Toras Shmuel·5638·Understanding the liturgy ignited with fireתורת שמואל·תרל"ח·להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו'

אלהבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו'
בס"ד
להבין ענין הנוסח¹ שתיקנו אנשי כנה"ג² כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהי' לה³ חומת אש סביב, ולכבוד כו'. וגם צ"ל הלא בקרא נא' רק שיהי' חומת אש סביב ולא שהבנין יהי' מאש, או שיבנה באש כו'. דלכאו' נא' כאן רק שסביב יהי' אש, וכבוד יהי' בתוכה, אבל מה תהי' העיר ובמה תבנה לא נא' כלל, וא"כ מאין לקחו אכה"ג לתקן נוסח הנ"ל ואיזהו פי' פירשו בפסוק זה כו'. אך הענין הוא דהנה עיקר הבנין הוא המקיים את הדבר ומחזקו ומשמרו כי בלתי זה איננו שוה כלום כו', וכמו ואתה משמרה בקרבי⁴ שזהו עיקר יסוד קיום

ברצה
הנפש כנודע ממ"ש במ"א באריכות וכן יובן בבנין בית ועיר אלקינו, הנה כתי' אם ה' לא יבנה בית⁵ שוא עמלו כו' להיות כי עיקר קיום הדבר הוא ע"י מה שה' בונה, והיינו ע"י שמקיימו ומשמרו שזהו עיקר דבר הבנין ומאחר שאמר אהי' לה חומת אש, המובן מזה שמלבד מה שישמור בנינה הנה השמירה תהי' בחומת אש כו', ולכן למדו אכנסה"ג ואמרו ובאש אתה עתיד לבנותה כלומר לשמור ולחזק בנינה כו'.

גאך עדיין צ"ל מהו מעלתה שיהי' לה חומת אש, ולכאו' ע"ד הפשוט י"ל שכאשר יהי' לה חומת אש הגם כי לא נא' ממה תהי' עצם העיר, אמנם מובן שאיננה יריאה מן האש עכ"פ א"כ לא תהרוס ע"י האש כמו בחורבן בהמק"ד, אך הנה באמת יש מעלה יתירה בזה שתהי' בנינה ע"י האש דוקא, דהנה ארז"ל בספ"ק דיומא דך"א ע"ב ששה אישות הן כו' אש אוכלה אש דשכינה, וא"כ כשאומר באש אתה עתיד כו' היינו באש שלו שאש אוכלה אש כו'. ויובן זה מענין אשא תכלה⁶ דתכלת דאכיל ושצי, והיינו בחי' בירור הבירורי' שע"י אכילת אש זה אוכל ושורף את בחי' האש זרה כו', ועד"ז יובן בדקות יותר ענין בחי' אש אוכלה אש דשכינה כו'. אך עדיין צ"ל הלא לע"ל הכוונה היא לכאו' בגמר שלימות הבירורים, והגם שבימוהמ"ש תהי' עיקר עשיית המצות כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך⁷ עכ"ז לא תהי' ע"ד בירור דעכשיו כמ"ש בלק"ת⁸ בביאור דכי ע"כ כבוד חופה בסופו, וא"כ אינו שייך לומר על בחי' האש ע"ד דאכיל ושצי דתכלת. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שטבע האש חלוק מכל הג' יסודות דעמ"ר שג"י עמ"ר הנה ע"מ הם כל השפעתם בדרך ירידה מלמעלמ"ט כי מים יורדים מגבוה לנמוך⁹, וכ"ש עפר כו', וגם רוח ישנן¹⁰ בדרך עלי' ובדרך ירידה כטבע הרוח להעלות ולהוריד¹¹ וכמ"ש ורוח ה' ישאך¹², וכתי' ויעל אלי' בסערה¹³ כו', וכן הנה ירידת גשמי' הוא ע"י הרוח¹⁴ כו', וכמאמר רז"ל זיקא דמקמי מיטרא ובתר מיטרא¹⁵, אבל יסוד האש הנה הוא רק עולה¹⁶ לבד ואינו יורד כלל, וגם הוא הדק יותר מכל היסודות כו', ולכן פי' רבינו ז"ל במ"א

דרצו
שיסוד האש הוא נגד בחי' מדבר¹⁷ כו', וכנודע שיסוד האש הוא תחת גלגל הירח¹⁸, ויובן ביאור הענין דהנה ארז"ל בסנהדרין דל"ח ע"א¹⁹ אלקיכם כהן הוא, כד²⁰ קברי²¹ למשה במאי טביל כו' אלא בנורא, כי עיקר הטבילה היא בנורא כמ"ש וכל דבר אשר לא יבא באש²² תעבירו במים, הרי עיקר הטבילה הוא בנורא, וכן זיכוך הנשמות הוא טבילה בנהר דינור²³ לשכוח על השגתה הראשונה בכדי שתוכל להנות מנופת צוף טעם בחי' הגבוה יותר כו', ולכן בין כל עלי' צ"ל טבילה בנהר דינור. והענין הוא דהנה אנו רואי' פעולת האש הוא לכלות כל דבר אשר תאחז בה, להיות כי כ"ד מורכב הוא מד"י²⁴, וע"י האש יוצאים ג' יסודות דאמ"ר בעשן זולת יסוד העפר²⁵ שנשאר ממנו אפר שהוא כמו העפר²⁶, ועכ"ז ה"ה משתנה ממהות למהות ג"כ שלכן צ"ל שאפר כשר לכיסוי הדם²⁷ נשמע שהי' באפשר לומר שאינו כשר, ונמצא מובן שחילוק יסודות המורכבים הוא ע"י יסוד האש דוקא. וכתי' גם את העולם נתן בלבם²⁸ שבירר^*29 כל ד"י שבעולם תלוי באדם דוקא והיינו ע"י בחי' בירור ד"י שבאדם עצמו²⁹ כו', והוא כי עיקר סיבת נפילת האדם בעברו על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם³⁰, או העדר עשיית מ"ע זהו מצד חומר גופו הגס והגשמי הניזון מדברים הגשמיי' הגסים, אשר עי"ז שולט בו יותר תאוות ומזימת לב יצרו הרע המסיתו ומדיחו מדרך הטוב והישר דרכי הוי' לילך דרך עקלתון שבור כרה לו ויחפרהו³¹ בו, ואם³² כי באמת עיקר מכון³³ יצרו הרע הוא שלא יאבה ולא יומשך

הרצז
אחר מזימותיו וכמ"ש בזהר ממשל הזונה עם בן המלך³⁴, עכ"ז זהו כמו שהוא בשרשה ששט"ן ופנינה לש"ש נתכוונו³⁵, וגם למטה עיקר פנימיותו היינו הטוב שמחי' אותו הוא ג"כ בחי' טוב והיינו שלא יציית אותו, אך בחי' חיצונותו הנראה ונגלה לעין כל הנה הוא מסית ומדיח בכל מיני הסתות להראות לו איך שטוב לו מאד כן, וכן איך שפלוני עושה כל זה וה' מצליח לו, ואינו מראה לו שיבין שמשלם לו הטוב בעוה"ז כמ"ש ומשלם לשונאיו³⁶ כו', עד שע"י הססותיו הרבים הנה מי שגופו גס יותר, במהרה יותר ילכד במצודתו הפרושה על דרכי חיי בני האדם הרוחני' והגשמיי', כי יורד ומסטין ועולה ומקטרג³⁷, וכמ"ש תיסרך רעתך³⁸ שהרע בעצמו הוא המייסר את האדם ונוקם נקמתו בו ר"ל על אשר הטה מעומק פנימיות כוונתו לאחוז בחיצוניותו ולצייר ציור רע בכח המתאווה שבו שהוא בעצם רק כח המתאוה לבד כמ"ש מזה במ"א ע' בדרושי פרה אדומה³⁹, ולכן ציור הרע שצייר בכח המתאוה שבו הנה גם הוא נוסף על שונאו הוא יצרו הרע, וזהו שאמר רעתך היינו רע שלך שאתה עשיתו רע, הן ביצה"ר והן בכח המתאוה כו', ולכן הם הם המה המיסרים אותו ונוקמי' נקמתו בו כו'. ולכן עיקר הטהרה הוא באש דוקא, להיות כי הוא עיקר המצרף ומלבן, כי זהו מדה במדה כו', כי הרי עיקר החטא הוא בבחי' האש זרה שבו שבוער בקרבו להבת שלהבת עד שגומר מעשה הרע, ולכן בצדיקים וחסידים שבעולם מצינו שצווח נורא בי' עמרם⁴⁰ בכדי להציל א"ע מזה כו', הרי שכינה את הרע בשם אש שהוא הוא הבוער בקרבו לכלותו ולהאבידו מדרך הטוב כו'. ולאו דוקא בכגון דא במעשה שהי' שם כ"א בכל עניני ציור הרע המקור הוא יסוד האש שבו שהרי גם בפגמי המוח כמו הגסות שהוא רמות רוחא שעיקר הוא מטמא המוח ורוח החיים שבו, שלכן נק' בשם רמות רוחא, גבה עינים ורחב לבב⁴¹ שזהו חב"ד בכלל, ולכן נק' אבי אבות הטומאה⁴² כו' כמ"ש מזה במ"א באריכות, הנה גם בזה המביאו לידי זה הוא בחי' האש בו שמצייר בו ציור רע, והיינו בקנאו את קנאתו⁴³ מדוע גם לו לא ינהגו כבוד כמו לאיש החכם והמצוין במעשיו, הלא גם הוא ביכולתו כמו הנ"ל וכאשר תבעור בו אש הקנאה ורמות רוחו נקט לו הנה יצא גם לפועל שיכעס ויריב אם זולתו שמלבד האש הבוער בקרבו הנה תצא ממנו אש זרה זו לאכול מכעיסיו, מפני אשר לפי היקוד אש שבקרבו גוזל זולתו אותו במה שניתן הכבוד או שא"ד לזולתו אשר לפ"ד שלו הוא כו'.

וחצר
והנה כ"ז הוא עבודת האדם לגרש הרע שבו ולבררו, וצא יאמר לו והוא ע"י שמעורר בקרבו אהבה ברשפי אש השלהבת לאלקות כמ"ש רשפיה רשפי אש⁴⁴ שלהבת יה, ולהיות קשור ודבוק לאלקות כשלהבת הקשורה בגחלת⁴⁵ שבעבודה היא בחי' רשפי אש התשוקה מקרב ולב עמוק בבחי' פנימיות נקודת נפשו בבחי' רעו"ד⁴⁶ מעומק נקודת הלב ועי"ז אש אוכלה אש⁴⁷ היינו בחי' האש זרה הנ"ל שהיא היא בחי' מקור משחת לכל הבחי' עד שמעיינו נרפש ר"ל, ולכן בהסיר הגורם הציור הנ"ל ממילא נהרס הרע עד היסוד שבו הוא⁴⁸ שתכליתו שטוב הוא כנ"ל והוא ע"י התבוננות שיתבונן בעצמו בענין תאותו שנצטייר בה ציור רע ע"י חמימות האש שבו, הנה הוא צריך לכבוש את יצרו רע⁴⁹ ברגע ההוה לבד, שהרי מה שעבר אין ועל להבא עדיין אינו ידוע לו מה יהי' עמו וז"ע יזכיר לו יום המיתה⁵⁰ שאבדו כל עשתונותיו⁵¹ ונפסק חום הטבעי שבדם שגם הוא מיסוד האש כו', וא"כ כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבד, וגם איך יהי' כפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא ית' המחי' אותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחי' את כולם⁵² אפי' רע גמור ג"כ בכלל הוא, ורק הוא ית' היותו כל יכול, יכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונו, אמנם יהי'⁵³ כפוי טובה כ"כ, ומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כ, שכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפל⁵⁴ כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כלל, וע' באה"ח ע"פ ואהבת⁵⁵ את הוי' אלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"ז⁵⁶ ), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך⁵⁷ שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנ"ל שבעצם הוא טוב, וגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוה, אבל יכול להיות בבחי' תאוה לאלקות כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכות⁵⁹, ובחי' זו מתהפך ע"י בחי' האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'.

זרצט
ואמנם הנה כ"ז הוא כשמהפך האש זרה להיות בבחי' רשפי אש התשוקה לאלקות כו', אבל אם עדיין עומד במרדו לילך אחר מזימות יצרו הרע המסיתו ומדיחו כנ"ל, הנה הקב"ה ממתין לו אולי ישוב מדרכו, ובא"ל חכ'^*60 כאשר מתמלא סאתו, או קודם מעט שמתמלא כל סאתו (ע"ד חורבן בהמק"ד ב' שני' קודם⁶⁰ כמ"ש במ"א) שולח הקב"ה אש לטהרו ולזככו כו', כי עיקר הטהרה הוא באש כנ"ל, והיינו יסוד הדק יותר מכל היסודות, ולכן כשפגם ע"י עובי וגסות יסודותיו דרמ"ע, והעיקר מיסוד העפר שהוא היותר גס שבהם, הנה טהרתו וזיכוכו הוא באש, אלא שמחסד ה' עלינו שולח חמתו על העצים והאבנים⁶¹ ומכלה חמתו בהם ר"י⁶², תמורת אש נוקמת שג"כ אוכלה אש דחום הטבעי ויצה"ר כמ"ש ותבער בם אש ה' ותאכל⁶³, וכתי' כי בערה בם אש ה'⁶⁴, אלא להיותו טוב וישר ה'⁶⁵ ומרבה להיטיב שופך חמתו על העצים כו', אשר עי"ז כאשר מכלה ר"ל ביתו ובניניו, נוטל ממנו כל בחי' מקיפי' שלו, והעיקר הוא המקיף שבירור זו הוא עוד חזק וגרוע מכור עוני, שהפנימי' ומקיפי' שלו הם אינם טובים, ומ"מ ישנם כפי ההכרח כו' משא"כ שריפה ר"י אוכלת הכל, ולא עוד שגורם פחד הלב שמתפחד עד שמתלבן דאזיל סומקי⁶⁶ כו', והוא ע"י חלישות העורקי' שנחלשי' מהפחד, וממילא מתעורר התפעלות החום שבו לגרש את רוח החיוני שבו עד שיכול לבוא לידי התעלפות גמורה, והיא מדה כנגד מדה⁶⁷, וכמארז"ל שמדה במדה לא בטלה⁶⁸ ובמדה שאדם מודד⁶⁹ מודדין לו, הוא הסית בנפשו חום הטבעי ולא גדר בעדו להסתפק במה שהותר לנו כל הדברים שאסר לנו כמארז"ל אסר לנו בשר בחלב והיתיר לנו⁷⁰ כחל, ועד"ז רבות שם, כ"א נמשך אחר דברים האסורים כו', וגם אינו פועל בנפשו לעורר את האהבה לאלקות עד שאש אוכלה אש כו', לכן מדה במדה תייסריך רעתך ושולט האש הגשמי המכלה כו' שהוא מד' אבות נזיקין⁷¹ כו', עד שפועל כנ"ל כו', וג"ז הוא תכלית הטוב בשביל לנקותו להצטרף ולהתלבן כו', ויובן גודל עונש הפחדי' ממארז"ל שהמלבין פני חבירו ברבים⁷² אין לו חלק לעוה"ב, והיינו דאזיל סומקא ואתי חיורא⁷³ וא"כ מובן גודל עונש הפחדי' ואיך שמזדכך עי"ז, ונודע כי הילוך השמש בארץ טפח הנה ברקיע היא מהלכת אלפי' מילין כמ"ש

חש
באגה"ת בסופו⁷⁴ בש' הרמב"ן ז"ל⁷⁵ מובן שזיכוך זה הוא זיכוך גדול מאד עד שעי"ז נעשה כלי לקבל הגילוי דלע"ל מה שאני אהי' לה חומת אש סביב, והענין הוא דהנה נת' לעיל שטבע יסוד האש הוא לעלות למעלה ובזה הוא חלוק מכל היסודות, ולע"ל תהי' התחדשות שהאש יהי' בדרך ירידה כו', דהנה במ"ת כתי' ודבריו שמענו מתוך האש⁷⁶, וכן והר סיני כו' ירד עליו ה' באש⁷⁷, ונמצא אם היות שמצינו שירד האש מלמעלמ"ט, מ"מ לא הי' הגילוי מבחי' אש כ"א קול דברים אתם שומעים⁷⁸ שהקול מורכב מג' יסודות אמ"ר⁷⁹ כידוע כו', וכן מה שמצינו שאש ירדה מלמעלה ותאכל העולה⁸⁰, ואש שלמעלה הי' יורד בבהמק"ד⁸¹ וכן באלי' ותרד אש⁸², עכ"ז הי' פעולתו להעלות וגם הוא הי' עולה, ועמוד האש שהי' הולך לפניהם לילה⁸³ י"ל ג"כ שהי' דרך עלי' מלמטלמ"ע רק שהי' נאחז למטה ע"ד כמו האש שנאחז בעצים ובפתילה כו', וכן עמוד הענן⁸⁴ הי' נאחז בדבורו של הקב"ה, אבל שיהי' חומת אש סביב תמיד זהו ע"ד או"מ דעכשיו זהו דבר שיהי' לע"ל כו'. ואפ"ל מפני כי לע"ל תהי' אחע"ב⁸⁵, ובחי' מ"ח יצאו מירושלים⁸⁶ אל הים הקדמוני כו', לכן גם האש ישונה תנועתו כו' ובכדי שיוכלו לקבל גילוי אור גדול כזה, זהו ע"י זיכוך דאש כו', ואמנם העצה להנצל מעונש המר הלזה הוא כנ"ל לעורר את רשפי אש האהבה עד שתחפץ לדבקה בו א"ס חיי החיים⁸⁷, וזהו בכל השנה ובאלול ור"ה ויוהכ"פ שהוא זמן התשובה הרי עוד בנקל יותר לבוא לבחי' זו ע"י התשובה מעומקא דליבא בבחי' צעקה בקול פשוט בלתי⁸⁸