Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
א[וידבר כו' אלה הם מועדי]
בס"ד יום א' של חגה"ס ל"ט
[יום א' של חגה"ס]
וידבר1 ה' אל משה לאמר3, דבר אל בנ"י כו'2 מועדי ה' כו' אלה הם מועדי4. וצ"ל כפל הלשון מועדי הוי' ומועדי5, וכמו"כ צ"ל מ"ש במ"א מצות הוי'7 ומצותי68, גם צ"ל מ"ש כאן ברוב המועדי' וכן בכמה מקומות בתורה9 אני הוי' שלשון זה לא יתכן לומר כ"א על מי שהוא ידוע ונראה והוא אומר שאני הוא פ' הידוע כו', אבל מאחר ששם הוי' נעלם שאינו ידוע ענין בחי' שם הוי' מי הוא, וא"כ מהו ענין שאומר ומודיע לנו שאני הוא הוי' שגם שם הוי' אינו ידוע לנו10.
בס"ד יום א' של חגה"ס ל"ט
[יום א' של חגה"ס]
וידבר1 ה' אל משה לאמר3, דבר אל בנ"י כו'2 מועדי ה' כו' אלה הם מועדי4. וצ"ל כפל הלשון מועדי הוי' ומועדי5, וכמו"כ צ"ל מ"ש במ"א מצות הוי'7 ומצותי68, גם צ"ל מ"ש כאן ברוב המועדי' וכן בכמה מקומות בתורה9 אני הוי' שלשון זה לא יתכן לומר כ"א על מי שהוא ידוע ונראה והוא אומר שאני הוא פ' הידוע כו', אבל מאחר ששם הוי' נעלם שאינו ידוע ענין בחי' שם הוי' מי הוא, וא"כ מהו ענין שאומר ומודיע לנו שאני הוא הוי' שגם שם הוי' אינו ידוע לנו10.
בשלג
אך הענין הוא דהנה הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומש11 הקשה מה12 שבכל הד' ספרים הראשונים13 נאמר וידבר הוי' אל משה ולא נא' מי הוא המדבר ומספר זאת דאם משה הוא המספר הי' לו לומר כמו כל הנביאים יחזקאל14 וירמי'15 שנא' בהם ויאמר ה' אלי16 ואשמע קול17, ואראה ואפול על פני18, ואם הקב"ה הוא המספר הל"ל ואומר אל משה או ודברתי אל משה כמו מ"ש ונועדתי לך שם19 ודברתי אתך מעל כו' ובכל התורה נא' רק וידבר כו' ולא נא' מי הוא המספר זולת במשנה תורה נא' שמשה מפי עצמו אמרם20 כמ"ש ואתפלל21 ואתנפל22 כו' ואתחנן אל ה'23, רק בתחלת ספר משנה תורה נא' אלה הדברים אשר דיבר משה24 שלשון זה הוא ג"כ כמו כל הד' ספרים שלא נא' מי אמרן (שהוא כמו שלישי המדבר) והנה הוא תירץ שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם25 וגם אז הי' נאמר וידבר ה' אל משה לכן אינו שייך שיאמר משה ויאמר ה' אלי שגם קודם הי' כן כו'. וזהו תירוץ. אמנם יש לתרץ עוד דהנה צ"ל עוד ענין א'26 שמפני מה הוא כל התו' כמו סיפור דברים שמספר שצ"ל כך וכך ולא דינים ציוים28 זולת פ' משפטים הוא כמו ספר דינים שמדבר לנוכח כי תקנה עבד עברי29 כו', משא"כ בכל התורה הוא רק סיפור דברים30 בעלמא27.
אך הענין הוא דהנה הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומש11 הקשה מה12 שבכל הד' ספרים הראשונים13 נאמר וידבר הוי' אל משה ולא נא' מי הוא המדבר ומספר זאת דאם משה הוא המספר הי' לו לומר כמו כל הנביאים יחזקאל14 וירמי'15 שנא' בהם ויאמר ה' אלי16 ואשמע קול17, ואראה ואפול על פני18, ואם הקב"ה הוא המספר הל"ל ואומר אל משה או ודברתי אל משה כמו מ"ש ונועדתי לך שם19 ודברתי אתך מעל כו' ובכל התורה נא' רק וידבר כו' ולא נא' מי הוא המספר זולת במשנה תורה נא' שמשה מפי עצמו אמרם20 כמ"ש ואתפלל21 ואתנפל22 כו' ואתחנן אל ה'23, רק בתחלת ספר משנה תורה נא' אלה הדברים אשר דיבר משה24 שלשון זה הוא ג"כ כמו כל הד' ספרים שלא נא' מי אמרן (שהוא כמו שלישי המדבר) והנה הוא תירץ שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם25 וגם אז הי' נאמר וידבר ה' אל משה לכן אינו שייך שיאמר משה ויאמר ה' אלי שגם קודם הי' כן כו'. וזהו תירוץ. אמנם יש לתרץ עוד דהנה צ"ל עוד ענין א'26 שמפני מה הוא כל התו' כמו סיפור דברים שמספר שצ"ל כך וכך ולא דינים ציוים28 זולת פ' משפטים הוא כמו ספר דינים שמדבר לנוכח כי תקנה עבד עברי29 כו', משא"כ בכל התורה הוא רק סיפור דברים30 בעלמא27.
גשלד
ויובן זה בהקדם דברי חז"ל31 שמבטלין מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחרים מפני תלמוד תורה32, ולכאו' צ"ל הלא כל התורה היא רק פי' וביאור המצוה כמו ציצית ותפילין ושבת והיתכן לומר שהוא יעסוק בפי' ביאור איך יעשה המצוה והוא עצמו לא יעשנה כ"א אחר וכמו הפרשת תרומה שאפשר לקיים ע"י אחרים, 34 ומ"מ הנה אמרו מצוה בו יותר מבשלוחו35 והאיך יהי' שהוא עצמו ילמד איך מפרישין תרומה וכמה צריכים להפריש והמצוה עצמה יעשנה אחר והיינו שלוחו כו'33. אמנם הענין הוא דהנה המצות הם בזמן ומקום36 כמו ז' ימי הפסח שהם דוקא בז' ימים אלו דוקא מן ט"ו בניסן עד ך"א37 בו וכן ז' ימי הסוכות וכמו שבת שרגע א' לפני יום השבת ורגע שלאחר יום השבת אינו כלום ולא יתחייב כלל העושה בו מלאכה, רק יום השבת דוקא הוא הציווי באיסור מלאכה ל"ט מלאכות38 כו', הרי כי הם מלובשים תחת הזמן, וכן במקום שהקרבת הקרבנות הי' צ"ל בירושלים בבהמ"ק39 דוקא ושחיטת חוץ40 כו' שהמצות מלובשים בזמן ומקום, משא"כ התורה היא למעלה מבחי' זמן ומקום, ולכן ארז"ל כל העוסק בתורת עולה41 כאלו הקריב עולה הגם שעכשיו שאין לנו בהמ"ק, וגם בלימוד התורה כשילמוד הלכות פסח בסוכות42 או הלכות הסוכה בפסח הרי הקב"ה קורא ושונה כנגדו*43 שוה כמו אם הי' לומד הלכות פסח בפסח והלכות סוכה בסוכות רק שדבר בעתו יותר טוב ועז"נ
ויובן זה בהקדם דברי חז"ל31 שמבטלין מצוה שאפשר להתקיים ע"י אחרים מפני תלמוד תורה32, ולכאו' צ"ל הלא כל התורה היא רק פי' וביאור המצוה כמו ציצית ותפילין ושבת והיתכן לומר שהוא יעסוק בפי' ביאור איך יעשה המצוה והוא עצמו לא יעשנה כ"א אחר וכמו הפרשת תרומה שאפשר לקיים ע"י אחרים, 34 ומ"מ הנה אמרו מצוה בו יותר מבשלוחו35 והאיך יהי' שהוא עצמו ילמד איך מפרישין תרומה וכמה צריכים להפריש והמצוה עצמה יעשנה אחר והיינו שלוחו כו'33. אמנם הענין הוא דהנה המצות הם בזמן ומקום36 כמו ז' ימי הפסח שהם דוקא בז' ימים אלו דוקא מן ט"ו בניסן עד ך"א37 בו וכן ז' ימי הסוכות וכמו שבת שרגע א' לפני יום השבת ורגע שלאחר יום השבת אינו כלום ולא יתחייב כלל העושה בו מלאכה, רק יום השבת דוקא הוא הציווי באיסור מלאכה ל"ט מלאכות38 כו', הרי כי הם מלובשים תחת הזמן, וכן במקום שהקרבת הקרבנות הי' צ"ל בירושלים בבהמ"ק39 דוקא ושחיטת חוץ40 כו' שהמצות מלובשים בזמן ומקום, משא"כ התורה היא למעלה מבחי' זמן ומקום, ולכן ארז"ל כל העוסק בתורת עולה41 כאלו הקריב עולה הגם שעכשיו שאין לנו בהמ"ק, וגם בלימוד התורה כשילמוד הלכות פסח בסוכות42 או הלכות הסוכה בפסח הרי הקב"ה קורא ושונה כנגדו*43 שוה כמו אם הי' לומד הלכות פסח בפסח והלכות סוכה בסוכות רק שדבר בעתו יותר טוב ועז"נ
דשלה
דבר בעתו מה טוב43, אבל מ"מ הנה גם בל"ז הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו'. וגם מצות לימוד התורה היא להיות והגית בה יומם ולילה45 בלתי התחלקות הזמן ע"ד כמו עבודת המלאכי' שאומרים קדוש ביום, וברוך בלילה דוקא כמ"ש בילקוט ס"פ תשא46, והיינו להיותם בבחי' התחלקות הזמן, משא"כ תו' שהיא בעצם למעלה מזמן ומקום לכן מצותה והגית בה יומם ולילה כו'4447. והענין הוא דהנה נודע שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא48 שכמו באדם הנה האברים הם כלים להשראת הנפש כמו"כ המצות הם כלים49 להשראת אוא"ס ב"ה שהם רמ"ח אברין דמלכא.
דבר בעתו מה טוב43, אבל מ"מ הנה גם בל"ז הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו'. וגם מצות לימוד התורה היא להיות והגית בה יומם ולילה45 בלתי התחלקות הזמן ע"ד כמו עבודת המלאכי' שאומרים קדוש ביום, וברוך בלילה דוקא כמ"ש בילקוט ס"פ תשא46, והיינו להיותם בבחי' התחלקות הזמן, משא"כ תו' שהיא בעצם למעלה מזמן ומקום לכן מצותה והגית בה יומם ולילה כו'4447. והענין הוא דהנה נודע שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא48 שכמו באדם הנה האברים הם כלים להשראת הנפש כמו"כ המצות הם כלים49 להשראת אוא"ס ב"ה שהם רמ"ח אברין דמלכא.
הוביאור הענין דהנה בד"כ באדם הם ט' בחי' כללי' שבהראש הוא בחי' ג' מוחין, והגוף ותרין דרועין הם ג' ותרין רגלין ואות ברית הם ג' שהם ט' בחי' כללי' שהם כוללי' כל ציור האדם, ועד"ז יובן למעלה דכתי' ועל דמות הכסא50 דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שבחי' אדם זהו בחי' ז"א דאצי' שהוא בעל ט' ספי'51, ובפרטיות יש בו רמ"ח אברין שהם רמ"ח אברי' דמלכא שטפ"ט היינו מה שכל ספי' כלולה מזולתה הם פ"א ורת"ס שיש בכל בחי' עולה רמ"ג וה"ח המגדילים הם רמ"ח52 וז"ע שרש רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא כו' והם מלובשים תחת הזמן ומקום לפי של' כלים דז"א53 (שהמצות הם בכלים דז"א שהוא בחי' אברי' דמלכא כמו האבר שהוא כלי להשראת הנפש כו' ולמעלה הוא כלים של ט"ס דז"א) מתלבשי' בג' עולמות בי"ע יו"ד כלים הפנימי' בבריאה ויו"ד כלים התיכוני' ביצי' ויו"ד כלים החיצוני' בעשי', ומפני כי הם מתלבשי' בבי"ע לכן הם בבחי' זמן ומקום וגם כי שרש בי"ע הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות54 כו' ובחי' המל' הוא בחי'
ושלו
מלך מלך ימלוך56 שהוא שרש ומקור הזמן ומקום55 כידוע ממ"ש במ"א באריכות כו'. אבל התורה היא מבחי' מח' הקדומה כי אורייתא מח"ע נפקת57 (וע'58 לקמן שחכ' דא"ק היינו בחי' מח' הקדומה מאיר באצי'59 שהוא בחי' חכ' עילאה) שח"ע היא קדש מלה בגרמי'60 פי' מלה בגרמי' שאינו שייך לעולמות דהנה המדות הם שייכי' לעולם61 דוקא שאם לא העולם לא הי' שייך לומר בחי' חסד או רחמים שבחי' חסדן או רחמן אינו שייך כ"א על זולתו ואם לא הי' העולם לא שייך שהוא חסדן כי אין שום דבר שיעשה לו חסד או שירחם עליו, אבל בחי' החכ' שייך גם בלעדי העולם כמשל החכם שיוכל לישב בעצמו ולהשכיל השכלות הגם שלא ישפיע לזולתו כו', ועד"ז יובן ענין ח"ע שהיא קדש מלה בגרמי' שאינו שייך כלל לעולמות ומשם הוא שרש התורה שהיא גבוה מאד נעלה מבחי' המצות שמלובשים תחת הזמן כנ"ל.
מלך מלך ימלוך56 שהוא שרש ומקור הזמן ומקום55 כידוע ממ"ש במ"א באריכות כו'. אבל התורה היא מבחי' מח' הקדומה כי אורייתא מח"ע נפקת57 (וע'58 לקמן שחכ' דא"ק היינו בחי' מח' הקדומה מאיר באצי'59 שהוא בחי' חכ' עילאה) שח"ע היא קדש מלה בגרמי'60 פי' מלה בגרמי' שאינו שייך לעולמות דהנה המדות הם שייכי' לעולם61 דוקא שאם לא העולם לא הי' שייך לומר בחי' חסד או רחמים שבחי' חסדן או רחמן אינו שייך כ"א על זולתו ואם לא הי' העולם לא שייך שהוא חסדן כי אין שום דבר שיעשה לו חסד או שירחם עליו, אבל בחי' החכ' שייך גם בלעדי העולם כמשל החכם שיוכל לישב בעצמו ולהשכיל השכלות הגם שלא ישפיע לזולתו כו', ועד"ז יובן ענין ח"ע שהיא קדש מלה בגרמי' שאינו שייך כלל לעולמות ומשם הוא שרש התורה שהיא גבוה מאד נעלה מבחי' המצות שמלובשים תחת הזמן כנ"ל.
זולכן בכל התורה לא נא' בדרך ציווי רק בדרך סיפור דברים בעלמא, כי ענין הציווי אינו שייך אלא לבחי' מלך שמצוה לעבדיו שיעשו לו כך וכך, אבל התורה לפי ששרשה גבוה מאד מבחי' ח"ע שקדש מלה בגרמי' כנ"ל, לכן היא רק בדרך סיפור, וה"ז כמשל הבע"ב שמסדר את חפציו שיעמדו בביתו זה כאן וזה כאן שאינו מצוה כלל רק שמסדר שדבר זה יעמוד כאן ודבר זה כאן, ועד"ז יובן בענין התורה שנא' אם בחוקתי תלכו62 כו' ובפרטי עניני המצות שהציצית יהיו כך דוקא ובל"ז לא יהי' נעשה בה וע"י המשכת אוא"ס ב"ה וכמו"כ התפילין וכל פרטי המצות שהוא בדרך סידור בעלמא שמסדר שהתפילין כו' והציצית יהיו על ד' כנפי בגדיהם63 כו', ועד"ז בכל המצות כו'. וז"ע מ"ש ואהי' אצלו אמון, שפי' אמון ל' אומן64 והיינו מפני שהתורה היא אצלו לכן הוא בחי' אומן לסדר כל דבר כו'. ומעתה יובן ג"כ ענין מפני מה לא נא' בכל ד' ספרים*65 התורה מי הוא המספר, כי המספר את התורה הוא בחי' עצמיות המאציל שלמעלה מבחי' ש' הוי', ומפני כי גדלה מעלת התו' בבחי' מח' הקדומה וכנ"ל בענין בחי' ח"ע שקדש מלה בגרמי', לכן מבטלין מצוה שאפשר לקיים ע"י אחרים מפני ת"ת כי המצות הם בבחי' זמן ומקום כנ"ל אבל התו' היא למעלה מן הזמן ומקום65.
חשלז
ובכ"ז יובן ענין ופי' אני הוי' הנא' בסיום כ"פ, שאני קאי על בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה המספר בחי' התורה שהוא למעלה מבחי' ש' הוי' כי ש' הוי' הוא בחי' שרש ומקור המחי' ומהוה העולמות66, ואם67 כי ש' הוי' הוא בחי' שם העצם68 משא"כ כל השמות הם כינוי' ש' אל הוא בחסד69 וש' אלקי' בגבו'70, אבל ש' הוי' הוא שם העצם שגבוה משאר השמות, מ"מ בחי' אני הוא עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' ש' הוי' כו'. ונאמר אני הוי' שאע"פ שאני עצמיות המאציל גבוה למעלה הרבה מבחי' ש' הוי' מ"מ אני הוי' שאני והוי' כולא חד71 כו' ולכן בסיום כמה פרשיות שבתו'72 נא' שאני הוא בחי' ש' הוי' המדבר למשה בחי' מצוה זו כו', וזהו ג"כ ענין מועדי הוי' ונכפל עוד לומר מועדי כי ענין המועד הוא בחי' עת שאז מתגלה בחי' אוא"ס ב"ה ביתר שאת והם ג' מועדות שהם ג' זמנים שאז מתגלה הארה חדשה כו', ויש ב' בחי' בבחי' המועדי' שיש שנק' מועדי הוי', ויש בחי' מועדי שהם גבוהים יותר שהם מועדי' שלי היינו של עצמותו ית' וכמארז"ל במד"ר משפטים פ"ל74 ע"פ מגיד דבריו ליעקב75 חוקיו כו' מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, הוא דוקא עושה, וע' בפי' הוא בד"ה וכ"מ76 שהוא שופט צדק בפי' הוא מוחה פשעיך73, ועד"ז ה"ע מצות הוי' ומצותי ג"כ ע"ד הנ"ל. וזהו וידבר הוי' אל משה, הוי' הוא בחי' אוא"ס ב"ה שהוא הי' הוה ויהי'77 אל משה הוא בחי' ונחנו מ"ה78 בחי' ביטול יסוד אבא79, לאמר שיהי' גילוי זה בבי"ע, ואיך יהי' הגילוי ע"י דבר אל בנ"י, בנ"י הם בחי' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי', וע"פ הקבלה הוא בחי' נו"ה80 ושייכות בחי' נו"ה לבחי' בנ"י, כי ישראל הוא בחי' ז"א81 ובנ"י הם נו"ה82 כי כל א' מישראל צריך לקיים המצות בבחי' נצחון הגם שאינו רוצה וכמו"כ בבחי' הוד הגם שאינו מבין כו'.
ובכ"ז יובן ענין ופי' אני הוי' הנא' בסיום כ"פ, שאני קאי על בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה המספר בחי' התורה שהוא למעלה מבחי' ש' הוי' כי ש' הוי' הוא בחי' שרש ומקור המחי' ומהוה העולמות66, ואם67 כי ש' הוי' הוא בחי' שם העצם68 משא"כ כל השמות הם כינוי' ש' אל הוא בחסד69 וש' אלקי' בגבו'70, אבל ש' הוי' הוא שם העצם שגבוה משאר השמות, מ"מ בחי' אני הוא עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' ש' הוי' כו'. ונאמר אני הוי' שאע"פ שאני עצמיות המאציל גבוה למעלה הרבה מבחי' ש' הוי' מ"מ אני הוי' שאני והוי' כולא חד71 כו' ולכן בסיום כמה פרשיות שבתו'72 נא' שאני הוא בחי' ש' הוי' המדבר למשה בחי' מצוה זו כו', וזהו ג"כ ענין מועדי הוי' ונכפל עוד לומר מועדי כי ענין המועד הוא בחי' עת שאז מתגלה בחי' אוא"ס ב"ה ביתר שאת והם ג' מועדות שהם ג' זמנים שאז מתגלה הארה חדשה כו', ויש ב' בחי' בבחי' המועדי' שיש שנק' מועדי הוי', ויש בחי' מועדי שהם גבוהים יותר שהם מועדי' שלי היינו של עצמותו ית' וכמארז"ל במד"ר משפטים פ"ל74 ע"פ מגיד דבריו ליעקב75 חוקיו כו' מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, הוא דוקא עושה, וע' בפי' הוא בד"ה וכ"מ76 שהוא שופט צדק בפי' הוא מוחה פשעיך73, ועד"ז ה"ע מצות הוי' ומצותי ג"כ ע"ד הנ"ל. וזהו וידבר הוי' אל משה, הוי' הוא בחי' אוא"ס ב"ה שהוא הי' הוה ויהי'77 אל משה הוא בחי' ונחנו מ"ה78 בחי' ביטול יסוד אבא79, לאמר שיהי' גילוי זה בבי"ע, ואיך יהי' הגילוי ע"י דבר אל בנ"י, בנ"י הם בחי' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי', וע"פ הקבלה הוא בחי' נו"ה80 ושייכות בחי' נו"ה לבחי' בנ"י, כי ישראל הוא בחי' ז"א81 ובנ"י הם נו"ה82 כי כל א' מישראל צריך לקיים המצות בבחי' נצחון הגם שאינו רוצה וכמו"כ בבחי' הוד הגם שאינו מבין כו'.
טשלח
והמספר הוא בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' ש' הוי' כנ"ל. ואפ"ל שהמספר הוא ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו83 וזהו מ"ש הוי' הוי'84 כו' כמ"ש במ"א, ולגבי בחי' ש' הוי' שבסדר השתל' נק' בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה כו'.
והמספר הוא בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' ש' הוי' כנ"ל. ואפ"ל שהמספר הוא ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו83 וזהו מ"ש הוי' הוי'84 כו' כמ"ש במ"א, ולגבי בחי' ש' הוי' שבסדר השתל' נק' בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה כו'.
יוהנה לפי משנת"ל שהמספר הוא עצמיות המאציל צ"ל מ"ש ביוהכ"פ לפני הוי' תטהרו85 שקאי על א"ס ב"ה שלמעלה מש' הוי' מהו בחי' זו הלא לא יתכן לומר שקאי על המספר שהי' צ"ל אכפר, לכן אפ"ל עוד פי' שהמספר הוא בחי' המל' שבחי' מל' מספר שהוי' דיבר אל משה כו'. אך באמת אפשר לתרץ בלא זה שהמספר הוא עצמיות המאציל ב"ה ואעפ"כ לא יקשה מלפני הוי' תטהרו, דהנה נת' במ"א בד"ה ביום השמע"צ שלא נדפס86 שפי' שם ענין ממכ"ע וסוכ"ע שממכ"ע הוא בחי' מו"ס וסוכ"ע הוא בחי' גלגלתא וז"ע ב' ראשין והם בחי' תומ"צ שבחי' מו"ס הוא בחי' תורה והמצות שרשן בגלגלתא, ואעפ"כ לא יקשה שכאן נת' שהמצות הם בבחי' זמן ומקום כמ"ש ביאור ענין87 בלק"ת פ' במדבר88 בביאור ע"פ וידבר אלקי' דעשה"ד, והנה המחבר בחי' סוכ"ע וממכ"ע הוא בחי' ב' ראשין הנ"ל הוא בחי' רדל"א כמ"ש שם באריכות, לכן אפ"ל שבחי' רדל"א הוא המכפר וזהו לפני הוי' כו', ומבחי' רדל"א נמשך סליחות*89 העוונות על המצות כי שרש המצות הם בגלגלתא, והכפרה נמשך מבחי' רדל"א כו' וזהו תטהרו בגימ' כתר89, והמספר כל התורה גם מ"ש לפני הוי' מספר בחי' עצמיות המאציל שלמעלה גם מבחי' רדל"א.
יאוהנה כ"ז הוא בחי' ד' ס' הראשוני', אבל ס' משנה תו' נא' ל' שמשה אומר מפי עצמו כנ"ל ועכ"ז כ' התוס'90 וברוח הקדש, וצ"ל זה איך הוא מפי עצמו וברוה"ק, אך הענין יובן בהקדם התורה, דהנה איתא בפע"ח שבאצי' מאיר בחי' חכ' דא"ק, משא"כ בבריאה מאיר בחי' בינה דאצי'91, וזהו ההפרש שבין ד"ס הראשוני' לבחי' משנה תורה שד"ס הראשוני' הוא כמו באצי' ששם מאיר בחי' חכ' דא"ק, משא"כ משנה תורה הוא כמו בבחי' בריאה ששם מאיר רק בחי' בינה דאצי' ולא מבחי' חכ' דא"ק, ובחי' בינה הוא המסך92 והיינו כי הבינה הוא בחי' לבוש להלביש כו' (ואפ"ל שז"ע משה זכה לבינה93 לכן בחי' משנה תורה הוא שמאיר
יבשלט
ע"י הבינה). (אך צ"ע הלא חו"ב הם תרדל"מ94 ומאחר שבחכ' מאיר בחי' חכ' דא"ק הנה הם תרדל"מ והי' צ"ל בבריא' ג"כ ע"י הבינה שגם בה מאיר חכ' דא"ק מאחר שהם תרדל"מ כנ"ל וצ"ע. ואולי יש לתרץ ע"פ מ"ש בס"י96 הבן בחכ' וחכם בבינה97, שע"י בחי' הבן שיש בחכ' היא נעשית בבחי' תרדל"מ עם בינה היינו עם בחי' חכם שיש בבינה, אבל מה שמאיר בבריאה י"ל שזהו מעצם הבינה ולא מבחי' חכם בבינה ששם תרדל"מ עם החכ', (וכמו כל השפעה שהיא רק חלק היותר אחרון98 ע"ד כמו בחי'99 מל' שבבחי' המשפיע כו') וא"כ לא יקשה מידי שהגם שבחכ' דאצי' מאיר חכ' דא"ק וכן י"ל גם בחכם דבינה להיותה תרדל"מ כנ"ל מ"מ מה שנמשך מעצם הבינה היינו ממל' דבינה בבריאה לא יש מבחי' חכ' דא"ק כ"א מבחי' בינה דאצי' בעצם כו')95 לכן בס' משנה תורה נא' כאלו משה מפי עצמו אמרן כו', ואעפ"כ בתחלת ספר משנה תורה נא' אלה הדברים כו' שלא נא' מי הוא המספר, והיינו מפני שבעשה"ד100 נא' וידבר כו' כל הדברים האלה101, ופי' שכל הדברים נכללי' בעשה"ד גם בחי' משנה תו' ותושבע"פ כמ"ש בד"ה וידבר אלקי' בלק"ת בפ' במדבר102 יעו"ש, לכן נא' בתחלת הספר כמו בספרים הראשונים, והתחיל אלה הדברים לרמז על תיבת הדברים שנא' בפסוק וידבר כו'103.
ע"י הבינה). (אך צ"ע הלא חו"ב הם תרדל"מ94 ומאחר שבחכ' מאיר בחי' חכ' דא"ק הנה הם תרדל"מ והי' צ"ל בבריא' ג"כ ע"י הבינה שגם בה מאיר חכ' דא"ק מאחר שהם תרדל"מ כנ"ל וצ"ע. ואולי יש לתרץ ע"פ מ"ש בס"י96 הבן בחכ' וחכם בבינה97, שע"י בחי' הבן שיש בחכ' היא נעשית בבחי' תרדל"מ עם בינה היינו עם בחי' חכם שיש בבינה, אבל מה שמאיר בבריאה י"ל שזהו מעצם הבינה ולא מבחי' חכם בבינה ששם תרדל"מ עם החכ', (וכמו כל השפעה שהיא רק חלק היותר אחרון98 ע"ד כמו בחי'99 מל' שבבחי' המשפיע כו') וא"כ לא יקשה מידי שהגם שבחכ' דאצי' מאיר חכ' דא"ק וכן י"ל גם בחכם דבינה להיותה תרדל"מ כנ"ל מ"מ מה שנמשך מעצם הבינה היינו ממל' דבינה בבריאה לא יש מבחי' חכ' דא"ק כ"א מבחי' בינה דאצי' בעצם כו')95 לכן בס' משנה תורה נא' כאלו משה מפי עצמו אמרן כו', ואעפ"כ בתחלת ספר משנה תורה נא' אלה הדברים כו' שלא נא' מי הוא המספר, והיינו מפני שבעשה"ד100 נא' וידבר כו' כל הדברים האלה101, ופי' שכל הדברים נכללי' בעשה"ד גם בחי' משנה תו' ותושבע"פ כמ"ש בד"ה וידבר אלקי' בלק"ת בפ' במדבר102 יעו"ש, לכן נא' בתחלת הספר כמו בספרים הראשונים, והתחיל אלה הדברים לרמז על תיבת הדברים שנא' בפסוק וידבר כו'103.
יגוביאור ענין איך משה מפי עצמו וברוה"ק, הנה יובן זה ממ"ש בפע"ח שער הק"ש104 שבחי' המשכת אור חדש נמשך מבחי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' חו"ב בבחי' השתל' עו"ע, והיינו שאותו האור ממש נמשך בהשתל' כו', אבל לבחי' חידוש הישינות נמשך ההמשכה רק מבחי' חו"ב עצמם. ולכאו' יפלא הלא כתי' ובטובו מחדש105 בכ"י תמיד מע"ב, אך הענין דבחי' ההמשכה שנמשך להחיות העולמות שהוא בחי' חידוש הישינות עם כי בחי' זה הוא ג"כ מבחי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' חכ' מ"מ לא נמשך כ"א הארה מועטת לחדש הישינות לכן נק' המשכה זו המשכה מבחי' חו"ב כו', וע' בלק"ת בביאור השני ע"פ יונתי בחגוי הסלע, בלק"ת106 בשה"ש107, ועד"ז ה"ע משה מפי עצמו וברוה"ק שהגם שהוא ברוה"ק מ"מ
ידשמ
נק' ע"ש משה כאלו הם מפי עצמו כו'. והנה אעפ"כ אפ"ל שגדלה מעלת משנה תורה יותר מבחי' ד"ס הראשוני', דהנה ארז"ל108 ע"פ שמש בגבעון דום109 נטל יהושע ס' משנה תורה וא' כשם שלא דממתי מזה כך דום מלפני, ולכאו' צ"ל מפני מה משנה תורה דוקא. אך הענין הוא ע"ד משארז"ל עריבים עלי ד"ס110 יותר מיינה של תורה שעכ"פ לא פחות הוא בחי' משנה תורה מד"ס, וביאור הענין דהנה יש בחי' סופר וספר וסיפור111, והנה התורה היא בחי' ספר תורה, אבל דברי סופרים112 נמשך מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר כו' ולכן עריבים ד"ס כו' כמ"ש באריכות בלק"ת113 בד"ה ושאבתם מים בששון השני, ואפ"ל מפני כי סופר הוא115 בחי' מל'114 ובבחי' מל' יש כח להוות מאין ליש116 שכח הזה הוא מעצמיות אוא"ס ב"ה118 כנודע, וכמו"כ הוא במשנה תורה117, ולכן נטל יהושע ס' משנה תורה דוקא ואמר כשם שלא דממתי מזה כך דום מלפני כמ"ש שמש בגבעון דום, גם י"ל שזהו ע"ד מ"ש בחנה בענין ש' צבאות119 שזהו מפני שותתפלל חנה על הוי'120 המשיכה בחי' הוי' צבאות כו', כמ"ש בת"א פ' בא122 בד"ה בעצם כו' צבאות ה'121.
נק' ע"ש משה כאלו הם מפי עצמו כו'. והנה אעפ"כ אפ"ל שגדלה מעלת משנה תורה יותר מבחי' ד"ס הראשוני', דהנה ארז"ל108 ע"פ שמש בגבעון דום109 נטל יהושע ס' משנה תורה וא' כשם שלא דממתי מזה כך דום מלפני, ולכאו' צ"ל מפני מה משנה תורה דוקא. אך הענין הוא ע"ד משארז"ל עריבים עלי ד"ס110 יותר מיינה של תורה שעכ"פ לא פחות הוא בחי' משנה תורה מד"ס, וביאור הענין דהנה יש בחי' סופר וספר וסיפור111, והנה התורה היא בחי' ספר תורה, אבל דברי סופרים112 נמשך מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר כו' ולכן עריבים ד"ס כו' כמ"ש באריכות בלק"ת113 בד"ה ושאבתם מים בששון השני, ואפ"ל מפני כי סופר הוא115 בחי' מל'114 ובבחי' מל' יש כח להוות מאין ליש116 שכח הזה הוא מעצמיות אוא"ס ב"ה118 כנודע, וכמו"כ הוא במשנה תורה117, ולכן נטל יהושע ס' משנה תורה דוקא ואמר כשם שלא דממתי מזה כך דום מלפני כמ"ש שמש בגבעון דום, גם י"ל שזהו ע"ד מ"ש בחנה בענין ש' צבאות119 שזהו מפני שותתפלל חנה על הוי'120 המשיכה בחי' הוי' צבאות כו', כמ"ש בת"א פ' בא122 בד"ה בעצם כו' צבאות ה'121.