Toras Shmuel·5640 Part 2·Hanochos·Better One Hour of Repentanceתורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות·יפה שעה אחת הב'

איפה שעה אחת הב'
בס"ד
יפה שעה אחת¹ בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב², ולכאו' צ"ל מהו"ע החיבור תשובה למע"ט, עפ"י סדר עבודה הלא ענין תשובה הוא על חטא ועון ומאחר שהמעשים הם טובים א"כ מה שייך תשובה. ולהבין זה י"ל מ"ש אני לדודי ועלי תשוקתו³, ולכאורה לפי לשון הכתוב אני לדודי הי' צריך לכתוב ואלי תשוקתו בא', והענין הוא שאי' במד"ר ד' תשוקות הן⁴, תשוקת אשה לבעלה שנא'

בתתצו
ואל אישך תשוקתך⁵, תשוקת יצה"ר לקין וחביריו שנא' ואליך תשוקתו⁶, תשוקת גשמים לארץ שנא' פקדת הארץ ותשוקקיה⁷, אין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל שנא' אני לדודי ועלי תשוקתו, וצ"ל הד' תשוקות בשלמא תשוקת אשה לבעלה הוא תשוקת המקבל להמשפיע כי לזאת יקרא אשה⁸ כי מאיש לקחה זאת, אשה הוא אש ה'⁹ ואיש הוא אש יו"ד¹⁰ והה' הוא מקבל מיו"ד שהתשוקה הוא מהמקבל להמשפיע. וכן תשוקת גשמים להארץ הוא תשוקת המשפיע למקבל כמ"ש בזהר מטרא בעלה דארעא¹¹, אבל תשוקת הקב"ה על ישראל לכאורה אינו מובן איך שייך למעלה תשוקה הלא מה שאנו קוראים למטה תשוקה הוא דוקא שייך באדם כשחסר לאדם אחד איזה דבר ויודע שאם ישיגנה ישלים רצונו בזה, משתוקק לדבר ההוא, אבל למעלה שאנת הוא שלימותא דכולהו¹² וכלום חסר הוא שאפי' רצון סתם אינו שייך למעלה ובפרט ענין תשוקה שהוא פי' רצון בתוקף בודאי אינו שייך למעלה, ובאמת מצינו כמה פעמים שיש ענין תשוקה למעלה כמ"ש רק באבותיך חשק הוי'¹³ או כמו שאי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'¹⁵ דירה בתחתוני'¹⁴ אף שאין ידוע לנו הטעם מפני מה נתאוה¹⁶ מ"מ זאת ידוע לנו שנתאווה או כמו שאי' במד"ר ע"פ שוקיו עמודי שש מלמד שנשתוקק הקב"ה¹⁷ שהו"ע תשוקה שלכאו' אינו מובן איך שייך למעלה תשוקה וענין נתאווה. ועוד ממה שאמר במד"ר הנ"ל דד' תשוקות שאין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל משמע מזה שלשון הכתוב מה שכתי' ועלי תשוקתו עלי בע' הוא מדויק וצ"ל למה כתי' כן ולא בא'.

גולהבין כ"ז יש להבין מה שכתי' אני לדודי ודודי לי ונת' שקאי על ענין תשובה¹⁹ כי הוא ר"ת אלול וס"ת ד' יודי"ן¹⁸ שרומזים על הארבעים יום שהם ימי רצון שבהם נותנים כח מלמעלה לעשות תשובה, אך באמת י"ל שהפסוק הזה קאי על כללות עבודה בתומ"צ כי הנה אי' בילקוט אני לדודי בעוה"ז ודודי לי בעוה"ב²⁰, ולפי

דתתצז
פי' הזה א"א לומר שקאי על תשובה דוקא כי באמת עיקר המכוון בעוה"ז הוא בכדי שיהי' צדיקים גמורים ולא בע"ת, אלא מוכרח לומר שקאי על כללות עבודה דתומ"צ אך תשובה הוא ג"כ מצוה²¹ וצ"ל איך תשובה היא מצוה הלא היא כמו פתח ושער בתורה לחטוא²². ולכאורה הוא כמו שהקשינו למעלה מה ענין תשובה ומע"ט. אך התם יש לתרץ שעה א' בתשובה הוא מלשון פ קערין ואח"כ המעשים הם טובים²³, אבל מה שמצינו כל ימיו בתשובה²⁴ אינו מובן הלא תשובה הוא על חטא ועון שהוא ע"ד אחטא ואשוב²⁵ ואחטא ואשוב שעליו כתי' אין מספיקין בידו לעשות תשובה, פי' אין מספיקין לא לבד שאין מועיל לו תשובה, גם מלמעלה אין מניחין אותו לשוב. אלא מוכרח לומר שפי' תשובה הוא לא כמו שהעולם סובר שהוא על חטא ועון דוקא אלא פי' תשובה הוא חזרה ובזה יש כמה אופנים באמת עיקר תשובה הוא כשפגם מתחילה שאז שייך בודאי תשובה חזרה כי קודם הי' בבחי' אחור באחור ואח"כ ע"י תשובה נעשה החזרת פנים בפנים אך ענין חזרה נושא עליו גם כשלא חטא כלל²⁶ אפי' בדקדוק קל של דברי סופרים, כי אפי' דקדוק קל נק' ג"כ חטא, כי פי' חטא הוא מלשון חסרון²⁷ כמ"ש קולע אל השערה ולא יחטיא²⁸ פי' ולא יחטיא שלא יחסיר, ומאחר שחסר הרי חטא, או כמ"ש אני ובני שלמה חטאים ופרש"י כלומר חסרים²⁹ שפי' שחסרים מהציווי של דוד. נמצא שאם חטא פי' שחסר אפי' מדקדוק קל של ד"ס נק' ג"כ חטא, והתשובה הוא אינו על חטא ועון כלל אלא אפי' כשעשה הכל כדבעי מ"מ שייך ענין תשובה כמו שאי' משיחא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא³⁰ שאפי' בצדיקים גמורים שייך ענין תשובה שהו"ע והרוח תשוב אל אלקי'³¹ אשר נתנה שהנפש הוא חלק אלקה ממעל³² כמ"ש כי חלק הוי' עמו³³ וירדה להתלבש בגוף ונה"ב וכשחוזרת אל חיק אביה גם זה נק' תשובה היינו חזרה למקורה ושרשה והוא

התתצח
עד"מ אחד שהולך בדרך אשר צריך לילך בה אך כשחוזר אח"כ למקומו נק' בש' חזרה וזהו"ע תשובה.

וולהבין כ"ז צ"ל תחילה מה שאי' ששבת הו"ע תשובה³⁴ כי שבת הוא אותיו' תשב³⁵ ולכאורה אינו מובן מה שייך שבת לתשובה הלא שבת היא מצוה בפ"ע³⁶ ותשובה הוא מצוה בפ"ע מהו"ע זל"ז. אך הנה פי' שבת הוא לשון שביתה כי הנה כתי' ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת³⁷, כתי' ששת ולא בששת ימים שהי' משמע שבזמן ששת ימים הי' המפעל פועל בנפעל אלא כתי' ששת ימים שמשמע שהששת ימים עצמם נשפלו בהעשי', ופי' ששת ימים הוא ששה מדות העליונות והם נשפלו למטה בהעשי', והוא כמ"ש בזהר כל יומא ויומא עביד עבידתי'³⁸ ביום הראשון הי' מאיר מדת החסד וביום השני מדת הגבורה וכן ביום השלישי ת"ת, ופי' שנשפל למטה החסד ופעל הפעולה של יום הראשון, כי חסד שלמעלה אינו כמו חסד שלמטה³⁹, שחסד שלמטה הוא גרם ההשפעה מחמת שהוא חסדן לכן משפיע לזולתו, אבל למעלה החסד הוא עצם ההשפעה כמ"ש מכלכל חיים בחסד⁴⁰ שהחסד עצמו הוא המשפיע חיים, ול"ד חיות אלא גם התהוות כמאמר א"ת מחי' אלא מהוה⁴¹, נמצא שהמדות עצמן נשפלו בעשיות שמים וארץ. ובאמת כתי' בעשרה דברים ברא הקב"ה⁴² את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת שנא' הוי' בחכ' יסד ארץ⁴³ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו⁴⁴, ואין זה סתירה כי מדות דתיקון התכללותם מעשר⁴⁵ ונמצא בהם גם בחי' מוחין. והוא כמו שאנו רואים למטה באדם כשעושה מלאכה שרוב פעולותיו הוא ביד ומיעוטו הוא ברגל, ואף כשעושה המלאכה באבר אחד ביד או ברגל מ"מ מוכרח להלביש בזה כל כחותיו כמו העין לראות את הדבר העושה כי סומא אינו יכול לעשות מלאכה מחמת שחסר לו כח הראי', וכן ראי' השכל שהוא כללות השכל חב"ד מוכרח להלביש בהפעולה כמו חכ' הוא להמצאות הדבר ובינה הוא השגה והבנה ודעת הוא התקשרות בהדבר⁴⁶, וכן

זתתצט
מצינו גם בחוש השמיעה שאף שהוא רחוק מפעולה מ"מ מצינו שמוכרח להלביש חוש השמיעה בהפעולה דהיינו המלאכת⁴⁷ אופן בתוך אופן שיש שם חשבון שהאופן הגדול מגלגל את אופן הקטן וצריך לשמוע היטיב שלא ילך בכבדות שאם ההילוך הוא בכבדות אפשר להיות שיהי' נפסק ההילוך לגמרי, ובאמת אנו רואים שכל הכוחות נשפלים כ"כ וטרודים בהפעולה ואינו יכול לפעול בהם פעולה אחרת כמו למשל כשכותב או כשמצייר איזה ציור לא לבד שאינו יכול לעשות מלאכה אחרת אלא שאין יכול לדבר וכן לא יכול לשמוע מה שזולתו מדבר פי' אף שישמע אך יבלבל אותו.

חוכמו"כ יובן למעלה אף שכתי' ששת ימים עשה שרק הששה מדות נשפלו למטה בעשי' אך בהתכללותם נכלל בהם גם מוחין ואדרבא עיקר ההתהוות הוא מהמוחין כי באמת כתי' בשלשה דברים ברא הקב"ה⁴⁸ את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בשלשה לחוד כי מי הוא המוליד ומגלה המדות הלא המוחין, ואף שהמדות הם גבוהים במד' מהמוחין כי ז"א בעתיק תלי'⁴⁹ פי' ע"ד המעתיק הרים⁵⁰ והמתנשא מימות עולם⁵¹, אך זהו רק נקודת המדות אבל בהשתל' עיקר גילוי המדות הוא מהמוחין עד שנוכל לומר שעיקר התהות המדות הוא מהמוחין, כי אנו רואים כשאדם מתבונן במוחין שלו שטוב הדבר אז נתגלה מדת האהבה לדבר ההוא, אך הנה כאן כתי' בחכ' ושם כתי' ששת ולא בששת כמו הכי⁵² מפני שהמדות הם בעצמם נשפלו למטה אבל החכ' כתי' בחכ' בדרך התלבשות וכן כתי' בראשית נמי מאמר הוא⁵³ ותרגומו בראשי' בחוכמתא⁵⁴, שהחכ' הוא מאמר כללי ואח"כ נתחלק לט' מאמרות⁵⁵ פרטים, נמצא מובן מזה שגם בחי' חכ' הי' נשפל בהעשי' ואף שהם מוחין שבמדות מ"מ ה"ה מוחין כי במוחין עצמם יש מד' הרבה זה למעלה מזה כמו שאי' לא כל מוחא סביל דא⁵⁶, אבל יש מוחא דסביל, וכמו בענין הלימוד זה מבין באופן כזה וזה מבין בעומק יותר כו' אבל עכ"ז ה"ה מוחין, וכמו"כ הכי הגם שהם מוחין שבמדות מ"מ ה"ה מוחין, וזהו ששת ימים עשה שהו"ע ששה מדות ובהם נכללו גם המוחין אבל ביום השביעי כתי' שבת וינפש שהי' השביתה. וענין השביתה הוא כמו שאנו רואים למטה באדם

טתתק
כשעושה מלאכה אז מייגע ומזיע כל הכוחות ואח"כ כששובת ממלאכתו אז ה"ה השביתה בהכוחות פי' שביתה שלילה ער טוט ניט ששובתים הכוחות. וכן יובן למעלה ענין השביתה אף שלא בעמל ולא ביגיע' ברא הקב"ה את עולמו⁵⁷ כ"א במאמר ורוח פיו, אך דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה⁵⁸ ושייך שביתה, ובדיבור הזה מלובש המדות וגם המוחין מלובש כמו שנת' כי באמת מוכרח לומר שבדיבור יש ג"כ מוחין כי מאחר שמגלה מוחין מוכרח לומר שיש בו מוחין ובאמת אנו רואים שבדיבור נמצא בו ג"כ חכ' בפ"ע כמו שאנו רואים שיש אחד שיודע השכל בטוב ואינו יכול להשפיע אותו לזולתו⁵⁹ ע"י דיבור וגם לעצמו אינו יכול להלבישו באותיו' הדיבור ולכאורה מה חסר אצלו הלא השכל יודע וה' מוצאות הפה יש אצלו אך זה חסר לו חכ' שבדיבור וע"כ אינו יכול להלביש השכל באותיות אף שהם רק אותיו' שהם לבושים אך שרשן הוא בקדמות השכל⁶⁰ שבהם וע"י יומשך השכל ולמעלה אותיו' שרשם ברשימה שלא נגע בה הצמצום⁶¹ ע"כ בכוחם להתגלות⁶² הארת הקו.

יועוד אנו רואים מהתהוות העולמות אשר נתהווה מדיבור שנמצא בההתהוות חכמה נפלאה כמ"ש אשר יצר את האדם בחכ'⁶³, וחוקרים כבר חקרו כי כמו באדם יש גידי הדם וגידי רוח כן נמצא בעלין⁶⁴ צמחים⁶⁵ גשמי', ואחר כל חקירתם עדיין לתכלית החכ' לא באו, ומאחר שאנו רואים בעולם שנתהווה מדיבור שנמצא בו חכ' מוכרח להיות שבדיבור המהוה יש בו ג"כ ענין חכ' כמו שאנו מכירין מכלי שנפעלה בחכ' שהאומן הוא חכם כמו"כ ע"י מה רבו ומה גדלו⁶⁶ מוכרח הוא שבמקור המהוה נמצא בו חכ' מובן מזה אשר גם חכמתו נתלבש בעשי', וכן גם הרצון שבו מלובש בעשי' כמ"ש שוקיו עמודי שש שנשתוקק הקב"ה לבראותו שגם התשוקה הוא מלובש. ובאמת נת' כי התהוות א"א להיות מגרמוהי לחוד אלא שאיהו מוכרח להתייחד עם גרמוהי⁶⁷, שאיהו הוא בחי' עצמות א"ס שלמעלה מקריאת שם הי' מלובש בעשי' וע"כ כתי' הוי' בחכ' יסד ארץ הוי' עצמות א"ס הוא יסד ארץ והחכ' הוא רק כמו צבת שע"י נעשית המלאכה אך העיקר הוא

יאתתקא
המפעיל והוא הוי', ומה שאנו חושבים רק מחכ' הוא מחמת כי השגתינו הוא רק מחכ' שהיא ראשית הגילוי אבל באמת הכל נתלבש בעשי' וזהו ששת ימים ואח"כ בקידוש היום הי' השביתה פי' החזרת הכוחות לשרשן, אך כמו שאנו רואים באדם כשמדבר איזה שכל עמוק ואח"כ כשפוסק מלדבר הלא רק מדיבור נפסק אבל במח' נשאר השכל אצלו כי גם לאחר שפסק מלדבר יכול לחשוב הפרטים מהשכל אם לא יבלבלו אותו ואם יבלבלו אותו אינו יכול לחשוב כלל מהשכל. כך יובן למעלה אף שבשבת הי' השביתה מהכוחות פי' הסתלקות הכוחות למקורן ושרשן אך הוא רק מדיבור נסתלק אבל לא ממחשבה ומשם נמשך חיות לעולמות ביום השבת⁶⁸ שאם לא כן מאין שבת מקבל חיות מאחר שנסתלק הכוחות. לכן כתי' ויכל אלקי'⁶⁹ שהי' השביתה ביום השביעי, קרא אותו יום השביעי, כי אצלינו שייך תוס' מחול על הקודש אבל הקב"ה יודע עיתים ורגעים⁷⁰ לכן אינו צריך תוס' מחול כו', וע"כ בכל הימים כתי' ויהי ערב ויהי בוקר ובשבת לא כתי' ערב⁷¹ כי לא הי' בו לילה כמו שאי' במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה אורה⁷² י"ב דע"ש וי"ב דליל שבת וי"ב דיום שבת, וע"כ ר"ה שהוא יום שישי למע"ב נק' זה היום⁷³, ויהי היום⁷⁴, שהוא יום ארוך⁷⁵, ובשבת כתי' ויברך אותו⁷⁶ ויקדש אותו⁷⁷ וארז"ל ברכו וקדשו⁷⁸ כי כמו שאנו רואים למטה באדם בעת שעושה איזה מלאכה אז מייגע כל הכוחות לעשות אותה היטב ואזי אין לו תענוג מהכלי כי עדיין לא נשלם רצונו אך לאחר הגמר שעשה המלאכה כדבעי ושובת בכל הכוחות וראה שטוב הכלי שעשה אז מתענג ממנה, וכמו"כ יובן למעלה אף כי אינו שייך תענוג למעלה כמו שאינו שייך יגיע' אך שלמעלה ענין ברכו וקדשו בירכו הו"ע ברכה והמשכה שהו"ע תוס' אורות שתוס' של הקב"ה מרובה על העיקר⁷⁹ וקדשו ממקום קדש ומובדל, ובדרך פרט נמשך הגילוים דעונג בג' סעודות דשבת, וזהו שבת אותי' תשב שבשבת הוא השבת והחזרת הכוחות למקורן ושרשן.

יבתתקב
וכן יובן בנפש ענין תשובה, כי הנה הנפש הוא חלק אלקה ממעל⁸⁰ כי חלק הוי' עמו⁸¹, וענין חלק הענין הוא כי אנו רואים למטה חלק א' ממספר מאה או מאלף, ולמעלה הו"ע חלק הוי' הי' הוה ויהי' כאחד⁸² כך הנשמה הוא למעלה מהגבלה והגשמה ומה שאנו רואים למטה הוא רק כוחות הנפש אבל הנפש עצמה לא תוכל להתלבש בגוף כי מה מלאך בשליש עולם הוא עומד⁸³ כש"כ הנפש בודאי הגוף קטן מהכיל אותה ע"כ לא התלבשה בגוף רק הארה מהנפש⁸⁴ אבל עצם הנפש נק' יחידה שמקבלת מיחיד⁸⁵ ועלי' כתי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא⁸⁶ כמו האש בטבעו לעלות למעלה כך הנשמה היא משתוקקת להסתלק למעלה, ואפי' להתלבש בכוחות הנפש ה"ה הגבלה אצלה וכש"כ בכוחות הגוף, ומה שירדה הארה להתלבש בגוף הוא ירידה צורך עלי'⁸⁷, ותיכף כשעומד ולומד ומתפלל מרגיש רוממות בנפשו כי בתורה כתי' סלסלה ותרוממך⁸⁸ ע"י סלסל הלכות ורמינהו, לא קשה, ועי"ז תרוממך שנתרומם הנפש וכמו"כ כתי' וצדקה תרומם גוי⁸⁹ כי ע"י שנותן צדקה עי"ז נעשה היד מרכבה למדת החסד שהוא א"ס בלי גבול אף שהמדות הם מוגבלים אך ענין הגבלתם הו"ע חסד ולא גבורה אבל עצם מדת החסד הוא חסד בלי גבול שא"ס להתפשטותן וזהו"ע רוממות, ולא דוקא צדקה כי כל המצות נקראים בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו⁹⁰ כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, אך זהו רק רוממות, אבל עיקר העלי' הוא בשינה שאז הוא הסתלקות כל הכוחות דהנפש ונשאר בהגוף רק קושטא⁹¹ דחיותא⁹² והנפש עולה אז למעלה ושואבת לה חיים⁹³ שזהו ע"י התורה ומצות של כל היום כי בכלל הנפש הוא שליח ואף שחזקה ששליח עושה שליחותו⁹⁴ אבל יש מונעים ומעכבים שזהו תשוקת היצה"ר לקין וחביריו שהי' ראשית מעורר'

יגתתקג
מדנים ובפרט ליכלוך שע"י חטא ועון שנדחה ממחיצתו של הקב"ה אבל כשגובר על המונעים ומעכבים אז יש כח להנפש כי עולה למעלה ושואף לה חיים ממקור החיים מקור התענוגים ואז נעשה למחרת ברי' חדשה לגמרי כי כמו בלעו"ז⁹⁵ אם תעזבני יום יומים אעזבך⁹⁶ כן מצוה גוררת מצוה⁹⁷ כי באמת שאם מבחין יום א' לקיים תורה ומצות כתיקונן ירגיש שלמחר יהי' באופן אחר היותר נעלה. וזהו כל ימיו בתשובה כי כל יום ויום ע"י תומ"צ ישיב הנפש לשאוף חיים ממקור החיים מקור התענוגים.

ידוכן יובן ענין תשובה משמיטה הנה כתי' שש שנים תזרע כרמיך⁹⁸ ובשנה השביעית תשמטנה ונטשתה⁹⁹ שהוא ע"ד מ"ש ששת ימים תעבוד¹⁰⁰ וביום השביעי תשבות שמפסוק זה מצינו היתר לעשות מלאכה כי בלא זה מה מאן דמחוי קמי' מלכא¹⁰¹ קטלא חייב כש"כ לגבי מלך מלכי המלכים הקב"ה¹⁰² שמלא כל הארץ כבודו¹⁰³ ולית אתר פנוי מיני'¹⁰⁴ ובפרט מלאכת חרישה וזריעה שבודאי הי' אסור רק מפסוק זה הורה לנו היתר. והוא מצד ב' טעמים, א' שלמלך בשר ודם הכל תופס מקום אבל קמי' ית' הכל כלא חשיב¹⁰⁵, ועוד כי למלך בשר ודם אנו רואים בעיני בשר אבל הקב"ה אינו נראה ונגלה שהוא בהעלם אף שכתי' את השמים והארץ אני מלא¹⁰⁶ אך שזהו רק בהעלם והיא הנותנת מפני שמאיר שם אני שהוא עצמות א"ס הוא דוקא בהעלם. וע"כ רשימה שלא נגע בה הצמצום הוא מקור כלים¹⁰⁷ להעלים לכן ששת שנים תזרע שמותר בעשי' מלאכה ובשנה השביעית הוא שביתה מכח הצומח, ואף שהכוחות הם מלובשים בהארץ שהרי יש צמחים דשאים ועשבים מ"מ מאי איכפת לנו כי העיקר המלאכה הוא העלאת מ"ן שע"י הגרעין, מה שנרקב בעפר הארץ מעלה אותו לכח הצומח, ובשנה השביעית אז הוא שביתה מהעלאות מ"ן לכח הצומח, וכן יובל הוא במדריגה גבוה שהוא מד' שמיני¹⁰⁸ ושם כתי' בפירוש תשובו

טותתקד
איש אל אחוזתו¹⁰⁹ שהשדות חוזרות לבעליהן, שדה שקנה שמעון מראובן שהי' שלו לגמרי ומאחר שבא יובל חוזרת לראובן אשר זהו חזרה למקורו ושרשו. וזהו"ע יפה שעה א' בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז, פי' תשובה היא חזרה וכשהתשובה היא תשובה גמורה אז עולה הנשמה למעלה ושואבת לה חיים אז הוכחה שהמעשים הם טובים.