Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 42/בית יעקב על התורה·לך לך מ״ב

אויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הנה זה השם שוכן בכלל ישראל, ומעיד בהם שאין שום ישראל חפץ בהתפשטות להתפשט את עצמו בטובה. כי מי שמתפשט עצמו בטובה, אזי אין לו שום הכרה שהטובה באה לו מהשי"ת ושהוא מושל בעולמו אשר ברא. וכן ברא השי"ת עולמות עליונים ונתן בהם כח להשפיע טובה בעולם, והיו יכולים לחשוב שיש להם איזה כח מצד עצמם, וזה השם מעיד עליהם שאין להם שום כח מפני עצמם, אך מה שהשי"ת נותן בהם^רז. כי זה השם שד"י מורה על צמצום כדאיתא בש"ס (חגיגה יב.). ולזה כשאמר השי"ת לאברהם אבינו אני אל שדי, שהסכים עליו שנמצא בו צמצום לצמצם את עצמו בטובה, אז נמול אברהם מעצמו, שזה מורה על שיש לו צמצום בהשפעה, וכן מצינו בתנחומא (לך) שאברהם לא עשה שום פעולה, אך בשעה שנפל על פניו רמז הקב"ה לאותו מקום ועקצו עקרב ונמצא מהול. ועקרב ג"כ מורה על צמצום בהשפעה, שכן נמצא בו קרירות וצנינות ביותר, כדאיתא בש"ס (ע"ז כח) חמימי לעקרבא. והוא, כי מראשית בריאת עולם עד שבא אברהם אבינו לעולם, היה נראה להברואים שמותר לו לאדם להתפשט את עצמו בהטובה שנשפע לו, ולומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה^רח. אכן כאשר בא אאע"ה לעולם, אז ראה שכל הכח שבאדם הוא רק מהשי"ת, והוא מנהיג בעולם כרצונו, ומבלעדו לא יעשה שום דבר בעולם^רט, ולזה אמר שהדרך הישר לפני איש הוא להחזיר הטובה להשי"ת, ולהכיר שכל הטובה בא לו מהשי"ת, וכדאיתא בתנחומא (בהר) אני הוא שהקניתי את העולם לאברהם אבינו חזר והקנה אותה לי^רי. וכשאמר לו השי"ת התהלך לפני והיה תמים, אז הבין שכל הבריאה היה על דעת זה, וזה נקרא רצון הפשוט. ולהבין הענין, למה לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם שנאמר לו מהשי"ת, מאחר שקיים כל התורה כולה, כדאיתא בש"ס (יומא כח.). אכן היה ירא לנפשו לשנות אברי הגוף, שנראה מזה כאומר שיש חסרון בשורש הבריאה וצריכה תיקון, והוה כאומר לאומן כמה מכוער כלי זה שעשית (תענית כ:). ואבותינו הקדושים עמדו בתמידות נוכח השי"ת פנים בפנים, לכן לא מל עצמו עד שהיה לו מאמר השי"ת מפורש, שרמז לו השי"ת שהניח זה המקום לאדם להתגדר בו ולתקן את עצמו. וכדאיתא ע"ז בתנחומא (תזריע) שמעשה בני אדם נאים ממעשה הקב"ה. והוא שהשי"ת ברא את האדם שהרשות נתונה בידו ויכול להתפשט כרצון לבו, והאדם מצדו יצמצם את עצמו ועי"ז יוכל לקבל השפעת השי"ת מבורר, וההולדה אשר יוליד תהיה בנין עדי עד ויצמח מהם כבוד שמים^ריא. וזה הוא הענין שבכל השמונה עשרה ברכות לא נרמז ברכה על בנים, לבר מברכת על הצדיקים שם נרמז תפלה על בנים ותן שכר טוב, שרומז על בנים, כענין דכתיב (תהילים קכ״ז:ג׳) נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, וסיום הברכה הוא בא"ה משען ומבטח לצדיקים, ובנים נקראו משענת, כדאיתא בש"ס (כתובות סד.) בעינא חוטרא לידא וכו'. וזו ההבטחה הוא לצדיקים, כי צדיק רומז על צמצום שמצמצם עצמו בטובה: