Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 30/בית יעקב על התורה·לך לך ל׳

אוה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. ויאמר ה' לא כתיב כאן רק וה' אמר, משמע מזה, שעוד קודם זה היה מאמר ה' מוכן להאמר לאברהם אבינו ע"ה שתנתן לו ארץ כנען, אכן השי"ת הסתיר זאת עד עתה מפני לוט שהיה עמו, בכדי שלא יפיג ויופסד מאמר ה', שכן שמו מעיד עליו שכל מעשיו לא היו רק על הלבוש מלשון הכתוב (שמואל א כא) לוטה בשמלה^קעב, וכאשר הרגיש צמיחת ישועה היה מחזיק בה במהירות ואכלה פגה בעודה מעורבת עם הקליפה. וזה הוא הענין ג"כ דאיתא במדרש (רבה לך מא) שבהמותיו של לוט יצאו פתוחים ושל אברהם יצאו זמומים^קעג. ובזה המאמר גילה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה שיתן לו התפשטות מקדושה בגודל תקיפות, ואם היה מגלה זאת בעוד שהיה לו התחברות עם לוט בן אחיו והוא היה אוכלה פגה, היה נחשב זאת שמאמר השי"ת הוא בגלות, שכן כל גלותן של ישראל הוא פיזורם בין העכו"ם לברר הטוב מההיפך, לקבל כל דבר זך ונקי בלי התערבות שום קליפה^קעד. והוא, כי האדם שקדוש מעומק הלב לא יפנו אליו הסט"א לרצות להתדבק בו, שמעצמם יבינו שאין להם שום שייכות לאדם זה ואף בפניו לא יסתכלו. אכן מי שאין נקי בעומק לבו כ"כ רק על הגוון, באדם זה יחפצו להתדבק בו ולהתחבר עמו, ומזה הוא כל הסבלנות לפום צערא אגרא, מי שסובל יותר ומברר את עצמו מזוקק הוא לחולקיה ועדביה דקוב"ה ביותר, כדכתיב (בהעלותך יא) כי הם זקני העם ושוטריו, והוא מפני שסבלו בגלות כובד סבל לכן יתחשבו עתה לזקני העם ושוטריו^קעה. וכדאיתא ג"כ בזוה"ק (לך פג.) אלמלא נחתי ישראל בקדמיתא למצרים ולא יצרפו תמן לא הוו עמא יחידא דיליה וכו' אי לא אתיהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הוות ארעא חולקיה ועדביה דקוב"ה. והוא שאף הארץ הוצרכה להיות בגלות מפני שעוד לא נתבררה לחולקיה ועדביה דקוב"ה, ולזה מקודם שנאמר זה לא נחשב בפסוק הפרזי, רק כאן נאמר הפרזי, לרמז ע"ז שהארץ עודה פרוזה בלי גדרים ולא נתבררה עוד^קעו. ולכן לא נאמר ג"כ המאמר הזה בעוד שהיה עמו לוט, כי הוא היה אוכלה פגה, ובאמת היה צורך להמתין עוד עד שיבא העת שיבאו לציון וירושלים בשמחה ברצון ה':