Beit Yaakov on Torah, Bereshit 40/בית יעקב על התורה·בראשית מ׳

אויאמר אלהים נעשה אדם. איתא בתיקונים (תיקון סט דף קטז:) ובהאר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה פ' תשא ד"ה ועתה הורד עדייך) שאמר הקב"ה לכל הברואים, שטוב להם שיהיה אדם, שהוא כלול מכל הברואים ויכלול אותם יחד. והיינו, כי ע"י האדם יכולים להשפיע אחד לחבירו. כי קודם בריאת האדם היו יראים להשפיע אחד לחבירו, כי המשפיע היה ירא פן יסייע בזה ידי עוברי עבירה. וכשנברא האדם, שהוא יכול להתפלל להשי"ת בעד כל הברואים ולתקנם אם יעשו ח"ו ההיפך, לכן התחילו הברואים להשפיע אחד לחבירו. כי בהאדם כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויהי האדם לנפש חיה, ומתרגמינן, והות באדם לרוח ממללא, והיינו כח הדיבור, אבל לא נקרא הדבור הפטפוט החיצוני, רק עיקר כח הדבור הוא מה שמשפיע אחד לחבירו מכחו ומטובתו ומתחבר אחד עם חבירו^קכג. כי כל בריאה יש לה ד"ת מיוחדים כדכתיב (איוב לד) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. ואיתא ע"ז (במס' עירובין דף ק.) אלמלי לא נתנה התורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', ורק שקודם בריאת האדם לא היו יכולים להשפיע אחד לחבירו מהטעם שאמרנו למעלה. אבל אחר שנברא האדם עם כח הדיבור, אז פעל בזה ההתחברות בין הברואים שהוא ההשפעה מאחד לחבירו^קכד: