Beit Yaakov on Torah, Bereshit 36/בית יעקב על התורה·בראשית ל״ו

אויאמר אלהים תדשא הארץ דשא. והענין בזה שנאמר ביום השלישי שני פעמים כי טוב, מפני שבו נבראו מאכלי האדם שיש בהם איסור היתר. והם שני ענינים מתחלפים אשר תכליתם הוא ענין אחד, להיות מתגדל הכבוד שמים, כי על הדברים המותרים ישבח ויפאר ליוצרו שחננו בטובו ונתן לו כח לקבל הטובה. אבל גם מדברים האסורים יתגדל הכבוד שמים, האמנם לא יוכל האדם לקבלם מפני שהמה יאסרו את דעת האדם ויטרידו אותו לשכוח בהבורא ב"ה, בכל זאת יש בו הטוב, במה שהאדם מכיר גדולת הש"י בזה, שרק לו הכח והגבורה, והאדם אין לו כח לקבל הדברים האלו, וע"י ההכרה הזו נכנס להאדם קדושה שיהיה לו קנין בדבר הזה^קטו. כי מהצמצום שהאדם מצמצם את עצמו בהלא תעשה נעשה מזה עשה. וכמו שמצינו בענין שבת אשר עיקרה הוא בלא תעשה, ויש בה העשה וביום השביעי תשבות (משפטים כג)^קטז וכדאיתא במדרש רבה קדושים (פ' כה) מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שבניך ממתינין שלש שנים לערלה וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה והנחש) שהמדרש הזה מביא זאת ללמד ולהורות לנו דעת שכל המאכלים האסורים הם רק כמאכלי פגה, היינו שאין האדם יכול לקבלם מצדו בלבוש הזה, אבל בשורש יש בהם קדושה ג"כ שהרי נברא מהשי"ת^קיז. וכדאיתא (במס' נדה סא:) מצות בטילות לעתיד לבוא, ומה שהם אסורים עתה מפני שהוא קודם זמנם, ואם היה ממתין אדם הראשון היה מותר לו לאכול. והוא כמו שאמרנו, כי עיקר ענין האיסור הוא, במה הוא מטמטם את לב האדם ומאסר את דעתו ומחשבתו לבלי יוכל לחזור להשי"ת כמו מקודם אכילתו, אבל אם היה ממתין עוד, היה נותן לו השי"ת דעה רחבה שיוכל לקבל את הדבר הזה ולא תגרום לו השכחה מהבורא ב"ה. כי על ידי שאדם מצמצם עצמו מלקבל הדבר האסור, בהכירו כי מצדו אין לו זה הכח, ולכן נותן לו השי"ת הכח הזה בקנין, ונעשה מן הלא תעשה עשה. וזהו דאיתא במדרש רבה (בראשית פ' יוד) אין לך עשב שאין לו כוכב שמכה אותו ואומר לו גדל. והיינו, כי מכח העבודה שהוא ההתבטלות מהכוכב בפני כבוד השי"ת, נמשך להעשב מהכח הזה, ובעבור זה תצמח בכל פעם יותר, עד שתקבל הויה שלמה מאור הכוכב הזה שהוא מאיר עליו: