Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 28/בית יעקב על התורה·חיי שרה כ״ח

אוהיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו'. הענין שעשה לעצמו את זה הסימן, כי מדת יצחק אבינו הוא מדת הגבורה, ומדת הגבורה כשהיא בבהירות היא כלולה במדת החסד. ומה שנראה לעין שמדת הגבורה הוא רתחא וכעס, הוא כענין דאיתא בתנא דבי אליהו רבא (פ"א) שהשי"ת מתנהג עם ישראל כמו אב שאומר לבנו ארי אני עליכם דוב אני עליכם, שעומק כוונת האב בזה הכעס הוא לטובת הבן שעי"ז ייטיב דרכו, כן הוא כוונת השי"ת לטובת ישראל להזריח יראה בלבם שימשכו אחר רצון השי"ת, ובאמת השי"ת הוא אז מלא רחמים על ישראל. אכן בהסתעפות מדת גבורה בלבושים מסתירים, נסתעף ממנה מדת כעס באכזריות חמה, שהוא רק רע, וכמו שנולד ממנו עשו, שנאמר עליו (תהילים י״ז:י״ג) פלטה נפשי מרשע חרבך, שהוא עצמו אינו מכיר השורש ממדת הגבורה, שבשרשה היא כלולה בחסד, והוא אינו מכיר זאת ואין לו חלק כלל בה, מפני שהוא ההיפך לגמרי משורש המדה^קנז. לזה כשהלך אליעזר להביא אשה ליצחק שמדתו מדת גבורה עשה לעצמו זה הסימן, והיה הנערה וגו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק, אות ג' מורה על ירידת השפע עד סוף כל המדרגות, כי ג' איתא בזוה"ק (בלק רג:) ששרשה אות ו' ואושיט פסיעה לבר, ומורה שממשיך השפע עד סוף כל המדרגות, שיש באות ג' וא"ו ופסיעה לבר, ו' מורה על קו השפעה, והפסיעה לבר מורה על ירידת השפע, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמד:) גימל יהיב. ובזה שאמרה לו וגם גמליך אשקה רמזה לו, שאף בהפסיעה לבר תשקה ותכניס קדושה, ומזה ידע שראויה היא רבקה להזדווג ליצחק, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קלז.) שיצחק ורבקה הם דינא קשיא ודינא רפיא. דינא רפיא מורה שהיה בה קדושה, שהזרע שיתעבר בבטנה יהיה דבוק בהשי"ת אף בסופא דדרגין דיליה, ולזה נולד ממנה יעקב אבינו ע"ה מהשפעת החסד שבשרשה השפיעה ביעקב, עד שאף בסופא דדרגין דיליה היה קשור ודבוק בהשי"ת ואף שלא מדעת, וכדכתיב (ויצא כח) והנה ה' נצב עליו שזה היה בשעת שינה^קנח: