Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 5/בית יעקב על התורה·חיי שרה ה׳

אויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהילים ל״ב:ו׳)^מא. לעת מצוא מורה שימסור האדם את עצמו להשי"ת, ועיקרה הוא במחשבה שהיא באמת טהורה, שכל זמן שלא יצאה מכח אל הפועל אז היא סדורה וערוכה כולה לה', אך כאשר תצא אל הפועל, אז צריכה להתברר, אם יחפוץ לעסוק בתורה צריך מתחלה לברך עליה, כי אין אדם יודע האור הגנוז בתורה, לכן צריך מתחלה להמליך את השי"ת על זה^מב. וכן בעשותו אחת ממצות ה' אשר תעשינה, צריך לברך תחלה, מפני שאין בכח האדם להבין הכוונה וד"ת שגנוז בפעולת המצוה^מג. וכן בענין אכילה, אם ירצה לאכול צריך להמליך מתחלה את השי"ת, וליטול ידיו לסלק כל נגיעותיו, כי הדבר מאכל הוא באמת בקטנות הדרגין, שהוא רק צומח או חי ולא נודע מה יהיה כאשר תבאנה אל קרבו, כי אם ילך האדם בכח האכילה לדבר מצוה, אז יעלה את המאכל למעלה למעלה, מאחר שע"י זה המאכל כנס כח ואון לעשות ולקיים חפץ ה', אבל אם ח"ו יעשה בזה הכח ההיפך מרצון השי"ת, אז תשפילנו האכילה^מד. לכן יכיר כל איש מה יעשה, וימליך מתחלה את השי"ת על החפץ, ויתפלל כל חסיד לעת מצוא להשי"ת שיצליחהו באשר יהלוך, ושטף מים הרבים הרומז להנאות ותאות גופניות אליו לא יגיעו^מה. וכן אם ישא אשה, שבאמת יש לאשה כח גדול מלאיש, ולפעמים יוכל להתגבר כחה מכח האיש, ותשטף הנקודה הקדושה שנמצא באיש. ולזה היו שואלין במערבא לנושא אשה הכי, מצא או מוצא, כדאיתא בקידושין (דף סו:) שבאיסורי ביאה במקום שאין קידושין הולד כמותה, וברבה (נשא פ' ט) שהבעל מפקיד גופו לאשתו לשמרו. וזה הוא שדרשו בש"ס (שם) ע"ז הכתוב לעת מצוא זו אשה^מו:

בלעת מצוא זו קבורה. שגם קבורה מתייחס לענין זה, שלפעמים יזדמן שאדם מקיים מצות צדקה ונותן לעני מתת ידו, ואם יעשה העני בזה הכח רצון השי"ת, אזי תתברר המצוה והיה מעשה הצדקה שלום, אבל אם ח"ו יתן לעני שאינו הגון, ויעשה בזה הכח ההיפך מרצון השי"ת, יסייע בזה לעוברי רצונו, וזה מכונה בשם קבורה שטמון וגנוז הדבר בהעלם ולא נודע תכליתה. ולזה יתפלל כל חסיד אל השי"ת שיעזור לו בעשיית המצוה, שיזדמן לו עני הגון שיוכל לקיים מצותיו בשלימות, כי האדם מצד תפיסתו לא יוכל לברר את עצמו בזה, כי העוה"ז מלא ספק^מז. ומכל זה יוכל האדם להבין שאף אם ח"ו יאונה תחת ידו פועל ספק שלא תתברר אח"ז לטוב, עכ"ז לא יתייאש ח"ו, ויתפלל להשי"ת שבכחו לעזור לו עדי עד לגמור בעדו לטוב, כי אין שום גמר והשלמה בעוה"ז הן בפועל טוב והן בהיפך, וזה הוא דכתיב (ישעיה כו) בטחו בה' עדי עד כי בי"ה ה' צור עולמים, שהעוה"ז נברא באחד משני אותיות הראשונים מהשם הוי"ה (מנחות כט:) שזה מרמז על שאין שלימות בעוה"ז^מח: