Toras Shmuel·5638·On that day there shall be and the order of drawing downתורת שמואל·תרל"ח·ביום ההוא יהי' כו' וסדר ההמשכה

אביום ההוא יהי' כו' וסדר ההמשכה
ט) וסדר²⁵⁵ ההמשכה הוא תחילה בנש"י ואח"כ בעולם שזהו אלקינו מלך העולם ויובן זה ע"פ מ"ש בת"א²⁵⁶ בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, שהמלאכים שרשם מבחי' הדיבור כו', משא"כ ישראל עלו במח'²⁵⁷ כו', וזהו נק' איהו וגרמוהי²⁵⁸ חד <יג>

בּ בהון, ומזה יובן משנת"ל²⁵⁹ שעל המלאכים נאמר ומשם יפרד והיינו לפי שנמשכו מבחי' הדבור, אשר הדבור עד"מ יוצא ונעשה דבר נפרד

גקז
מהאדם המדבר, משא"כ המחשבה מתאחדת עם הנפש המשכלת, וכמ"ש מזה באריכות בלק"ת פ' נצבים²⁶⁰ בד"ה כי כארץ תוציא צמחה, ושם פ"א שהמחשבה שמתאחדת עם הנפש²⁶¹ הנה היא התפשטות השכל ולא התפשטות גופני, וגם אינה²⁶² נעשית נפרד²⁶³ מעצמיות האדם כי אדרבה היא מיוחדת בעצמותה²⁶⁴ כו', וע' בלק"ת בד"ה מנורת זהב²⁶⁵, שלכן הם דוקא הכלי לשמן ואור שבמנורה שהם המצות והתורה, ובודאי שהתומ"צ נמשכים מש' הוי' דלעילא כמ"ש בת"א בד"ה וירא ישראל הנ"ל²⁶⁶, וכן נת' בלק"ת שה"ש²⁶⁷ בביאור ע"פ שחורה אני דרוש השני שע"ז הפסוק בהביאור, ושם פ"ו יעו"ש, וא"כ לפ"ז פי' הוי' אלקינו קאי על ש' הוי' דלעילא שנמשך ומאיר בנש"י להיות אלקינו ממש, משא"כ רם על כל²⁶⁸ כו' כמ"ש בת"א²⁶⁹ בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בת"א דמ"ב סע"ד²⁷⁰, ויעקב יוד עקב ה' אלקינו כו' הגם שיו"ד היא הארה כו' ובד"ה בשלח פרעה²⁷¹ בענין כמה ארך אפים כו' משא"כ בסטרא דקדושה כו', ולכן נק' יעקב הקטן כו' בחי' צמצום שהרי בעצמותו ומהותו כו', וע' עוד מענין ה' אלקינו בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון פ"ב בלק"ת פ' אחרי, ומש"ע²⁷² ע"פ עולת תמיד²⁷³ בפי' ישראל לי ראש²⁷⁴ כמו שעיקר התלבשות אור הנשמה הוא בהמוחין שבראש ומהם נתפשט ונמשך בכל האיברים כך הוא ענין לי ראש שבנש"י לפי שעלו במח' נמשך בהם התלבשות החיות מאור א"ס ומשם נמשך ומתפשט כו', וע' בד"ה והי' ביום ההוא²⁷⁵ יתקע בשופר גדול שעד"ז הוא ענין ר"ה לגבי כל ימות השנה, שנק' ראש שבו נמשך כלליות החיות של כל השנה וממנו נמשך ומתחלק אח"כ לי"ב חדשים כו' ע"ש, ומכ"ז יובן ענין ה' אלקינו, וע' בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ²⁷⁶ ספ"א גבי ולפי שישראל עלו במח' כו', שבחי' ישראל גבוה מאד נעלה מבחי' התפשטות חיצוני' מלכותו ית' כו' ע"ש, ועמ"ש בד"ה מה טובו²⁷⁷ ושם פ"ב וספ"ג בפי' ברוך אתה ה' אלקינו, אלקינו הוא ממכ"ע, ושיהי' הוי' אלקינו

דקח
היינו בחי' סוכ"ע יומשך להיות בבחי' אלקינו, ופי' ברוך אתה היינו מהותו ועצמותו ית' שלמעלה מבחי' הוי' יומשך להיות ה' אלקינו ממש יעו"ש. וכיוצא בזה נת' בלק"ת פ' נצבים²⁷⁸ בד"ה כי המצוה הזאת ספ"א, שביאר תחילה איך ששם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', אך הגורם להיות צמצום זה ובחי' הוי' זו שהרי כתי' אני הוי' הוא שמי²⁷⁹ שאין זה אלא בחי' שם שהוא לזולתו ואינו ממהות עצם הדבר כלל, אלא אנכי מי שאנכי²⁸⁰ היינו בחי' עצמותו ומהותו כב"י כו', ולהיות אנכי הוי' היינו²⁸¹ שלהיות נמשך להוות²⁸² העולמות בבחי' ש' הוי' ממכ"ע בהשתלשלות וירידות המדריגות כו', מבחי' אנכי שאינו נתפס בגדר עלמין והוא קדוש ומובדל ואינו נק' בשם כו' כ"ז הוא מפני כי אלקיך אנכי שע"י שאתה ישראל ממשיך בקרבך אלקות הרי בזה ממשיך ג"כ להיות הוי' מבחי' אנכי, כי באתדל"ת תלי' מילתא והיינו ע"י המצות <יד>

הּ שהמצות הם מצות הוי', ועי"ז גורם צמצום ביו"ד כו', גם במ"א נתבאר בפי' ב' שמות הוי'²⁸³ שבפסוק ראשון דק"ש שה' אלקינו היינו מה שנמשך ש' הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו' להיות בחי' מחשבה עלמא דאתכסיא ששם שרש נש"י שעלו במחשבה, ואח"כ כדי להיות בחי' דבור המהוה מלאכים²⁸⁴ ושאר הנבראים צ"ל עוד צמצום והתפשטות, והו"ע ש' הוי' הב' דהיינו ה' אחד כו'. כי החית דאחד מורה על ז' רקיעים²⁸⁵ וארץ וד' רומז על ד' רוחות העולם, ולפ"ז ה' אלקינו היינו יחוד חו"ב²⁸⁶ הנק' או"א²⁸⁷, כי בינה נק' מחשבה²⁸⁸ ומקבלת מהחכ' כו', ה' אחד היינו המדות והדבור הנק' זו"נ²⁸⁹ כו', וכן משמע הפי' בד"ה בהעלותך את הנרות, בלק"ת פ' בהעלותך דרוש הראשון פ"ב.

וואפ"ל עוד בענין ה' אלקינו הוי' אחד כי הנה פי' אלקינו זהו הפסיק טעמא שבין שני הויות דהיינו ענין יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים עליונים שהוא טלא עילאה דע"ק טלא דבדולחא שבמו"ס, ובין מים דז"א כדפי' בספד"צ רפ"ה²⁹⁰, ובאשל אברהם²⁹¹ בהטעמים גבי פסיק, אלא לפי שפסיק זה אינה הבדל

זקט
והפסק גמור כשאר הפרסות והמסכים, וכמ"ש בספד"צ שם אתפריש ולא אתפריש כו'²⁹², ובפרד"ס²⁹³ שער הטעמים פ"ג כ' שהפסיק זה הוא המיחדם ומחברם, וזהו כענין אות אלף שהקו ההולך באלכסון מחבר השני יודי"ן שהם מ"ע ומ"ת והיינו ע"ק וז"א כנ"ל והקו מחברם שיהיו לאחדים ממש כי אלף היינו אחד כו', וכן פי' במא"א אות אלף ס"ד גבי אבני שיש, ואין לומר מים מים שהם מ"ד ומ"ן ב' גדפי אלף כי העליונה מים זכרי' והתחתונה מים נוקבין והרקיע המבדיל הכל אחדות אחת עכ"ל וכ"כ בפרדס²⁹⁴ סוף ערך מים, ולפ"ז יובן מה שנק' אלקינו שאינו צמצום גמור כמו שם אלקים²⁹⁵ כי אלקינו מורה ג"כ על הגילוי²⁹⁶ כו', גם סד"ה וידעת היום²⁹⁷ פי' ענין כי הוי' הוא האלקים²⁹⁸ בשמים ממעל היינו שגם בסוכ"ע יש ב' בחי' הוי' ואלקים, וא"כ פי' הוי' הוא האלקים זהו ענין הוי' אלקינו שע"י פסיק טעמא זה נמשך האור מבחי' ע"ק בז"א וזהו הוי' אחד, פי' אחד היינו שמתחברים ב' שמות הוי' דע"ק וז"א ומתייחדים ממש, ע"י שנמשך ומתלבש האור מע"ק בז"א, וזהו הנק' אור הוי'²⁹⁹, דהיינו האור המאיר בש' הוי' דז"א כמ"ש בזח"ג נשא דק"ל ע"א, ובפ' אחרי דס"ו ע"ב בפי' בי נשבעתי³⁰⁰, וכענין שארז"ל ספ"ג דפסחים ע"פ ביום ההוא יהי'³⁰¹ הוי' אחד שיהי' הכל הטוב והמטיב, והיינו ע"י הארת עתיקא דלית שמאלא בהאי עתיקא³⁰² וכשיאיר בז"א יהי' כולו הטוב והמטיב³⁰³ וזהו ה' אחד היינו כאשר ממשיכים ע"ק בז"א שזהו ע"י ה' אלקינו כו'. ובכ"ז יובן מה שאומרים בנוסח הברכה ה' אלקינו שממשיכים מבחי' הכתר, מל' דא"ס ע"י הפסיק טעמא לבחי' מלך העולם היינו מל' דאצי' שז"ע ש' הוי' שבמל', כמ"ש בפרדס שער הטעמים שם.

ח<טו>

טּ

יקיצור. סדר ההמשכה תחלה ה' אלקינו, שנש"י מפנימיות ומלאכים מחיצוני', מו"ד שהדבור נעשה נפרד משא"כ המח', ונק' מנורת זהב כלי לגילוי ש' הוי' דלעילא הנמשך ע"י תומ"צ, וכ"ש לגבי רם על כו', גם פי' ישראל לי ראש, ראש השנה, וא"כ פי' בא"י שיומשך מש' הוי' דלעילא, אלקינו הפסיק טעמא שבין ב' הויות שבפסוק ראשון דק"ש המחברם, ועי"ז ה' אחד, באור ה' כו'.