Beit Yaakov on Torah, Bereshit 48/בית יעקב על התורה·בראשית מ״ח

אויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. איתא במדרש רבה (בראשית יא) ברכו במן וקדשו במן. והענין בזה, כי בשבת מצמצם השי"ת את האדם ואינו נותן לו מקום לפעולותיו, ואם כי באמת גם בכל ששת ימי המעשה השי"ת הוא הפועל והמשפיע, אבל זה ההפרש, שבששת ימי המעשה ניתן רשות להאדם לסייעו (כביכול), והוא כענין שכתוב (במדבר י״ד:י״ז) ועתה יגדל נא כח ה', ואיתא בגמ' (שבת פט.) היה לך לעזרני^קמב. אבל בשבת אין אדם רשאי לעשות כלום מצדו, רק יקבל השפע מהשי"ת כמו שהוא משפיע לו מעצמו. כי כל שנה הוא קיצור מכל ששת אלפי שנה, וכן הוא כל שבוע ויום ושעה, כדאיתא בזוה"ק (אחרי נח.) זימנין אית בשתא דרעוא אשתכח וכו' זימנין אית בירחא וכו' וזימנין אית בשבוע וכו' וזימנין אית ביומי וכו' ואפילו בשעתא. וכן איתא (שם) וזימנין דדינין משתכחין בזמנים הידועים מהשעות, והכל הוא בזה כמו בזה, רק שהוא בקיצור, כמו ראשי תיבות שמקצרים התיבה, כמו כן יש יום השבת שמורה על היום שלעתיד לבוא, כמ"ש (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, היינו שיתבטלו פעולות האדם מכל וכל ולא תהיה ההשפעה כי אם מהשי"ת לבדו בלי עבודת האדם^קמג. והאמנם כי בעוה"ז אסור בשבת גם מה שהולך ונשפע בלי פעולת האדם, כגון משקין שזבו ופירות הנושרין, והוא מחמת שהאדם הוא בעוה"ז ויכול לעשות פעולה לכן נאסר הכל, מפני שעתיד השי"ת ליתן לישראל אותן הטובות בלא שום יגיעה, כדאיתא במס' כתובות (דף קיא:) יהי פסת בר בארץ וגו' ירעש כלבנון פריו, שהפירות ינשרו בלי טורח והיין יזוב בלי טורח אדם. וזהו הכוונה במה שאמר קדשו במן, היינו שהוא רומז לזה שהשי"ת בעצמו מקדש ליה ולא ישראל מקדשי ליה. וברכו במן, שנתן למן כל הטעמים בשבת יותר מכל ימי השבוע. ועוד בו שלישיה, שבכל ימי השבוע היה מתקלקל מיום על יום אחר, ובשבת עמד טעמו בו ולא נתקלקל, שזה מורה על שהוא נשפע מהשי"ת לבדו, לכן הוא נצחיי וקיים לעד: