Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 15/בית יעקב על התורה·לך לך ט״ו

אלך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. מארצך היינו מהכבוד שהיה לך בארצך. וממולדתך הוא כמו שנתבאר במי השלוח (ח"א פרשה זו) שזה נתנסה בפרשת ויהי רעב. ומבית אביך כמש"נ שם שזה נאמר לו על לוט בן אחיו, שצוהו השי"ת להתרחק מהצוותא שהיה לו עם לוט^קיז. אל הארץ אשר אראך, הוא נגד מלחמות המלכים, שלפי ראות העין נראה זאת לאשמה מה שהרג את אלו הנפשות, כי לענוש נפש אדם ביסורין זה הוא ע"י מעשיו הרעים יֵעָנֵש, אבל להרוג נפש אדם משמע מזה שאומר הוא על האומן שעשה וברא את הנפש הזה בחסרון ואין לו מקום לחיות בעולם, מאחר שנפשו רעה משורש הבריאה. ע"ז אמר לו השי"ת אשר אראך, והוא שאראה לך שאתה עיקר הבריאה ובחרתי בך מעולם ומרחם הקדשתיך, ואין עליך שום אשמה ועון בזה^קיח. ואעשך לגוי גדול, היינו שהראה לו השי"ת שכל הדברים שנמצאים בעולם הם בהשגחת השי"ת ואין שום דבר במקרה, והוא ע"י שמכיר האדם שכח החיים שנמצא בו הוא מנפיחת רוח אלוה שנפח באפיו נשמת חיים, ומזה יולד באדם חשק למעשה המצות, שהכלל ממעשה המצות הוא ואהבת לרעך כמוך, וכדאיתא בש"ס (שבת לא.) דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כלל גדול בתורה, והוא נסתעף מזה שיש לו הכרה שאל אחד בראנו יוצר אחד לכולנו, לזה צריך לאהוב את חבירו ולצפות טובתו^קיט. ובעבור זה אמר לו השי"ת לאברהם אבינו ע"ה, שמה שאמרתי לך ואעשך הוא רק כשתהיה לגוי גדול, היינו שלעת עתה רק בנפשך תוכל להתפשט במדתך אבל לא לדורך, כי רק אחד היה אברהם, אכן כאשר תהיה לגוי גדול, אתפשטותא דישראל ששים רבוא, אז תוכל להתפשט במדתך להאיר לכלם: