Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אעל ג"ד העולם עומד כו' אופן היתר עיסקא כו'
ענין הקרבן כו' אש כו' ג' עטרות (ד-ה)
ענין הקרבן כו' אש כו' ג' עטרות (ד-ה)
בד) ואמנם71 עדיין צ"ל למה לא הרחיקו רז"ל מאיסור הריבית לגמרי והתירו היתר עיסקא72 פלגא באגרא ופלגא בהפסד, ושיקבל הלוה מהמלוה שכר עמלו, או שיקבל המלוה תילתא באגרא ופלגא בהפסד, או תילתא באגרא ותרי תילתא בהפסד, כפי האופן שיתפשרו בניהם, ולמה לא הרחיקו לגמרי מאיסור ריבות, אך הענין הוא דהנה בעה"כ של הסה"ד הביא בשם שמ"ל73 שירידת הנשמה בגוף נק' בשם עיסקא שהיא פלגא מלוה ופלגא פקדון, וכן בירידת הנשמה בגוף יש ב' בחי' היינו מה שהירידה צורך עליה74 זהו השכר להנשמה, ויש מזה ריוח גם להנותן כמ"ש הבו גודל לאלקינו75 וארז"ל במד"ר איכה בזמן שישראל76 עושי' רצוש"מ מוסיפי' כח בגבורה של מעלה כמד"א באלקים נעשה חיל77, ולהבין זה צ"ל מארז"ל על שלשה דברים78 העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות79, וצ"ל מ"ש בהושע ס"ו פ"ו כי חסד חפצתי ולא זבח שזהו לכאורה היפך האמור בכל התורה מענין הקרבנות וספר ויקרא מתחיל בקרבנות אדם כי יקריב80 ורוב ס' ויקרא הוא פרשיות הקרבנות והרבה בס' במדבר
גלה
ובמקומות רבים בתורה, וכל עיקר בהמק"ד הי' בשביל הקרבת הקרבנות, ואיך אומר כי חסד חפצתי ולא זבח. אך הענין הוא דהנה שרש ענין הקרבנות81 שמקריבין בהמה ע"ג המזבח, ועי"ז שמקריבין אותה עי"ז מתעלית לשרשה ומקורה, כי הנה שרש חיות כל הבהמות נמשכים מבחי' פני שור82 שבמרכבה, כי ד' חיות המרכבה הם שרש כל הנבראים שלמטה, פני ארי' הוא שרש חיות של כל החיות, ופני שור הוא שרש ומקור חיות כל הבהמות, פני נשר הוא שרש מקור חיות כל העופות83, פני אדם שרש ומקור נפש השכליות84, והגם שבחי' נפש הבהמה מרוחק מאד מבחי' פני שור שהוא מרכבה, וצ"ל ריבוי רבבות מדריגות בניהם, מ"מ הנה הוא שרש ומקור לבחי' נפש הבהמה רק שנמשכה ע"י ריבוי רבבות השתלשלות עד שנעשה חיות לבהמה שהוא בחי' נפש הבהמה הגשמיות, וכמארז"ל אין לך עשב85 מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, וכ"ש אילנות, שבודאי אין ערוך העשב והאילן הגשמי למזלו ברקיע המכה בו ואומר לו גדל, ומ"מ הנה הוא שרש ומקור להעשב הגשמי שיצמח מקטנות לגדלות, והאילן הגשמי יוציא פירות, ועד"ז יובן בענין בחי' פני שור שבמרכבה שהגם שנפש הבהמה רחוקה מאד בתכלית הריחוק מבחי' פני שור כו' עכ"ז הנה הוא שרש ומקור לנפש הבהמה, והנה ע"י שמקריבין את הבהמה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרשה86, היינו בחי' שרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה, ולהיות כי ד' פנים לאחת87 עי"ז מתכללת אח"כ בבחי' פני ארי' שז"ע ארי' דאכיל קרבנין88 כו' שהיא בחי' לאכללא שמאלא בימינא89 שמתכלל הקרבן שעולה לשרש שרשו בבחי' פני שור שמהשמאל בבחי' פני ארי' שאל הימין, כמ"ש בלק"ת90 בד"ה וארי' כבקר יאכל תבן די"א א', וע' בזהר בהקדמה דף וא"ו ע"ב ובמק"מ שם מענין ארי' דאכיל קרבנין, ואינו נכלל בבחי' פני אדם הגם כי ד' פנים לא' מפני כי ארי' ושור שניהם הם שרש הבע"ח, משא"כ פני אדם שרש נפש השכלית שבמדבר כו'.
ובמקומות רבים בתורה, וכל עיקר בהמק"ד הי' בשביל הקרבת הקרבנות, ואיך אומר כי חסד חפצתי ולא זבח. אך הענין הוא דהנה שרש ענין הקרבנות81 שמקריבין בהמה ע"ג המזבח, ועי"ז שמקריבין אותה עי"ז מתעלית לשרשה ומקורה, כי הנה שרש חיות כל הבהמות נמשכים מבחי' פני שור82 שבמרכבה, כי ד' חיות המרכבה הם שרש כל הנבראים שלמטה, פני ארי' הוא שרש חיות של כל החיות, ופני שור הוא שרש ומקור חיות כל הבהמות, פני נשר הוא שרש מקור חיות כל העופות83, פני אדם שרש ומקור נפש השכליות84, והגם שבחי' נפש הבהמה מרוחק מאד מבחי' פני שור שהוא מרכבה, וצ"ל ריבוי רבבות מדריגות בניהם, מ"מ הנה הוא שרש ומקור לבחי' נפש הבהמה רק שנמשכה ע"י ריבוי רבבות השתלשלות עד שנעשה חיות לבהמה שהוא בחי' נפש הבהמה הגשמיות, וכמארז"ל אין לך עשב85 מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, וכ"ש אילנות, שבודאי אין ערוך העשב והאילן הגשמי למזלו ברקיע המכה בו ואומר לו גדל, ומ"מ הנה הוא שרש ומקור להעשב הגשמי שיצמח מקטנות לגדלות, והאילן הגשמי יוציא פירות, ועד"ז יובן בענין בחי' פני שור שבמרכבה שהגם שנפש הבהמה רחוקה מאד בתכלית הריחוק מבחי' פני שור כו' עכ"ז הנה הוא שרש ומקור לנפש הבהמה, והנה ע"י שמקריבין את הבהמה ע"ג המזבח עי"ז מתעלית לשרשה86, היינו בחי' שרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה, ולהיות כי ד' פנים לאחת87 עי"ז מתכללת אח"כ בבחי' פני ארי' שז"ע ארי' דאכיל קרבנין88 כו' שהיא בחי' לאכללא שמאלא בימינא89 שמתכלל הקרבן שעולה לשרש שרשו בבחי' פני שור שמהשמאל בבחי' פני ארי' שאל הימין, כמ"ש בלק"ת90 בד"ה וארי' כבקר יאכל תבן די"א א', וע' בזהר בהקדמה דף וא"ו ע"ב ובמק"מ שם מענין ארי' דאכיל קרבנין, ואינו נכלל בבחי' פני אדם הגם כי ד' פנים לא' מפני כי ארי' ושור שניהם הם שרש הבע"ח, משא"כ פני אדם שרש נפש השכלית שבמדבר כו'.
דלו
קיצור. למה התירו היתר עיסקא ולא הרחיקו לגמרי מריבית, ירידת הנשמה בגוף זהו עסקא, ויובן בהקדם מארז"ל על ג' דברים העולם עומד כו' עבודה עבודת הקרבנות, וצ"ל מ"ש חסד חפצתי, הלא כל התורה מלא מקרבנות, ענין הקרבן שע"י הקרבנות מתעלית הבהמה לשרש שרשה בחי' פני שור ואח"כ נכללת בבחי' ארי' שז"ע ארי' דאכיל קרבנין.
קיצור. למה התירו היתר עיסקא ולא הרחיקו לגמרי מריבית, ירידת הנשמה בגוף זהו עסקא, ויובן בהקדם מארז"ל על ג' דברים העולם עומד כו' עבודה עבודת הקרבנות, וצ"ל מ"ש חסד חפצתי, הלא כל התורה מלא מקרבנות, ענין הקרבן שע"י הקרבנות מתעלית הבהמה לשרש שרשה בחי' פני שור ואח"כ נכללת בבחי' ארי' שז"ע ארי' דאכיל קרבנין.
הה) והנה ע"י העלאת הקרבן לבחי' פני שור שבמרכבה מתעלה אח"כ עוד יותר, דהנה כתיב והחיות נושאות את הכסא91, שנושאים את הכסא עם בחי' כמראה אדם שעל דמות הכסא, כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה92, ונושאים ומגביהים את בחי' אדם לבחי' אוא"ס שכי לא אדם93 הוא94, וזהו ע"י קבלתם את הקרבן שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס95, ולכן ע"י העלאת הקרבן מנשאים החיות את הכסא עם דמות כמראה אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס ב"ה שכי לא אדם הוא, ולכאורה צ"ל הלא אין לו דמות הגוף96 ולא גוף ומה"ע דמות כמראה אדם, אך הענין הוא דפי' אדם הוא בחי' ג' קווין שהוא בחי' חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא כמ"ש בת"ז97, ובכלליות הע"ס בד"כ ג' קווין הם חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י98 באמצע שהם ע"ס שז"ע בחי' כמראה אדם כו', אמנם הנה כ"ז הוא רק לאחזאה איך מתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו', ולאו מכל אלין מדות כלל99, כי אין ערוך אליו כלל, וע"י העלאת הקרבן מעלים ומנשאים החיות את בחי' כמראה אדם זה לבחי' אא"ס דלאו מכל אלין מדות כלל, וע"י העלאה זו נמשך תוס' אור בע"ס שהוא בחי' כמראה אדם, וזהו דכתיב ריח ניחוח להוי'100, ריח הוא בחי' העלאה, ועי"ז נמשך ניחוח הוא ל' המשכה101 מל'
ולז
נחות דרגא102 להוי' הוא בחי' כלליות הע"ס שהאורות שבהם הם מבחי' ש' הוי'103 כו'.
נחות דרגא102 להוי' הוא בחי' כלליות הע"ס שהאורות שבהם הם מבחי' ש' הוי'103 כו'.
זוזהו דכתיב את קרבני לחמי לאשי104, שהקרבנות הם בחי' לחם לאשי הם בחי' אש שלי דהיינו השרפי' שנקראו שרפים ע"ש שכבר נשרפו105 ברשפי אש התשוקה ועומדים תמיד בבחי' רשפי אש תשוקה זו כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו106 שעומדים בתמידות בבחי' רצוא, ונק' עומדים ג"כ ע"ש שעומדים תמיד במדריגה אחת107, הוא בחי' רצוא הנ"ל, וזהו שאומרים קדוש108, פי' קדוש הוא לשון מובדל109 והיינו שמשיגים איך שאוא"ס הוא קדוש ומובדל בערך על כל העולמות, ואינו כמו בחי' הנשמה המחי' את הגוף שמתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף, אבל למעלה אינו כן שהרי אני הוי' לא שניתי110 כתיב לפי שקדוש ומובדל מגדר עולמות ואינו מתלבש כלל בהם כ"א זיו והארתו שאינו נוגע לעצמותו כלל וכלל זהו שנמשך בעולמות כו'. וזהו שאומרים ג"פ קדוש ואח"כ הוי' צבאות פי' שכדי שיהי' בבחי' צבאות אות הוא בצבא שלו111, ע' מזה בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום112 כו' צבאות ה', צ"ל ג' בחי' צמצומים וזהו ג"פ קדוש113, שקדוש הוא קדש וא"ו שהוא"ו מורה על ההמשכה114 רק בדרך קו וצמצום מבחי' קדש, וע"י ג' בחי' צמצומים אלו יכול להיות אח"כ בחי' צבאות אות הוא כו'. ומפני כי השרפים משיגים זאת איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות לגמרי עי"ז נעשה אצלם הרצוא והתשוקה לצאת מנרתק הגבלתם וליכלל וליבטל בבחי' אוא"ס ממש, ועומדים תמיד בבחי' רצוא זה, וכנודע שיש שרפים שאומרים פעם הג' קדוש115 משי"ב, שאחר אמירת פ"א קדוש עמדו
חלח
בבחי' הביטול ב' אלפים שנה, וכן אחר אמירת פ"ב קדוש עמדו ג"כ בבחי' ביטול ב' אלפים שנה ועכשיו הם בבחי' הביטול מאמירת קדוש פעם הג' כו', ולכן נק' שרפים ע"ש הרשפי אש116 התשוקה לעלות למעלה כטבע האש שעולה למעלה כו'.
בבחי' הביטול ב' אלפים שנה, וכן אחר אמירת פ"ב קדוש עמדו ג"כ בבחי' ביטול ב' אלפים שנה ועכשיו הם בבחי' הביטול מאמירת קדוש פעם הג' כו', ולכן נק' שרפים ע"ש הרשפי אש116 התשוקה לעלות למעלה כטבע האש שעולה למעלה כו'.
טקיצור. ע"י העלאת הקרבן ע"י החיות מנשאות את בחי' אדם הוא ג' קווין לאוא"ס בחי' כי לא אדם הוא, לחמי לאשי אש שלי הם בחי' השרפים שעומדים ברשפי אש ואומרים שקדוש117 שמשיגים איך שקדוש ומובדל לגמרי ועי"ז הם בבחי' אש התשוקה להיבטל ולהיכלל כו'.
יוא"ו) והנה הקרבנות118 הם ג"כ בבחי' אש119, כי הנה ידוע שדצח"ם הוא כנגד ארמ"ע120, והיינו דומם הוא בחי' יסוד העפר וצומח הוא כנגד יסוד המים כי מים מצמיחים כל מיני צמחה כמ"ש וכל שיח השדה כו' וכל עשב הארץ121 טרם יצמח כי לא המטיר כו', וחי הוא כנגד בחי' יסוד האש122, כי החמימות הוא מיסוד האש, ומדבר הוא כנגד יסוד הרוח כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא123, ונמצא מובן כי הקרבת הבהמות ע"ג המזבח בחילוק היסודות124 ז"ע הקרבת יסוד האש להיות עולה ונכלל בבחי' אש של השרפים, וזהו דכתיב לחמי לאשי, שכמו שהלחם הגשמי שהאדם שלמטה אוכל שבכח האכילה יוכל לילך ולעלות למקום חפצו כמ"ש באלי' וילך בכח האכילה ארבעים יום125, כן הקרבות הקרבנות הם בחי' לחם לבחי' האישים הם השרפים126 שבכח אכילה זו יתוסף בהם חיות להיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא כו'.
יאועכשיו תפילה במקום קרבנות תקנו127, כי שרש ענין התפילה הוא להקריב נפשו הבהמית שתוכלל למעלה בשרש שרשה, שהוא ג"כ מבחי' פני שור
יבלט
שבמרכבה, רק שהוא מבחי' פני אדם שבפני שור128 כי ד' פנים לאחת, ואמנם מפני כי נה"ב שבאדם ירד מטה ונתלבש בגוף גשמי ומשוקע ברצונות זרות שרחוקה היא מאוד מה' אחד יחיד ומיוחד לזאת תקנו שתיים שלפני129 ק"ש שברכת יוצר היא אריכות הסיפור מענין ביטול והתפעלות המלאכים130 באהוי"ר איך שעומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה כו', והשרפים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקדש מתנשאים לעומת השרפים ואומרים ברוך כו', וע"י בחי' אריכות ההתבוננות שמתבונן איך שהשרפים וחיות הקדש אומרים קדוש וברוך ובטלים בתכלית לאלקות עי"ז נקרב נפשו הבהמית ג"כ ששרש שרשה גם משם ורוצה גם היא ליכלל ולבטל להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך131, ועי"ז נעשה עלי' לנה"א132 כמ"ש במ"א וז"ע ק"ש שהוא למסור נפשו באחד133 שהוא בחי' ביטול של נה"א שהוא העלי' לאוא"ס ב"ה כמו והחיות נושאות כו', כי התפעלות נה"א134 היא ג"כ מהתבוננות אוא"ס ממש דהיינו איך שאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כלא חשיב135 ממש כמ"ש במ"א, וזהו ענין העבודה שהיא בחי' עבודת הקרבנות, ועכשיו תפילה במקום קרבנות לזבוח את יצרו136 להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו'.
שבמרכבה, רק שהוא מבחי' פני אדם שבפני שור128 כי ד' פנים לאחת, ואמנם מפני כי נה"ב שבאדם ירד מטה ונתלבש בגוף גשמי ומשוקע ברצונות זרות שרחוקה היא מאוד מה' אחד יחיד ומיוחד לזאת תקנו שתיים שלפני129 ק"ש שברכת יוצר היא אריכות הסיפור מענין ביטול והתפעלות המלאכים130 באהוי"ר איך שעומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה כו', והשרפים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקדש מתנשאים לעומת השרפים ואומרים ברוך כו', וע"י בחי' אריכות ההתבוננות שמתבונן איך שהשרפים וחיות הקדש אומרים קדוש וברוך ובטלים בתכלית לאלקות עי"ז נקרב נפשו הבהמית ג"כ ששרש שרשה גם משם ורוצה גם היא ליכלל ולבטל להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך131, ועי"ז נעשה עלי' לנה"א132 כמ"ש במ"א וז"ע ק"ש שהוא למסור נפשו באחד133 שהוא בחי' ביטול של נה"א שהוא העלי' לאוא"ס ב"ה כמו והחיות נושאות כו', כי התפעלות נה"א134 היא ג"כ מהתבוננות אוא"ס ממש דהיינו איך שאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כלא חשיב135 ממש כמ"ש במ"א, וזהו ענין העבודה שהיא בחי' עבודת הקרבנות, ועכשיו תפילה במקום קרבנות לזבוח את יצרו136 להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו'.
יגקיצור. בע"ח הם כנגד יסוד האש, וא"כ הקרבת הקרבנות זהו העלאת יסוד האש להיות עולה ונכלל באש השרפים, וזהו לחמי לאשי שבכח אכילת לחם זה ינשאו את הכסא כו', ועכשיו תפילה במקום קרבנות, ולכן הקדימו שתיים לפני' איך שהשרפים והאופנים אומרים קדוש וברוך ועי"ז יתפעל הנה"ב ששרשו משם להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שז"ע לזבוח את יצרו כו'.
ידז) אך עדיין צ"ל מ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח שלכאורה כל עיקר ענין ירידת הנשמה בגוף הוא להעלות הנה"ב שז"ע זבח, אך הענין הוא דפי' חסד חפצתי שחפץ הוא בחי' פנימיות הרצון137 וכנודע ממ"ש במ"א בענין רצון וחפץ, שרצון הוא בחי' חיצוני' הרצון, וחפץ הוא בחי' פנימיות, ועיקר בחי' פנימיות הרצון זהו בחי' החסד היינו שיהי' נמשך המשכת אלקותו ית' למטה, כי נתאוה הקב"ה
טומ
להיות לו ית'139 דירה בתחתונים138, רק שזה א"א בלתי זבח שהוא בחי' ההעלאה, ולכן גם בזבח יש רצון אבל לא חפץ ולכן גבי בחי' חפץ אמר ולא זבח, אבל עכ"ז כל התורה מליאה מקרבנות להיותם בחי' רצון העליון כו'. והמשל140 בזה מאדם שנסע לקנות סחורה שיש לו רצון בנסיעה זו, אבל לא זהו עיקר המכוון, כ"א עיקר כוונתו הוא שירויח כדי להחיות נפשו וב"ב, וא"ל הרויח לא הי' רוצה כלל בהנסיעה, ורק מפני רצונו בהרוחים רצונו בהנסיעה ג"כ כי א"א להרויח בלתי הנסיעה כו', ועד"ז יובן ענין כי חסד חפצתי ולא זבח, שעיקר פנימיות רצונו הוא בבחי' חסד, אך מ"מ יש לו רצון גם בבחי' הזבח רק שהוא בחי' חיצוני' הרצון לבד כי עיקר המכוון הוא להיות המשכת אלקות מלמעלמ"ט כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ועכשיו תפילה במקום קרבנות הגם כי יש לו רצון בבחי' הזבח שהוא לזבוח את יצרו עכ"ז עיקר המכוון הוא שיהי' ע"י העלאה זו המשכה אח"כ וזהו ב' עמודים דתורה וגמ"ח שהם המשכות מלמעלה למטה שהוא בחי' חסד שגמ"ח הוא חסד וגם תורה נק' תורת חסד141. ועפ"ז יובן מארז"ל (ר"ה די"ח א' יבמות דק"ה א') ע"פ אם יתכפר142 עון בית עלי בזבח ובמנחה בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין143 אביי דעסיק בתו' ובגמ"ח חי שיתין שנין והיינו מפני כי חסד חפצתי המשכות אלקות מלמעלמ"ט ולא זבח העלאות לבד, (וצ"ל מ"ש מנחה היינו קרבן מנחה, דאילו מנחה שבעולה דכתי' ועשירית האיפה (במדבר ך"ח144 ) יתבאר לקמן שזהו בחי' המשכה, ולכן גם בקרבנות הי' ג"כ בחי' המשכה145, וזהו שארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין146 כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ולכאו' מ"ע דמיונם זל"ז אך לפי הנ"ל יתורץ היטיב דהנה הקרבנות הם בחי' זבח העלאה מלמטלמ"ע שהוא אש כנ"ל אבל נסכים ומנחה שהם יין ומנחת סולת שבעולה הם בחי' צומח שהם נגד יסוד המים כנ"ל, ומים יורדין מגבוה לנמוך147 שז"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, ולכן דימו ק"ש ותפילין להם שק"ש היא בחי' העלאה רצוא בכל לבבך בשני יצריך לזבוח את יצרו, ותפילין הם המשכת מוחין לז"א שה"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, והוקשה כל התורה
להיות לו ית'139 דירה בתחתונים138, רק שזה א"א בלתי זבח שהוא בחי' ההעלאה, ולכן גם בזבח יש רצון אבל לא חפץ ולכן גבי בחי' חפץ אמר ולא זבח, אבל עכ"ז כל התורה מליאה מקרבנות להיותם בחי' רצון העליון כו'. והמשל140 בזה מאדם שנסע לקנות סחורה שיש לו רצון בנסיעה זו, אבל לא זהו עיקר המכוון, כ"א עיקר כוונתו הוא שירויח כדי להחיות נפשו וב"ב, וא"ל הרויח לא הי' רוצה כלל בהנסיעה, ורק מפני רצונו בהרוחים רצונו בהנסיעה ג"כ כי א"א להרויח בלתי הנסיעה כו', ועד"ז יובן ענין כי חסד חפצתי ולא זבח, שעיקר פנימיות רצונו הוא בבחי' חסד, אך מ"מ יש לו רצון גם בבחי' הזבח רק שהוא בחי' חיצוני' הרצון לבד כי עיקר המכוון הוא להיות המשכת אלקות מלמעלמ"ט כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ועכשיו תפילה במקום קרבנות הגם כי יש לו רצון בבחי' הזבח שהוא לזבוח את יצרו עכ"ז עיקר המכוון הוא שיהי' ע"י העלאה זו המשכה אח"כ וזהו ב' עמודים דתורה וגמ"ח שהם המשכות מלמעלה למטה שהוא בחי' חסד שגמ"ח הוא חסד וגם תורה נק' תורת חסד141. ועפ"ז יובן מארז"ל (ר"ה די"ח א' יבמות דק"ה א') ע"פ אם יתכפר142 עון בית עלי בזבח ובמנחה בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין143 אביי דעסיק בתו' ובגמ"ח חי שיתין שנין והיינו מפני כי חסד חפצתי המשכות אלקות מלמעלמ"ט ולא זבח העלאות לבד, (וצ"ל מ"ש מנחה היינו קרבן מנחה, דאילו מנחה שבעולה דכתי' ועשירית האיפה (במדבר ך"ח144 ) יתבאר לקמן שזהו בחי' המשכה, ולכן גם בקרבנות הי' ג"כ בחי' המשכה145, וזהו שארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין146 כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ולכאו' מ"ע דמיונם זל"ז אך לפי הנ"ל יתורץ היטיב דהנה הקרבנות הם בחי' זבח העלאה מלמטלמ"ע שהוא אש כנ"ל אבל נסכים ומנחה שהם יין ומנחת סולת שבעולה הם בחי' צומח שהם נגד יסוד המים כנ"ל, ומים יורדין מגבוה לנמוך147 שז"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, ולכן דימו ק"ש ותפילין להם שק"ש היא בחי' העלאה רצוא בכל לבבך בשני יצריך לזבוח את יצרו, ותפילין הם המשכת מוחין לז"א שה"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, והוקשה כל התורה
טזמא
לתפילין148, שכמו התפילין הם המשכת אלקות למטה שכותבים ה' אחד על קלף גשמי כמו"כ כל המצות הם המשכת אלקותו ית' למטה, ולכן אמרו כל הקורא ק"ש רצוא בלא תפילין בחי' שוב כאילו הקריב עולה העלאה בלא מנחה המשכה, והעיקר הוא בחי' חסד כמ"ש כי חסד חפצתי כו'.
לתפילין148, שכמו התפילין הם המשכת אלקות למטה שכותבים ה' אחד על קלף גשמי כמו"כ כל המצות הם המשכת אלקותו ית' למטה, ולכן אמרו כל הקורא ק"ש רצוא בלא תפילין בחי' שוב כאילו הקריב עולה העלאה בלא מנחה המשכה, והעיקר הוא בחי' חסד כמ"ש כי חסד חפצתי כו'.
יזקיצור. שיש ב' בחי' חפץ ורצון, וחפץ הוא פנימיות הרצון וזהו בחסד דוקא בחי' המשכת אלקות למטה, כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן גם בקרבנות הי' מנחה ונסכים, וגם עכשיו הקורא ק"ש רצוא בלא תפילין שוב כאילו הקריב עולה העלאה בלא מנחה המשכה והעיקר ההמשכה כי חסד חפצתי כו'.
יחח) ועפ"ז יובן מה שלא הרחיקו רז"ל מאיסור ריבית לגמרי והתירו ה"ע149, דהנה נת"ל שירידת הנשמה בגוף היא בחי' עיסקא ולכן שניהם נוטלים השכר הנותן והמקבל, והיינו השכר להנשמה מה שעי"ז מתעלית למעלה מעלה ומעלה הנה"ב לשרשה, והנה"ב גדלה ורב כוחה להעלות הנה"א שיעלה בעילוי אחר עילוי כמ"ש מזה בת"א בד"ה בך"ה בכסליו150, אמנם לא זהו עיקר המכון כ"א מה שע"י העלאה זו נמשך המשכת אלקותו מלמעלמ"ט כי חסד חפצתי שז"ע כל ההמשכות שנמשך עכשיו להוסיף אורות באצי' לע"ל יתגלה זה למטה וזהו עיקר המכוון כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים כו', ואמנם בענין חילוק השכר בין הנותן והמקבל א"א להיות בשוה שזהו ריבית ולכן אי פלגא באגרא תילתא בהפסד, וממילא מובן שאם המקבל מקבל פלגא בהפסד צריך לקבל תרי תילתא באגרא, ומצינו בדרז"ל בפ"ט דשבת דפ"ט ע"ב151 שהנותן שהוא הקב"ה מקבל פלגא בהפסד, שאמרו שם שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, שהשיב דל ך' שני דלא ענשת, דל פלגא דלילותא דל פלגא דצלוי ומיכלא כו' פשו י"ב וחצי, אם סובל אתה כולם מוטב, וא"ל פלגא עלך ופלגא עלי נמצא שא"ל יצחק שיקבל פלגא בהפסד, ולכן ע"פ הע"ס אינו מגיע להנותן כ"א תילתא באגרא, ולכן מצינו בדרז"ל במד"ר בענין מ"ש קדושים תהיו152 משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות נטל אחד ונתן בראשו ושניים בראש בניו, וזהו קדושים תהיו, והייתם קדושים, כי קדוש אני153, שנטל לעצמו רק חלק שליש עטרה אחת ושניים נתן בראש בניו שהם המקבלים כו', ולכן התירו היתר עסקא להיות כי בכלליות ירידת הנשמה בגוף כן הוא כו'.
יטמב
קיצור. ירידת הנשמה בגוף זהו עיסקא, ויצחק אמר שיקבל הקב"ה פלגא בהפסד, ולכן מקבל השכר רק שליש שנטל א' בראשו ושניים נתן בראש בניו, ולכן התירו חז"ל היתר עיסקא.
קיצור. ירידת הנשמה בגוף זהו עיסקא, ויצחק אמר שיקבל הקב"ה פלגא בהפסד, ולכן מקבל השכר רק שליש שנטל א' בראשו ושניים נתן בראש בניו, ולכן התירו חז"ל היתר עיסקא.