Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אויראו את אלקי ישראל
בס"ד.
במד"ר1 ס"פ אחרי פך"ג דף קצ"א ע"ד, דרש ר' לוי בר סיסי בנהרדעא, ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו עד שלא נגאלו (היתה תחת רגליו כדמות לבינה ע"ש עמו אנכי בצרה, או ע"ש וירא את ענינו) אבל משנגאלו היכן דרכה של לבינה להיות נתון שם, שם היא נתונה (כלומר לא נראית עוד, כ"א רינה ושמחה במעונו כדכתי' בסיפא דקרא וכעצם השמי' לטוהר, עכ"ל המ"כ), וכ"ה בירושלמי סוכה פ"ד. ונמצא כי מפרש שבמקום שהיתה הלבינה נתונה בזמן גלות מצרי' היתה אח"כ כעצם השמי' לטוהר. ובתרגום יונתן מפרש2, וזקפו נדב ואביהו ית עיניהו וחמו ית איקר אלקא דישראל ותחות אפיפורין דרגלי' דמיצע תחות כורסיא הי כעובד אבן סנפירנון מדכר שעבודא דשעבידו מצראי ית בנ"י בטינא ובליבנין, והוו נשיא בטשן ית טינא עם גובריהן, הות תמן חד ריבא מפנקתא מעוברתא ואפילת ית עוברא ואיתבטש עם טינא, נחת גבריאל ועבד מינא לבינתא ואפקי לשמי מרומא ואתקני' גלוגדק תחות אפיפורין3 דמארי עלמא, זיוי' הי כעובד אבן טבא, והי כתקוף שפר שמיא כד הוין ברירין מן ענניא. ונמצא מפרש שמהלבינה שעשו במצרי' כשהפילה הילדה עוברה עשה גבריאל ממנה כסא קטנה תחת כסה"כ, א"כ מהלבינה עצמה עשו השרפרף, והיא כמראה אבן ספיר שהוא אבן טוב שדומה לעצם השמי' כשהוא בטהרתו. והוא כי באבן ספיר רבו המפרשי' בו מהו, יש שפירשו על קריסטאל, ויש שפי' על דימאנט, כמ"ש בבחיי ובמכלול4. והנראה כי הוא מפרש שזהו אבן טוב שמראיתה תכלת, והיינו כמארז"ל סוטה די"ז ים דומה לרקיע5 ורקיע דומה לכסה"כ מקרא זה ומתחת רגליו, וכתי' כמראה אבן ספיר דמות כסא, עכ"פ מפרש שהלבינה עצמה נעשה כעצם השמי'.
בס"ד.
במד"ר1 ס"פ אחרי פך"ג דף קצ"א ע"ד, דרש ר' לוי בר סיסי בנהרדעא, ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו עד שלא נגאלו (היתה תחת רגליו כדמות לבינה ע"ש עמו אנכי בצרה, או ע"ש וירא את ענינו) אבל משנגאלו היכן דרכה של לבינה להיות נתון שם, שם היא נתונה (כלומר לא נראית עוד, כ"א רינה ושמחה במעונו כדכתי' בסיפא דקרא וכעצם השמי' לטוהר, עכ"ל המ"כ), וכ"ה בירושלמי סוכה פ"ד. ונמצא כי מפרש שבמקום שהיתה הלבינה נתונה בזמן גלות מצרי' היתה אח"כ כעצם השמי' לטוהר. ובתרגום יונתן מפרש2, וזקפו נדב ואביהו ית עיניהו וחמו ית איקר אלקא דישראל ותחות אפיפורין דרגלי' דמיצע תחות כורסיא הי כעובד אבן סנפירנון מדכר שעבודא דשעבידו מצראי ית בנ"י בטינא ובליבנין, והוו נשיא בטשן ית טינא עם גובריהן, הות תמן חד ריבא מפנקתא מעוברתא ואפילת ית עוברא ואיתבטש עם טינא, נחת גבריאל ועבד מינא לבינתא ואפקי לשמי מרומא ואתקני' גלוגדק תחות אפיפורין3 דמארי עלמא, זיוי' הי כעובד אבן טבא, והי כתקוף שפר שמיא כד הוין ברירין מן ענניא. ונמצא מפרש שמהלבינה שעשו במצרי' כשהפילה הילדה עוברה עשה גבריאל ממנה כסא קטנה תחת כסה"כ, א"כ מהלבינה עצמה עשו השרפרף, והיא כמראה אבן ספיר שהוא אבן טוב שדומה לעצם השמי' כשהוא בטהרתו. והוא כי באבן ספיר רבו המפרשי' בו מהו, יש שפירשו על קריסטאל, ויש שפי' על דימאנט, כמ"ש בבחיי ובמכלול4. והנראה כי הוא מפרש שזהו אבן טוב שמראיתה תכלת, והיינו כמארז"ל סוטה די"ז ים דומה לרקיע5 ורקיע דומה לכסה"כ מקרא זה ומתחת רגליו, וכתי' כמראה אבן ספיר דמות כסא, עכ"פ מפרש שהלבינה עצמה נעשה כעצם השמי'.
בקעב
ולהבין דבריו וגם דברי הירושלמי והמדרש הנ"ל, צ"ל טענת משה שטען למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, וארז"ל במד"ר ס"פ שמות, שאמר משה נטלתי ספר בראשית ומדת הדין היתה, פי' שהודה שמגיע להם עונשם, והיינו שקאי על דור המבול ודור הפלגה, אבל אלו מה חטאו, והשיב לו הקב"ה וידבר אלקי' כו' אני הוי', שמובן התשובה שאין זה מדה"ד כ"א רחמים. ולכאו' אינו מובן האיך יתכן לומר על שעבוד קשה כזה בחומר ובלבנים שזהו רחמים כו'.
ולהבין דבריו וגם דברי הירושלמי והמדרש הנ"ל, צ"ל טענת משה שטען למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, וארז"ל במד"ר ס"פ שמות, שאמר משה נטלתי ספר בראשית ומדת הדין היתה, פי' שהודה שמגיע להם עונשם, והיינו שקאי על דור המבול ודור הפלגה, אבל אלו מה חטאו, והשיב לו הקב"ה וידבר אלקי' כו' אני הוי', שמובן התשובה שאין זה מדה"ד כ"א רחמים. ולכאו' אינו מובן האיך יתכן לומר על שעבוד קשה כזה בחומר ובלבנים שזהו רחמים כו'.
גאך הענין יובן ע"פ מ"ש בפע"ח6 שער חגהמ"צ שישראל שהיו במצרי' הם היו גלגול דור הפלגה שחטאו ועשו עיר ומגדל וראשו בשמים, ומפני כי לא היו אבני' בבבל כמארז"ל וכי יש אבני' בבבל, לכן ותהי להם הלבנה לאבן, ולתקן חטא דור הפלגה לכן עינו אותם במצרי' בחומר ובלבנים להיות להם לכפרת עון וזיכוך על שחטאו בלבנים בבנין העיר והמגדל. ולהבין זה צ"ל שורש ההפרש בין אבן ללבינה7, בהיות ידוע כי האבני' הם בריאה בידי שמי' והלבינה היא הנעשית בידי אדם, והענין הוא דהנה האבני' בכלל הם אותיות וכנודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתי', כינה להאותיות בשם אבנים וצירופי התיבות בשם בתים8, והיינו שכמו הבית הוא כאשר מצרפי' הרבה אבנים יחד, כן בהקבץ כמה אותיות יחד נעשה מזה תיבה אחת, ותיבה אשר היא משני אותיות יכולי' לצרפה על שני צירופי' עד"מ אב יש בו שני צירופי' אב בא, אמנם הנה נודע שענין האותיות הם כלים להאור המלובש בו, וכמו תיבת אב מורה על שהולידו, ותיבת בא מורה שיבוא, הרי האותיות הם כלים להאור הגנוז בו. והנה נודע ממ"ש בע"ח בכ"ד שמ"ה מברר ב"ן, וידוע שבחי' מ"ה וב"ן יש בהם אורות וכלים9, והיינו שבשם מ"ה יש אותיות הם הנק' כלים דמ"ה, ויש אור המאיר בהאותיות, וכן בשם ב"ן יש ג"כ אורות וכלים שהאותיות הם כלים והאור הוא המלובש בהאותיות.
דוביאור הענין נבין תחלה ענין האותיות דשם מ"ה, הנה ידוע שבחי' שם מ"ה הוא בחכ', שע"ש זה נק' חכמה מלשון כח מ"ה, וענין בחי' מ"ה הוא בחי' הביטול לאלקות שזה בא מצד החכמה שהוא בחי' מהות הביטול שלכן השראת אוא"ס הוא בחכ' להיותה בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וזהו כענין שאמר משה ונחנו מ"ה, אמר להם להיותן בבחי' ביטול עד שלא הי' מורגשי' בנפשם לאיזהו מציאות דבר כ"א בתכלית הביטול לכן לא עלינו תלונותיכם כי מה
הקעג
אנו נחשבי' כו'. והנה בהכרח לומר שיש בחי' כלי להכיל ולקבל בחי' ביטול הלזה שבחכ', כי א"א לאור להתקיים בלתי ע"י איזה דבר הנאחז, וכמו האש שבלתי פתילה או עץ הנאחז בו אינו מתקיים, וכן המים בלתי כלי ישפכו וילכו להם מגבוה לנמוך, ולכן גם לבחי' הביטול דמ"ה שבחכ' בהכרח שיהי' בו איזה כלי שיאחז בו האור והוא בחי' אותיות שבשכל שהם הנק' כלי' שבהם מלובש האור כו', ובחי' האותיות אלו הם המביאי' לידי גילוי בחי' אור הביטול דשם מ"ה. וזהו מ"ש מכון לשבתך פעלת כו' שבחי' הכלי' הם מכון לשבת האור דשם מ"ה שבחכ', כדמיון הבית שהוא מקום מושב האדם כו'. והנה אותיות אלו דשם מ"ה הם הנק' אבנים, כי אבן הוא מל' א' ב"ן10, אל"ף הוא בחי' שם מ"ה שהוא שם הוי' במילוי אלפי"ן אז עולה מספרו מ"ה, ובחי' ב"ן שבתיבת אבן הוא בחי' הכלי לאור הזה דשם מ"ה, ונמצא כי זהו בחי' ב"ן דמ"ה, ובחי' אותיות אלו דב"ן שבמ"ה הם היורדי' להתגלות מלמעלה שעל ידם יומשך הביטול דמ"ה כו' ועז"נ תשתפכנה אבני קדש, שיש אבנים שבהם וע"י מתגלה בחי' קדש הוא בחי' ביטול שבחכ' שנק' קדש בכלל.
אנו נחשבי' כו'. והנה בהכרח לומר שיש בחי' כלי להכיל ולקבל בחי' ביטול הלזה שבחכ', כי א"א לאור להתקיים בלתי ע"י איזה דבר הנאחז, וכמו האש שבלתי פתילה או עץ הנאחז בו אינו מתקיים, וכן המים בלתי כלי ישפכו וילכו להם מגבוה לנמוך, ולכן גם לבחי' הביטול דמ"ה שבחכ' בהכרח שיהי' בו איזה כלי שיאחז בו האור והוא בחי' אותיות שבשכל שהם הנק' כלי' שבהם מלובש האור כו', ובחי' האותיות אלו הם המביאי' לידי גילוי בחי' אור הביטול דשם מ"ה. וזהו מ"ש מכון לשבתך פעלת כו' שבחי' הכלי' הם מכון לשבת האור דשם מ"ה שבחכ', כדמיון הבית שהוא מקום מושב האדם כו'. והנה אותיות אלו דשם מ"ה הם הנק' אבנים, כי אבן הוא מל' א' ב"ן10, אל"ף הוא בחי' שם מ"ה שהוא שם הוי' במילוי אלפי"ן אז עולה מספרו מ"ה, ובחי' ב"ן שבתיבת אבן הוא בחי' הכלי לאור הזה דשם מ"ה, ונמצא כי זהו בחי' ב"ן דמ"ה, ובחי' אותיות אלו דב"ן שבמ"ה הם היורדי' להתגלות מלמעלה שעל ידם יומשך הביטול דמ"ה כו' ועז"נ תשתפכנה אבני קדש, שיש אבנים שבהם וע"י מתגלה בחי' קדש הוא בחי' ביטול שבחכ' שנק' קדש בכלל.
ווכמו"כ יובן ענין הכלים דשם ב"ן, שענין שם ב"ן הוא בחי' ביטול היש לאין, ולא בחי' ביטול בעצם11 כביטול דמשה שאמר ונחנו מ"ה, כ"א יש ובטל, דהיינו מה שהוא יש ודבר מ"מ יתבטל לאין המהוה אותו, וה"ז כביטול המלאכי' נבראי', כמו עד"מ ביטול מיכאל שהוא באהבה הנה מאחר שיש לו אהבה הרי הוא בבחי' מציאות איזה דבר, כי הרי בהכרח לומר שיש מי שאוהב ומתפעל באהבה12, וכן גבריאל ביראה, וכן הוא בשרפים. וכאשר יבואו לבחי' הביטול כתי' בעמדם תרפינה כנפיהם, פי' כנפיהם היא בחי' הביטול דאהוי"ר13 כו', וכן המלאך כשהולך בשליחותו של מקום הרי משתנה למהות ביטול14 עד שיכול לקרות על עצמו בשם הוי' וכמ"ש ותקרא את שם הוי' הדובר אלי', וכתי' במלאך שאמר לאברהם בי
זקעד
נשבעתי, ולכאו' יפלא האיך יקרא עצמו בשם הוי', אך הענין להיות כי הוא בטל לגמרי להמשלח לכן קורא עצמו בשם משלחו, נמצא שהביטול הוא ביטול גבוה מאד נעלה, מ"מ הרי זהו ביטול היש שהרי הוא נברא יש מאין, וכמארז"ל במד"ר שהמלאכי' יש מי שאומר שנבראו בשני ויש מי שאומר שנבראו בחמישי, ואמרו שם הכל מודי' שלא נבראו בראשון שלא יהיו אומרי' מיכאל מותח בדרום וגבריאל בצפון והקב"ה ממדד באמצע, הה"ד אני ה' עושה כל מי אתי, מי הי' שותף אתי15 במע"ב, הרי הם נבראי' בע"ג, וממילא א"א לקרות בחי' הביטול שלהם כ"א בחי' ביטול היש לאין כו', והרי זהו בחי' ב"ן, האהבה והיראה הוא בחי' האור, וגוף המלאך שמתפעל באהוי"ר הרי גופם הוא מב' יסודות אש ורוח16 כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט זה נלקח מבחי' האותיות דשם ב"ן. ונמצא מובן שגם בשם ב"ן יש אורות וכלים שהם בחי' האהוי"ר והכלי המחזיקן אשר יש להם בחי' אהוי"ר כו'.
נשבעתי, ולכאו' יפלא האיך יקרא עצמו בשם הוי', אך הענין להיות כי הוא בטל לגמרי להמשלח לכן קורא עצמו בשם משלחו, נמצא שהביטול הוא ביטול גבוה מאד נעלה, מ"מ הרי זהו ביטול היש שהרי הוא נברא יש מאין, וכמארז"ל במד"ר שהמלאכי' יש מי שאומר שנבראו בשני ויש מי שאומר שנבראו בחמישי, ואמרו שם הכל מודי' שלא נבראו בראשון שלא יהיו אומרי' מיכאל מותח בדרום וגבריאל בצפון והקב"ה ממדד באמצע, הה"ד אני ה' עושה כל מי אתי, מי הי' שותף אתי15 במע"ב, הרי הם נבראי' בע"ג, וממילא א"א לקרות בחי' הביטול שלהם כ"א בחי' ביטול היש לאין כו', והרי זהו בחי' ב"ן, האהבה והיראה הוא בחי' האור, וגוף המלאך שמתפעל באהוי"ר הרי גופם הוא מב' יסודות אש ורוח16 כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט זה נלקח מבחי' האותיות דשם ב"ן. ונמצא מובן שגם בשם ב"ן יש אורות וכלים שהם בחי' האהוי"ר והכלי המחזיקן אשר יש להם בחי' אהוי"ר כו'.
חאמנם כ"ז הוא בבחי' הביטול דקדושה, וכמו"כ בלעו"ז יש ג"כ ב' בחי' אלו דמ"ה וב"ן, כי את זה לעומת זה עשה האלקי', ולכן כמו שיש בקדושה בחי' מ"ה וב"ן כן בלעו"ז יש ג"כ מ"ה וב"ן, והוא מ"ש ופלגשו ושמה ראומה, ראו מ"ה17 שבחי' הביטול הוא בהרגשה הרי זהו בחי' מ"ה שבלעו"ז, שזהו עדיין קליפה דאצי'. אמנם הנה בלבושי נוגה שלמטה מזה יש בחי' הקליפה שהוא לעומת שם ב"ן18, והוא בחי' לבינה שע"ז ארז"ל זקף לבינה והשתחוה לה.
טועפ"ז יובן ענין חטא דור הפלגה שבנו עיר ומגדל מן הלבינה שעשו תמורת האבן, והיינו כי כל עיקר ההמשכה שהי' בקדושה הוא ע"י עיר ומגדל, שהעיר הוא בחי' עיר אלקינו, והמגדל הוא בחי' בהמק"ד שהי' בירושלי' שע"ז נא' כרם הי' לידידי ויבן מגדל בתוכו, שקאי על בהמק"ד. והנה ענין עיר אלקינו19 הוא בחי' כללות עולם הדיבור, והיינו שכמו מקיבוץ בתים הרבה נעשה עיר, והבית עושי' מאבנים כן יובן שענין האבנים הוא בחי' האותיות שמהם נעשו צירופי התיבות, וכלליות עולם הדבור נק' בשם עיר. ונק' עיר אלקינו להיות כי שם אלקי' הוא שורש בחי' הכלי' כנודע ממ"ש במ"א ששם הוי' הוא שורש האורות ושם אלקי'
יקעה
הוא שורש הכלי'20, ונק' אלקינו שהוא בחי' אלקי' שלנו21 והיינו כי כל עיקר מכוון מברה"ע הוא בשביל נש"י, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, ואתם דוקא קרוי' אדם, וכן ארז"ל ע"פ בראשית ברא בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית, לכן נק' כלליות עולם הדבור שהוא מקור כל סדרי ההשתלשלות בשם עיר אלקינו כו' להיות כי עיקר המכוון הוא בשביל ישראל. וענין המגדל הוא בחי' שם הוי' כמ"ש מגדל עוז שם הוי', ששם הוי' הוא בחי' המגדל שבתוך עיר אלקינו הנ"ל, וכמ"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו ואמרז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, משא"כ מלכא בלא מטרוניתא הרי אמרו בזהר ויקרא ד"ה ע"ב לאו איקרי מלכא ולא איהו גדול ולא איקרי מהולל, והיינו מפני כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאה הגשמיות שיקיימו נש"י תומ"צ כמו שהם מלובשי' בדברי' גשמי', אך בכדי שיהי' עוה"ז הי' צריך תחלה להיות השתלשלות העולמות ברוחני' עד שנתהוה בדרך בריאה יש מאין עוה"ז הגשמי כמ"ש מזה במ"א22, ולכן שם הוי' בלא שם אלקי' לאו איהו גדול, כי עיקר המכוון הוא מה שנתהוה ע"י צמצום דשם אלקי' כו'.
הוא שורש הכלי'20, ונק' אלקינו שהוא בחי' אלקי' שלנו21 והיינו כי כל עיקר מכוון מברה"ע הוא בשביל נש"י, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, ואתם דוקא קרוי' אדם, וכן ארז"ל ע"פ בראשית ברא בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית, לכן נק' כלליות עולם הדבור שהוא מקור כל סדרי ההשתלשלות בשם עיר אלקינו כו' להיות כי עיקר המכוון הוא בשביל ישראל. וענין המגדל הוא בחי' שם הוי' כמ"ש מגדל עוז שם הוי', ששם הוי' הוא בחי' המגדל שבתוך עיר אלקינו הנ"ל, וכמ"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו ואמרז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, משא"כ מלכא בלא מטרוניתא הרי אמרו בזהר ויקרא ד"ה ע"ב לאו איקרי מלכא ולא איהו גדול ולא איקרי מהולל, והיינו מפני כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאה הגשמיות שיקיימו נש"י תומ"צ כמו שהם מלובשי' בדברי' גשמי', אך בכדי שיהי' עוה"ז הי' צריך תחלה להיות השתלשלות העולמות ברוחני' עד שנתהוה בדרך בריאה יש מאין עוה"ז הגשמי כמ"ש מזה במ"א22, ולכן שם הוי' בלא שם אלקי' לאו איהו גדול, כי עיקר המכוון הוא מה שנתהוה ע"י צמצום דשם אלקי' כו'.
יאוהנה כדי להמשיך תוס' וריבוי אורות בשם אלקי' מקור בחי' עיר אלקינו ושם הוי' בחי' המגדל, זהו ע"י בחי' עיר ומגדל שיש בנפש האדם, דהנה כתי' ואשים דברי בפיך23 ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, וארז"ל בירושלמי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנק' ישראל ציון אלא בפסוק הזה, והיינו ע"י ג' דברי' אלו שנא' בו, ואשים דברי בפיך זו תורה שהיא בחי' דבר ה' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, ופי' דברי בפיך שהתורה היא המשכה בבחי' פנימיות וכמ"ש ותורתך בתוך מעי24, ובצל ידי כסיתיך זהו מעשה המצות שע"י נמשך מקיפי' עליונים, וכמ"ש ה' צלך על יד ימינך פי' שהצל והמקיף נמשך על יד ימינך הוא בחי' המצות, לנטוע שמים וליסוד ארץ הוא בחי' קרבנות, וכמארז"ל אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, ועכשיו תפילה במקום קרבנות שהוא בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וע"י ההעלאות שבסולם זה דתפילה עי"ז מתקיים שמים וארץ, ולכן מתחלת התפילה מדברי' קטנים שלא עשני עבד, ואח"כ פסוקי דזמרה וברכת ק"ש וק"ש, עד שבשמ"ע הוא בחי' המשכה בשם הוי', שזהו פי' ברוך אתה הוי' פי' שיבורך ויומשך המשכת תוס' וריבוי אורות בשם הוי', והיינו לפי ערך המס"נ בק"ש בבחי' אליו ולא למדותיו לפי ערך זה הוא בחי' ההמשכות בשמו"ע, ועי"ז הוא קיום שמים וארץ כו'. והנה ע"י ג' בחי' אלו תורה ומצות וקרבנות ועכשיו תפילה במקום קרבנות נק' נש"י ציון שהוא בחי' מגדל
יבקעו
ובחי' ירושלי' שהיא עיר אלקינו, וע"י התומ"צ ותפילה עי"ז נמשך תוס' אורות בש' הוי' ושם אלקי' היא בחי' העיר והמגדל הנבנה מאבנים שהם בריאה בידי שמים. ובעבודה הוא בחי' האותיות דתורה ותפילה, שהם בחי' אותיות דש' מ"ה בחי' הביטול, כי אותיות התורה הם דבר ה' ודברי אשר שמתי בפיך, וכן התפילה הוא בחי' הביטול שמספרי' ענין בחי' ביטול המלאכי' וכל צבא השמי' כו'. ובדרך פרט הוא בחי' אותיות דמ"ה ואותיות דב"ן, אותיות התורה הוא בחי' אותיות דמ"ה, ואותיות התפילה הוא בחי' אותיות דב"ן, להיות כי התפילה הוא מביטול המלאכי' שנת"ל שהם בחי' ביטול היש, אמנם באמת גם בתפילה יכולי' לבוא לבחי' ביטול אמיתי, והיינו ע"י מס"נ דק"ש שזהו מצד מעלת נש"י שיכולי' ע"י ביטולם במס"נ לבוא לבחי' ביטול במציאות, שזהו ג"כ מבחי' ביטול דמ"ה וממילא האותיות הם הכלי' לבחי' ביטול זה כו' וה"ז אותיות דמ"ה כמשנ"ת לעיל. ובזה יובן מה שארז"ל עתידי' צדיקי' שיאמרו לפניהם קדוש שנא' והי' הנשאר בציון והנותר בירושלי' קדוש יאמר לו, שלכאו' יפלא הלא הנשארי' בציון וירושלי' הם מעט מן המעט, שרוב ישראל הם בחו"ל ומהו הנשאר בציון כו', וגם הלא קורא אותם צדיקי' סתם והל"ל צדיקי' שבארץ. אך הענין הוא כנ"ל שע"י קיום ג' דברי' אלו נק' ישראל ציון וירושלי' גם בהיותם בארץ לא להם, ולכן יתכן לקרותם צדיקי' סתם, היינו כשמקיים ג' בחי' אלו דתורה ומצות ותפילה שעי"ז נק' ציון לע"ל יאמרו לפניהם קדוש כו', ולפ"ז פי' ציון הוא מל' ציון וסימן שע"י שישראל הם מסויימים בג' דברי' אלו כו' עי"ז ממשיכי' תוס' וריבוי אור בבחי' עיר ומגדל כו'.
ובחי' ירושלי' שהיא עיר אלקינו, וע"י התומ"צ ותפילה עי"ז נמשך תוס' אורות בש' הוי' ושם אלקי' היא בחי' העיר והמגדל הנבנה מאבנים שהם בריאה בידי שמים. ובעבודה הוא בחי' האותיות דתורה ותפילה, שהם בחי' אותיות דש' מ"ה בחי' הביטול, כי אותיות התורה הם דבר ה' ודברי אשר שמתי בפיך, וכן התפילה הוא בחי' הביטול שמספרי' ענין בחי' ביטול המלאכי' וכל צבא השמי' כו'. ובדרך פרט הוא בחי' אותיות דמ"ה ואותיות דב"ן, אותיות התורה הוא בחי' אותיות דמ"ה, ואותיות התפילה הוא בחי' אותיות דב"ן, להיות כי התפילה הוא מביטול המלאכי' שנת"ל שהם בחי' ביטול היש, אמנם באמת גם בתפילה יכולי' לבוא לבחי' ביטול אמיתי, והיינו ע"י מס"נ דק"ש שזהו מצד מעלת נש"י שיכולי' ע"י ביטולם במס"נ לבוא לבחי' ביטול במציאות, שזהו ג"כ מבחי' ביטול דמ"ה וממילא האותיות הם הכלי' לבחי' ביטול זה כו' וה"ז אותיות דמ"ה כמשנ"ת לעיל. ובזה יובן מה שארז"ל עתידי' צדיקי' שיאמרו לפניהם קדוש שנא' והי' הנשאר בציון והנותר בירושלי' קדוש יאמר לו, שלכאו' יפלא הלא הנשארי' בציון וירושלי' הם מעט מן המעט, שרוב ישראל הם בחו"ל ומהו הנשאר בציון כו', וגם הלא קורא אותם צדיקי' סתם והל"ל צדיקי' שבארץ. אך הענין הוא כנ"ל שע"י קיום ג' דברי' אלו נק' ישראל ציון וירושלי' גם בהיותם בארץ לא להם, ולכן יתכן לקרותם צדיקי' סתם, היינו כשמקיים ג' בחי' אלו דתורה ומצות ותפילה שעי"ז נק' ציון לע"ל יאמרו לפניהם קדוש כו', ולפ"ז פי' ציון הוא מל' ציון וסימן שע"י שישראל הם מסויימים בג' דברי' אלו כו' עי"ז ממשיכי' תוס' וריבוי אור בבחי' עיר ומגדל כו'.
יגאמנם הנה דור הפלגה לא רצו בזה25, וידעו שההמשכה בקדושה הוא ע"י עיר ומגדל, אך א"א לקבל מבחי' זו כ"א ע"י הביטול דוקא, והם היו חכמים להרע לכן התחכמו לבנות עיר ומגדל26 וראשו בשמים, פי' שרצו לקבל השפעות חיצוניות ע"י שמושי השמות וקבלה מעשיות27 שיומשך להם השפעה גשמיות, ורצו להרוס כל בנין הקדושה ולעשות עיר ומגדל בקליפה היפך עיר ומגדל דקדושה, וזהו שאמר הכתוב וראשו בשמים, פי' שרצו לקבל מבחי' שמים כענין שכתוב דרך הנשר בשמים והיינו שרצו לקבל מבחי' אוא"ס אשר שם כחשיכה כאורה ואינו תופס מקום כלל, לזה אמר הכתוב אם תגביהי כנשר28 משם אורידך נאום הוי' פי'
ידקעז
שאם אפי' תגביהי כנשר לקבל מבחי' אשר שם כחשיכה כאורה מ"מ משם אורידך נאום הוי'. וזהו שהי' חטאם גדול מאד מפני שרצו להרוס כל בנין הקדושה ולהמשיך בסט"א שיומשך להם השפעת גשמיות ע"י השבעת השמות וקבלה מעשיות. ומה שהי' כח לעשות דבר זה הוא מפני כי היו באחדות29 והי' להם שפה אחת ודברי' אחדי', לכן ע"י האחדות היו יכולי' לעשות זאת אם לא בלל ה' שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ולא יבינו דיבורם זע"ז, כי האחדות הוא כח נפלא להיות יכולי' להמשיך ולפעול כרצונם, וכענין שארז"ל דורו של אחאב היו כולו עובדי ע"ז ועכ"ז היו יורדין למלחמה ונוצחי' כי זהו ע"י כח האחדות שהי' בניהם וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וכמו"כ יובן בענין דור הפלגה שמפני שהיו עם אחד ושפה אחת עי"ז היו יכולי' לבנות העיר והמגדל.
שאם אפי' תגביהי כנשר לקבל מבחי' אשר שם כחשיכה כאורה מ"מ משם אורידך נאום הוי'. וזהו שהי' חטאם גדול מאד מפני שרצו להרוס כל בנין הקדושה ולהמשיך בסט"א שיומשך להם השפעת גשמיות ע"י השבעת השמות וקבלה מעשיות. ומה שהי' כח לעשות דבר זה הוא מפני כי היו באחדות29 והי' להם שפה אחת ודברי' אחדי', לכן ע"י האחדות היו יכולי' לעשות זאת אם לא בלל ה' שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ולא יבינו דיבורם זע"ז, כי האחדות הוא כח נפלא להיות יכולי' להמשיך ולפעול כרצונם, וכענין שארז"ל דורו של אחאב היו כולו עובדי ע"ז ועכ"ז היו יורדין למלחמה ונוצחי' כי זהו ע"י כח האחדות שהי' בניהם וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וכמו"כ יובן בענין דור הפלגה שמפני שהיו עם אחד ושפה אחת עי"ז היו יכולי' לבנות העיר והמגדל.
טוובכדי לתקן חטא זה30 ירדו אבותינו למצרים, ובעת השעבוד ירדו נשמות שהיו בדור הפלגה ונתגלגלו בישראל שהיו במצרים, ונשתעבדו בחומר ובלבנים עד שנזדככו ותיקנו חטא שעשו הלבינה לאבן שהוא בחי' שפחה כי תירש גבירתה, ובמדה שאדם מודד בו מודדי' לו לכן היו עבדים, ונשותיהם היו שפחות במצרים. ונמצא כי הגם ששעבוד מצרים הי' דין קשה מ"מ ה"ז הוא רחמים גמורים, כי מאחר שעי"ז מתתקנים הנשמות שפגמו, וכמ"ש בפע"ח בשער חגהמ"צ שיורדי מצרים היו גלגול דור הפלגה. ולכאו' עומד לנגד לכתבי האריז"ל ממשנה ג' פ' חלק שדור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב, ע' ברש"י ובתוי"ט שעומדי' בדין אבל מ"מ אין להם חלק לעוה"ב. י"ל שבזמן התחי' לא יקומו הגופות של דור הפלגה אבל הרי נתלבשו נשמותיהן בגופות דיורדי מצרים ונתתקנו הנשמות ויחיו בעולם התחי'. אך עדיין אינו מובן שהרי יורדי מצרי' הן הן דור המדבר שאמרו עליהם שאין להם חלק לעוה"ב ומהו פעולת הזיכוך דמצרים. אך י"ל הלא ר' אליעזר ור' שמעון בן מנסיא פליגי על ר"ע ואומרי' שבאים לעוה"ב, ור' יוחנן אמר על ר"ע שבקי' לחסידותא עבור מה שא' שאין להם חלק לעוה"ב, ומביא קרא דהלוך וקראת כו' זכרתי כו' לכתך אחרי במדבר, ומה אחרים באים בזכותם הם עצמן לא כ"ש, לכן מיושב דברי הפרע"ח על נכון.
טזועפ"ז יתפרשו דברי המד"ר שדרש ר"ל ב"ס, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר זהו עד שלא נגאלו, והיינו להורות שקושי השעבוד בא להם לפי שעשו לבינה תמורת האבן בעת דור הפלגה כדכתי' ותהי להם הלבינה לאבן, ומשנגאלו היכן דרכה של לבינה להיות נתון שם היא נתונה, להיות כי נתבררו ע"י השעבוד בחומר ובלבני' ולכן נעשה אח"כ כעצם השמי' לטהר. וי"ל שלכן מסמיך למאמר זה
יזקעח
מאמר הרואה חמה31 בתקופתה ולבנה בכדורה, היינו שע"י הבירור מחומר ולבנים נתברר ונעשה מן לבינה בחי' לבנה ולכן ישראל מונין ללבנה דוקא, וזהו שנצטוו על קידוש החדש במצרי' כמ"ש בפ' בא החדש הזה לכם להיות כי ע"י שעבוד מצרי' נתבררו מלבינה להיות בחי' יפה כלבנה כו'. והת"י מפרש עוד יותר שמהלבנים שעשו שהפילה הריבא עוברה ונתבטש בטינא הנה מזה עצמו עשה גבריאל שרפרף תחת כסא הכבוד, והוא עצמו נעשה טהור כעצם השמים ע"ד זדונות נעשו כזכיות כן הלבינה נעשה כעצם השמים לטוהר כו'.
מאמר הרואה חמה31 בתקופתה ולבנה בכדורה, היינו שע"י הבירור מחומר ולבנים נתברר ונעשה מן לבינה בחי' לבנה ולכן ישראל מונין ללבנה דוקא, וזהו שנצטוו על קידוש החדש במצרי' כמ"ש בפ' בא החדש הזה לכם להיות כי ע"י שעבוד מצרי' נתבררו מלבינה להיות בחי' יפה כלבנה כו'. והת"י מפרש עוד יותר שמהלבנים שעשו שהפילה הריבא עוברה ונתבטש בטינא הנה מזה עצמו עשה גבריאל שרפרף תחת כסא הכבוד, והוא עצמו נעשה טהור כעצם השמים ע"ד זדונות נעשו כזכיות כן הלבינה נעשה כעצם השמים לטוהר כו'.