Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 22/בית יעקב על התורה·חיי שרה כ״ב

אואשביעך בה' וגו'. איתא ע"ז בזוה"ק (וישב קפא:) מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עלאין דאינון רזא דשלימו עלאה וכו'. הענין בזה הוא, כי שבועה הוא מלשון שבעה, שבזה המספר נכלל כל אמונת ישראל, שעי"ז שמצמצמין את עצמם ישראל בעוה"ז שמחוצבת משבעה ימי הבנין, לכן אף כאשר יבא יום שכולו שבת ומנוחה בעולם שכולו ארוך, שאז יתבטלו כל עניני עוה"ז, אבל לישראל יהיה הויה גם אז. וע"ז מרמז מה שהבטיח השי"ת כמה פעמים, למען יאריכון ימיך^קלד. היינו להגיע לימות המשיח שנקרא שמיני, שהוא ברזא דבינה, ואז יתקיימו לעדי עד. וכענין דאיתא בזוה"ק (נשא קלה:) שבשבעה מלכים כתיב בהו וימת וימת, עד המלך השמיני דלא כתיב ביה וימת, שהיה לו קיום והויה. וזה הוא שאמר אאע"ה לאליעזר ואשביעך. היינו שנתן לו חלק בישראל ויהיה לו נייחא אם יגמור לו זה הדבר ויוציא את הכלל ישראל מגלות. כי רבקה היא אמן של כל ישראל. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (שלח קנח.) ובגין דהוה שליח מהימנא מה כתיב ביה בוא ברוך ה' שיצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך (ועיין בזוה"ק אמור קג. ובלקוטי תורה להאר"י ז"ל פ' חיי ד"ה ענין אליעזר)^קלה: