Beit Yaakov on Torah, Bereshit 37/בית יעקב על התורה·בראשית ל״ז

אתדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי. ואיתא (במס' ר"ה דף יא.) תניא ר"א אומר, מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, איזהו חודש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי. ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם, שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי, איזהו חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. הנה כמו שנמצא בהצמיחה הגשמיית שני מינים שהם דשאים ואילנות, אשר ההפרש ביניהם הוא בזה שהדשאים המה רק לשנה והאילנות המה קבועים. כן נמצא בנפש האדם שני עניני תפלה, היינו שיש תפלה שצריכה להתחדש תמיד כפי הזמן שזה דומה להדשאים, אבל מרבית התפלות שהאדם מרבה להתפלל נקבע בו כח תפלה בקביעות, שלבו מתפלל תמיד אפילו שלא מדעת, שזה דומה להאילן שהוא קבוע וקיים. וכמו שאמר דהע"ה (תהלים מ) ואני תפלה, היינו שנקבע בו כח תפלה בתמידות, וכמו שהתפלל על שלמה המלך ע"ה (תהילים עב) ויתפלל בעדו תמיד, היינו שזאת התפלה שהוא מתפלל בעדו תקבע כל כך בקביעות עצום עד שהתפלה בעצמה תתפלל תמיד. אכן כמו שמהתפילות הרבות שהאדם מתפלל נעשה תפלה קבועה, כן מהתפלה הקבועה מתעורר מחדש כח תפלה על ענינים חדשים^קיח. וזהו הענין משינוי הענינים הנאמרים באלו השני חודשים, שבתחלה הארץ מוציאה דשאים, היינו רבות התפלות, ואח"כ האילן מלא פירות, היינו קביעות התפלה. ואחר כן הארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות, היינו שתתחדש התעוררות התפלה מחדש על ענינים חדשים: