Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Rashi 1:11/אגרא דכלה·ביאורים על מדרשים·תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך·רש"י א׳:י״א

אלא דשא (בראשית א יא) לשון עשב וכו'. ואם כן הוה ליה למימר תעשיב הארץ. על כן פירש דפירוש דשא הוא שתתלבש על פני כולה בעשבים. ולכאורה יקשה דאם כן היה לו לומר תדשא הארץ עשב, ופירושו תתלבש הארץ בעשבים. וצ"ל דהוי אמינא דהכי פירושו תתלבש הארץ את העשבים, על כן אמר דש"א עש"ב, דר"ל לבו"ש העשבי"ם נ"ל:

בבא"ד שמיני דשאים מחולקים. הגם דרש"י בעצמו קאמר שאין לשון למדבר לומר על העשבים דשאין, לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, וכן הוא בגמרא (חולין ס' ע"א) הרכיב שני מיני דשאי"ם (הרא"ם): עץ פרי. שיהיה טעם העץ כטעם הפרי. דאי אפשר לומר שיעשה פירות, דאם כן עשה פרי למה ליה:

גלפיכך כשנתקלל וכו' נתקללה. ולקמן (בראשית ג יז) פירש רש"י דנתקללה על דרך המשל ארורים השדים שזה ייניק, הא והא גרמה, ורש"י דייק זה דאי משום עוונה לחוד, למה קאמר התם (בראשית ג יז) בעבורך, וגם למה המתין לה הש"י עד שחטא האדם, ואי משום ארורים השדים למה מפיק התם לשון ארור לאדמה, לא היה לו לומר רק הקללות הנמשכים לאדם דהיינו קוץ ודרדר וכיוצא. ויותר נ"ל דהם מדרשים חלוקים, דכאן פירש רש"י אליבא דמאן דאמר במדרש (ב"ר פ"ה ט') עברה על הציווי, והא דהמתין לה השי"ת, כי בעוד שלא חטא אדם, הגין עליה זכותו שלא תצמיח קוץ ודרדר ודברים הארורים המכאובים לאדם, מה שאין כן כשסרח נשאר עוונה כדקאי קאי. וזה יוצדק גם כן בעבורך, ר"ל ארורה האדמה בעבורך שנבראת עבורך והגין עליה זכותך, מה שאין כן עתה, והבן. ולקמן פירש רש"י אליבא דמאן דאמר במדרש (שם) הוסיפה על הציווי, שגם אילני סרק הוציאו פירות. ועיין ברא"ם ובת"י והבוחר יבחר. ונוכל לומר עוד דאפילו למאן דאמר עברה על הציווי, פירש רש"י שם שפיר המשל, להיות השדים הם רק צורך לוולד, ומצד עצמם אין צורך בהם לחלב רק משום צורך הוולד, ממילא כשהוולד אינו ראוי מקללים השדיים שלא יהיה בהם חלב, כי מפאת עצמם אין צורך בהם לחלב. וכן נמי בכאן כיון שהאדמה עברה על הציווי, ואם כן מפאת עצמה אינה ראויה, אך אף על פי כן השפיע בה השי"ת כל טוב עבור האדם, ואחר כך כשסרח אדם נפקד עוונה עליה, עד יוסיף השם שנית ידו במהרה בימינו, נ"ל: