Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אשיר המעלות ממעמקים
בס"ד ש"ש
שיר המעלות ממעמקים1 קראתיך2 כו', הנה מזמור זה אומרים בעשי"ת3 וכנודע שיש עשרה עומקים שבכי"ו קוראי' וממשיכים עומק אחד4, ולכאו' צ"ל מה"ע העומקים שצריכים בעשי"ת להמשיך, ומה נשתנה זמן זה דעשי"ת שהוא הדין והמשפט על כלליות חיות השנה מהדין ומשפט שאדם נידון בכי"ו5, וכמ"ש לרגעי' תבחנו6, שא"צ לומר ממעמקי' שאינו מוכרח לעורר בחי' עומק הלב כו', וגם צ"ל למה צריכים לדין ומשפט בשביל המשכת חיות חדש. אך הענין הוא דכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה7 שנודע שיש בזה ב' פירושים הא' שהעולם נבנה בחסד, הב' שבכדי שיהי' התהוות העולם צריכים לבנות בחי' מדת החסד, ועכ"פ איך שיהי' נבנה העולם במדת החסד וכמארז"ל אמת אמר אל יברא8, חסד אמר יברא, ובחי' חסד זה זהו בחי' חפץ חסד9 היינו בחי' החסד שיש בבחי' חפץ הוי' שהוא מה שעלה
בס"ד ש"ש
שיר המעלות ממעמקים1 קראתיך2 כו', הנה מזמור זה אומרים בעשי"ת3 וכנודע שיש עשרה עומקים שבכי"ו קוראי' וממשיכים עומק אחד4, ולכאו' צ"ל מה"ע העומקים שצריכים בעשי"ת להמשיך, ומה נשתנה זמן זה דעשי"ת שהוא הדין והמשפט על כלליות חיות השנה מהדין ומשפט שאדם נידון בכי"ו5, וכמ"ש לרגעי' תבחנו6, שא"צ לומר ממעמקי' שאינו מוכרח לעורר בחי' עומק הלב כו', וגם צ"ל למה צריכים לדין ומשפט בשביל המשכת חיות חדש. אך הענין הוא דכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה7 שנודע שיש בזה ב' פירושים הא' שהעולם נבנה בחסד, הב' שבכדי שיהי' התהוות העולם צריכים לבנות בחי' מדת החסד, ועכ"פ איך שיהי' נבנה העולם במדת החסד וכמארז"ל אמת אמר אל יברא8, חסד אמר יברא, ובחי' חסד זה זהו בחי' חפץ חסד9 היינו בחי' החסד שיש בבחי' חפץ הוי' שהוא מה שעלה
בשמח
ברצונו מצד בחי' טבע הטוב10 להטיב11, אמנם זה הי' רק בתחלת הבריאה שלא הי' שום דבר שיוכל להיות בחי' אתעדל"ת12, אך עכשיו תלוי בבחי' העלאת מ"ן13 ממעשה התחתונים, שאם יש העלאת מ"ן באתעדל"ת בבחי' תומ"צ דשנה העברה, היינו כשאכשור דרא14 אזי נמשך תוס' אור וחיות מרובה בר"ה על כלליות השנה החדשה, וכן להיפך ח"ו כשלא אכשור דרא, ואי לזאת מובן שלצורך המשכות חיות הכללי צריך להיות דין ומשפט דוקא, וז"ע מה שר"ה נק' יום הדין15 שהוא הדין ומשפט על כל אדם בפרט, וכמאמר שכל באי עולם16 עוברי' לפניך כבני מרון, אם ראוי והגון הוא להמשכת גילוי מלכותו ית', וכן על כל העולם בכלל, ומזה יוכל האדם לעורר בעצמו שיכול להיות שכלליות העולם הוא מחצה על מחצה17, ואם יהי' הוא זכאי יכריע את כל העולם לכ"ז18, וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה על בחי' ההעלאת מ"ן דשנה העברה כו', וז"ע מה שג' ספרים נפתחים בר"ה19 צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כו', שענין ג' ספרים אלו הוא נגד ג' ספרים שבהם נברה"ע, כמ"ש בס"י בל"ב נתי' פליאות20 כו' וברא את עולמו בג' ספרים בספר וספר וסיפור, שהם ג' בחי' חב"ד21, ספר הכותב את הספר הוא בחי' חכמה, וספר בחי' בינה, וסיפור הוא בחי' דעת כמ"ש מפיו דעת22, וזהו כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונה23 בדעתו תהומות נבקעו24, שנמצא כלליות בריאת העולם הוא ע"י ג' ספרים אלו, ולהיות כן בכל ר"ה שנמשך חיות כללי מחדש על כלליות השנה נמשך ג"כ ע"י בחי' ג' ספרים הנ"ל, ולכן ג' ספרים נפתחים בר"ה, ושרש ענין בחי' פתיחת הספרים אלו תלוי בהעלאת מ"ן דמעשה התחתונים וזהו שצדיקים המקיים25 תומ"צ כדבעי למהוי נכתבים לאלתר לחיים, ולהפך כו' והבינונים תלוי' ועומדים על התשובה כו'. דהנה ארז"ל וכל מעשיך בספר נכתבים26, וכתי' ויכתב בספר זכרון לפניו27, שענין
ברצונו מצד בחי' טבע הטוב10 להטיב11, אמנם זה הי' רק בתחלת הבריאה שלא הי' שום דבר שיוכל להיות בחי' אתעדל"ת12, אך עכשיו תלוי בבחי' העלאת מ"ן13 ממעשה התחתונים, שאם יש העלאת מ"ן באתעדל"ת בבחי' תומ"צ דשנה העברה, היינו כשאכשור דרא14 אזי נמשך תוס' אור וחיות מרובה בר"ה על כלליות השנה החדשה, וכן להיפך ח"ו כשלא אכשור דרא, ואי לזאת מובן שלצורך המשכות חיות הכללי צריך להיות דין ומשפט דוקא, וז"ע מה שר"ה נק' יום הדין15 שהוא הדין ומשפט על כל אדם בפרט, וכמאמר שכל באי עולם16 עוברי' לפניך כבני מרון, אם ראוי והגון הוא להמשכת גילוי מלכותו ית', וכן על כל העולם בכלל, ומזה יוכל האדם לעורר בעצמו שיכול להיות שכלליות העולם הוא מחצה על מחצה17, ואם יהי' הוא זכאי יכריע את כל העולם לכ"ז18, וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה על בחי' ההעלאת מ"ן דשנה העברה כו', וז"ע מה שג' ספרים נפתחים בר"ה19 צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כו', שענין ג' ספרים אלו הוא נגד ג' ספרים שבהם נברה"ע, כמ"ש בס"י בל"ב נתי' פליאות20 כו' וברא את עולמו בג' ספרים בספר וספר וסיפור, שהם ג' בחי' חב"ד21, ספר הכותב את הספר הוא בחי' חכמה, וספר בחי' בינה, וסיפור הוא בחי' דעת כמ"ש מפיו דעת22, וזהו כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונה23 בדעתו תהומות נבקעו24, שנמצא כלליות בריאת העולם הוא ע"י ג' ספרים אלו, ולהיות כן בכל ר"ה שנמשך חיות כללי מחדש על כלליות השנה נמשך ג"כ ע"י בחי' ג' ספרים הנ"ל, ולכן ג' ספרים נפתחים בר"ה, ושרש ענין בחי' פתיחת הספרים אלו תלוי בהעלאת מ"ן דמעשה התחתונים וזהו שצדיקים המקיים25 תומ"צ כדבעי למהוי נכתבים לאלתר לחיים, ולהפך כו' והבינונים תלוי' ועומדים על התשובה כו'. דהנה ארז"ל וכל מעשיך בספר נכתבים26, וכתי' ויכתב בספר זכרון לפניו27, שענין
גשמט
שכל מעשיך בספר נכתבים היינו בחי' אותיות כמו שלמטה הכותב עניניו בכתב לזכרון כותב בדיו על הקלף פרטי הדברים שיהי' נרשמים באותיות כו'. ועד"ז יובן למעלה שענין בחי' הכתיבה בספר ז"ע ד' אותיות ש' הוי'28, כי הדיו הוא בחי' יו"ד ולכן דיו אותיות יו"ד, והה"א הוא בחי' ה' אצבעות היד הכותבי' בספר, והוא"ו הוא בחי' הקולמס ולכן הוא"ו בראשו יו"ד29 הוא בחי' הדיו הנאחז בקולמס, וה' אחרונה הוא בחי' הקלף הנושא האותיות, וא"כ פי' וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שכל מעשה התחתונים נכתבים ונרשמים בספר העליון הוא בחי' ש' הוי' שהפגם מגיע בש' הוי' וכדכתי' ונוקב ש' הוי'30, ובסיום הרבה מן המצות נא' אני הוי'31, וכתי' ועבדתם את ה' אלקי'32 כו', ולכן אומרים בק"ש שעהמ"ט33 אם פגמתי באות יו"ד כו' וכן בכל האותיות, לפי שהפגם מגיע בש' הוי' כו', וזהו דכתיב זה ספר תולדת אדם34 שבחי' זה הוא בחי' י"ב35 צירופי הוי'36 הוא בחי' ספר העליון והוא נעשה מתולדת אדם היינו בחי' פעולת האדם אם לטב או למוטב, וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה כו', על כל המעשים אשר נכתבים בספר שלפע"ז נמשך ע"י בחי' הג' ספרים בחי' המשכת החיות על שנה דלהבא כו'.
שכל מעשיך בספר נכתבים היינו בחי' אותיות כמו שלמטה הכותב עניניו בכתב לזכרון כותב בדיו על הקלף פרטי הדברים שיהי' נרשמים באותיות כו'. ועד"ז יובן למעלה שענין בחי' הכתיבה בספר ז"ע ד' אותיות ש' הוי'28, כי הדיו הוא בחי' יו"ד ולכן דיו אותיות יו"ד, והה"א הוא בחי' ה' אצבעות היד הכותבי' בספר, והוא"ו הוא בחי' הקולמס ולכן הוא"ו בראשו יו"ד29 הוא בחי' הדיו הנאחז בקולמס, וה' אחרונה הוא בחי' הקלף הנושא האותיות, וא"כ פי' וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שכל מעשה התחתונים נכתבים ונרשמים בספר העליון הוא בחי' ש' הוי' שהפגם מגיע בש' הוי' וכדכתי' ונוקב ש' הוי'30, ובסיום הרבה מן המצות נא' אני הוי'31, וכתי' ועבדתם את ה' אלקי'32 כו', ולכן אומרים בק"ש שעהמ"ט33 אם פגמתי באות יו"ד כו' וכן בכל האותיות, לפי שהפגם מגיע בש' הוי' כו', וזהו דכתיב זה ספר תולדת אדם34 שבחי' זה הוא בחי' י"ב35 צירופי הוי'36 הוא בחי' ספר העליון והוא נעשה מתולדת אדם היינו בחי' פעולת האדם אם לטב או למוטב, וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה כו', על כל המעשים אשר נכתבים בספר שלפע"ז נמשך ע"י בחי' הג' ספרים בחי' המשכת החיות על שנה דלהבא כו'.
דב) ואמנם עדיין אינו מובן הלא אדם נידון בכי"ו, שהרי בכי"ו נמשך חיות חדש לחדש הישינות כמאמר ובטובו מחדש בכיו"ת מע"ב37, שהרי בחי' דבר ה' המחי' ומהוה כל פרטי התהוות הנבראים מוכרח להיות תמיד וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים38, שאם הי' נפסק כרגע הי' נעשה אין ואפס מכל הנברא בשי"ב כמ"ש בסש"ב בש' הבעש"ט ז"ל וכ"ה במדרש39, ובאמת בכל עת ובכל רגע נמשך חיות חדש40 וכדכתי' לרגעי' תבחנו, אלא שבכ"ע ובכל רגע אינו נראה וניכר כ"כ, רק בכי"ו שמאפיל ומאיר והאדם נעשה ברי' חדשה41, וכ"ה בכל הנבראים שזהו כמו
השנ
ויהי ערב ויהי בקר שהי' בשי"ב42, ומהו ההתחדשות בר"ה יותר מכמו בכי"ו עד שר"ה נק' יום הדין שכל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון כו'.
ויהי ערב ויהי בקר שהי' בשי"ב42, ומהו ההתחדשות בר"ה יותר מכמו בכי"ו עד שר"ה נק' יום הדין שכל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון כו'.
וויובן בהקדם מארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש43 כדי שיקבלו*44 עלי' עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולכאו' אינו מובן הלא בחי' קבלת עול מצות הוא ג"כ קבלת עומ"ש ולמה מחלקים אותם לשני דברים, ויש להקדים לזה מ"ש והחיות רצוא ושוב, ובפי' והחיות רצו"ש יש שני פי'44, הא' שקאי על חיות הקדש45 העומדים שעבודתם הוא ברצו"ש, והב' הוא שהחיות אלקות46 המחי' ומהוה כל העולמות הוא בבחי' רצו"ש, וכמ"ש בס"י ודברו בהם ברצו"ש47, שבחי' דבר הוי' המהוום הוא בהם ברצו"ש, ונק' מטי ולא מטי48, וזהו דכתי' הלא דברי כאש49, פי' שכמו האש מתנענע תמיד בבחי' הסתלקות והתפשטות כן דברי הוא בחי' דבר ה' שלעולם ה' דברך נצב בשמים, וכ"ה בכל הנבראים הוא בהם כאש דהיינו בבחי' רצו"ש, אלא לפי שזהו מלמעלמ"ט לכן נק' בשם מטולמ"ט שמתחלה הוא ההתפשטות ואח"כ ההסתלקות50 וחוזר חלילה כו' כמ"ש מזה במ"א. ושרש הענין הוא דהנה המקובלים כינו אותו ית' לקראותו בשם אוא"ס51, וכן הכתוב מכנה אותו לאש כדכתי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא*52 שצ"ל מה"ע שכינו אותו ית' בשם אור ואש. אך הענין הוא שאנו רואים שענין בחי' האור כמו אור השמש הנה הוא רק בחי' זיו והארה בלבד מעצם השמש, ואיננו נוגע כלל לעצם בחי' השמש, ולכן לא יפעול שום שינוי בשמש עצמה אם האור מאיר א"ל, עד"מ כשיש עננים שמסתירים אור השמש לבלי תאיר אורה לארץ ולדרים עלי' לא יפעול שום שינוי בעצם השמש, וכן כשתאיר אורה לארץ ולדרים עליה ג"כ לא יהי' מזה שום שינוי בהשמש עצמה,
זשנא
והיינו מפני שהאור הוא רק זיו והארה בעלמא, וכן אור וחיות הנפש המחי' את הגוף אינו רק זיו והארה לבד מעצמיות הנפש, שבחי' הארה זו מאיר באברים הכללי' ומשם מתפשט הארתה בכל אבר בפרט, והראי' ממה שמצינו שהסומא מוליד שלם52, וכן כל בעל מום שאם53 היות שהאבר ישנו בגופו ועכ"ז אינו ממשיך חיות הנפש כמו כל האברים שהם ממשיכים חיות הנפש54 כמ"ש במ"א, ואם הי' הנפש עצמה מחי' הגוף, א"כ צ"ל שבבעל מום זה שהאבר אינו ממשיך חיות הנפש להחיותו מוכרח לומר שזהו חסרון בעצמיות נפשו, וא"כ מאין הוא מוליד שלם, אלא עכצ"ל שאין החסרון בעצמיות הנפש, והחיות המחי' את הגוף הוא רק הארת הנפש לבד הוא שמחי' הגוף ובו יש חסרון הארת כח אבר זה כו', וענין ההולדה בדומה לו זהו נמשך מעצמיות הנפש55 כו' כמ"ש במ"א, לכן אם היות שבהארת נפשו יש חסרון עכ"ז מוליד שלם מפני שבעצם נפשו אין שום חסרון כו'. שנמצא מובן שחיות הנפש המחי' את הגוף הוא רק בחי' זיו והארה בלבד ולא מבחי' עצם הנפש, וכן עד"מ האש שמחמם המתכת או שא"ד הנה בהמתכת הוא רק הארת האש ולא עצם, ואם היות שהוא חם מאד עד שנכוין בו עכ"ז זהו רק הארת האש ולא עצם האש. ועפ"ז יובן מה שדימו אותו ית' לאור ואש, כי כל בחי' המשכות החיות שנמשך מאתו ית' להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים שבהם זהו רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, ולכן הוי' אלקיך ה"ז משל לאש אוכלה שנמשך רק הארה מבחי' האש, והמקובלים פירשו דברי' וקורי' אותו ית' בשם אור שמובן שכל מה שמדברים זהו בבחי' הארה ממנו ית' כו'.
והיינו מפני שהאור הוא רק זיו והארה בעלמא, וכן אור וחיות הנפש המחי' את הגוף אינו רק זיו והארה לבד מעצמיות הנפש, שבחי' הארה זו מאיר באברים הכללי' ומשם מתפשט הארתה בכל אבר בפרט, והראי' ממה שמצינו שהסומא מוליד שלם52, וכן כל בעל מום שאם53 היות שהאבר ישנו בגופו ועכ"ז אינו ממשיך חיות הנפש כמו כל האברים שהם ממשיכים חיות הנפש54 כמ"ש במ"א, ואם הי' הנפש עצמה מחי' הגוף, א"כ צ"ל שבבעל מום זה שהאבר אינו ממשיך חיות הנפש להחיותו מוכרח לומר שזהו חסרון בעצמיות נפשו, וא"כ מאין הוא מוליד שלם, אלא עכצ"ל שאין החסרון בעצמיות הנפש, והחיות המחי' את הגוף הוא רק הארת הנפש לבד הוא שמחי' הגוף ובו יש חסרון הארת כח אבר זה כו', וענין ההולדה בדומה לו זהו נמשך מעצמיות הנפש55 כו' כמ"ש במ"א, לכן אם היות שבהארת נפשו יש חסרון עכ"ז מוליד שלם מפני שבעצם נפשו אין שום חסרון כו'. שנמצא מובן שחיות הנפש המחי' את הגוף הוא רק בחי' זיו והארה בלבד ולא מבחי' עצם הנפש, וכן עד"מ האש שמחמם המתכת או שא"ד הנה בהמתכת הוא רק הארת האש ולא עצם, ואם היות שהוא חם מאד עד שנכוין בו עכ"ז זהו רק הארת האש ולא עצם האש. ועפ"ז יובן מה שדימו אותו ית' לאור ואש, כי כל בחי' המשכות החיות שנמשך מאתו ית' להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים שבהם זהו רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, ולכן הוי' אלקיך ה"ז משל לאש אוכלה שנמשך רק הארה מבחי' האש, והמקובלים פירשו דברי' וקורי' אותו ית' בשם אור שמובן שכל מה שמדברים זהו בבחי' הארה ממנו ית' כו'.
חג) והנה בחי' אור וזיו זה המחי' ומהוה כלליות ההוויות שנתהוו בשי"ב, אם היות שהוא רק זיו והארה עכ"ז אינו דומה בחי' הארה זו כמו שהיא כלול בעצמותו וכמארז"ל בפדר"א עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד56, לכמו בחי' הארה זו שירדה להוות התהוות הנבראים כו', שהרי כמו שירדה ה"ה מקור להתהוות נבראים בע"ג ותכלית, ולכן בחי' הארה זו היא תמיד בחי' רצו"ש דהיינו בבחי' מטי ולא מטי, דהיינו שמתפשט להוות ולהחיות ומסתלק למקורה וחוזרת ומתפשטת להוות מפני בחי' רצון הבורא רצה"ע שעלה ברצונו להטיב כו', שהוא להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים ויצורים ונעשים שבהם כו', וה"ז כמו האש הנאחז בפתילה שעולה תמיד ונאחז שזהו כמו רצו"ש כי יסוד האש הוא למעלה57
טשנב
מיסוד המים והעפר, שטבע המים והעפר לירד למטה58, משא"כ האש טבעו לעלות למעלה, והיינו שרוצה לעלות ולהסתלק למעלה לבחי' האש היסודי59 זולת מה שהפתילה או העצים שהאש נאחז בהם אינו מניח את האש להסתלק ממנו לגמרי לכן דולק ברצו"ש הסתלקות והתפשטות, ועד"ז יובן למעלה שהחיות אלקי המחי' ומהוה הנבראים ה"ה בבחי' מטול"מ מפני שרוצה תמיד ליכלל במקורו ומוכרח להתפשט בדרך ירידה להוות ולהחיות הנבראים מפני בחי' רצה"ע כנ"ל, ומפני כי החיות היא ברצו"ש לכן גם עבודת הנבראים הוא ג"כ ברצו"ש, וזהו דכתי' והחיות רצו"ש כפי' הא' שקאי על חיות המרכבה שהם ברצו"ש מפני כי קבלת חיותם הוא ג"כ ברצו"ש כו', וזהו בד"פ בין בשרפים בין באופנים, ובד"כ60 השרפים הם בחי' רצוא שהשרפים אומרים קדוש61 להיות כי הם משיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות ולכן עומדים בבחי' רצוא ותשוקה לכלל ולבטל בו ית', ונק' שרפים ע"ש שכבר נשרפו62 בעוצם רשפי אש התשוקה כו' כמ"ש במ"א, והאופנים אומרים ברוך63 שהוא בחי' המשכת החיות שיומשך בחי' כבוד הוי' הוא בחי' זיו יקרי'64 להוות ולהחיות העולמות שזהו בחי' שוב, ועד"ז יובן העבודה בנש"י ג"כ שהוא בבחי' רצו"ש, שז"ע קבלת עומ"ש ועומ"צ, שפ' ראשונה הוא בחי' רצוא למס"נ באחד65 ע"י התבוננות איך שאני הוי' לא שניתי66 כמ"ש במ"א ולכן ועמך לא חפצתי67, אפי' בחי' כי עמך מקו"ח68 שהוא רק עמך כו', רק מפני שא"א להיות כל היום בבחי' רצוא, לזה הו"ע קבלת עומ"צ שהוא בחי' שוב להמשיך המשכות אוא"ס בכלים מכלים שונים כו', וקדמה שמע הוא כמו קדימת הרצוא להשוב כו'.
מיסוד המים והעפר, שטבע המים והעפר לירד למטה58, משא"כ האש טבעו לעלות למעלה, והיינו שרוצה לעלות ולהסתלק למעלה לבחי' האש היסודי59 זולת מה שהפתילה או העצים שהאש נאחז בהם אינו מניח את האש להסתלק ממנו לגמרי לכן דולק ברצו"ש הסתלקות והתפשטות, ועד"ז יובן למעלה שהחיות אלקי המחי' ומהוה הנבראים ה"ה בבחי' מטול"מ מפני שרוצה תמיד ליכלל במקורו ומוכרח להתפשט בדרך ירידה להוות ולהחיות הנבראים מפני בחי' רצה"ע כנ"ל, ומפני כי החיות היא ברצו"ש לכן גם עבודת הנבראים הוא ג"כ ברצו"ש, וזהו דכתי' והחיות רצו"ש כפי' הא' שקאי על חיות המרכבה שהם ברצו"ש מפני כי קבלת חיותם הוא ג"כ ברצו"ש כו', וזהו בד"פ בין בשרפים בין באופנים, ובד"כ60 השרפים הם בחי' רצוא שהשרפים אומרים קדוש61 להיות כי הם משיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות ולכן עומדים בבחי' רצוא ותשוקה לכלל ולבטל בו ית', ונק' שרפים ע"ש שכבר נשרפו62 בעוצם רשפי אש התשוקה כו' כמ"ש במ"א, והאופנים אומרים ברוך63 שהוא בחי' המשכת החיות שיומשך בחי' כבוד הוי' הוא בחי' זיו יקרי'64 להוות ולהחיות העולמות שזהו בחי' שוב, ועד"ז יובן העבודה בנש"י ג"כ שהוא בבחי' רצו"ש, שז"ע קבלת עומ"ש ועומ"צ, שפ' ראשונה הוא בחי' רצוא למס"נ באחד65 ע"י התבוננות איך שאני הוי' לא שניתי66 כמ"ש במ"א ולכן ועמך לא חפצתי67, אפי' בחי' כי עמך מקו"ח68 שהוא רק עמך כו', רק מפני שא"א להיות כל היום בבחי' רצוא, לזה הו"ע קבלת עומ"צ שהוא בחי' שוב להמשיך המשכות אוא"ס בכלים מכלים שונים כו', וקדמה שמע הוא כמו קדימת הרצוא להשוב כו'.
יד) והנה כ"ז הוא בכי"ו שסדר העבודה הוא ברצו"ש מפני כי החיות הוא ג"כ ברצו"ש, ולפי ערך בחי' רצו"ש שלו לפ"ע זה נמשך בחי' רצו"ש המחייהו ומהווהו, וע"ז הוא שאמרו אדם נידון בכי"ו וכמ"ש לרגעים תבחנו, אך הנה בר"ה ועשי"ת שצריכים להמשיך חיות כללי על כלליות שנה החדשה, אינו די בבחי' רצו"ש שהוא בחי' קעומ"ש וקבעמ"צ כמו בכל השנה, אלא שצ"ל בחי' הקבעמ"ש בבחי' עומקא דליבא. וזהו הטעם מה שבעשי"ת אומרים השיר ממעמקים
יאשנג
קראתיך הוי', שע"י בחי' העומקא דליבא שמתעורר בזמן ההוא בעבודת האדם עי"ז קראתיך הוי' מחדש להוות ולהחיות ולהיות ה' מלך גיאות לבש69 כו' שיתלבש בלבוש מל' להיות מלך על עמו כו' וכמ"ש מלוך על כל העולם כולו70 כו', גלה כבוד מל' עלינו71. וענין בחי' עומקא דליבא ז"ע התשובה, כי ענין ובחי' התשובה אינה דוקא על עבירות72, כ"א שענין התשובה הוא להשיב נפשו לשרשה ומקורה כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה73 היינו לבחי' נשמה שנתת בי כמו שהיא טהורה היא74 בבחי' טהיר"ע75 כו', והיינו ע"י שיתבונן איך שהוא רחוק בתכלית מהוי' אחד, עי"ז יהי' בבחי' רצוא ותשוקה להשיב נפשו למקורה כו'. וזהו דכתי' לבך יהגה אימה אי' סופר ואי' שוקל76, פי' ע"י שיתבונן שבחי' אי' הוא מ"ש אי' מקום כבודו77 שאינו מושג, אי' רומז על ג' ראשונות78 כמ"ש כלולים בבחי' הכתר, שהאל"ף הוא בחי' כתר79 והיו"ד ה' הוא מ"ש והחכ' מאין תמצא80 והבינה כלול*81 בו ג"כ כמ"ש בס"י הבן בחכ'81, ופי' אי' סופר כו' שבחי' אי' בעצמו הוא השוקל והסופר82 כל מדידות באבי"ע, וא"כ עי"ז לבך יהגה אימה ופחד להשיב נפשו למקורה ושרשה בבחי' תשו"ת ותשו"ע, גם אם לא חטא על הנפש כו' וכ"ש כשיודע בעצמו שפגם באיזה דבר הן בבחי' סור מרע, והן בבחי' ועשה טוב כו' שצריך לשוב ע"ז מעומקא דליבא, ולצעוק אל ה' מעומקא דליבא, וז"ע השופר גנוחי גניח וילולי יליל83, והתקיעה בקול פשוט84 מעומקא שלמעלה מהברת האותיות כו', וע"י התשובה שהיא עזיבת החטא והחרטה85 על העבר עי"ז עוקר את הדבר מעיקרו,
קראתיך הוי', שע"י בחי' העומקא דליבא שמתעורר בזמן ההוא בעבודת האדם עי"ז קראתיך הוי' מחדש להוות ולהחיות ולהיות ה' מלך גיאות לבש69 כו' שיתלבש בלבוש מל' להיות מלך על עמו כו' וכמ"ש מלוך על כל העולם כולו70 כו', גלה כבוד מל' עלינו71. וענין בחי' עומקא דליבא ז"ע התשובה, כי ענין ובחי' התשובה אינה דוקא על עבירות72, כ"א שענין התשובה הוא להשיב נפשו לשרשה ומקורה כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה73 היינו לבחי' נשמה שנתת בי כמו שהיא טהורה היא74 בבחי' טהיר"ע75 כו', והיינו ע"י שיתבונן איך שהוא רחוק בתכלית מהוי' אחד, עי"ז יהי' בבחי' רצוא ותשוקה להשיב נפשו למקורה כו'. וזהו דכתי' לבך יהגה אימה אי' סופר ואי' שוקל76, פי' ע"י שיתבונן שבחי' אי' הוא מ"ש אי' מקום כבודו77 שאינו מושג, אי' רומז על ג' ראשונות78 כמ"ש כלולים בבחי' הכתר, שהאל"ף הוא בחי' כתר79 והיו"ד ה' הוא מ"ש והחכ' מאין תמצא80 והבינה כלול*81 בו ג"כ כמ"ש בס"י הבן בחכ'81, ופי' אי' סופר כו' שבחי' אי' בעצמו הוא השוקל והסופר82 כל מדידות באבי"ע, וא"כ עי"ז לבך יהגה אימה ופחד להשיב נפשו למקורה ושרשה בבחי' תשו"ת ותשו"ע, גם אם לא חטא על הנפש כו' וכ"ש כשיודע בעצמו שפגם באיזה דבר הן בבחי' סור מרע, והן בבחי' ועשה טוב כו' שצריך לשוב ע"ז מעומקא דליבא, ולצעוק אל ה' מעומקא דליבא, וז"ע השופר גנוחי גניח וילולי יליל83, והתקיעה בקול פשוט84 מעומקא שלמעלה מהברת האותיות כו', וע"י התשובה שהיא עזיבת החטא והחרטה85 על העבר עי"ז עוקר את הדבר מעיקרו,
יבשנד
כמו בהתרת נדרים שע"י החרטה עוקר את הנדר, וענין התשובה היא להשיב נפשו כנ"ל שעי"ז מעלה היצה"ר לשרשו שהוא טוב כי אין רע יורד מלמעלה86, והוא רק כח המתאוה והוא בפשעו צייר בו ציור רע כמ"ש מזה במ"א בד"ה זאת חוקת התורה שלא נדפס87, ולכן ארז"ל שט' ופנינה לש"ש נתכוונו, כי בשרשם הם גבורות קדושות, וע' בלק"ת88 בדרושי פרה אדומה. ובזה יובן איך מעביר את הקטיגור שנולד ע"י העבירה כמארז"ל העובר עבירה א'89 קונה לו קטיגר א', אלא שע"י החרטה עוקרו מעיקרא וע"י העלאת נפשו לשרשו נעשה טוב גמור ולכן תלוי איך התשו' הוא שיש שזדונות נעשו רק כשגגות לבד, ואם התשו' היא יותר מעולה אזי נעשו לו כזכיות90, ולכאו' איך הוא זה, אלא לפי שמעליהו לשרשו ששם הוא גבורות קדושות ובגבורה יש יתרון המעלה כמעלת הזהב על הכסף, והוא בחי' תגבורת החיות91 לאלקות ולכן נעשו לו כזכיות. ולכן אינו דומה זמן דעשי"ת להדין שבכי"ו, שבכי"ו הוא רק ההמשכה מהכלל לפרט, אבל בר"ה ויוהכ"פ שהוא הדין על כלליות השנה צריכים לעורר בעצמו בחי' עומק נקודת הלב ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ מבחי' עשרה עומקים שהם נגד עשר בחי' הנפש, להיות ממעמקים קראתיך ה' מחדש גם אם פגם ח"ו, ואפי' מי שלא פגם צריך ג"כ לקרות מחדש כי בכל שנה צ"ל נמשך מבחי' היותר גבוה ולכן צ"ל ממעמקים קראתיך ה' מחדש, ולכן תיקנו בעשי"ת לומר מזמור זה כו'.
כמו בהתרת נדרים שע"י החרטה עוקר את הנדר, וענין התשובה היא להשיב נפשו כנ"ל שעי"ז מעלה היצה"ר לשרשו שהוא טוב כי אין רע יורד מלמעלה86, והוא רק כח המתאוה והוא בפשעו צייר בו ציור רע כמ"ש מזה במ"א בד"ה זאת חוקת התורה שלא נדפס87, ולכן ארז"ל שט' ופנינה לש"ש נתכוונו, כי בשרשם הם גבורות קדושות, וע' בלק"ת88 בדרושי פרה אדומה. ובזה יובן איך מעביר את הקטיגור שנולד ע"י העבירה כמארז"ל העובר עבירה א'89 קונה לו קטיגר א', אלא שע"י החרטה עוקרו מעיקרא וע"י העלאת נפשו לשרשו נעשה טוב גמור ולכן תלוי איך התשו' הוא שיש שזדונות נעשו רק כשגגות לבד, ואם התשו' היא יותר מעולה אזי נעשו לו כזכיות90, ולכאו' איך הוא זה, אלא לפי שמעליהו לשרשו ששם הוא גבורות קדושות ובגבורה יש יתרון המעלה כמעלת הזהב על הכסף, והוא בחי' תגבורת החיות91 לאלקות ולכן נעשו לו כזכיות. ולכן אינו דומה זמן דעשי"ת להדין שבכי"ו, שבכי"ו הוא רק ההמשכה מהכלל לפרט, אבל בר"ה ויוהכ"פ שהוא הדין על כלליות השנה צריכים לעורר בעצמו בחי' עומק נקודת הלב ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ מבחי' עשרה עומקים שהם נגד עשר בחי' הנפש, להיות ממעמקים קראתיך ה' מחדש גם אם פגם ח"ו, ואפי' מי שלא פגם צריך ג"כ לקרות מחדש כי בכל שנה צ"ל נמשך מבחי' היותר גבוה ולכן צ"ל ממעמקים קראתיך ה' מחדש, ולכן תיקנו בעשי"ת לומר מזמור זה כו'.