Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 26/בית יעקב על התורה·חיי שרה כ״ו

אואברהם זקן וגו' וה' ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריה ב"ן, שהיה לו בן, וכדאיתא והובא ברש"י ז"ל. והענין בזה הוא, כי בעצם השפעת השי"ת ודבורו אין לאדם שום תפיסה, אכן למקום שהשי"ת שולח דברו ומשפיע שם ברצונו, אזי נמשכים אח"ז כל הברואים ברצונם להתדבק בזה המקום, וכן כל הטובות רוצים להתכלל בהשי"ת, וכענין דכתיב (תהילים ס״ח:י״ב) ה' יתן אמר המבשרות צבא רב. והוא מפני שהשי"ת הוא השלם בכל השלימות בלי שום חסרון כלל, כי ברכה דקוב"ה הוא שלום, כדאיתא (עוקצין פ"ג, יב) לזה רוצים כל הטובות להתכלל בהשי"ת, וממילא מתקרבים לאדם זה שהשי"ת שוכן בקרבו. וזה הוא וה' ברך את אברהם בכל, בהשם ב"ן, שזה השם ב"ן שהוא הוי"ה במילוי ההי"ן מרכין ומוריד עצמו עד תפיסת אדם, ומעורר אותם ברזא דמים נוקבין, שיחפצו להתנשא ולהתכלל בהשי"ת^קנא. ולזה כל הולדה נקרא בן. ולאאע"ה היה לו נקודה זו שמעוררת לכל הברואים שיתנשאו להתכלל בהשי"ת, ממילא היו לו כל הטובות בשלימות, ע"ז מרמז תיבת בכ"ל, כי בעכו"ם אין שום טובה בשלימות, ורק השי"ת הוא השלם בכל הטובות, וברך את אברהם בחירו בזו הברכה, שיהיה להם שלימות כל הטובות, ומזה נוכל להבין עד היכן היה אאע"ה דבוק בהשי"ת^קנב: