Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel· 5639 Part 2· Notes of the Rebbe Rashab· I Will Cause Rain to Fall Shabbos Parshas Nasoתורת שמואל· תרל"ט ח"ב· הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע· הנני ממטיר (ש"פ נשא)
אהנני ממטיר (ש"פ נשא)
ש"פ נשא ט"ל, לפ"ק.
הנני ממטיר לכם1 לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, הנה נת"ל דהמן הוא אתעדל"ע2 שמעורר האתעדל"ת. והנה הוא נותן כח בההילוך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דאתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת הוא ע"י המן וגם באתעדל"ת אתעדל"ע הוא ג"כ ע"י המן. והנה המן הי' נסיון אם ילך בתורתי כו' וצ"ל שבחי' זו יש בתורה ג"כ, והנה צ"ל תחילה הנסיון דמן3, הנה כתי' איש אל יותר ממנו עד בקר, וזה הי' הנסיון דמן שאסור להכין מיום לחבירו, וצ"ל למה אסור להכין מיום א' לחבירו שהרי שאר מאכלים מותר להכין.
ש"פ נשא ט"ל, לפ"ק.
הנני ממטיר לכם1 לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, הנה נת"ל דהמן הוא אתעדל"ע2 שמעורר האתעדל"ת. והנה הוא נותן כח בההילוך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דאתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת הוא ע"י המן וגם באתעדל"ת אתעדל"ע הוא ג"כ ע"י המן. והנה המן הי' נסיון אם ילך בתורתי כו' וצ"ל שבחי' זו יש בתורה ג"כ, והנה צ"ל תחילה הנסיון דמן3, הנה כתי' איש אל יותר ממנו עד בקר, וזה הי' הנסיון דמן שאסור להכין מיום לחבירו, וצ"ל למה אסור להכין מיום א' לחבירו שהרי שאר מאכלים מותר להכין.
בוהענין דהנה מן שרשו מלמעלה מהזמן, וי"ל זה על ב' אופנים, א' דזמן הוא מל' ואי' במד' מלמד שהי' סדר זמנים4 קודם לכן אפ"ל שהוא מדות, ויש מדרי' שלמעלה מהזמן דהנה אמרז"ל מי יש לו פת בסלו ודואג למחר ה"ז מקטני אמנה, ה"ז קטנות, ואמרז"ל מי שברא יומו ברא פרנסתו, בחי' מי שהוא ברא יומו הוא ברא פרנסתו, ולכן אסור להכין מיום לחבירו.
גוהענין דהנה כתי' כי אלף שנים בעיניך5 כיום אתמול מכאן שיומו של הקב"ה אלף שנה, ואין הפי' שבמדות יש זמן אלף שנים, אלא כשמאיר הארת המדה במל' נעשה מזה במל' זמן אלף שנה. ולכן על אדה"ר כתי' ביום אכלך ממנו כו' והי' לו אלף שנה רק שנתן ע' שנין לדוד, אבל הי' לו אלף שנה. וזהו שנמשך הארת מדת החסד במל' ונעשה ממנה במל' זמן אלף שנה ולא שבמדות יש זמן אלף שנה. וזהו
דתקצג
שאלף הראשון הי' חסד דורו של אנוש נזונין בחסדו של הקב"ה, וזהו מפני הארת החסד במל', ובאלף השני האיר מדת הגבו' ולכן הי' גבו', דשנת תרנ"ו לאלף השני הי' המבול ושנת תתקצ"ו לאלף הב' הי' דור הפלגה, ובאלף הג' האיר מדת הת"ת לכן בשנת תמ"ח הי' מ"ת (וצ"ע והלא בשנת ש"מ הי' גלות מצרים6). והגם שיום זה הוא ג"כ זמן מ"מ הוא סדר זמנים דמפני שהם מקור למקור לזמן לכן הם נק' יומין. ומי שברא יומו הוא כמ"ש מי ברא אלה, אלה הוא ו"ק7, ו' כלול מו' בגי' אלה, ומי שהוא בינה ברא אלה והוא למעלה מהזמן. דהנה אנו רואין שמדו' הם שייכי' לזולת דוקא דממה יודעין המדה הוא מהשפעה, וכשלא יש זולת למי להשפיע הרי בטל המדה דמאחר שכל המדה הוא ע"ש ההשפעה, וכשאינו משפיע הרי המדה כמו שאינו, שזה שישנו ה"ה כמו שאינו, אבל מוחין ה"ה יכול לישב בפ"ע8 ולהשכיל השכלות, וראי' מרשב"י שהי' זמן רב במערה ונתוסף לו ריבוי חכ', דקודם שהי' במערה הי' רפב"י משיב לרשב"י י"ב פרוקא ואח"כ הי' הוא משיב לרפב"י ך"ד פרוקא הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' עם ר"א בנו שאינו שייך לתלמידיו, כמו"כ למעלה הגם שאינו דומה מדות למעלה כמו מדות למטה, שלמטה מדת החסד רק גורם השפעה ולמעלה מדות גופא משפיע וכמ"ש מכלכל חיים בחסד, מ"מ הם שייכים לעולמות (וצ"ע אדרבה יותר שייכים לעולמות) וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, רחמים וחסדים שייכים לעולם דוקא, אבל מוחין אינם שייכים לעולם שהם למעלה מהזמן, הגם דאמרז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם והם חו"ב ונק' יום דכתי' ואהי' שעשועים יום יום, זהו רק שם המושאל, אבל באמת אינו שייך שם יום שהוא למעלה מהזמן.
שאלף הראשון הי' חסד דורו של אנוש נזונין בחסדו של הקב"ה, וזהו מפני הארת החסד במל', ובאלף השני האיר מדת הגבו' ולכן הי' גבו', דשנת תרנ"ו לאלף השני הי' המבול ושנת תתקצ"ו לאלף הב' הי' דור הפלגה, ובאלף הג' האיר מדת הת"ת לכן בשנת תמ"ח הי' מ"ת (וצ"ע והלא בשנת ש"מ הי' גלות מצרים6). והגם שיום זה הוא ג"כ זמן מ"מ הוא סדר זמנים דמפני שהם מקור למקור לזמן לכן הם נק' יומין. ומי שברא יומו הוא כמ"ש מי ברא אלה, אלה הוא ו"ק7, ו' כלול מו' בגי' אלה, ומי שהוא בינה ברא אלה והוא למעלה מהזמן. דהנה אנו רואין שמדו' הם שייכי' לזולת דוקא דממה יודעין המדה הוא מהשפעה, וכשלא יש זולת למי להשפיע הרי בטל המדה דמאחר שכל המדה הוא ע"ש ההשפעה, וכשאינו משפיע הרי המדה כמו שאינו, שזה שישנו ה"ה כמו שאינו, אבל מוחין ה"ה יכול לישב בפ"ע8 ולהשכיל השכלות, וראי' מרשב"י שהי' זמן רב במערה ונתוסף לו ריבוי חכ', דקודם שהי' במערה הי' רפב"י משיב לרשב"י י"ב פרוקא ואח"כ הי' הוא משיב לרפב"י ך"ד פרוקא הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' עם ר"א בנו שאינו שייך לתלמידיו, כמו"כ למעלה הגם שאינו דומה מדות למעלה כמו מדות למטה, שלמטה מדת החסד רק גורם השפעה ולמעלה מדות גופא משפיע וכמ"ש מכלכל חיים בחסד, מ"מ הם שייכים לעולמות (וצ"ע אדרבה יותר שייכים לעולמות) וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, רחמים וחסדים שייכים לעולם דוקא, אבל מוחין אינם שייכים לעולם שהם למעלה מהזמן, הגם דאמרז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם והם חו"ב ונק' יום דכתי' ואהי' שעשועים יום יום, זהו רק שם המושאל, אבל באמת אינו שייך שם יום שהוא למעלה מהזמן.
הולכן אסור להכין מן מיום לחבירו9, דשאר מאכלים שהם תחת הזמן מותר להכין אבל מן שהוא מלמעלה מהזמן ושם אינו שייך שינויים ולא יופסק לכן אסור להכין מיום א' לחבירו.
ו(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)