Toras Shmuel·5639 Part 2·Notes of the Rebbe Rashab·Then Shall the Virgin Rejoice in Dance Shabbos Parshas Reehתורת שמואל·‏תרל"ט ח"ב·הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע·אז תשמח בתולה במחול (ש"פ ראה)

אאז תשמח בתולה במחול (ש"פ ראה)
ש"פ ראה, על מז"ט אצל גיסי הרמ"ל, טל לפ"ק
אז תשמח¹ בתולה במחול, אז קאי על לעתיד² וקאמר שלעתיד תשמח בתולה במחול. והענין דהנה בקידוש לבנה אומרים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך כו', הנה יש ריקוד שהוא כנגד, וצ"ל מה שייך ריקוד ללבנה, ומהו"ע הריקוד. הנה יש ב' אופני הריקוד א' ריקוד שהוא כנגד, ב' הנק' מחול שקורין בל"א ק„ראהד, והנה הריקוד שכנגד דרך הריקוד הוא שנים עומדים בקצה הבית זה במזרח זה במערב ואח"כ הם מתקרבין מעט מעט עד שבאמצע הבית הם מתקרבין זה לזה ואח"כ הם מתרחקים וזה שעמד תחילה במזרח עומד אח"כ במערב כו' והם

בתרכ
אז אב"א, והריחוק הוא לצורך הקירוב³ שאח"כ הם מתהפכין והם מתקרבין וסוף מעשה עלה במח' תחילה והעיקר הוא הקירוב שבאמצע הבית וזה עלה במח' תחילה. וכמו"כ יובן בלבנה דהלבנה היא עצם חשוך ורק מקבלת אור השמש, בתחילה היא מרוחקת מהשמש ואינה מקבלת רק הארה לבד וזהו"ע מולד הלבנה ואח"כ נתקרב מעט מעט עד שבאמצע החדש היא מתקרבת לגמרי. וזהו"ע קידוש לבנה שהוא כשהלבנה במלואה היינו שיהיה ניכר בה אור השמש, אומרים אז כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כמו הריקוד שהוא כנגד⁴ בתחילה הוא מקורב ואח"כ מתרחק ואח"כ מתקרב כמו"כ בלבנה בתחילה היא מתמלאת היינו שהיא בקירוב ואח"כ היא נחסרת מעט מעט מפני שהיא מתרחקת, ובפרט יש כ"ח עתים ללבנה י"ד לטובה וי"ד להיפך⁵.

גכמו"כ בעבודה הנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקים וישראל מונין ללבנה היינו שמקבלין אור השמש, כתי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם שיהי' ניכר פעולת שם הוי' בכאו"א מישראל, דהנה בכאו"א מישראל יש שם הוי' י' הוא הביטול שלמעלה מטו"ד ה' התבוננות ו' תורה ה' אחרונה תפלה, אך שיהי' ניכר שם הוי', וזהו שמקבלין אור השמש. ולכן מצינו בהם שינויים, דקודם מ"ת כתי' ויחן ישראל נגד ההר וארז"ל כולם כאיש אחד והוא כמשל שבלבנה קודם המולד היא נקודה תחת היסוד⁶, וכמו"כ הוא ביטול דלפני אחד מה אתה סופר, דמה אפשר להיות פחות מאחד, ואח"כ במ"ת הנה ארז"ל על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן שהוא ביטול שיוצא מגדר הכלי לגמרי, וכנגד זה הנה כתי' וירד ה' על הר סיני שהי' גילוי אלקות והי' עשרת הדברות ונתנו הלוחות שעליהם כתי' כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, ואי' בירושלמי שהי' כתובים בד' רוחות ומעלה מטה לא רק בפנים ואחור שהיו כולה פנים, ולכך צריכים לשאת אותם בכתף⁷ לחבר אותם עם הכתף, וזהו פנים בפנים שע"י הבטה בפנים שלמטה לגבי מעלה והיינו הביטול עי"ז פנים העליון מאיר למטה וזהו פנים בפנים, ואח"כ ע"י חטא העגל נתרחקו והיו בבחי'

דתרכא
אחור באחור ואח"כ ע"י תשובה נתקרבו וכמ"ש ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון.

הובפרט כמו שבלבנה יש כ"ח עתים כמו"כ בישראל הי' כ"ח עתים בימי שפוט השופטים ובימי יהושע ובכלל מיצ"מ עד אחר ב"ר הי' בבחי' פב"פ, ואח"כ היו בבחי' אב"א, וע"י תשובה לאחר ע' שנה הי' בית שני, ואח"כ נתרחקו והריחוק הוא בשביל הקירוב וכמ"ש גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון שהבית דלעתיד יהי' עוד גבוה יותר, דהעיקר הוא בשביל הקירוב וכמ"ש בצר לך ומצאוך [ובקשתם משם], והריחוק הוא כמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים, אפי' מה שפנה אלי הוא רק בבחי' עורף, דעיקר הרצון הוא בתאוות זרות רק שמוכרח להתפלל ומוכרח ללמוד תורה מעט. ובכלל הוא ההפרש בין אתכפייא לאתהפכא, והוא חפץ ורצון הוא שבפנימיות הוא רוצה תאוות זרות ובחיצוניות יש לו רצון לאלקות ג"כ, וחפץ הוא שעיקר חפצו ומגמתו אפי' בפנימיות הוא רק לאלקות וזהו אתהפכא. מ"מ גם כי פנה אלי כו' הוא מל' פנים דעי"ז יכולים לבוא לבחי' פנים, וזהו"ע הריקוד שהוא כנגד ששייך בו ריחוק וקירוב.

ווהנה יש עוד אופן ריקוד שהוא במחול הנק' בל"א קראהאד שאינו שייך בו ריחוק והוא משארז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל⁸ שהוא שיתקרבו לאלקות ואינו שייך שם ריחוק כלל. ובד"כ ההפרש הוא בין ממכ"ע לסוכ"ע, דהנה בממכ"ע יש שינויים כמו ראש גוף רגל מעלה ומטה שיש בו התחלקות, דאפי' מי שהוא עובד ובשעת התפלה הוא מקושר לאלקות מ"מ לאחר התפלה חולף ועובר, דבממכ"ע יש שינויים והתחלקות ושייך שם פנים ואחור, ולכן כל חושים המעולים הם בפנים, וסוכ"ע שם אינו שייך התחלקות כלל ולא פנים ואחור וזהו"ע ראש מחול שמאיר הארת הסוכ"ע.

זוזהו אז תשמח בתולה במחול, אז הוא א' על ז'⁹, שמא' נמשך בז' והוא מספר ח' וכמארז"ל כינור שלעתיד של ח' נימין¹⁰, דשל בהמק"ד של ז' נימין שהוא כסדר המדריגות והוא בחי' ממכ"ע וכמו ז' ימי בראשית, אך כינור שלעתיד הוא של ח' נימין הוא הארת סוכ"ע, וזהו אז היינו כשיאיר הארת אוא"ס הסוכ"ע תשמח שיהי' גילוי השמחה וכמ"ש ישמח ישראל בעושיו, שמח לא נאמר¹¹ אלא ישמח עתידים ישראל לשמוח, וכן על למעלה כתי' ישמח ה' במעשיו שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד

חתרכב
הקב"ה לשמוח במעשיהם, ואז יהי' גילוי השמחה במחול היינו שיהי' קירוב, וריחוק לא יהי' עוד. ומ"ש בתולה, הנה כתי' בתולה ואיש לא ידעה כמו שיש איש בקדושה וכמ"ש ה' איש מלחמה והוא מדרי' גבוה שהוא אש יו"ד כמו"כ יש איש בלעו"ז שהוא איש יודע ציד איש שדה, איש מדנים, איש תהפוכות, הוא שמהפך מקדושה לסט"א, איש מדון הוא כמ"ש ונרגן מפריד אלוף, וכשאיש לא ידעה תשמח במחול. ומ"ש בתולה דוקא, דזכר צ"ל מילה שהוא מ"ש ומלתם את ערלת לבבכם, דטמטום הלב הוא שהלב אטום מלקבל דבר חכ' והוא ערלת הלב וצריכים לימול ערלת הלב וזהו"ע מילה, והנה מילה הוא בשמיני דתחילה צ"ל ז' ימים שהם כסדר המדרי' ז' ימי בראשית ואח"כ כשיעבור עליו שבת¹² היינו שיאיר בו הארת סוכ"ע שהוא ע"י שבת אותיות תשב אז ומל הוי' אלקיך את לבבך, מל ל' גילוי שמאיר בו הארת הסוכ"ע, אבל איתתא כמאן דמהילא דמי ומיד כשנולדה אפשר להאיר בה הארת אוא"ס. וזהו אז תשמח בתולה במחול, בתולה דכמאן דמהילא דמי ומאיר בה בחי' אז שהוא הארת סוכ"ע, תשמח במחול היינו שיהי' קירוב ולא יהי' עוד ריחוק כלל וכלל.