Toras Shmuel·5638·Great is our Lord and of vast understandingתורת שמואל·תרל"ח·גדול אדונינו כו' שיעור קומה כו'

אגדול אדונינו כו' שיעור קומה כו'
ד) וביאור הענין דהנה כתי' גדול אדונינו ורב כח⁵⁸, ולתבונתו⁵⁹ אין מספר, פי' ורב כח יובן ע"פ מ"ש בפרקי היכלות⁶⁰ ששיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים ריבוי רבבות פרסאות כחשבון גימ' ורב כח, וכ"ה במק"מ פ' בשלח דנ"ו ע"ב בשם נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל⁶¹ ובשם האוצ"ח הובא במק"מ שם רל"ו אלפים רבבות⁶² פרסאות, והפרסאות הם פרסאות שלמעלה^*63 כמ"ש במק"מ שם גם שיעורם, ומ"מ הוא בחי' מספר רק שהוא מספר גדול, ופי' יוצר בראשית הוא בחי' ההארה המהוה כל התהוות הנבראי' שנבראו בששת ימי בראשית וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה אני לדודי (ך"א⁶³ ) וא"כ הרי גם שרש המהוה ומחי' בי"ע הוא בבחי' מספר, והיינו כנ"ל שבחי' הארת המל' שמתצמצם להיות שרש ומקור לבי"ע הוא ג"כ בבחי' מספר, ואפ"ל אפי' הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות הוא ג"כ בבחי' מספר, שהרי ענין המדות שייכי' לנבראי'⁶⁴ כי א"א לומר

בח
היותו חסדן או רחמן כ"א כשיש זולת על מי להתחסד או להתרחם, והגם כי מזה א"א להכריח כ"כ שהרי הזולת יקרא גם באצי' עצמו גבורה היא זולת החסד והת"ת וכן כל הספירות, אמנם באמת ענין הרחמי' והחסדי' אינו נופל כ"א על הנבראי' ולא על הנאצלי' שאינם שייכי' לזה כלל, ומקרא מלא דבר הכתוב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה⁶⁵, שבחי' הרחמי' והחסדי' שייכי' לעולמות דוקא, ומ"ש במ"א שגם על עולמות עליוני' שייך בחי' רחמי'⁶⁶, מאחר שנק' עולם יתכן עליו ענין הרחמי' והחסדי', וביאור ד"ז יתכן לפרש בשני אופנים⁶⁷, הא' שענין הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות ענינו יובן ע"פ מה שנודע שבחי' המל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה⁶⁸ אחת לבדה, ובנקודה זו יש ב' דיעות אם הוא בחי' כתר מל' או בחי' מל' שבמל'⁶⁹, אמנם לדעת שניהם נאצלה רק בחי' נקודה א' לבד, וכדי להיות בנין המל' בבחי' פרצוף שלם בע"ס שאז ראוי' לקבל ולהתייחד עם ז"א וכמ"ש ויבן את הצלע⁷⁰ זהו ע"י שמקבלת מכל הע"ס שמבחי' מל' שבחכ'⁷¹ נעשה חכ' שבמל', ומבחי' מל' דבינה נעשה בינה שבמל' וכן מכל המדות כו' וזהו לצורך בינינה⁷² עצמה, וזהו שרש ענין ט' תקיעות⁷³ וט' ברכות⁷⁴ דר"ה שהם בכדי לעשות בנין המל', וא"כ בהארתה שמאיר מבחי' המל' להוות התהוות הנבראי' דבי"ע זהו ע"י הארת המדות בה לצורך בינינה שתהי' בבחי' פרצוף שלם להוות הנבראי' דבי"ע, והב' י"ל בעומק יותר שענין הארת המדות שמאירי' במל' זהו ע"י בחי' היחוד שאח"כ אחר היותה לפרצוף שלם בפ"ע, ע"ד שכל אור הלבנה הוא ממה שמתייחדת עם השמש ומקבלת אור מהשמש, וה"ז קרוב למשנת"ל שגם הארת בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי מאחר שעובר דרך בחי' גרמוהי גם בו שייך בחי' מספר כו', אבל לתבונתו אין מספר, פי' תבונה הוא

גט
בן ובת⁷⁵, והיינו בחי' ז"א ומל' כמו שהם באצי' ואינם בחי' מקור כלל לבי"ע אינם בגדר מספר כלל.

דקיצור. שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו כו' א"כ ה"ז כמשנ"ל שההארה המהוה בי"ע היא ג"כ בבחי' מספר, ואפ"ל גם הארת המדות שלצורך בנינה ואפשר גם מה שלצורך יחודה שייך ג"כ מספר, אבל תבונה בן ובת ז"א ומל' כמ"ש באצי' הם בלי מספר.

הה) וביאור ד"ז אפשר לבאר בשני אופנים, הא' ע"פ מ"ש בזהר"ק⁷⁶ על מאמר כשושנה בין החוחי' ר"פ בראשית⁷⁸, שיש ב' בחי' במל' הא' היא בחי' חיצוני' המל', והב' היא בחי' פנימיות המל'. שבחי' חיצוני' המל' דהיינו מה שיורדת לבי"ע להחיותן ז"ע שושנה בין החוחי', ובחי' פנימיות המל' שאינה יורדת כלל היא בחי' רעייתי⁷⁷, ויובן זה^*79 ע"פ מ"ש במ"ח דפי' כנס"י הגם שמתייחס לספי' המל', אינה בחי' המל' הנעשית פרצוף בפ"ע, אלא שהוא בחי' פרצוף המל' שבתוך פנימיות דז"א⁷⁹ ושם הם שוים כי היא גדולה כמוהו ממש כו', וז"ע כלת משה, וע' בסה"מ סי' קנ"ו, וביאור הענין הנה נודע שכל ההשתלשלות הם פנימיות וחיצוני', וגם בי"ס יש פנימיות וחיצוני', כמו בבחי' חכ' שיש בה פנימיות והוא עד"מ עומק ותוכן המושכל שהוא למעלה מהתלבשות באותיות המחשבה ודבור וכמ"ש במ"א*, ויש בה חיצוני' והוא הארת השכל שמלובש במח' ודבור, וכן במדות חסד וגבורה שפנימיותם הוא בחי' עומק ותעלומות ההתפעלות שבבחי' חסד או גבורה שאינו יוכל להיות נגבל ולהתלבש^*

וי
באותיות הדבור, וכנודע שבעת גילוי תוקף המדה א"י לדבר כלל מתוקף התפעלות המדה שהיא בחי' הפנימיות, וחיצוניותם הוא הארת המדה המתלבשת בדבור שיפרשנה לזולתו כו', ועד"ז הוא בכל ההשתלשלות, והנה ידוע שבהשתלשלות עו"ע⁸³ נעשה מחיצוני' העילה בחי' פנימיות בהעלול⁸⁴ כי הפנימיות של העילה א"א להעלול לקבל אותה כלל מאחר שהוא רחוק בערך המעלה והמדריגה, וא"כ הרי בחי' חכ' שהיא ראשית הנאצלים והתחלת ההשתלשלות דאצי' כי מהחכ' נמשכה הבינה, ומבינה נמשכו המדות כו', מעולם לא נמשכה ממנה רק החיצוני', אבל הפנימיות הוא למעלה מהשתלשלות ואינו מתלבש בבינה עד"מ מהתלבשות השכל בהשגה שהחיצוני' לבד נתלבש ולא עמקותו כו'*, ועד"ז יובן שמה שנמשך מבחי' המל' להוות בי"ע זהו רק מבחי' פרצוף המל' שהוא בחי' חיצוני' המל', אבל בחי' פנימיות המל' הוא למעלה ממקור המהוה בי"ע בחי' כלת משה שזהו בלי מספר כו'.

זוביאור הענין דהנה בע"מ נברה"ע⁸⁵ שהם המאמרות יהי אור יהי רקיע⁸⁶ הנה מלבד מה שהדבור⁸⁷ הוא מעלים ומכסה על אור ההמשכה כמו עד"מ באדם הנה אותיות הדבור הם כלים להשכל ומדות⁸⁸ שהם נמשכים ומתלבשים בו, אך מ"מ האותיות הם מעלימים שבתוכן⁸⁹ ומצפינים אותו בתוכן שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטיב, עכ"ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות, רק מי שהוא חכם עצמו⁹⁰ מקודם אזי מבין מתוך האותיות כו' אבל מהות האותיות עצמן הוא בחי' העלם לגבי מהות השכל והמדות, ולכן למעלה שהתהוות החכ' דבי"ע הוא רק מן הדבור עליון ולא כמו במשל שלומד⁹¹ הוא חכם מקודם, שבענין הבריאה בחי' התהוות חכ' דבריאה לא הי' כלל מקודם מאומה⁹², הרי א"כ הדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימי' ומצפינים על החב"ד והמדות דאצי' המתלבשים בהדבור שלא יתגלה כלל בבריאה, כ"א איזה הארה מועטת מאד כמו בחי' האור הנמשך ע"י שערות כו', ומלבד זה מה שהדבור מעלים הנה כל ההמשכה שנמשך מהשכל ומתלבש בהדבור זהו רק חיצוני' השכל, אבל פנימיות השכל א"א להתגלות כלל באותיות ודבור כו'⁹³, כי הנה עד"מ⁹⁴ האותיות המלבישים את השכל שאע"פ שע"י האותיות מתגלה השכל שהרב מסביר לתלמידו השכל ע"י האותיות היינו פשוטו של השכל, אבל פנימיות

חיא
ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם, ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי'⁹⁵ עד ארבעים שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב הי' עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו, אלא שאעפ"כ לאחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ הי' דעתי' דרביה בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקיבל מרבו בבחי' הסתר והעלם, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי, נמצא מובן⁹⁶ שהאותיות שהם לבושי' היינו שמסתירי' שהפנימיות לא יתגלה רק החיצוני' נמשך ומתגלה, ומ"מ בהעלם יש בהם גם הפנימיות, מפני כי החיצוני' שמאיר בהם מוכרח להיות חיצונית מן בחי' הפנימיות, ולכן לאחר מ' שנין קאים⁹⁷, ויובן זה עוד מענין⁹⁸ מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרים באחד בשבת משום דמנשי טעמייהו, ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבי' דברי המזכים ודברי המחייבין, פי' רש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמי'⁹⁹ כו' והיינו מפני¹⁰⁰ שפנימיות הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם, והענין הוא דהנה בהשגת השכל יש ב' בחי' הא' מה שיכול לפרש ולהביא השכל בדבור או בכתב, הב'¹⁰² הוא עצם השכל ועומק המושג מה שאינו יכול להסביר כלל בדבור, ויובן זה¹⁰³ ע"ד מ"ש בפע"ח שעט"ז פ"א שהשיג האריז"ל בשעת השינה בשבת רזין עילאין מה שלא יספיק לדרוש זה בשמונים שנה¹⁰¹, והיינו לפי שהשגתו הי' בבחי' ראי' עצם החכ', ולא בבחי' שמיעה והבנה ולכן במעט רגע יוכל להשיג ולראות מה שיצטרך זמן רב לפרש בדבור כו', וכעין זה עד"מ הוא לחכימא ברמיזא¹⁰⁵ שא"צ לזה הקדמת דברים והסבר כ"א ע"י הרמיזה משיג עצם השכל ושרשו, ועד"ז הוא ענין הטעמי' והנגינות שבתושב"כ שהם כמו רמיזות עד"מ שעי"ז מתגלה אפס קצה מח"ע מה שלא יוכל לבוא ולהתגלות באותיות התורה דהיינו מה שא"א להתגלות בדבור, שמה שנמשך בדבור ואותיות זהו רק חיצוני' ח"ע נובלות חכמה שלמעלה תורה¹⁰⁶ זהו המתגלה באותיות התורה¹⁰⁷, אבל הגילוי מפנימי' ועצמיות ח"ע א"א להתגלות בדבור ואותיות

טיב
וכענין מעשה דהאריז"ל הנ"ל שלא יספיק דבור שמונים שנה כו'¹⁰⁴, ונמצא כי מה שמתגלה בע"מ זהו רק בחי' חיצוני' המל' כו', אבל בחי' פנימיות המל' כלת משה א"א להתגלות בדבור, וה"ז בלי מספר כו'.

יהב' יכולי' להבין ד"ז ממ"ש במ"א שיש ב' בחי' במל' ונק' ים ויבשה¹⁰⁸, יבשה זהו מה שנעשה מקור לבי"ע, אבל בחי' ים זהו למעלה ממקור המהוה בי"ע, ונק' ים סוף סופא דכ"ד דאצי', גם פי' ים ע"ש שמעלים אורות דאצי' בתוכו ע"ד כמו הים שמכסה על הנבראי' שבו ובחי' זו דמל' אינו שייך בחי' מספר כלל. ומ"מ י"ל ששני הדרכים ענין אחד הם שהרי בד"ה והניף ידו בלק"ת¹⁰⁹ פי' שענין קרי"ס שלא יסתיר הדבור עליון על האורות העליוני' שבו, שי"ל גם על בחי' אורות הנעלמי' ז"ע שמים נעשה יבשה, ועד"ז יובן בבחי' המדות שכל ענין מה שהמדות הם מקור לעולמות זהו מפני היותם מוגבל זה חסד וזה גבורה שנת"ל שזהו מצד הכלים לבד שהם בחי' חיצוני' בכלל ועל כלליות ההתהוות שנמשך מבחי' המדות נת' במ"א שע"ז נא' כי הוא ציוה ונבראו¹¹⁰ מאיליו וממילא ולא בבחי' כח הפועל בנפעל, שזה קאי על ש' הוי' דז"א שמאיר דרך הכלים להיות ההתהוות ממילא ומאיליו וכבר נת"ל שכל המשכה הוא רק חיצוני' לבד, אמנם בבחי' פנימיותם אינו שייך כלל בחי' מספר, וכמשנת"ל שגם מצד הכלים שמגבילי' שזה חסד וזה גבורה עכ"ז יכול להיות התפשטות החסד בלי גבול ממש כו', ולכן תבונה בן ז"א ובת מל' כלת משה כמו שהם באצי' הם בלי מספר.

יאקיצור. בבחי' פרצוף המל' יש ב' בחי' פנימיות וחיצוני', והתהוות בי"ע זהו רק מבחי' חיצוני' לבד, וכ"ש מז"א אבל פנימיותם הם בלי מספר וזהו ולתבונתו אין מספר.

יבוא"ו) ועפ"ז יובן מאמר הזהר הנ"ל בענין הדודאים שהיחוד הוא ע"י המלאך וכמ"ש במק"מ בשם האריז"ל¹¹¹, כמו שכדי שיתהוה העולם ליש ודבר מוגבל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה דוקא זהו ע"י הנעל כנ"ל שהוא ע"י מלאך כו' כמ"ש בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמייך הנ"ל, כן הוא בענין הדודאים כו', ועפ"ז יובן ג"כ מה שמפרשי' לפעמי' מט"ט על בחי' מל'¹¹², ולכאו' הלא הוא מלאך

יגיג
נברא¹¹³, אלא שיש הפרש בין מט"ט ובין כשמחברי' יו"ד במט"ט שאז רומז על בחי' המל', ואפ"ל שכאשר הארת ז"א ומל' דאצי' נמשך להיות מזה התהוות בי"ע שגם בההארה זו שייך בחי' מספר, לכן יכולה הארה זו להתלבש במלאך מט"ט בחי' שרו ש"ע¹¹⁴ שאז הוא מט"ט ביו"ד מיט"ט, ע"ש הארת המל' שמאיר בו ועש"ז מפרשים מט"ט מל', וע' בד"ה מה יפו פעמי' בנעלי' שלא נדפס¹¹⁵ ובהגהות לשם בספר תרי"ט¹¹⁶ ובד"ה קול מצהלות חתנים¹¹⁷ מחופתם בענין נערי' ממשתה נגינתם.

ידאך הנה על שיטה זו קשה מהמד"ר פ' בראשית פ"א¹¹⁸ בענין המלאכי' שאפלגו אם נבראו בשני או בחמישי, ר' לולינא בר טברין אמר בשם ר' יצחק בין ע"ד דר"ח ובין¹¹⁹ ע"ד דר"י הכל מודי' שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל¹²⁰ מותח בדרומו כו' שנא'¹²¹ אנכי ה' עושה כל כו' מאתי מי אתי¹²² כתי' מי הי' איתי שותף במע"ב¹²³, ולפ"ז האיך יתפרש דרוש דמה יפו הנ"ל, אך באמת הוא לפי פי' הזהר והאריז"ל בענין הדודאים, ודיעות חלוקות הם, וליישב פסוק מי אתי מי הי' שותף י"ל שגם הנעל הנ"ל הוא ית' בראו א"כ מי אתי שאינו שייך כלל לקרותו שותף, וכמו האומן שעושה כלי שע"י כלי זו יצא מלאכתו שרצונו לעשות האם נא' שהכלי שותף עמו, ובאמת ב' דיעות הם.

טוקיצור. יתורץ ענין הדודאי', וענין מט"ט מל', ושבמד"ר הוא שיטה אחרת, ומ"מ לא יקשה על פי' רבינו ז"ל ע"פ הזהר והאריז"ל.