Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 31/בית יעקב על התורה·לך לך ל״א

אכי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. הענין שאח"ז כתיב לזרעך נתתי, ואמרו ע"ז במדרש (לך מד) שאף מאמרו של הקב"ה מעשה, ולמה כתיב כאן אתננה. אכן הענין בזה הוא, דהנה מצד השי"ת אין שום חילוק באמת מקודם הנתינה לאחר הנתינה, אך כל החילוק הוא מצד האדם המקבל שפעת השי"ת, שקודם הקבלה הוא ברזא דשם אקי"ק אנא זמין לאולדא כדאיתא בזוה"ק (אחרי סה:), וע"ז כתיב אתן, והוא שנשפע מאת ה' בהדרגה בכדי שיוכל לקבלה. כענין דאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) פתח לו פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מיניה וכו' וכדאיתא במדרש (איכה רבה פרשה כט) ובירושלמי (ברכות פ"א ה"א) אם תבא הגאולה בבת אחת ואין יכולים לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות, לכך היא באה קמעה קמעה וכו'^קעז. וזה הוא ברזא דאקי"ק, שזה השם מרמז שעוד לא הגיע הזמן שתנתן הטובה ליד האדם, רק אחר עבור זמן אזי יוציא הקב"ה הטובה מנרתקה, ויהיה השם הוי"ה בשלימות וימסר בתפיסת האדם, שבהקבלה שורה על הדבר השם הוי"ה^קעח. וזה הוא ג"כ החילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בארץ ישראל שם הוא החיבור מהשם הוי"ה עם השם אלהים, שהשי"ת דורש אותה תמיד ובכל פעולה יש הכרה שה' הוא האלהים, וכדאיתא בש"ס (כתובות קי:) ובזוה"ק (יתרו עט.) כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה. והאור שנשפע שמה הוא בשפע, לדעת כי אני ה' מקדשכם^קעט. ובשאר ארצות שם נמצא פירוד בין השם הוי"ה לשם אלהים, מפני שנמצא שם טרדות גדולות המטרידים דעת האדם שלא יכיר את ממשלת השי"ת שמושל אף בעוה"ז, עד שאמרו בש"ס (שם) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וזהו נצמח מפני ארץ העמים, שהאומות מטרידים את הדעה שלהם, ואף שבאמת זורח אף להם מעט יראה וכדאיתא בש"ס (מנחות קי.) שהם קוראים את שם ה' אלהא דאלהיא, אכן הם מצדם ידחוהו בשתי ידים במקום אשר לא יעלה עוד על לבם, ומטרידים את הדעת שבהם והיראה הזורחת להם מרחוק, לכן אף בארצותיהם נמצא טרדות כאלה עד שאין בכח אדם להכיר שהשי"ת מנהיג בעולם^קפ. אכן אאע"ה לא בחר באלה ולא היה בנייחא מזה להטריד את עצמו לילך חושך לא אור, אך מצדו היה עובד את השי"ת תמיד להכיר ולדעת שה' הוא האלהים, ואף בגודל ההסתר לא יתעלם מנגד עיניו שהשי"ת מושל בעולם. לכן כאשר עלה ממצרים דנחית וסליק, אז נתן לו הקב"ה את ארץ ישראל, שכל הדר שם דומה כמי שיש לו אלוה, שבכל הפעולות לא יתעלם מני אדם ממשלת השי"ת וידע שה' הוא האלהים:

בויוצאי חלציו הלכו בעקבותיו להכיר שאף בכל לבושי עוה"ז נמצא חיים מהשי"ת, והכניסו כבוד שמים בכל עניני עוה"ז, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעג:) יעקב שלימו דאבהן איהו ואיהו אחיד לכל סטרין וקרא שמיה ישראל וכו' וכדכתיב ביה (ויחי מח) אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי, וכמו שפירשו חז"ל הלא כתיב (תהילים מ״ד:ז׳) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני, אכן בזה כוון על כח התפלה שבו, וכדאיתא על זה בש"ס (ב"ב קכג.) והובא ברש"י ז"ל על מקומו, וכן תרגמו אונקלוס, בצלותי ובבעותי, והוא שהיה לו הפנימיות של כל דבר מחרב ומקשת וכדומה, שהעיקר מכל דבר הוא הפנימיות (וכמו שנתבאר בפ' ויחי אות נא)^קפא. ועל זה מרמזים השני כתובים נתתי ואתן, שמצד השי"ת נאמר נתתי, שמצדו יתברך אין שום חילוק בין אמירה לנתינה ולמה שנתון כבר. אכן מצד האדם נמצא חילוק גדול בין מה שנתון כבר למה שעתיד להנתן לו. והענין שאאע"ה ירד מצרימה הוא כענין דאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים סב) הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם האיך היא עומדת בתוכו, אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה. והוא, כי נשמת האדם הנחצבה ממעל תחפוץ כל שעה לעלות למקור מחצבה ולא להפנות אל עוה"ז שכולו גשם, אך בהראות לה שמלא כל הארץ כבוד ה' לית אתר פנוי מניה, ואף בהגוף נמצא ד"ת, ועוד תוסיף אומץ בקדושת ה' כשיתברר אף הגוף, ותוציא יקר מזולל, אז יורדת, כי מה לה לעלות לעולם העליון מאחר שאף עוה"ז מאיר מכבודו^קפב. ואברהם אבינו ע"ה היה בעוה"ז כגוונא שהנשמה בהגוף, שכן נקרא בזוה"ק (לך עט:) נשמתא לנשמתא, והוא האיר לכל העולם שמלא כבוד ה' את כל העולם, וממנו התחיל להיות שלימות להנפש בעוה"ז. והנה אברהם אבינו המכוון לנשמה התחיל להתנשא ולהתרומם מהעוה"ז המכונה לגוף, והיה עולה ויורד. וע"ז מרמז הכתוב ויהי רעב בארץ, כי ארץ מורה על קביעות, שכן חן מקום על יושביו לישב בטח על מקומו בל לזוז מארצו, וכדאיתא במדרש (נח רבה לד) ובש"ס (סוטה מז.), ואף שנמצא ארץ שהיא רחבה וטובה מארצו, אף על פי כן אין רצונו לזוז מארצו. ולאברהם אבינו לא היה לו נייחא והשקט לא יוכל בקביעות, מפני שרצה לעלות ולהתדבק בהמקור והשורש שממנו נחצבה, לכן הוכרח לירד מצרימה, שזה המקום הוא בהתגברות ההסתרות וההעלמות מה שאין כל בכל העולם כלו, ואאע"ה האיר אף שם ממשלת השי"ת וכשכבודו מלא אף שם, ואז היה לו נייחא והשקט לשכון בטח בדד בעוה"ז, ולכן כאשר ירד מצרימה ועלה משם בשלום, אז הבטיח לו השי"ת להנחילו את הארץ שה' דורש אותה בתמידות ולתתה לו בקביעות חן המקום על יושביו, ובזה בחר אף הוא מצדו והיה חפץ בה, מפני ששם הוא שפע אור הדעת לדעת כי אני ה' מקדשכם, ולהכיר בכל פעולה ופעולה איך שמלאה כבוד ה'^קפג: