Zichronosai·Introductionזכרונותי·מבוא

אאחרי יציאת אנ"ש מרוסיה, בשנים תש"ו-ז, הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לכמה מאנ"ש שירשמו את כל מה שזוכרים מהפעילות שנעשתה על ידם ברוסיה, ואת שמותיהם של אנ"ש והתלמידים שעסקו בזה למקומותיהם וזמניהם.

בבי"ח טבת תש"ט כתב אודות זה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל השד"ר הרה"ח ר' בנציון שם טוב (אג"ק ח"י אגרת ג'שסה):

גיבוא בכתובים משמי עם ידידנו אנ"ש והתמימים יחיו באה"ק ת"ו ובשאר המקומות שאפשר להתדבר עמהם בכתב בענין זה, ולשלוח הכל אלי, ויחדתי מי שיסדר כל המכתבים והידיעות אשר יגיעו בענין זה.

דובכ"ד שבט תש"ט כתב לו שוב (שם אגרת ג'שצח):

ואחד מאלו שכתבו אז את זכרונותיהם, בהתאם להוראה הנזכרת, היה חותני הרה"ח ר' מאיר גורקאוו ע"ה, אשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כתב לו בכ"ב מ"ח תש"י (שם אגרת ג'תריב):

חהזכרונות הנזכרים נדפסו בספרו ס' הזכרונות דברי הימים (נ.י. תשל"ו).

ט* * *

יבמשך השנים התחלתי גם אני לרשום את זכרונותי. לא בבת אחת נכתבו הרשימות הללו, כי אם מזמן לזמן במשך השנים. התחלתי לרשום אותן לערך בשנת תש"כ, והמשכתי בכתיבתן במשך 35 שנים הבאות, בזמנים הפנויים, כשהייתי מעלה בזכרוני את דברי הימים ההם.

יאקטעים אחדים מהזכרונות התפרסמו ע"י בני הרה"ת ר' שלום דובער שי' בספרו "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", (קה"ת תשמ"ט). ובקיץ הזה מסרתי לו אותן בשלימותן, על מנת להכינם לדפוס.

יבוכאן המקום אתי להביע את תודתי העמוקה לבני הנ"ל ולנכדי הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' קעלער, אשר שקדו בעריכת והכנת הזכרונות האלו לדפוס, בצורה נאה ומסודרת.

יג* * *

ידיורשה לי לומר כמה מלים אודות תוכן הזכרונות:

טוימי חיי ברוסיה קשים ומרים היו, הנסיונות היו איומים ומסירות הנפש שנדרשה להן היתה למעלה מכח בשר ודם. רק אחד מני אלף ומרבבה הצליח בעזהי"ת להשאר בחיים וחזק ביהדות, ורק האמונה והתקוה אשר יבוא יום שנשתחרר מהגיהנום הרוסי ונזכה להתראות פנים אל פנים עם הרבי, היא שעמדה לנו בכל התקופה האיומה הלזו.

טזליציאה מרוסיה זכינו בקיץ תש"ו, ונסיעתי הראשונה לרבי היתה לקראת תשרי תשכ"ג. בתיאור החודש הזה מסיים אני את זכרונותיי הרשומים בזה.

יזהזכרונות הניתנות כאן מתחילות מימי הפרעות, שבאו בהמשך למלחמת העולם הראשונה, כאשר משפחתינו הוכרחה לברוח מעירינו זיוויטוב אל ליפאוויץ, בחורף תר"פ.

יחבהגיענו לליפאוויץ מתחילה תקופת השתלטות היבסקציה על הרחוב היהודי, סגירת כל מוסדות הדת וההתנכלות לכל מי שנשאר שומר דת.

יטנסעתי ללמוד בישיבה בקיוב בקיץ תרפ"ז, שם נודע לי על רשת הישיבות תומכי תמימים, ואז התחילה תקופת נדודיי בישיבות המחתרתיות ברחבי רוסיה, במשך 10 שנים, עד לנישואיי בחרקוב בשלהי חורף תרח"צ.

כבמשך 10 השנים האלו נסגרו ישיבות בזו אחר זו, ברחנו מעיר לעיר והמשטרה החשאית אחרינו. נתפסנו כמה פעמים למאסר וכששוחררנו ברחנו לעיר אחרת שבה פתחנו שוב ישיבה מחתרתית, עד אשר עלו על עקבותינו.

כאנדודיי בתקופה הזאת היו בעיירות וויטבסק, פערעיאסלאוו, קיוב, באקו, כותאיס, קולאש, קיוב, מוסקבה, קיוב, טשערניגאוו, מאלאחאווקא, לנינגרד, מוסקבה, וואראניז', קריוואיראג וחרקוב.

כבלא רק האיסור ללמוד בישיבות והמעקבים של הבולשת אחרינו היו בעוכרינו, אלא גם שאר החוקים ומשפטים בל ידעום:

כגאסור היה להסתובב ברחוב בלי תעודה מאושרת, שבה מפורט מצבו של הבחור, אם הוא לומד או עובד. אסור היה להתגורר בעיירות הגדולות בלי אישור מיוחד בתור פועל וכיו"ב. מוכרחים היינו לסדר לעצמינו ניירות מזוייפים, שהושמדו מזמן לזמן בעת המאסרים.

כדאם המצב אינו קשה כ"כ לבני אנ"ש, שיכולים להתחבאות תמיד בבית קרוביהם מאנ"ש; מה יעשה לו בחור צעיר שאין לו קרובים בין אנ"ש, משפחתו גרה בעיר רחוקה באוקראינה והוא נודד מעיר לעיר וחי בישיבות במחתרת, מתגורר בדרך כלל בביהכנ"ס הפתוח לעין הבולשת. מסתובב בלי אישור מגורים ובלי שום ניירות, או עם ניירות מזוייפים, כאשר כל מאסר יכול לגרור אתו משלוח לגלות, עבודת פרך בלי רשיון התכתבות או גם גרוע מזה. כך התקיימו החיים במשך קרוב ל10- שנים!

כהפתאום מגיע גיל ההתייצבות לצבא, שבו אין שום זכות קיום למי ששומר דת. מספרים על בחור אחד שנלקח לצבא ולא רצה לאכול נבלות וטריפות, עשו לו משפט, האשימו אותו שעושה זאת כדי להחליש את כחו של הצבא הרוסי ודנו אותו למשפט מות, הי"ד.

כומה יעשה א"כ בחור מפלך וויניצא שבאוקראינה שמגיע לגיל ההתייצבות לצבא, רחוק מהבית ומהמשפחה, מאחוריו כמה מאסרים ואין לו תעודת זיהוי ראויה.

כזואם זה לא מספיק, חל זמן ההתייצבות בי"א תשרי תרצ"ו, בעיר מוסקבה, אשר רק שבועות אחדים קודם אסרו שם את כל ראשי אנ"ש ושלחו אותם לארץ גזירה.

כחפתאום מודיעים לי חבריי, שבמשטרה החשאית מתעניינים אודות בחור אחד, שעל פי הסימנים נראה שהכוונה היא אלי.

כטודווקא בשעה הזאת מורה לי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע את העצה הנכונה להפטר מהצבא: "ילביש משקפיים, והשי"ת יעזרהו בגו"ר", ובאופן נסי שלמעלה מדרך הטבע לגמרי קבלתי עי"ז פטור מוחלט מהצבא, וברחתי מיד ממוסקבא לוואראניז'.

לכעבור שנה שולחת אותי הנהלת רשת הישיבות המחתרתית לנהל מחלקה מחתרתית בקריוואיראג, ובזה עסקתי עד לנישואיי בשעטומו"צ בחרקוב, בשלהי חורף תרח"צ.

לאהפטור מהצבא שקבלתי באופן נסי, ע"י לבישת המשקפיים, הועיל לי לתקופת לימודיי בוואראניז', קריוואיראג, ולתקופת מגורי בחרקוב - עד לתקופת מלחמת העולם, שאז הפסיקו להתחשב עם "פטור" שהיה כבר לאדם, כל אדם צעיר שהיו לו ידיים ורגלים לקחו אותו למלחמה. רבים מחבריי נלקחו אז לצבא ולא חזרו.

לבהמלחמה מגיעה לחרקוב, הוכרחנו לברוח לאסיה התיכונה והתיישבנו בסאמארקאנד.

לגדרך הנדודים הזאת, שלשה שבועות בקרון מסע, קשה היתה מדאי עבור בנינו יחידינו בגיל שתים וחצי, ובהגיעינו לסאמארקאנד נפטר. רק אחרי יציאתינו מרוסיה זכינו שוב להפקד בבנים.

לדבסאמארקאנד לא הצלחתי לקבל פטור חדש מהצבא, והוכרחתי לרדת שוב למחתרת. קבלתי ניירות בתור פליט פולני בשם נפתלי באט, שאותם עדיין לא לקחו לצבא. לא יכלתי לחיות בגלוי בניירות אלו, מבלי ידיעת השפה הפולנית. מכ"ש שלא יכלתי לעבוד ולהתפרנס על פי הניירות האלו. הסתתרתי ועבדתי על שם זוגתי, כאילו היא העובדת.

לההמלחמה הסתיימה, וניירות פולנים אלו הועילו לי אף לעזוב את רוסיה, מבין הראשונים מאנ"ש. יחד אתי נסעה זוגתי שנרשמה כאילו היא נישאה שוב לפולני בשם נפתלי באט.

לוזה היה בקיץ תש"ו. אחרי תקופת נדודים של שלושה שנים הגענו בשעטומו"צ לארה"ק בתחלת קיץ תש"ט, והתיישבנו בכפר חב"ד.

לזהשנים הראשונות בכפר חב"ד היו קשים מאד, עד אשר התחלנו להסתדר קצת בבתים החדשים שנבנו עבורינו בשנת תשי"ז.

לחמיד כשהתחלנו להסתדר התחלתי להכין את עצמי לנסיעה לרבי, שלזה זכיתי בשלהי אלול תשכ"ב.

לטבתיאור חודש החגים אצל הרבי מסתיימים זכרונותיי המתוארים כאן, ויה"ר שבמהרה בימינו נזכה להתראות שוב עם אבינו רועינו, והקיצו ורננו שוכני עפר, ומלכינו בראשם, בהתגלות משיח צדקנו בגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.

מישראל יהודה לוין

מאיום ד' ח"י אלול ה'תשנ"ה

מבכפר חב"ד ארה"ק