כי ידוע שתשובה הו"ע סור מרע ועש"ט89 ונת' שסור מרע הוא יסוד כמו למשל בבנין שאם עושין יסוד תחילה אז חזק הבנין אבל אם לא יעשה היסוד אז קרוב לינפל90. כמו"כ קודם צריך לעשות יסוד סומ"ר ואח"כ הועש"ט הוא באופן אחר. אך בסדר המצות נת' שסומ"ר קאי על מל"ת וע"ט הוא מ"ע, אך לפי הדרוש הזה שאם פגם, סומ"ר קאי בכלל על תשובה אז אח"כ המע"ט באופן היותר נעלה כמו עד"מ שאנו רואים ברוב חולים פנימי' שע"י רפואות אז אח"כ ע"י אכילה ושתי' נעשה חזק יותר כך ע"י תשובה נעשה אח"כ חזק יותר בועש"ט.
אך זהו כשאכשיר דרא82 היינו כשעושין מצות וכדבעי למהוי, אבל אם פגם הן במ"ע וכש"כ במל"ת ואפי' קיים מ"ע ושומר א"ע ממל"ת אך פגם בהרהורי עבירה שבאמת הרהורי עבירה קשים מעבירה83 עצמה. ולכאורה צ"ל איך הם קשים מהעבירה עצמה, הענין הוא כי מח' הוא לבוש דק ורוחני' ע"כ הפגם מגיע שם יותר, כמו למשל בגד של פשתן אם נופל בו כתם מועיל בו כביסה אבל בבגד של משי אינו מועיל לו כביסה כי בכביסה מקלקל לו, או י"ל כי מח' אף שהוא לבוש אך מ"מ הוא לבוש להרצון שהרצון מלביש כל העשר כוחות ולכן הפגם מגיע שם יותר, כי אם פגם במ"ע פוגם באבר א' ובמל"ת פוגם בגיד אחד כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא84 ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין85 אבל אם פגם במחשבה הפגם מגיע בכל הכוחות. ועוד י"ל פי' קשה שקשה ליפרד ממנה כי כשעושה עבירה בפועל ממש אז נפסק התאווה אבל בהרהורי עבירה כל זמן שלא ימלא את צמאונו עוד הוא מהרהר אחריה. ואם פגם באחת מאלה נעשה בחי' חולה וכמו שאנו רואים בחולה שאכילה ושתי' אינו מועיל לו אלא צריך לרפואות כך מי שפגם אינו מועיל לו תורה שנק' בש' לחם ומים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים86, לכו לחמי בלחמי87, אלא צריך לרפואות שהו"ע תשובה כמארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם88, וענין תשובה הוא חרטה על שעבר וקבלה על להבא שהו"ע עקירת הרצון כמו למשל חולה שיש לו צלקת או חבורה שצריך תחילה למושחו בסמני רפואות עד שיעקר הבשר החי וע"י רפואות שאח"כ נעשה בשר ברי כך הו"ע תשובה כי ידוע שתשובה הו"ע סור מרע ועש"ט89 ונת' שסור מרע הוא יסוד כמו למשל בבנין שאם עושין יסוד תחילה אז חזק הבנין אבל אם לא יעשה היסוד אז קרוב לינפל90. כמו"כ קודם צריך לעשות יסוד סומ"ר ואח"כ הועש"ט הוא באופן אחר. אך בסדר המצות נת' שסומ"ר קאי על מל"ת וע"ט הוא מ"ע, אך לפי הדרוש הזה שאם פגם, סומ"ר קאי בכלל על תשובה אז אח"כ המע"ט באופן היותר נעלה כמו עד"מ שאנו רואים ברוב חולים פנימי' שע"י רפואות אז אח"כ ע"י אכילה ושתי' נעשה חזק יותר כך ע"י תשובה נעשה אח"כ חזק יותר בועש"ט.
יגתתצג
ולהבין זה איך נעשה ע"י תשובה חזק יותר מקודם, הנה כתי' כי חלק הוי' עמו כי92 יעקב חבל נחלתו91, כי הנשמה נמשלה לחבל שכמו חבל שראשה העליון קשור למעלה וראשה התחתון למטה וכשמתנענע הקצה התחתון מתנענע גם הקצה העליון, כך הנשמה שרשה למעלה, ומה שמתלבשת בגוף אינו אלא הארה ממנה, וע"י מה הקישור השורש עם ההארה הוא ע"י חבל דתומ"צ כי כמו חבל הוא מריבוי נימין נעשה חבל כך ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת93 עי"ז נעשה החבל, וכשפוגם באיזה מצוה פוגם בהחבל, וע"י ריבוי פגמים נפגם כל החבל, וע"י ענין כריתות נכרת החבל משרשו. אך עכ"ז מועיל תשובה, כי מה שארז"ל באחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר94, זהו רק תשובה תתאה לא הי' מועיל לו אבל תשובה עילאה הי' מועיל, והראי' מר' מאיר שאמר דומה רבי שמתוך תשובה מת95 נמצא שתשובה מועלת לו. ובאמת גם תשובה תתאה מועיל אך אין מספיקין בידו לעשות תשובה96, אין נותנין לו עזר מלמעלה אבל מ"מ תשובה מועיל, ואדרבא ע"י תשובה נעשה חזק יותר כמו למשל שאנו רואים בחבל שאם נכרת במקום אחד וע"י קשר שסתם קשר הוא בת ד' פקיעות97 נעשה במקום הזה חזק יותר, שאם יהי' נפסק החבל לא יהי' נפסק במקום הקשר, כמו"כ ע"י תשובה נעשה חזק יותר מבתחילה כמו למשל בחולה הנ"ל שע"י אכילה ושתי' שלאחר הרפואות נעשה חזק מכמו שהי' קודם שהי' חולה.
ולהבין זה איך נעשה ע"י תשובה חזק יותר מקודם, הנה כתי' כי חלק הוי' עמו כי92 יעקב חבל נחלתו91, כי הנשמה נמשלה לחבל שכמו חבל שראשה העליון קשור למעלה וראשה התחתון למטה וכשמתנענע הקצה התחתון מתנענע גם הקצה העליון, כך הנשמה שרשה למעלה, ומה שמתלבשת בגוף אינו אלא הארה ממנה, וע"י מה הקישור השורש עם ההארה הוא ע"י חבל דתומ"צ כי כמו חבל הוא מריבוי נימין נעשה חבל כך ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת93 עי"ז נעשה החבל, וכשפוגם באיזה מצוה פוגם בהחבל, וע"י ריבוי פגמים נפגם כל החבל, וע"י ענין כריתות נכרת החבל משרשו. אך עכ"ז מועיל תשובה, כי מה שארז"ל באחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר94, זהו רק תשובה תתאה לא הי' מועיל לו אבל תשובה עילאה הי' מועיל, והראי' מר' מאיר שאמר דומה רבי שמתוך תשובה מת95 נמצא שתשובה מועלת לו. ובאמת גם תשובה תתאה מועיל אך אין מספיקין בידו לעשות תשובה96, אין נותנין לו עזר מלמעלה אבל מ"מ תשובה מועיל, ואדרבא ע"י תשובה נעשה חזק יותר כמו למשל שאנו רואים בחבל שאם נכרת במקום אחד וע"י קשר שסתם קשר הוא בת ד' פקיעות97 נעשה במקום הזה חזק יותר, שאם יהי' נפסק החבל לא יהי' נפסק במקום הקשר, כמו"כ ע"י תשובה נעשה חזק יותר מבתחילה כמו למשל בחולה הנ"ל שע"י אכילה ושתי' שלאחר הרפואות נעשה חזק מכמו שהי' קודם שהי' חולה.
ידאך כדי שיבוא לתשובה צריך מקודם לעורר רחמים רבים על נפשו, שבאמת על ירידת הנשמה בגוף הרחמנות גדולה עד אין שיעור, שקודם בואה בגוף כתי' עלה חי הוי' אשר עמדתי לפניו98 ופי' עמדתי הוא עמידה בביטול באהבה ויראה כמו על מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם99 וכמ"ש שרפים עומדים100 ממעל לו שבמלאכים אינו שייך עמידה גשמי' אלא הוא עמידה בבחי' ביטול, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהבה ויראה וכש"כ נשמה שהיא מפנימי' הכלים101 בודאי עמידתה היא באהבה ויראה, ואח"כ ירדה בגוף ונה"ב שהגוף מעלים ומסתיר על הנפש והירידה הי' בשביל העלי'102 שיהי' אח"כ, והנה אפי' כשאינה
טותתצד
מורידה אם אינו מעלה אותה כתי' ע"ז צללו103 במים אדירים והעלה בידו חרס104, ובפרט ע"י ריבוי פגמים שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרי'105, ולפעמים ע"י ריבוי עוונות נכרת לגמרי משרשו כי עוונותיכם מבדילים106 שע"ז כתי' ומעיין טהור יצא מבית הוי'107 והורדתם למקום הטינופת אשת הזימה. וכשמתבונן בכל זה נעשה מזה צעקה פנימי' מעומקא דלבא וזהו"ע שופר פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'108 ושברים תרועה באמצע, פשוטה לפניה שזהו כמו חולה שמרגיש שהוא חולה אז צועק בצעקה פנימי', וכן יובן בענין אם מתבונן בנפשו אז צועק בצעקה פנימי' על מה שרואה שעולם כמנהגו נוהג109 שזהו שייך לקליפת עמלק אשר קרך110, ואח"כ הוא שברים תרועה גינוחי גניח ילילי יליל111 כמו חולה שמרגיש פרטי מכאביו אז הוא מגנח ואח"כ מתבונן בכלל חליותו צועק עוד צעקה פנימי' וזהו"ע שופר אף שיש ריבוי טעמים ע"ז אך זהו העיקר הטעם. ועי"ז בא לתשובה שהו"ע החזרת פנים בפנים, דהנה כתי' כי פנו אלי עורף112 ולא פנים, הגם שפנו אלי שעושה מצות אך זהו מ"מ בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', היינו שנותנים צדקה ווייל עס פאסט אזוי, או מה יאמרו הבריות113 באם שלא אתן צדקה, שזהו יחוד אחור באחור עד"מ בשני בני אדם הגם שעומדים בקרוב זל"ז אך אם הוא אחור באחור אין לך ריחוק גדול מזה, ואח"כ כשחוזרין להיות פנים בפנים אז הם מקורבים. וכשעושה המצוה ע"ד כי פנו אלי עורף עי"ז נעשה גם למעלה ענין מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני114 ביום ההוא, אבל ע"י אני לדודי החזרת פנים מלמטלמ"ע עי"ז נעשה ודודי לי החזרת פנים מלמעלמ"ט כמ"ש שובה אלי ואשובה אליכם115, סלח לנו116 כו'. ע"כ ניחא מ"ש כאן הרועה בשושנים שהו"ע התעוררות ר"ר לבוא לתשובה.
מורידה אם אינו מעלה אותה כתי' ע"ז צללו103 במים אדירים והעלה בידו חרס104, ובפרט ע"י ריבוי פגמים שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרי'105, ולפעמים ע"י ריבוי עוונות נכרת לגמרי משרשו כי עוונותיכם מבדילים106 שע"ז כתי' ומעיין טהור יצא מבית הוי'107 והורדתם למקום הטינופת אשת הזימה. וכשמתבונן בכל זה נעשה מזה צעקה פנימי' מעומקא דלבא וזהו"ע שופר פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'108 ושברים תרועה באמצע, פשוטה לפניה שזהו כמו חולה שמרגיש שהוא חולה אז צועק בצעקה פנימי', וכן יובן בענין אם מתבונן בנפשו אז צועק בצעקה פנימי' על מה שרואה שעולם כמנהגו נוהג109 שזהו שייך לקליפת עמלק אשר קרך110, ואח"כ הוא שברים תרועה גינוחי גניח ילילי יליל111 כמו חולה שמרגיש פרטי מכאביו אז הוא מגנח ואח"כ מתבונן בכלל חליותו צועק עוד צעקה פנימי' וזהו"ע שופר אף שיש ריבוי טעמים ע"ז אך זהו העיקר הטעם. ועי"ז בא לתשובה שהו"ע החזרת פנים בפנים, דהנה כתי' כי פנו אלי עורף112 ולא פנים, הגם שפנו אלי שעושה מצות אך זהו מ"מ בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', היינו שנותנים צדקה ווייל עס פאסט אזוי, או מה יאמרו הבריות113 באם שלא אתן צדקה, שזהו יחוד אחור באחור עד"מ בשני בני אדם הגם שעומדים בקרוב זל"ז אך אם הוא אחור באחור אין לך ריחוק גדול מזה, ואח"כ כשחוזרין להיות פנים בפנים אז הם מקורבים. וכשעושה המצוה ע"ד כי פנו אלי עורף עי"ז נעשה גם למעלה ענין מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני114 ביום ההוא, אבל ע"י אני לדודי החזרת פנים מלמטלמ"ע עי"ז נעשה ודודי לי החזרת פנים מלמעלמ"ט כמ"ש שובה אלי ואשובה אליכם115, סלח לנו116 כו'. ע"כ ניחא מ"ש כאן הרועה בשושנים שהו"ע התעוררות ר"ר לבוא לתשובה.
טזאך מה שכתי' בפסוק דודי לי ואני לו כתי' התם ג"כ הרועה בשושנים, מה ענין שושנים שם. אך הנה ארז"ל אל תיקרא שושנים אלא ששונים117 ששונים בהלכות, ולכאו' אינו מובן מהו ענין אל תקרא הלא באמת כתי' שושנים, אך הענין
יזתתצה
הוא כי בעת שאמר משה רבינו ע"ה אנא אל נא רפא נא לה118 השיבו לו ואביה ירק בפניה119 קו"ח לשכינה ד'120 ימים, ולכאו' מה ענין קו"ח לענין הנ"ל, ואמר ה"ה121 המגיד ממעזריטש ז"ל ע"ז מחמת שמשה הזכיר ש' אל122 שהוא מדה ראשונה מיגמדה"ר123 ע"כ השיבו לו קו"ח שהוא מדה ראשונה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן124, נמצא מובן שע"י קו"ח יכול להמשיך בחי' אל שבאמת הם ענין א', וע"כ בפסוק אני לדודי שקאי על תשובה ניחא מה שכתי' התם הרועה בשושנים שהוא יגמה"ר אך בפסוק דודי לי שהו"ע תורה אז ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים שבאמת שרש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שרשם הוא ביגמה"ר. אך כדי לבוא להתעוררות רחמים רבים שעי"ז יבוא לתשובה החזרת פנים בפנים שעי"ז יהי' ודודי לי לזה צריך גם עזר מלמעלה וזהו"ע הד' יודי"ן שרומזים על המ' יום שע"ז כתי' כימים הראשונים ברצון, ומאחר שהם ימי רצון בימים אלו יש כח מלמעלה לבוא להתעוררות רחמים שעי"ז יבוא לתשובה אני לדודי ועי"ז יהי' ודודי לי.
הוא כי בעת שאמר משה רבינו ע"ה אנא אל נא רפא נא לה118 השיבו לו ואביה ירק בפניה119 קו"ח לשכינה ד'120 ימים, ולכאו' מה ענין קו"ח לענין הנ"ל, ואמר ה"ה121 המגיד ממעזריטש ז"ל ע"ז מחמת שמשה הזכיר ש' אל122 שהוא מדה ראשונה מיגמדה"ר123 ע"כ השיבו לו קו"ח שהוא מדה ראשונה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן124, נמצא מובן שע"י קו"ח יכול להמשיך בחי' אל שבאמת הם ענין א', וע"כ בפסוק אני לדודי שקאי על תשובה ניחא מה שכתי' התם הרועה בשושנים שהוא יגמה"ר אך בפסוק דודי לי שהו"ע תורה אז ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים שבאמת שרש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שרשם הוא ביגמה"ר. אך כדי לבוא להתעוררות רחמים רבים שעי"ז יבוא לתשובה החזרת פנים בפנים שעי"ז יהי' ודודי לי לזה צריך גם עזר מלמעלה וזהו"ע הד' יודי"ן שרומזים על המ' יום שע"ז כתי' כימים הראשונים ברצון, ומאחר שהם ימי רצון בימים אלו יש כח מלמעלה לבוא להתעוררות רחמים שעי"ז יבוא לתשובה אני לדודי ועי"ז יהי' ודודי לי.