Beit Yaakov on Torah, Bereshit 24/בית יעקב על התורה·בראשית כ״ד

אויאמר אלהים יהי אור. כתיב (זכריה י״ד:ו׳) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. ואיתא ע"ז בגמרא (פסחים דף נ.) זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא. כי בעוה"ז אדם משתוקק לאור והוא יקר, מפני שיקר נקרא מה שאין ביד האדם להמציא לעצמו והוא האור, כי אין ביד האדם להאיר לעצמו להגיה חשכו במה שהוא מוטבע ומשוקע בו וזה הוא רק ביד ה', לפי שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה:), והש"י צמצם את האור בעוה"ז כדי שיקנה אותו האדם ע"י עבודה ויגיעה רבה. אבל לעתיד, שיגמרו כל הברורים, לא יהיה האור יקר, כי יפתח הש"י את אורו הגדול, וכל אחד יקבל האור כפי הכלי קבול שהכין, לא ע"י עבודתו. ואז יהיה עיקר היקרות בהכנת הכלי קבול מי שהכין לו יותר, כי בעוה"ז יכול האדם להגדיל ולהרחיב כלי קבלתו ע"י עבודתו ביראת ה', אבל לעתיד שלא יהיה עוד עבודה, רק מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, אז עיקר היקרות יהיה בהכלי קבול^עה. ועיקר יסוד הכלי קבול הוא יראת ה', כדכתיב (ישעיה לג) יראת ה' היא אוצרו^עו, היינו מי שמרבה להרבות בעוה"ז כבוד ה', שהוא נסתר עתה, אבל לעתיד שיהיה מלא כל הארץ כבודו, אז העיקר יהיה מי שהכין לו כלי קבול יותר גדול כן יוכל לקבל אור יותר גדול. ובפרשה זו נזכר ל"ב פעמים אלהים^עז, והוא להכניס היראה שנתהווה מעלמין דאתחרבו לבל תתפשט הבריאה בגודל תקיפות. כי עלמין דאתחרבו נחרבו מפני שלא היה בהם מיזוג המדות, מפני שנחסרה להם היראה, כי עוד זכרו מקור מחצבתם שנאצלו מהמאציל ב"ה, והיה להם תקיפות יתירה להתפשט בכל מדה ולא רצו להתכלל במדה המתנגדת למדתם, וכל זה מחמת שראו שהם נבראים מהש"י היה להם תקיפות להתפשט, ובעבור זה לא היו יכולים לקבל האור ולכן נתבטלו לגמרי והרחיק אותם הש"י ממקורם (כמו שנתבאר לקמן בענין מה). וכשנבנו אחר כן מחדש, נבנו ע"י כמה הסתרות, שלא יהיו סמוכים כל כך לראות את מקור מחצבתם, ויהיה נקבע בהם היראה שלא יתפשטו במדתם, אבל כל אחד צריך לצמצם במדתו ויתן מקום גם למדת חברו למען יתכלל בה שיתכללו זה בזה^עח. והיראה יקנה האדם ע"י טוב בחירתו, כדכתיב (פ' עקב י) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואף דאיתא בגמרא (ברכות לג:) אטו יראה מלתא זוטרתא היא, אבל ע"י עבודה יוכל האדם להגיע להיראה, והוא הכלי שלעתיד יקבל בה האדם הארת ה':