Toras Shmuel·5638·In the morning one blesses two and another explanation is possibleתורת שמואל·תרל"ח·בשחר מברך שתים כו' ועוד אפ"ל

אבשחר מברך שתים כו' ועוד אפ"ל
לא) ועוד¹²⁰⁸ אפ"ל לבאר הדבר קצת יותר דבאמת מעיקרא לק"מ כ"כ דהנה ידוע שהא"ס ב"ה מרומם מהע"ס עד שהחכ' והעשייה גשמיות שוין לפניו ית', וכמובן מלשון א"ס כמשנ"ת¹²⁰⁹ מזה בכ"ד, והדבר שיש מספר ה"ה ג"כ מוגבל בבחי' תחילה וסוף, (רק מצד כח הא"ס שבהם הנה החסד עד"מ הוא א"ס

בקעב
להתפשטותו כמשנ"ת מזה בד"ה אם כסף תלוה את עמי¹²¹⁰ ע"ש, ואמנם מצד עצמם ה"ה מוגבלים כו') וגבול לגבי בלתי בע"ג ה"ה אינו בערך כלל וכנ"ל¹²¹¹ כמו מספר לגבי בלי מספר ונמצא הע"ס אינם <נג>

גּ בערך הא"ס כלל עד ששוים הם ממש לבחי' העשייה כו', וע' באגה"ק ססי' ך"ה ד"ה להבין מ"ש בצואות¹²¹³ הריב"ש^12121214, שאין לך גשמי כעפר הארץ, ואעפ"כ מתלבש¹²¹⁵ כו', כי באמת לגבי א"ס שוה הארץ הגשמי עם בחי' ח"ע כו' וקמי' כחשוכה¹²¹⁶ כאורה בשני כפין כמ"ש בפ' צו בד"ה מצה זו¹²¹⁷, ושממית בידים תתפש¹²¹⁸ כו', א"כ מה יוקשה לנו בריאות¹²¹⁹ הרע יותר מבריאת בע"ג דקדושה אפי' ג"ע העליון מאחר שהכל אין ערוך כו', שהרי ג"ע העליון אין ערוך אליו בהשוואה א' עם עפר הארץ הגשמיות כנ"ל, אע"כ צ"ל כמשנת"ל ונת' במ"א באורך שמצמצם א"ע להאיר בבחי' גבול ותכלית, ולכן מאיר גם בבחי' מדה"ד שממנה נמשך העונשים העצומים כו' כנ"ל¹²²⁰ למי שעושה נגד צמצום רצון המוגבל זה דז"א כו', ולא יקשה לאיזה תועלת ברא הרע הנמשך ממדה"ד, ולא¹²²¹ לא עשה גם ההארה זו שבחי' גבול ג"כ הכל טוב לבד שאע"ג דקמי' כחשיכה כאורה מ"מ בערך הנבראים הרע שנאוי ובזוי ואינו ערוך להטוב, והרי גם אצלו מצד הארתו בע"ס ואפשר גם למעלה יותר הרי תכלית כוונתו הוא רק הטוב לבד ושונא הרע, כמ"ש ואוהב את יעקב כו' שנאתי¹²²², וכמה עונשים עצומי' לאין שיעור על העושה רע, א"כ לאיזה תועלת ברא התהוות הסט"א והמשכת הרע, והן אמת שארז"ל פ"ה דסוכה דנ"ב ע"ב ארבעה¹²²³ הקב"ה מתחרט עליהם שבראם ואחד מהן הוא היצה"ר כו', מאמר זה צריך פירוש, אבל עכ"פ נראה שנברא כדי לבחון בו האדם, שהרי לכן לא ניתנה תורה למלאכים משום כלום יצה"ר יש¹²²⁴

דקעג
בניכם¹²²⁵ כו', ועד"ז שאר מיני רע נבראו כדי לייסר בו הרשעים למען לא יפשעו בני אדם מעבודת ה', וכמארז"ל ברבות בראשית ס"פ י"ב¹²²⁶, אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדה"ר חטאין¹²²⁷ סגיאין כו', או שאדרבה עי"ז יהי' בירור ועלי' כענין מי יתן טהור מטמא, וכמארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, והיינו יצה"ר לאחר הבירור כמ"ש בכ"ד¹²²⁸, ועמ"ש במ"א בענין שריפת הפרה¹²²⁹ כו', אלא דמ"מ דברי הפרדס נכונים לענין לאיזה דרך נתהווה הרע שמ"מ הרי לא יגורך רע כתי', וע"ז¹²³⁰ יצדק משלי' הנ"ל¹²³¹ מהתהוות שערות וצפרנים בולד כו', אבל לא לומר שזה נשתלשל ממילא כהתהוות הפרש באצטומכא אלא שזהו בריאה ממש בידי שמים רק שנברא ונשתלשל ממדריגה למדריגה ע"ד הנ"ל (וראי' לזה גם מלשון רז"ל הנז"ל מתחרט, שבראם כו') ומ"מ שרש התהוות הרע נמשך מקו השמאל בחי' גבורה, ולכן ביום ב' למע"ב לא נאמר בו כי טוב¹²³², וז"ע רקיע השני מכון שבו הי' מונחים כל דברים הרעים עד שבא דוד כו', וכבר נת'¹²³³ שבחי' חו"ג שייך רק בז"א שהוא בחי' מה שמאיר בגבול משא"כ בע"ק מה שמאיר בבחי' א"ס אמרו לית שמאלא בהאי עתיקא, וז"ע אין רע יורד מלמעלה¹²³⁴, ומ"ש ובורא רע היינו ע"י התלבשות בז"א ששם יש קו השמאל כו' כנ"ל, וע' מזה בזח"ג נשא דקל"ז ע"ב ע"פ וה' המטיר על סדום¹²³⁵ כו' מאת ה' <נד>

הּ מן השמים יעו"ש, ובמד"ר בשלח ר"פ ך"ה ע"פ הנני ממטיר לכם¹²³⁶ לחם מן השמים כו'.

וקיצור. ועוד כי לגבי הא"ס שוה עדן העליון עם עשיי' הגשמיות כמו ששוה אצלו ריבוא רבבות עם מספר א', א"כ מה קשה על בריאות הרע הנמשך ממדה"ד כי אצלו כחשיכה כאורה שוין, רק לאיזה מכון¹²³⁷ ברא הרע זהו כדי שיהפכו אותו ע"י העבודה לטוב ויהי' טוב מאד ומ"מ¹²³⁸ שרש השתלשלות הרע הוא מקו השמאל בז"ת¹²³⁹, משא"כ בע"ק כו'.

זקעד
לב) ובכ"ז¹²⁴⁰ יובן שרש ענין הברכות מה שיש ברכות שהם רק פותח בברוך ואינו חותם בברוך שזהו מטבע קצר, ויש שחותם ג"כ בברוך שזהו מטבע ארוך כנ"ל¹²⁴¹ בשם הירושלמי, דהנה מטבע קצר רומז לעלמא דאתכסיא¹²⁴³ שהוא בחי' טפה בלבד¹²⁴⁴, בהתכללות בהעלם¹²⁴⁵ ובכח, ולכן הוא מטבע קצר¹²⁴⁶ שכולל הכל בלשון קצר, אבל מטבע ארוך רומז לעלמא דאתגלי' שהיא¹²⁴⁷ בחי' גילוי ההתהוות לפרטי פרטים בהתחלקות רבות ועצומות, וכך הוא מטבע ארוך באריכות הדברים בפרטי פרטיות הדברים רבים שנאמרו ונשנו בה¹²⁴², וזהו כפרש"י ספ"ק דברכות די"א סע"א דפי' אחת ארוכה אמת ואמונה נקרא ארוכה מפני שיש בה אריכות דברים יותר מבברכת השכיבנו¹²⁴⁸ ודלא כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות¹²⁴⁹ וז"ל והברכה הארוכה היא יוצ"א ומעריב ערבים, והקצרה היא אהבת עולם, ונקראת ברכת יוצ"א ארוכה ואהבת עולם קצרה מפני שכל ברכה שיש בתחילתה ברוך ובסופה ברוך נק' ארוכה ושאינה כן נק' קצרה (וצ"ע להרמב"ם ברכת אה"ע נק' קצרה מפני שאינה פותחת בברוך הלא היא ברכה הסמוכה לחברתה, וגם זהו לא כפי הירושלמי דלעיל¹²⁵⁰ שא' מטבע קצר פותח בהם בברוך ואינו חותם בברוך, וא"כ ברכת אה"ע הלא היא חותמת בברוך ופתיחה א"צ מטעם שסמוכה לחברתה, וע' בתוספת רע"א (נדפס במשניות ד' ווארשאוו¹²⁵² ) נראה שמפרש שלהיותה סמוכה לחברתה א"צ לפתוח בברוך ולכן היא קצרה, ולפענ"ד נראה להיפך שבכ"מ שא"צ ה"ז כמו דאיתא, וכ"ש לפי מש"כ הגרע"א עצמו שברוך שבתחלת יוצ"א וכן תחילת מעריב ערבים קאי על כולם א"כ ה"ה כולם פותחים בברוך, וצ"ע¹²⁵¹. וגם בלתי טעם זה היינו גם אם לא היתה סמוכה לחברתה היא¹²⁵³ כשאינה פותחת בברוך לא א' בירושלמי שנק' מטבע קצר, דלפי פי' רש"י שמפרש בענין אריכות דברים וקיצור דברים זהו פי' אחר דלא כהירושלמי כ"א פשטא דלשנא קצר וארוך אבל הרמב"ם שמפרש כדברי הירושלמי, ומ"מ סובר שתלוי גם בפתיחה כו', ובתוספתא פ"ק דברכות¹²⁵⁴ (הובא בכ"מ הלכות ק"ש פ"א מ"ז¹²⁵⁵ ), מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום אינו רשאי שלא

חקעה
לחתום, שלא לחתום אינו רשאי <נה>

טּ לחתום, לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח¹²⁵⁶, שלא לפתוח אינו רשאי לפתוח, וזהו שלא כדברי הירושלמי שאריכות וקיצור תלוי בחתימה שהרי תני בבא בבא, ותנא בפירוש להאריך ולקצר בפ"ע, וחתימה בפ"ע, וע' בתוי"ט שכ' שלפי' הרמב"ם כללן בחד וצ"ע¹²⁵⁷. והנראה לפענ"ד לומר, שמברייתא זו לקחו שניהם רש"י והרמב"ם בפי' משנתינו שרש"י ס"ל שמה שא' במשנתינו להאריך אינו קאי לא אפתי' כדברי הרמב"ם ולא אחתימה כמ"ש בירושלמי שהרי חלקם לג' בבות, ובחר לו לפרש פי' המשנה כפי' התוס' להאריך בבא בפ"ע ולכן לא מצא כ"א בברכת השכיבנו שהיא קצרה יותר, אבל אהבת דשחרית ה"ה ג"כ ארוכה, וגם אה"ע דערבי' נגד אריכות דמעריב ערבי' ה"ה ג"כ ארוכה ומה שאינם פותחים בברוך אינו שייך כלל לענין האריכות שהרי ב' בבות הן, או דס"ל שברכה ראשונה קאי על כל הברכות כמ"ש הגרע"א כנ"ל, וחתימתן ה"ז בבא שלישית כו', והרמב"ם ס"ל דהברייתא היא רק מפרש ואינה מוספת כלל על משנתינו ולכן מאין אמרו בברייתא לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח שלא לפתוח כו' א"ל¹²⁵⁸ שהברייתא מפרש שמ"ש במשנתינו להאריך זהו מה שפותח בברוך והיא היא, ודלא כמ"ש הגרע"א ז"ל, ולכן פי' כן שארוכה זהו מה שפותחת בברוך ודלא כהירולשמי דס"ל שתלוי בחתימה כ"א כפי' הברייתא במשנתינו, ואפשר מצד שהי' קשה לו על פי' רש"י כקושי' ר"ת בתוספת ואם כי לא ס"ל כר"ת דקאי על אמת ואמונה לבד, מ"מ פי' כנ"ל שהברייתא בתוספתא מפרש מתניתין דקתני להאריך על פתיחה כו', וע' בפי' הרמ"ז על משניות מפרש כר"ת, וכן פי' בספר בית דוד¹²⁵⁹ על משניות, אמנם הרשב"א בחידושיו דוחה לגמרי פי' ר"ת, ונוטה לפי' הרמב"ם, ומ"מ הביא ראי' ברורה מהתוספתא לפרש"י, ואין תח"י כעת חידושי הרשב"א חלק הנ"ל לעיין בו, שוב בא לידי חידושי הרשב"א מס' ברכות ונסתייעתי ממנו הרבה, וע' שם בחידושי הרשב"א בענין אם ברכות ק"ש הם סמוכות א"ל ולא כמ"ש הגרע"א בפשיטות¹²⁶⁰, והנה גם לפי' ר"ת שחלק על פי' רש"י מ"מ פירושו בענין להאריך ולקצר כמ"ש רש"י דהאריכות של הברכה גורם שצריך ג"כ חתימה כמו שביאר דבריו הר"ר יונה, והרע"ו נמשך אחר פי' הרמב"ם, שסובר מה שנק' ארוכה זהו מפני שיש בה ג"כ פותח וחותם בברוך¹²⁶¹, וכאן משמע הפי' בהיפך דמה שחותם בה בברוך זהו מפני שהיא ארוכה שהיא מעלמא דאתגלי', א"כ ענין שחותם בה בברוך לא זהו ענין האריכות, אלא זה נמשך שמצד שהיא ארוכה בעצמה באריכות דברים ע"כ צריך לחתום בה בברוך וזהו כפירש"י.

יקעו
ונבוא לענינינו הנה עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי' פי' רבינו נ"ע בד"ה המגיד מראשית אחרית¹²⁶² שהם דכר ונוק', ונק' ראשית ואחרית, וזהו המגיד לשון המשכה¹²⁶³ כמו נהר¹²⁶⁴ <נו>

יאּ דנגיד ונפיק¹²⁶⁵, והמשכה זו היא מבחי' ראשית שהיא עלמא דאתכסיא הנק' דכר לעלמא דאתגלי' הנק' נוק' ע"ש שהוא מקבל¹²⁶⁶, ויש בהמשכה זו ג' בחי' שארה כסותה ועונתה¹²⁶⁷ כו', ומבואר שם ענין ב' בחי' אלו שהם זו"נ דאצי' הנה הם בחי' ממוצעי' בין המאציל אוא"ס ב"ה לבי"ע שהם בע"ג, דהנה נת' בכ"ד וע' בד"ה ענין קרי"ס¹²⁶⁸, שבכדי שיומשך השפע מאוא"ס לבי"ע זהו ע"י ממוצע, והממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' דוקא, ובד"פ גם אצי' העליון הנה אם היותו אלקות (בל"א¹²⁶⁹ געטליך) כמ"ש מזה בד"ה וככה¹²⁷⁰, ובד"ה תקעו¹²⁷¹, מ"מ להיותו עכ"פ עולם האצי' כו' צ"ל ג"כ בחי' ממוצע בין הא"ס שלפני האצי' ובין בחי' אצילות הנאצל כו', ונמצא מובן היטיב שלהיות נמשך ההמשכה מאוא"ס הבבע"ג ובעת"כ לבי"ע עולמות הנבראים ומוגבלים צ"ל ממוצע, והממוצע מוכרח להיות כלול משניהם, דאל"כ לא הי' באפשרו לחבר ב' הבחי' יחד, וז"ע ב' בחי' דעלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הנק' דו"נ, כי עלמא דאתכסיא בו נמשך השפע מהא"ס ב"ה, ועדיין מבחי' זו א"א להיות נמשך הגילוי בבי"ע מרוב הביטול לאור א"ס א"א שיומשך מבחי' זו ההשפעה למטה בבחי' יש ונפרדים לכן צ"ל נמשך תחילה בבחי' עלמא דאתגלי' ומשם יומשך לבי"ע כו', וכמ"ש מזה ע"פ ביאור מאה"ז פ' בחקתי דף קי"ד ע"ב¹²⁷², ע"פ דומה דודי¹²⁷³ בענין ונתתי משכני בתוככם¹²⁷⁴, ודוגמא לדבר כמו ענין יצ"מ שהי' רק מהקב"ה כמ"ש אני ה' אלקיכם¹²⁷⁵ אשר

יבקעז
הוצאתי אתכם מאמ"צ, ועיקר הגאולה ע"י מ"ב¹²⁷⁶ שנאמר בה ועברתי אני¹²⁷⁷, אני ולא מלאך¹²⁷⁸ כו' ולא שליח, ואעפ"כ הי' זה ג"כ ע"י ב' ממוצעים משה ואהרן, אשר משה קיבל המאמר מהקב"ה, והוא לגודל ביטולו שנק' כבד פה¹²⁷⁹ כו' היינו למעלה מעלה מבחי' עלמא דאתגלי' כ"א כי מן המים משיתיהו¹²⁸⁰ בחי' עלמא דאתכסיא, כמ"ש בת"א פ' בשלח¹²⁸¹ בד"ה אז ישיר משה ובנ"י, וע"כ ה"צ¹²⁸² לימשך גם ע"י אהרן שנא' בו ואהרן אחיך יהי' נביאך¹²⁸³ מלשון ניב שפתים¹²⁸⁴ היינו שבו וע"י יבוא הדבור בגילוי לכל ישראל ולפרעה כו', ועד"ז יובן הנמשל למעלה בענין זו"נ דאצי' שהם בחי' אצי' שהאציל אור א"ס תחילה ב' בחי' אלו כדי שבהם וע"י יומשך גילוי אורו לבי"ע כו', ועיין בלק"ת פ' שלח¹²⁸⁵ בד"ה והי' לכם לציצית, השני ושם פ"א בענין אשה אש ה'¹²⁸⁶ הנלקח מבחי' איש אש יו"ד דהיינו זו"נ אשר ע"י ב' בחי אלו נשפע ונמשך שפע ואור המאציל בבי"ע כו' ע"ש, וזהו הוא אהרן ומשה¹²⁸⁸ כו' הוציאו כו' הוא משה ואהרן¹²⁸⁹ וארז"ל ברבות בראשית ספ"א פעמים מקדים¹²⁹⁰ משה לאהרן כו' דוגמא כמו בשמים וארץ זו"נ¹²⁹¹ פעמים מקדים ללמד¹²⁹² ששניהם שוים, ובר"פ יו"ד ויכולו השמים והארץ¹²⁹³ שני כלים נאים¹²⁹⁴ כו' ענין כלים נאים היינו כנ"ל שהם הכלים שבהם וע"י דוקא יוכל להיות נמשך ההמשכה מאוא"ס ב"ה לנבראים וכמ"ש אני אענה את השמים¹²⁹⁵ והם יענו את הארץ, וכמ"ש מזה בזח"ב פ' יתרו דף פ"ה¹²⁹⁶.

יגקעח
<נז>

ידּ

טוקיצור. הפי' באחת ארוכה כרש"י ולא כהרמב"ם וכ"מ בתוספתא, עלדאת"כ ועלמא דאתגלי' הם כלים שבהם וע"י נמשך שפע הא"ס בבי"ע ודוגמת יצ"מ מהקב"ה ע"י משה ואהרן כמ"ש ויצוום אל בנ"י¹²⁹⁷ כו' וזהו הוא משה ואהרן כו' ועד"ז שמים וארץ שהם זו"נ הם ב' כלים נאים כו'.