Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אמה יפו פעמיך (שלוש רגלים) כו'
נא' מויו"ט הראשון ש"ח
הדום רגלי כו' מרגלים
נא' מויו"ט הראשון ש"ח
הדום רגלי כו' מרגלים
במיו"ט הראשון של חג
מה יפו פעמייך1 בנעלים2, פי' פעמיך הוא בחי' ההילוך שנש"י נק' מהלכים3 ונא' פעמי' ל' רבים, שמלבד שקאי על כאו"א מישראל הנה בכאו"א יש ב' בחי' הילוך4, והיינו ההילוך מלמטלמ"ע, וההילוך מלמעלמ"ט, ולזה רמז באמרו פעמייך ל' רבים היינו ב' בחי' הילוך הנ"ל. והנה ההילוך הוא ברגל, וצ"ל ענין ובחי' רגל, הנה כתי' והארץ הדום רגלי5, רגל הוא כנס"י6 ויש מעלה יתירה ברגל מה שאין בראש שהרגלים הם המהלכים כו' נעוץ סופן7 כו' ולכן ישראל נק' לי ראש8 (שבבחי' זו הרגל היא ראש וכשם שהראש פועל פעולתה ברגל ליישר הילוכה או לכוין הילוך הרגל שתלך ותרקד לפי הזמר שמזמרים, כן הרגל במה שהוא ראש דהיינו בהילוכה ה"ה נושא את הראש וכל הגוף למקום אשר בעצמם אינם יכולים לבוא, ונמצא כי בעצם ההילוך הרגל היא ראש גמורה נגד כל האברי' כו', ולכן ישראל שנק' בנים למקום9, וברא כרעא דאבוה10, ה"ה כבי' לי בחי' ראש). [הג"ה, עמ"ש בד"ה אני דפ'
מה יפו פעמייך1 בנעלים2, פי' פעמיך הוא בחי' ההילוך שנש"י נק' מהלכים3 ונא' פעמי' ל' רבים, שמלבד שקאי על כאו"א מישראל הנה בכאו"א יש ב' בחי' הילוך4, והיינו ההילוך מלמטלמ"ע, וההילוך מלמעלמ"ט, ולזה רמז באמרו פעמייך ל' רבים היינו ב' בחי' הילוך הנ"ל. והנה ההילוך הוא ברגל, וצ"ל ענין ובחי' רגל, הנה כתי' והארץ הדום רגלי5, רגל הוא כנס"י6 ויש מעלה יתירה ברגל מה שאין בראש שהרגלים הם המהלכים כו' נעוץ סופן7 כו' ולכן ישראל נק' לי ראש8 (שבבחי' זו הרגל היא ראש וכשם שהראש פועל פעולתה ברגל ליישר הילוכה או לכוין הילוך הרגל שתלך ותרקד לפי הזמר שמזמרים, כן הרגל במה שהוא ראש דהיינו בהילוכה ה"ה נושא את הראש וכל הגוף למקום אשר בעצמם אינם יכולים לבוא, ונמצא כי בעצם ההילוך הרגל היא ראש גמורה נגד כל האברי' כו', ולכן ישראל שנק' בנים למקום9, וברא כרעא דאבוה10, ה"ה כבי' לי בחי' ראש). [הג"ה, עמ"ש בד"ה אני דפ'
גשמב
ציצית11 בענין בשעה שישראל אומרים אישר"מ כו', ומ"ש סד"ה קול דודי12 בענין ומקפץ על הגבעות, עכ"ה]. ולהיות הדום לבחי' רגל להגביהם זהו ע"י והארץ שהם מצות מעשיות13 וה"ע וצדקה תרומם גוי14 כו' [הג"ה שיהיו בבחי' כי מי גוי גדול15 כו', עכ"ה]. (וע' בפ' שלח16 בד"ה בפ' נסכים ס"ס ב', בענין ישוב המד"ר17 שא' אשר לו גוי קרוב אין כתי' כאן דכתי'19 לבנ"י עם קרובו20, אלא דכאן נא' על שם הוי' והתם על21 ש' אלקי'18, ושם בסוף ההג"ה שזהו ע"י התו' שאם יהיו ד"ת קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים שנא' לבנ"י עם קרובו, והענין הוא דבמ"ת כתי' קול גדול ולא יסף22, ות'23 ולא פסק, ועי"ז נעשו בנ"י ג"כ גדול שהאיר בם מבחי' גדול ה'24, והיינו ע"י שפב"פ דבר ה' עמכם25 שנת' פירושו במ"א שע"י שדבר הוי' עמכם במ"ת אנכי הוי' אלקיך26 שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי27 להיות שהוי' יהי' בבחי' אלקיך, אלק' שלך28, ועי"ז נעשה ה' עמכם שהאיר בכאו"א בחי' ש' הוי' כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה29 כו', ולכן כמו בש' הוי' דכתי' כי גדול ה' מכל האלקי'30 וכתי' ג"כ כמ"פ גדול הוי'31 כן ע"י ש' הוי' שבכאו"א מישראל עי"ז הוא גדול ונק' עם קרובו של ש' הוי', והיינו ע"י שד"ת קרובי' אליך, ועי"ז קרוב הדבר אליך32, פי' דבר הוא בחי' מל'33 כמ"ש באשר דבר מלך שלטון35 שהוא בחי' ש' אלקי'34 ה"ה קרוב אליך, וכמ"ש ומי גוי גדול36 היינו שמאיר בהם ע"י הקול גדול בחי' גדול הוי', שעי"ז אשר לו אלקי' כבי' קרובים אליו כו').
ציצית11 בענין בשעה שישראל אומרים אישר"מ כו', ומ"ש סד"ה קול דודי12 בענין ומקפץ על הגבעות, עכ"ה]. ולהיות הדום לבחי' רגל להגביהם זהו ע"י והארץ שהם מצות מעשיות13 וה"ע וצדקה תרומם גוי14 כו' [הג"ה שיהיו בבחי' כי מי גוי גדול15 כו', עכ"ה]. (וע' בפ' שלח16 בד"ה בפ' נסכים ס"ס ב', בענין ישוב המד"ר17 שא' אשר לו גוי קרוב אין כתי' כאן דכתי'19 לבנ"י עם קרובו20, אלא דכאן נא' על שם הוי' והתם על21 ש' אלקי'18, ושם בסוף ההג"ה שזהו ע"י התו' שאם יהיו ד"ת קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים שנא' לבנ"י עם קרובו, והענין הוא דבמ"ת כתי' קול גדול ולא יסף22, ות'23 ולא פסק, ועי"ז נעשו בנ"י ג"כ גדול שהאיר בם מבחי' גדול ה'24, והיינו ע"י שפב"פ דבר ה' עמכם25 שנת' פירושו במ"א שע"י שדבר הוי' עמכם במ"ת אנכי הוי' אלקיך26 שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי27 להיות שהוי' יהי' בבחי' אלקיך, אלק' שלך28, ועי"ז נעשה ה' עמכם שהאיר בכאו"א בחי' ש' הוי' כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה29 כו', ולכן כמו בש' הוי' דכתי' כי גדול ה' מכל האלקי'30 וכתי' ג"כ כמ"פ גדול הוי'31 כן ע"י ש' הוי' שבכאו"א מישראל עי"ז הוא גדול ונק' עם קרובו של ש' הוי', והיינו ע"י שד"ת קרובי' אליך, ועי"ז קרוב הדבר אליך32, פי' דבר הוא בחי' מל'33 כמ"ש באשר דבר מלך שלטון35 שהוא בחי' ש' אלקי'34 ה"ה קרוב אליך, וכמ"ש ומי גוי גדול36 היינו שמאיר בהם ע"י הקול גדול בחי' גדול הוי', שעי"ז אשר לו אלקי' כבי' קרובים אליו כו').
דשמג
וביאור הענין יובן37 ע"פ הקדמה אחת והוא במה שנעוץ תחב"ס וסופן בתחלתן38 כו', דהנה אנו רואים למטה באדם התחתון ענין זה דנעוץ סופן בתחלתן ותחב"ס להיות כי הרגל מעמיד את הראש וגם ע"י סם רפואה ידוע שעושין לרגל כדי שירפא דוקא הראש39 מפני שיש להן שייכות וקשר וחיבור בגידים זע"ז כו', והנה מה שמתרפא הראש ע"י רפואת הרגל הענין הוא דניתוסף ונתרבה אור השכל להיות משכנו ביתר שאת בכלי המוח, כי בתחלה שהי' איזה קלקול בכלי המוח עד שמפני זה הי' גרעון אור השכל שלא האיר כ"כ במוח לפי שהכלי מונע את האור כשאין הכלי זך ובהיר כל צרכו כידוע מפני שאז לא יוכל לקבל האור בכי טוב וכשניתקן הכלי ממילא יתיישב בו חלקי האור בכי טוב, ומה שהארת אור השכל מאיר בכלי המוח בכי טוב נק' בשם בירור המוחין לפי שהראש הוא כלי המוחין והמוחין כאשר מתבררי' להאיר בהמוח בתוס' וריבוי אור זה נק' בשם בירור כו'. והנמשל מזה יובן למעלה בהיות ידוע שההשתל' למעלה באצי' הוא בבחי' אורות וכלים כמו אור החכמה הוא בכלי וכן אור החסד כו', והנה מבואר בפע"ח40 בהקדמה41 שיש ב' מדרגות בי"ס דאצי', הא' כמו שהן מתחלת אצילותן מהמאציל באו"כ שנמשך להן מן המאציל המשכה תמידית לצורך קיומן העצמי ומה שיסתעף מהן בעולמות כדי סיפוקם בצמצום בלתי תוס' וריבוי מכמו שהן בעצם בתחלה כו', והב' כאשר הן באין בתוספת דהיינו שנמשך בהן בחי' גילוי אור מהמאציל בבחי' תוס' וריבוי אור יתר על המדה מכמו שהן מתחלת אצילותן מן המאציל כו', ותוס' וריבוי הזה הנה אינו בא רק מסיבת המעשה התחתוני' בהעלאת מ"נ כו' [הג"ה, וע"ש בפע"ח בההקדמה דבחי' זו זהו הנק' בשם יחוד וזיווג ר"ל המתקת הגבורות בחסדים והמשכת והשפעת הדעת באלקות, וזהו ומלאה הארץ דעה את ה'42 ונמשך מבחי' והאדם ידע את חוה43 אדם זהו תשב"כ ידע את חוה היא תשבע"פ44, ור"ל ההשפעה מחכ' עילאה בחכמה תתאה, והנה בחי' היחוד הנ"ל נק' הילוך כמ"ש במאו"א אות ה' סעי' יו"ד, וזהו ענין מעלת הרגל שבה ועל ידה דוקא הוא ענין ההילוך דהיינו ע"י הבירורים שמלמטה ממשיכי' בחי' והתהלכתי בתוככם45 שהוא תוספת וריבוי האור מסוכ"ע בממכ"ע ע"ד אני אענה את השמים46 והם יענו את הארץ כדפי' בזח"ב יתרו דפ"ה סע"ב, עכ"ה]. משא"כ מדריגת עצמותם כמו שהן א"צ למעשה התחתוני' אלא בתמידית יבוא להן שפעם ממילא כנ"ל בשביל קיום העולמות כו'.
וביאור הענין יובן37 ע"פ הקדמה אחת והוא במה שנעוץ תחב"ס וסופן בתחלתן38 כו', דהנה אנו רואים למטה באדם התחתון ענין זה דנעוץ סופן בתחלתן ותחב"ס להיות כי הרגל מעמיד את הראש וגם ע"י סם רפואה ידוע שעושין לרגל כדי שירפא דוקא הראש39 מפני שיש להן שייכות וקשר וחיבור בגידים זע"ז כו', והנה מה שמתרפא הראש ע"י רפואת הרגל הענין הוא דניתוסף ונתרבה אור השכל להיות משכנו ביתר שאת בכלי המוח, כי בתחלה שהי' איזה קלקול בכלי המוח עד שמפני זה הי' גרעון אור השכל שלא האיר כ"כ במוח לפי שהכלי מונע את האור כשאין הכלי זך ובהיר כל צרכו כידוע מפני שאז לא יוכל לקבל האור בכי טוב וכשניתקן הכלי ממילא יתיישב בו חלקי האור בכי טוב, ומה שהארת אור השכל מאיר בכלי המוח בכי טוב נק' בשם בירור המוחין לפי שהראש הוא כלי המוחין והמוחין כאשר מתבררי' להאיר בהמוח בתוס' וריבוי אור זה נק' בשם בירור כו'. והנמשל מזה יובן למעלה בהיות ידוע שההשתל' למעלה באצי' הוא בבחי' אורות וכלים כמו אור החכמה הוא בכלי וכן אור החסד כו', והנה מבואר בפע"ח40 בהקדמה41 שיש ב' מדרגות בי"ס דאצי', הא' כמו שהן מתחלת אצילותן מהמאציל באו"כ שנמשך להן מן המאציל המשכה תמידית לצורך קיומן העצמי ומה שיסתעף מהן בעולמות כדי סיפוקם בצמצום בלתי תוס' וריבוי מכמו שהן בעצם בתחלה כו', והב' כאשר הן באין בתוספת דהיינו שנמשך בהן בחי' גילוי אור מהמאציל בבחי' תוס' וריבוי אור יתר על המדה מכמו שהן מתחלת אצילותן מן המאציל כו', ותוס' וריבוי הזה הנה אינו בא רק מסיבת המעשה התחתוני' בהעלאת מ"נ כו' [הג"ה, וע"ש בפע"ח בההקדמה דבחי' זו זהו הנק' בשם יחוד וזיווג ר"ל המתקת הגבורות בחסדים והמשכת והשפעת הדעת באלקות, וזהו ומלאה הארץ דעה את ה'42 ונמשך מבחי' והאדם ידע את חוה43 אדם זהו תשב"כ ידע את חוה היא תשבע"פ44, ור"ל ההשפעה מחכ' עילאה בחכמה תתאה, והנה בחי' היחוד הנ"ל נק' הילוך כמ"ש במאו"א אות ה' סעי' יו"ד, וזהו ענין מעלת הרגל שבה ועל ידה דוקא הוא ענין ההילוך דהיינו ע"י הבירורים שמלמטה ממשיכי' בחי' והתהלכתי בתוככם45 שהוא תוספת וריבוי האור מסוכ"ע בממכ"ע ע"ד אני אענה את השמים46 והם יענו את הארץ כדפי' בזח"ב יתרו דפ"ה סע"ב, עכ"ה]. משא"כ מדריגת עצמותם כמו שהן א"צ למעשה התחתוני' אלא בתמידית יבוא להן שפעם ממילא כנ"ל בשביל קיום העולמות כו'.
השדמ
והנה ענין הבירור הנ"ל עד"מ מאור השכל בכלי הראש שניתוסף ונתרבה כו' ה"ז בחי' תוס' וריבוי אור הנ"ל שאינו בא אלא ע"י מעשה התחתוני', והוא ע"י בחי' הבירורי' דרפ"ח נצוצין47 כו' שנק' העלאת מ"ן כידוע וה"ז כמשל הנ"ל ברפואה שעושין לרגל כדי שירפא כל הראש שעי"ז ניתוסף האור כו' ונק' בירור המוחין כו', וזהו כל עיקר טעם ענין הידוע דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע48 דלכאו' אינו מובן איך יתכן שהנבראי' בע"ג שאין להם ערך כלל עם הבורא כידוע שהי'49 זה ביכולתם לעורר אתעדל"ע שבבחי' האצי' דהיינו להיות תוספת האורות בכלים כנ"ל. אך הענין הוא מפני ההתכללו' דנעוץ סופן בתחלתן ותחב"ס ויש ברגל מה שבראש עד שהראש ירפא ברפואת הרגל כנ"ל, וא"כ ע"י הבירור דמעשה התחתוני' יכול להיות ג"כ למעלה בחי' תוספת האורות בכלים כמו תוספת המוחין בראש שזהו הנק' אתדל"ע [ובחי'50 זו נק' רפואה כי כנס"י הוא בחי' חולת אהבה ועז"נ סמכוני באשישות51 כמ"ש בפ' יתרו בד"ה53 משה ידבר52 [ה54. ועיין בזהר פ' נח דס"ו ע"ב בפי' הפסוק וירפא את מזבח ה' ההרוס55 עכ"ה] וזהו שאנו אומרים ברוך אתה הוי' פי' ברוך שיומשך האור בכלי בבחי' תוס' ברכה וריבוי אור כנ"ל להיות יציאת ההעלם לגילוי באתה ביתר שאת וכנ"ל וזהו ע"י העלאת מ"נ ומטעם הנ"ל. וזהו שרש ענין והארץ הדום רגלי כו' דהנה כנ"י נק' רגל כנ"ל משום דברא כרעא דאבוה כו', והנה מפני שנעוץ תחלתן בסופן דהיינו הראש ברגל כנ"ל, ע"כ יש ביכולת כנ"י באתעדל"ת שלהם לגרום למעלה בחי' אתעדל"ע בראש ומוחין דהיינו להיות בחי' תוספת וריבוי האור בכלי, אך צ"ל והארץ הדום רגלי, היינו שצ"ל בחי' שרפרף שנק' הדום להרים ולהגביה בחי' הרגל הנ"ל. וזהו ענין אחר והוא משום דגם שנעוץ תחלתן בסופן אבל מ"מ בחי' הרגל ירד ונשתלשל מאד בירידות המדרגות למטה מטה כמשל מי שיושב על הכסא שרגליו יורדי' ונשפלים למטה ביותר ויוכלו מחמת זה להתחלש כחם כו' וצריך שיגביהו אותם דהיינו לסעדם ולתמכם בשרפרף קטן כנ"ל. כך הנמשל למעלה דכמו שירדה כנ"י למטה בגופי' גשמי' כו' כך בחי' מל' דאצי' למעלה יורדת למטה בבי"ע להחיות רוח שפלים כו' בירידת המדרגות מאד עד להחיות ג"כ שרים דנוגה דעשיי' ויוכל להיות שם יניקת הקליפות ביותר וכמ"ש רגליה יורדות56 כו' [ועיין מזה בזח"ב פקודי דרמ"א ע"א57] שלכן צריך להרגלים
והנה ענין הבירור הנ"ל עד"מ מאור השכל בכלי הראש שניתוסף ונתרבה כו' ה"ז בחי' תוס' וריבוי אור הנ"ל שאינו בא אלא ע"י מעשה התחתוני', והוא ע"י בחי' הבירורי' דרפ"ח נצוצין47 כו' שנק' העלאת מ"ן כידוע וה"ז כמשל הנ"ל ברפואה שעושין לרגל כדי שירפא כל הראש שעי"ז ניתוסף האור כו' ונק' בירור המוחין כו', וזהו כל עיקר טעם ענין הידוע דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע48 דלכאו' אינו מובן איך יתכן שהנבראי' בע"ג שאין להם ערך כלל עם הבורא כידוע שהי'49 זה ביכולתם לעורר אתעדל"ע שבבחי' האצי' דהיינו להיות תוספת האורות בכלים כנ"ל. אך הענין הוא מפני ההתכללו' דנעוץ סופן בתחלתן ותחב"ס ויש ברגל מה שבראש עד שהראש ירפא ברפואת הרגל כנ"ל, וא"כ ע"י הבירור דמעשה התחתוני' יכול להיות ג"כ למעלה בחי' תוספת האורות בכלים כמו תוספת המוחין בראש שזהו הנק' אתדל"ע [ובחי'50 זו נק' רפואה כי כנס"י הוא בחי' חולת אהבה ועז"נ סמכוני באשישות51 כמ"ש בפ' יתרו בד"ה53 משה ידבר52 [ה54. ועיין בזהר פ' נח דס"ו ע"ב בפי' הפסוק וירפא את מזבח ה' ההרוס55 עכ"ה] וזהו שאנו אומרים ברוך אתה הוי' פי' ברוך שיומשך האור בכלי בבחי' תוס' ברכה וריבוי אור כנ"ל להיות יציאת ההעלם לגילוי באתה ביתר שאת וכנ"ל וזהו ע"י העלאת מ"נ ומטעם הנ"ל. וזהו שרש ענין והארץ הדום רגלי כו' דהנה כנ"י נק' רגל כנ"ל משום דברא כרעא דאבוה כו', והנה מפני שנעוץ תחלתן בסופן דהיינו הראש ברגל כנ"ל, ע"כ יש ביכולת כנ"י באתעדל"ת שלהם לגרום למעלה בחי' אתעדל"ע בראש ומוחין דהיינו להיות בחי' תוספת וריבוי האור בכלי, אך צ"ל והארץ הדום רגלי, היינו שצ"ל בחי' שרפרף שנק' הדום להרים ולהגביה בחי' הרגל הנ"ל. וזהו ענין אחר והוא משום דגם שנעוץ תחלתן בסופן אבל מ"מ בחי' הרגל ירד ונשתלשל מאד בירידות המדרגות למטה מטה כמשל מי שיושב על הכסא שרגליו יורדי' ונשפלים למטה ביותר ויוכלו מחמת זה להתחלש כחם כו' וצריך שיגביהו אותם דהיינו לסעדם ולתמכם בשרפרף קטן כנ"ל. כך הנמשל למעלה דכמו שירדה כנ"י למטה בגופי' גשמי' כו' כך בחי' מל' דאצי' למעלה יורדת למטה בבי"ע להחיות רוח שפלים כו' בירידת המדרגות מאד עד להחיות ג"כ שרים דנוגה דעשיי' ויוכל להיות שם יניקת הקליפות ביותר וכמ"ש רגליה יורדות56 כו' [ועיין מזה בזח"ב פקודי דרמ"א ע"א57] שלכן צריך להרגלים
ושמה
העלאה והגבהה למעלה באיזה סעד בכדי שלא ירדו בחי' הרגלים למטה כ"כ, וזהו ענין השרפרף הנק' הדום רגלי כו' והוא בחי' תשבע"פ שנק' ארץ מטעם המבואר בביאור הראשון58 וגם ע"י מצות מעשיות כמ"ש שם הטעם [ועי"ז59 נעשה עליית כנ"י למעלה מעלה וצדקה תרומם גוי שיהי' הרגל בבחי' ראש מלמטה למעלה כו'60 [הג"ה, וכענין שלש רגלים תחוג לי61 כו' בנהר יעברו ברגל62 כו' למעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן63 כו', וזהו ענין מהלכים ב' בחי' הילוך, הא' מלמעלמ"ט שע"י הרגל נמשך תוס' אור במוחין והן נמשכים ומתגלים מלמעלה למטה כו' כנ"ל, הב' שמלמטה למעלה הרי הרגל בבחי' ראש כו' וכמ"ש באג"ה בד"ה איהו וחיוהי64 וגם הקו מאור א"ס המסתיים ברגלי65 א"ק מאיר מלמטה66 למעלה בבחי' אור חוזר, עכ"ה]. * ובזה יובן מ"ש68 בישעי' סי' נ"ח י"ג69 אם תשיב משבת רגליך [עשות חפציך ביום קדשי וגו', שבת קיח"ב, קיג"א, קיט"א, קנ"א, פסחים סח"ב, ביצה לד"ב, ובמצ"ד פי' דהיינו שלא יצא חוץ לתחום. והענין] דמבואר בלק"ת מהאריז"ל פ' בשלח70 בטעם תחום שבת אלפים אמה [שהם המקום פנוי שבין הסט"א ובין נהי"מ דעשיי', היינו כי בשבת נהי"מ דעשיי' נפרדי' מן הקליפות ועולים למעלה בחג"ת, משא"כ בחול רגליה יורדות שנה"י דעשיי' מתקרב למקום הקליפות כו'. וכאשר עולים נהי"מ בשבת ומתרחקת מהקליפה נשאר חלל ומקו"פ ביניהם ובין הקליפה אלפים אמה כו' והעושה מלאכה בשבת גורם הכנסת הקליפה למקום החלל ונדבקים בקדושה כמו בחול וזהו ענין מחללי'71 כו' ע"ש. ועיין מענין מחלליה בזח"א ד"ו תחלת ע"א], ועל אותו בחי' החלל הוזהרו בנ"י שלא יצאו בו ברגלם אלא יאספו את רגלם לתוך
העלאה והגבהה למעלה באיזה סעד בכדי שלא ירדו בחי' הרגלים למטה כ"כ, וזהו ענין השרפרף הנק' הדום רגלי כו' והוא בחי' תשבע"פ שנק' ארץ מטעם המבואר בביאור הראשון58 וגם ע"י מצות מעשיות כמ"ש שם הטעם [ועי"ז59 נעשה עליית כנ"י למעלה מעלה וצדקה תרומם גוי שיהי' הרגל בבחי' ראש מלמטה למעלה כו'60 [הג"ה, וכענין שלש רגלים תחוג לי61 כו' בנהר יעברו ברגל62 כו' למעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן63 כו', וזהו ענין מהלכים ב' בחי' הילוך, הא' מלמעלמ"ט שע"י הרגל נמשך תוס' אור במוחין והן נמשכים ומתגלים מלמעלה למטה כו' כנ"ל, הב' שמלמטה למעלה הרי הרגל בבחי' ראש כו' וכמ"ש באג"ה בד"ה איהו וחיוהי64 וגם הקו מאור א"ס המסתיים ברגלי65 א"ק מאיר מלמטה66 למעלה בבחי' אור חוזר, עכ"ה]. * ובזה יובן מ"ש68 בישעי' סי' נ"ח י"ג69 אם תשיב משבת רגליך [עשות חפציך ביום קדשי וגו', שבת קיח"ב, קיג"א, קיט"א, קנ"א, פסחים סח"ב, ביצה לד"ב, ובמצ"ד פי' דהיינו שלא יצא חוץ לתחום. והענין] דמבואר בלק"ת מהאריז"ל פ' בשלח70 בטעם תחום שבת אלפים אמה [שהם המקום פנוי שבין הסט"א ובין נהי"מ דעשיי', היינו כי בשבת נהי"מ דעשיי' נפרדי' מן הקליפות ועולים למעלה בחג"ת, משא"כ בחול רגליה יורדות שנה"י דעשיי' מתקרב למקום הקליפות כו'. וכאשר עולים נהי"מ בשבת ומתרחקת מהקליפה נשאר חלל ומקו"פ ביניהם ובין הקליפה אלפים אמה כו' והעושה מלאכה בשבת גורם הכנסת הקליפה למקום החלל ונדבקים בקדושה כמו בחול וזהו ענין מחללי'71 כו' ע"ש. ועיין מענין מחלליה בזח"א ד"ו תחלת ע"א], ועל אותו בחי' החלל הוזהרו בנ"י שלא יצאו בו ברגלם אלא יאספו את רגלם לתוך
זשמו
התחום דקדושה וכמ"ש אל יצא איש ממקומו72 כו' וגם למעלה בחי' נה"י נק' רגליך וע"ז אמר אם תשיב משבת רגליך שצריך לאסוף בחי' נה"י דקדושה להגביהם כלפי מעלה בשבת ולא ירדו כ"כ למטה בבחי' חלל דקליפה לגרום להם ג"כ שפע המוחין דשבת כו' [וע' מענין אל יצא איש ממקומו בזח"ב בשלח דס"ג סע"ב ובפ' ויקהל דר"ז ע"א דהא מיניה לבר אתר דאלקי' אחרים איהו כו' ממקומו דא כבוד דלתתא ושם פי' דאלפים אמה הם נגד שהמל' הנק' מקום בנינה משני בחי' חו"ג ושרשם מחו"ב הנק' אאלפך חכ' ובינה73, שמחו"ב אין להם יניקה כו'], ומזה יובן ג"כ דרך74 כלל על כל פגם וחסרון שנעשה ע"י כל ל"ת כמו לאו דכלאים לא תלבש שעטנז75 כו' וכיוצא שעי"ז גורם ירידת שפע הקדושה להיות משכנה בבחי' החלל והפגם דסט"א וכמ"ש ולא תחללו76 כו' וכמ"ש זה הענין במ"א, והוא ע"ד ענין הנ"ל בירידת בחי' הרגל למטה כו' [ומזה יובן ענין והארץ הדום רגלי שע"י קיום המצות גורמים הגבהת בחי' רגלי שהם נהי"מ דקדושה שיהיו נפרדי' מהקליפות ויתעלו למעלה, וזהו וצדקה תרומם גוי, דפי' גוי היינו שיגביה נה"י המרומזי' באות ג' דגוי שיתכללו בחג"ת בחי' וא"ו*77 כו' והיינו ע"י צדקה, שפי' בלק"ת מהאריז"ל בישעי' שם77 שרגל הקוף מורה על רגליה יורדות מות, וכשנפרד הרגל מהקליפות נעשה מזה ה', וזה מרומז בצדקה שיש בה קוף הא כו' וידוע שכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו78 כי נשמור לעשות את כל מצות ה'79 כו', היינו כי ע"י קיום המצות נעשה בחי' עליות נהי"מ שיתפרדו מהסט"א ואזי יעלו למעלה, ועי"ז גורם עליות כל העולמות למעלה מעלה כמבואר מענין עליות דשבת שהתחלה עליות נהי"מ דעשיי' וזה גורם גם עליות כח"ב דאצי' למעלה כו' כמבואר בד"ה את שבתותי תשמרו80, הרי שהרגל מגביה את הראש א"כ הראש מקבל מהרגל, וכ"ז ע"י והארץ הדום רגלי שהוא מעשה המצות ותשבע"פ הנקראי' ארץ שהם בחי' הדום להגביה הרגל ע"ד אם תשיב משבת רגליך כו' ועי"ז וקראת לשבת ענג כו' המשכת וגילוי ענג העליון.
התחום דקדושה וכמ"ש אל יצא איש ממקומו72 כו' וגם למעלה בחי' נה"י נק' רגליך וע"ז אמר אם תשיב משבת רגליך שצריך לאסוף בחי' נה"י דקדושה להגביהם כלפי מעלה בשבת ולא ירדו כ"כ למטה בבחי' חלל דקליפה לגרום להם ג"כ שפע המוחין דשבת כו' [וע' מענין אל יצא איש ממקומו בזח"ב בשלח דס"ג סע"ב ובפ' ויקהל דר"ז ע"א דהא מיניה לבר אתר דאלקי' אחרים איהו כו' ממקומו דא כבוד דלתתא ושם פי' דאלפים אמה הם נגד שהמל' הנק' מקום בנינה משני בחי' חו"ג ושרשם מחו"ב הנק' אאלפך חכ' ובינה73, שמחו"ב אין להם יניקה כו'], ומזה יובן ג"כ דרך74 כלל על כל פגם וחסרון שנעשה ע"י כל ל"ת כמו לאו דכלאים לא תלבש שעטנז75 כו' וכיוצא שעי"ז גורם ירידת שפע הקדושה להיות משכנה בבחי' החלל והפגם דסט"א וכמ"ש ולא תחללו76 כו' וכמ"ש זה הענין במ"א, והוא ע"ד ענין הנ"ל בירידת בחי' הרגל למטה כו' [ומזה יובן ענין והארץ הדום רגלי שע"י קיום המצות גורמים הגבהת בחי' רגלי שהם נהי"מ דקדושה שיהיו נפרדי' מהקליפות ויתעלו למעלה, וזהו וצדקה תרומם גוי, דפי' גוי היינו שיגביה נה"י המרומזי' באות ג' דגוי שיתכללו בחג"ת בחי' וא"ו*77 כו' והיינו ע"י צדקה, שפי' בלק"ת מהאריז"ל בישעי' שם77 שרגל הקוף מורה על רגליה יורדות מות, וכשנפרד הרגל מהקליפות נעשה מזה ה', וזה מרומז בצדקה שיש בה קוף הא כו' וידוע שכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו78 כי נשמור לעשות את כל מצות ה'79 כו', היינו כי ע"י קיום המצות נעשה בחי' עליות נהי"מ שיתפרדו מהסט"א ואזי יעלו למעלה, ועי"ז גורם עליות כל העולמות למעלה מעלה כמבואר מענין עליות דשבת שהתחלה עליות נהי"מ דעשיי' וזה גורם גם עליות כח"ב דאצי' למעלה כו' כמבואר בד"ה את שבתותי תשמרו80, הרי שהרגל מגביה את הראש א"כ הראש מקבל מהרגל, וכ"ז ע"י והארץ הדום רגלי שהוא מעשה המצות ותשבע"פ הנקראי' ארץ שהם בחי' הדום להגביה הרגל ע"ד אם תשיב משבת רגליך כו' ועי"ז וקראת לשבת ענג כו' המשכת וגילוי ענג העליון.
חקיצור. ענין והארץ מצות הדום להגביה כנ"י הנק' רגל שלא יהי' רגליה יורדות, ותחלה יבאר ענין הרגל שיש בכחה להוליך את הראש או לרפאו כי נעוץ
טשמז
סופן בתחלתן, ויש בע"ס ב' בחי' מה שיש להם חיות קצוב, ותוס' וריבוי האור והוא הנק' הילוך וזה נמשך ע"י אתעדל"ת מהבירורי' וזהו ענין ההילוך ע"י הרגל, והרפואה לחולת אהבה, בא"י אמ"ה, והתהלכתי, אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ענין שלש רגלים, בנהר יעברו ברגל, אך לפי שרגלי' יורדות מחמת חטא עה"ד שנתערב הקליפה בקדושה סד"ה ראה ריח בני81, צ"ל הדום רגלי וזהו אם תשיב משבת רגליך, שיתפרדו נהי"מ מהקליפות, ומרומז בתיבת צדקה מקוף רגל ארוך מה שרגליה יורדות נעשה הא.
סופן בתחלתן, ויש בע"ס ב' בחי' מה שיש להם חיות קצוב, ותוס' וריבוי האור והוא הנק' הילוך וזה נמשך ע"י אתעדל"ת מהבירורי' וזהו ענין ההילוך ע"י הרגל, והרפואה לחולת אהבה, בא"י אמ"ה, והתהלכתי, אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ענין שלש רגלים, בנהר יעברו ברגל, אך לפי שרגלי' יורדות מחמת חטא עה"ד שנתערב הקליפה בקדושה סד"ה ראה ריח בני81, צ"ל הדום רגלי וזהו אם תשיב משבת רגליך, שיתפרדו נהי"מ מהקליפות, ומרומז בתיבת צדקה מקוף רגל ארוך מה שרגליה יורדות נעשה הא.
יועפ"ז אפשר לומר בענין המרגלים שהוא ג"כ מלשון רגל82 היינו מה שירדו ונשלחו לברר ארץ כנען שהיתה בחי' רגליה יורדות, והם היו מבחי' דכורא83 ע"כ נשלחו לתקן בחי' רגליה יורדות כו' שיהי' ע"ד ויעל אברם ממצרים84 כו', עיין בת"א ר"פ יתרו בד"ה בחדש השלישי, ועיין בהרמ"ז פ' שלח פי' ג"כ ענין המרגלים ע"ד הנ"ל, ורגל פירושו חפוש דהיינו העצה שיפשפש במעשיו85 ע"ד ושם דרך86 כל השם אורחותיו87 כו' וכענין יהושע וכלב, וכן בכל אדם בעת עסקיו בעניני עוה"ז ובפרט בבעל עסק הרי מתפשט ע"כ הרגל למטה בק"נ, אלא שכאשר מקיים בכל דרכיך דעהו88 שלא להתדבק ממש בהם רק ע"ד בא אחיך במרמה89, שמה שהוא בחי' אחיך של היצה"ר באכילה ושתי' אין זה רק בבחי' כדי לברר וכמו שאומרים ואספת דגנך90 בק"ש דוקא עי"ז אח"כ נעשו מה יפו פעמיך בנעלים ועמ"ש ע"פ ואנכי תרגלתי לאפרים91 בלק"ת ס"פ פנחס92 שנמשך בחי' אנכי בבחי' רגל היינו במצות מעשיות שיהיו עי"ז בחי' הדום רגלי כנ"ל ועי"ז קחם על זרועותיו ע"ד וצדקה תרומם גוי כנ"ל.
יאשמח
קיצור. ענין המרגלים הי' לתקן בחי' רגליה יורדות ולעשות הדום לבחי' רגל, ע"ד ושם דרך, ואנכי תרגלתי לאפרים, עכ"ה93].
קיצור. ענין המרגלים הי' לתקן בחי' רגליה יורדות ולעשות הדום לבחי' רגל, ע"ד ושם דרך, ואנכי תרגלתי לאפרים, עכ"ה93].