Toras Shmuel·5639 Part 2·Maamarim·And He Was Unwillingתורת שמואל·‏תרל"ט ח"ב·מאמרים·ולא אבה כו'

אולא אבה כו'
בס"ד. (ש"פ תצא, ט"ל).
ג"פ ד"א כו' בלעם בלא עם כו' שם הוי' שבנפש כו' ויהפך

ב[תצא]
ולא אבה¹ הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי' אלקיך, להבין מהו ענין שנא' ג"פ הוי' אלקיך בפסוק זה, וגם מהו ויהפוך ה' את הקללה לברכה מאחר שלא שמע אל בלעם² כלל א"כ א"צ להפוך. הענין הוא שיש מקטרגים שמקטרגים על ישראל שז"ע מה שנוטלין שופר בר"ה לערבב הקטיגור³ והוא שמחפש אחר עוונות בנ"י ומדקדק אחריהם ללמד עליהם חובה, וזה נק' בחי' בלעם שכך הי' דרכו של בלעם ג"כ שהי' מחפש ג"כ למצוא מקום עון לישראל ראש הפעור הנשקפה ע"פ הישימון וישת אל המדבר פניו, מקומות שהיו עתידים שם ישראל לחטוא כו'. והנה שם בלעם פירשו בגמ' בלעם בלא עם ל"א בלה עם⁴, ולהבין ענין זה מהו בלא עם.

גאך הענין הוא דהנה כתיב לעברך בברית הוי' אלקיך כו', למען הקים אותך היום לו לעם ולהיות לך לאלקים, וצ"ל דמה צריך כריתות ברית ע"ז על הקים אותך היום לו לעם, דבשלמא על להיות לך לאלקים שייך ע"ז כריתות ברית, אבל על להיות לו לעם אינו מובן. אך הענין הוא דהנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים ואין מלך בלא עם, והנה אנו רואים למטה שאינו שייך מלוכה כ"א על אנשים כמותו שהם בחי' מדברים ויש להם שכל ודעת כמותו רק שהוא מלך ומתנשא עליהם, אבל על בהמות וחיות⁵ אינו שייך לשון מלוכה עליהם רק המנהיג אותם נק' רועה כו'. וכך יובן למעלה כתי' מלכותך מלכות כל עולמים ואין מלך בלא עם, וע"כ צ"ל העם

דתקג
בערך ודוגמא למלך כמובן ממשל הנ"ל, ואיך יתכן זה שיהיו עם שהם בחי' נבראים בע"ג בערך ודוגמא לבורא כו' שהוא בלתי בע"ג בתכלית. ובזה יובן מה שצריך כריתות ברית ע"ז למען הקים אותך היום לו לעם שיהי' בערך ודוגמא למעלה. אך עדיין י"ל זה איך יכול להיות שיהיו בערך ודוגמא.

הוהענין הוא, דהנה כתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותנו, וגם זה צ"ל איך יכול להיות בצלמנו כדמותנו. אך הנה כתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה דהיינו שנתצמצם בבחי' כמראה אדם, דבאמת בעצמות אוא"ס כתי' כי לא אדם הוא אך שנתצמצם בבחי' כמראה אדם כדי להיות מקור לעולמות, דהנה בחי' אדם הוא בחי' ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו', והיינו כמו למטה שכל השפעות והמלאכות הוא ע"י יד ימין שעיקר הכח הוא ביד ימין, וכך למעלה השפעת חסד וטוב נק' בשם דרועא ימינא, וגבורה דרועא שמאלא, כי מלך במשפט יעמיד ארץ ע"כ צריך להיות ב' הקוין חו"ג כו', ותפארת גופא הוא בחי' הרחמים וכמ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו כו', וכן יש בחי' ראש שהוא חכ' מוחא כו', וע"כ נק' בחי' אדם כו'. וזהו ועל הכסא דמות כמראה אדם דהיינו שנתצמצם בבחי' כמראה אדם, כי בעצמותו ומהותו אינו שייך כלל בחי' אדם וכמאמר ולאו מכא"מ איהו כלל רק שנתצמצם בבחי' ע"ס כדי להיות מקור להשתלשלות העולמות כו', וזהו לאחזאה איך מתנהג עלמא כו' אבל לאו כו'. וע"ז הבחי' נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כי נש"י נקראים ג"כ בשם אדם וכמשארז"ל אדם אתם אתם קרוים אדם והיינו ע"י שהם בבחי' בצלמינו כדמותינו⁶ פי' בצלמנו הוא בחי' יחו"ע ביטול במציאות למסור נפשו באחד, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת ביטול היש לאין ועי"ז נקראו בשם אדם שהם דוקא דוגמא למעלה.

וובזה יובן מ"ש למען הקים אותך היום לו לעם, דהיינו שיהי' הוא ית' נק' מלך על עם והעם צ"ל בערך למלך כנ"ל, ואיך הוא אלא לפי שנתצמצם בבחי' כמראה אדם ונש"י נקראים ג"כ בשם אדם, והגם שבאמת אין ערוך כלל למעלה וכמ"ש אברהם⁷ ואנכי עפר ואפר, והיינו לפי שאברהם הוא בבחי' בריאה רק שהי' מרכבה לבחי' מדות דאצי' ע"כ אמר שהוא לגבי מדות דאצי' הוא רק בערך עפר ואפר, אך מ"מ הוא דוגמא למעלה, וע"כ נקראים בחי' עם שהם בדוגמא למלך כו'. אך כדי שיהי' בחי' מלך צריך לקבל מקודם עול מלכותו ברצון קבלו עליהם, והיינו שצריך לקבל עומ"ש וכמשארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה, ועי"ז נק' מלך ישראל וגואלו דוקא, והיינו לפי שישראל מקבלים עליהם

זתקד
עומ"ש כו'. אך לע"ל כתי' והי' הוי' למלך על כל הארץ, והיינו לפי שכתי' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם א', ויקבלו כולם עליהם עומ"ש וע"כ נאמר והי' ה' למלך על כל הארץ כו'. וזהו למען הקים אותך היום לו לעם.

חאך בלעם הוא בלא עם, והיינו שלא רצה להיות בבחי' עם ולקבל עליו עומ"ש ויהי' בטל לאלקות כו', רק רצה שיהי' בחי' נפרד וילך אחר תאוות גשמיות, ועכ"ז יקבל ג"כ השפעת האלקות כו' ואיך יכול להיות זה, והיינו שיקבל מבחי' רם, כי לא אדם הוא למעלה מבחי' כמראה אדם, אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו כו', והיינו שהי' מקטרג שגם ישראל אינם מקבלים עליהם עומ"ש כו'. אך לא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם, והיינו לפי שכך עלה ברצונו להתצמצם ולהתלבש דוקא בבחי' כמראה אדם שיהי' מלך על עם דוקא, וכענין כד סליק ברעותי' למברי עלמא והיינו שכך עלה ברצונו כו'. וזהו ולא אבה, אבה היינו בחי' רצון, וכ"כ למה, ביאר הכתוב מצד כי הוי' אלקיך⁸ שהוי' אלקיך ממש שורה בכל נפש, שבכל נפש יש בחי' הארה משם הוי' ממש וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, ועוד ראי' שהרי כתי' ועל הכסא⁹ דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא דמות כבוד הוי', הרי בחי' כמראה אדם הוא בחי' הוי' כו', וכתי' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו', הרי מבואר שבכל נפש יש הארה מש' הוי' ממש ועמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי¹⁰.

טוביאור ענין זה, כי הנה פי' הוי', יו"ד חכ', ה' בינה, וא"ו מדות כו'. והנה על היו"ד יש ג"כ קוץ שהוא למעלה מבחי' יו"ד כו', וביאור ענין מהו קוצו של יו"ד, הנה כתי' והחכמה מאין תמצא דהיינו שאינו בדרך השתל' כו', כי מחכמה ולמטה נק' בחי' השתלשלות כמו מחכמה לבינה ומדות שאינו דבר חדש רק גילוי ההעלם, אבל התהוות החכמה מלמעלה מהחכמה אינו בחי' העלם וגילוי אלא שהוא דבר חדש לגמרי ואינו מושג ומובן כלל איך נתהוה שכל זה. וכן כשלומד מסכת אחת בעיון ושגורה בפיו וכאלו מונחת אצלו בקופסא ואח"כ כשעוסק בענין אחר או לומד מס' אחרת אעפ"כ כשרוצה נזכר¹¹ על כל מסכת ההיא שלמד תחלה, הרי ע"כ צ"ל שישנה במוחו ושכלו גם בעת שאינו מהרהר בה כלל, והיינו במקור השכל וא"כ איך ומה הוא מהות שכל זה שיש אצלו אף כשאינו מחשב בה כלל הרי אין זה מושג כלל איך ומה הוא, וע"כ נק' בחי' אין כו'. וזהו והחכמה מאין תמצא שהתהוות החכמה הוא מבחי' אין מבחי' שאינו מושג ומובן כלל, ולכן בחי' קוצו של יו"ד הוא בחי' רמז בלבד שאינו

יתקה
בחי' אות, שרומז לא"ס בלבד ברמז בעלמא בלי שום תפיסא¹² כי לית מח' תפיסא בך כלל, וכמ"ש ודי לחכימא ברמיזא, שמחמת שהשכל גדול מאד א"א להתלבש בבחי' אותיות כ"א ברמז בעלמא, וכך הקוץ שעל היו"ד הוא בבחי' רמז בעלמא.

יאוענין קוצו ש"י שיש בנפש, כי הנה¹³ בכל נפשות הצדיקים יש בחי' אהבה הטבעית¹⁴ המסותרת¹⁵ ומוטבעת בטבע נפשו האלקית¹⁶ שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית', ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות המטעה אותו לומר שאעפ"כ עודנו כו' אבל ליפרד מיחודו ית' הרי אפי' קל שבקלים מוסר נפשו עק"ה כו' מחמת טבע נפשו, נר ה' נשמת אדם¹⁷, כנר הדולק שהשלהבת עולה מאליה כו' בלי טעם ודעת אלא שהיא מסותרת ומכוסה בלבוש שק הוא הגוף הגשמי וממנו בא הרוח שטות כו', אבל כשמעורר את האהבה עד שתחפץ לצאת מלבושיה הרי הוא בא לידי יראת חטא שלא לעבור אפי' על דבר קל של ד"ס כי חמורים ד"ס יותר מד"ת שלכן נקראו סופרים, כי הנה יש בחי' סופר וספר וסיפור¹⁸, ספר הוא בחי' תשב"כ וסופר הוא העושה את הספר הוא בחי' תשבע"פ א"ח עטרת בעלה. וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין היינו בחי' אין שיש בכל נפש מישראל דהיינו בחי' רצון שלמעלה מטעם ודעת כו'.

יבוענין בחי' יו"ד דש' הוי'¹⁹, הנה יו"ד הוא בחי' חכמה כח מ"ה שהוא בחי' אצי' כי יו"ד באצי' כו', והנה פי' אצי' הוא מל' ויאצל²⁰ מן הרוח אשר עליו כו'

יגתקו
שהוא הפרשת הארה מעצמותו כו', והנה לפ"ז משמע שיש שייכות וערך עכ"פ לפי שהוא הארה מעצמותו כו', וצ"ל שהרי כתי' אין ערוך אליך שאפי' ח"ע אין ערוך אליו. אך הענין הוא דבאמת שהוא הפרשת הארה מעצמותו, אך ההארה הנ"ל אינו מאיר כמו שהוא, שאם הי' מאיר כמו שהוא לא הי' באפשרי להתהוות עולמות כלל רק שהיו בטלים ונכללים בעצמותו כו', אלא הארה הנ"ל אינו מאיר כ"א ע"י צמצום וירידה, כדמיון הארה היוצאת דרך שערות הראש²¹ שצומחין ויונקים מן המוחין שבראש דרך הגולגלתא החופפת על המוחין, שמעלמת ומסתרת את המוחין עצמן שלא יהיו בגילוי, כדי שעי"ז תצמחנה השערות מעצם הגולגלתא החופף ומכסה על המוחין, והארה ההיא מצומצמת מאד עד שאין לה ערך ויחוס עם הארת המוחין עצמן כמו שאין ערך ויחוס לשערות עם המוחין, שהרי אפי' אם מגלחין את השערות לא ירגיש כאב במוחין כלל. ועכ"ז יונקי' השערות מהמוחין כו', ולכך יש בשערות ג"כ קדושה וכמ"ש בנזיר קדוש יהי'²² גדל פרע שער ראשו, ולכך גם בכהנים קדושתם תלוי' בשערות, אך עכ"ז הוא רק הארה מצומצמת מהמוח כו'.

ידוכך ככל המשל הזה ויותר מזה לאין קץ²³ הוא ענין התהוות החכמה מלמעלה מן החכמה מאור א"ס ב"ה שהוא רם ונשא כו' יותר מהתהוות המדות אהוי"ר מן החב"ד, שעצמיות החב"ד הן מלובשות במדות, אבל התהוות החכמה מאוא"ס ב"ה אין עצמיות אוא"ס ב"ה מלובש בה אלא הארה מועטת ומצומצמת מן ההעלם, דהיינו לאחר ההעלם וההסתר עצמיות אוא"ס ב"ה וכמ"ש ישת חשך סתרו שמסתתר בבחי' חשך והעלם להיות גילוי ההארה בבחי' חכמה ראשית גילוי ההשתלשלות, וזהו אבא יונק ממזלא כו' שהוא רק המשכה בדרך צמצום והארה. והנה²⁴ תחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא, אך מה שבטובו מחדש בכ"י מעשה בראשית, מחדש בבחי' יש מאין מבחי' חכמה וצמצום בכל יום כי בכל יום מתחדשת הארה אחרת (וגם בכל שעה מתחדש צירוף ש' הוי'²⁵ כו') באתעדל"ת תליא מילתא, וצ"ל בחי' צמצום והעלם זה גם באתעדל"ת, והוא להיות בחי' בטל רצונך כו' דהיינו לצמצם ולכבוש את כל רצונותיו אשר לא לה' המה, הן במחשבה רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, והן בדבור שלא להיות דבורו ורוח פיו כרצונו, והן במעשה עוצם עיניו מראות ברע ולא תתורו אחרי לבבכם כו' בין באיסור בין בהיתר

טותקז
כמארז"ל קדש א"ע במותר לך והוא בכל שיעור קומה של אדם כו', וזהו וכל קומה לפניך תשתחוה, להשליך נפשו ורצונו מנגד כו', וביטול זה הוא בבחי' חכמה כי בחכמה אתברירו לברר הטוב מהרע ולבטל רצון הרע מפני הטוב בכח החכמה שבנפש, ולכן ארז"ל קדש א"ע כו' כי קדש הוא בחכמה כמו קדש לי כל בכור כו'. וע"י בחי' ביטול זה שבאתעדל"ת, שמבטל ומסלק א"ע ורצונו ליבטל אליו ית', אתעדל"ע להיות ביטול וסילוק עצמיות אור א"ס ב"ה שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' צמצום בהעלם אחר העלם בבחי' ישת חשך סתרו, חשך ולא אור. רק למעלה הצמצום הוא בחי' ירידה מעצמותו, ולמטה הצמצום הוא להיפוך דהיינו שלא להוריד ולימשך אחר תאוות הגוף ונה"ב כו'. וזהו בחי' יו"ד שבנפש, וע"י גילוי בחי' יו"ד שבנפש עי"ז נמשך מלמעלה גילוי בחי' יו"ד שהוא בחי' חכ' כו'. ובכלל הוא בחי' יראה עילאה, כי אית יראה ואית יראה²⁶, אית יראה הוא בחי' יר"ת וזהו ייראו מה' כל הארץ, ואית יראה שהוא בחי' יר"ע וזהו יראו את ה' קדושיו כו', את ה' את הטפל שהוא טפל ובטל לעצמות אוא"ס מכל וכל. וע"י גילוי בחי' יו"ד שבנפש עי"ז נמשך מלמעלה גילוי בחי' יו"ד שהוא בחי' חכ'.

טזוענין הה"א של ש' הוי' שבנפש²⁷ הוא כי הנה ה' ראשונה הוא בחי' בינה עילאה בחי' התפשטות הה"א באורך ורוחב ממכ"ע וסוכ"ע מן צמצום הנקודה כו', ובנפש הוא התפשטות והתרחבות ההשגה מן ברק המבריק במוח שהוא בחי' נקודה כו' להיות מרחיב דעתו ורוח בינתו בגדולת א"ס ב"ה איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע בהארה אחת מצומצמת כו', ועי"ז יהי' ג"כ ההתפשטות וההתגלות בלב והתלהבות והתלהטות רשפי אש האהבה, וכן שמחת הנפש בה' עושה הוא ע"י התרחבות ההתבוננות בלב אם הבנים שמחה. ואתעדל"ת לגילוי בחי' ה' זו היא בחי' תשובה עילאה ממטלמ"ע (וזהו תשובה תשוב ה') ויצעקו אל ה' בצר להם כי הירידה מאור פניו ית' הוא בבחי' צר בבחי' הארה מועטת ומצומצמת, ובפרט אם ישים אשם נפשו מכל מעשיו דבוריו ומחשבותיו אשר לא לה' המה אשר בהבל בא ובחשך ילך, ואי לזאת ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף לדבקה בו ית' ממש ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'. ועד"ז סובב הולך כל ענין התפלה²⁸ להתבונן בירידת והשתלשלות אור א"ס ב"ה בהארה מועטת ומצומצמת בחי' ממכ"ע וסוכ"ע עד שיהללו את שם ה' כו' בחי' שם בלבד וישתבח שמך לעד כו' בכדי שעי"ז יבא לקיום ואהבת בק"ש את הוי' אלקיך ממש להיות גילוי אוא"ס ב"ה ממש, ואותה אנו מבקשים שיהי' בבחי' גילוי ההתפשטות באורך ורוחב בלב ונפש, וזהו והחזירנו בתשובה שלימה לפניך פי' להיות המשכת פניך פנימיותך דהיינו בחי' אוא"ס ב"ה ממש וכמ"ש יאר ה' פניו כו'.

יזתקח
וענין הוא"ו ה"א בנפש הוא להיות גילוי ההמשכה בתומ"צ בקיום המעשה בפועל ממש, כי התורה היא בחי' וא"ו קול קורא במדבר פנו דרך ה' להיות המשכת קול התורה קורא דרך ה' וגילוי אורו ית' אפי' בבחי' מדבר שהוא העוה"ז שיהי' בו כן בקדש חזיתיך המשכת קדש עליון (ועמ"ש בד"ה כי תשמע בקול פ' ראה²⁹), והמשכה זו היינו בה' תתאה היא בחי' המעשה והי' מעשה הצדקה מעשה דייקא וצדקה היא כללות המצות כי כמו שצדקה הוא להחיות רוח שפלים³⁰ כו' כך כללות המצות הן להיות המשכת חיות ואוא"ס ב"ה למטה בעולם השפל הגשמי ונגלה כבוד ה' למטה כו' והוא בחי' ה' כי צדק מלאה ימינך שנק' צדק בלא ה' וכשמלאה ימינך התפשטות והמשכת החסד אזי הוא בתוס' ה' צדקה³¹ (וע' בזהר פ' בחקתי דקי"ג ע"ב ובפי' הרמ"ז שם ובאדר"ז דרצ"א סע"ב ודרצ"ב ע"א), והנה גילוי זה שבבחי' המעשה הוא ע"י בחי' הוא"ו שהוא ענין ההמשכה כו'.

יחוזהו ולא אבה הוי' אלקיך כו' מצד כי הוי' אלקיך שיש בכל נפש בחי' הוי' שהוא ביטול הרצון שלמעלה מן הטעם ודעת כו', וגם בחי' יו"ד וה' וע"כ ולא אבה לפי שכך עלה ברצונו כו', והגם שאינו מושג ומובן לנו למה עלה כך ברצונו, כי אם צדקת כו', אך אעפ"כ זה אנו יודעים שכך עלה ברצונו שיהי' דוקא לו דירה בתחתונים³² ע"י מעשה המצות כו'.

יטומעתה י"ל ענין ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה כו', הענין הוא דהנה מ"ש ולא אבה הוי' אלקיך היינו בחי' צדיקים שמקיימין תומ"צ, וע"כ ולא אבה. אך ענין ויהפוך את הקללה כו' ענין קללה הוא כמ"ש בפ' ראה את הקללה אם לא תשמעו אל מצות הוי' אלקיכם, ועכ"ז ויהפוך הוי' אלקיך כו'.

כולהבין כ"ז הנה כתיב שובה ישראל עד הוי' אלקיך כו', והנה כתיב וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם ויאמרו הוי' הוא האלקים הוי' הוא האלקים ב"פ³³, ולהבין למה כפלו ב' פעמים. והענין הוא כי הוי' הוא האלקים הא' היינו כי הוי' הוא גילוי אוא"ס ב"ה, ואלקים הוא בחי' צמצום והעלם כדי שיתהוה מקור לעולמות בע"ג ונפרדים שנראה העולם ליש ודבר נפרד כו', והוי' הוא האלקים היינו שצריך

כאתקט
להמשיך בחי' הוי' בבחי' אלקים שלא יראה העולם ליש ודבר נפרד כו' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, שע"י המגן הוא גילוי השמש, וכך יהי' הוי' אלקים שיהי' גילוי בחי' הוי' בבחי' אלקים. והוי' הוא האלקים הב' היינו שהוא כאלקים יחשב לגבי למעלה הימנו וזהו ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא³⁴ בגווייהו, הוי' הא' הוא מ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והוי' הב' הוא בחי' מהוה שמהוה כל העולמות, וע"כ צ"ל פסיק טעמא בגווייהו כו' דהיינו צמצום כו'. והנה מי שהעביר את הדרך וחטא על הנפש שפגם באיזה ל"ת או בביטול מ"ע כו' הרי א"א לו להמשיך בחי' הוי' בבחי' אלקים שהרי פגם בש' הוי' כו', כי המצות נק' מצות הוי', וע"כ צריך להמשיך מלמעלה מש' הוי' והיינו מבחי' הוי' הוא האלקים הב' שהוי' כאלקים יחשב אשר שם כחשיכה כאורה ומשם יכול להיות שזדונות נעשו כזכיות ממש, והוא ע"י תשובה מעומקא דלבא כו' ויצעקו אל הוי' בצר להם, כי גדול כח בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר, והיינו ע"י בחי' ובכל מאדך למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת, ועי"ז ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה, שמשם נמשך מחילת וסליחת העוונות וזדונות נעשו כזכיות כו'.

כבובכלל ענין ולא אבה הוי' אלקיך הוא בחי' ר"ה³⁵ שתוקעין בשופר כדי לערבב השטן שלא ישמעו אליו, אבל אם היו שומעין לו לא הי' יכול להתהפך מזדונות לזכיות, רק שאין שומעין לו מצד כי הוי' אלקיך כו' שהוא בחי' צדיקים כו', וע"כ צ"ל בר"ה בחי' יראה לקבל עליו עומ"ש כו'. אבל יוהכ"פ הוא בחי' ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה, זדונות נעשו כזכיות ע"י תשובה, כי יוהכ"פ בלא תשובה אינו מכפר כו', לפני הוי' תטהרו כו'. וביאר אח"כ כי אהבך הוי' אלקיך, היינו שגם בבחי' הוי' דלעילא אשר שם כחשיכה כאורה ממש ואם צדקת מה תתן לו כו' עכ"ז כי אהבך הוי' אלקיך, שם ג"כ, וכמ"ש הלא אח עשו ליעקב, היינו שלגבי עצמותו שוין עשו ויעקב לפי שאם צדקת מה תתן לו כו', ועכ"ז ואוהב את יעקב דוקא, ואת עשו שנאתי לפי שכך עלה ברצונו, וזהו בחי' סוכות שהוא בחי' וימינו תחבקני שהוא אהבה הבאה מלמעלה ע"י מקיפים דסוכה, והיינו שהמקיפים דסוכה הוא בחי' סוכ"ע ומשם נמשך ג"כ בחי' וימינו תחבקני כו'.