Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 43/בית יעקב על התורה·לך לך מ״ג

אויאמר ה' אל אברם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. בזה רמז לו השי"ת לאבינו אברהם שמבלעדי השי"ת אין שום שלימות לשום בריה בעולם, וע"ז מורה זה השם שד"י, שיש די באלהותו לכל בריה (כדאיתא ברש"י כאן). והענין בזה הוא, דהנה כמו שסטר שמאלא נבראת חסר (וכמש"נ באריכות לעיל ענין לח), כן הציב השי"ת בריאת אדם, שכל אדם נברא בחסרון מיום הולדו, פושע מבטן (ישעיה מח), ולא יספיק לו חכמתו לעצור בעד רוחו^ריב. אכן ע"י תורת ה' התמימה, ישלים אף זה החסרון^ריג. כי אם היה סיפק בחכמת אדם להתגבר נגד יצרו הרוצה לבלעו בכל רגע, אזי לא היה שום צורך לאדם למצות עשה, והיה די לו במצות לא תעשה בלבד. משמע מזה שאין סיפק בחכמתו לתקן החסרון שנטבע בו, לזה השי"ת החפץ בטובת האדם גילה לו מצוות עשה שיעבוד בהם את השי"ת בכח הגוף^ריד. ועוד זאת לא תספיק לו בשלימות, עד שיצטער באברי הגוף ויחסיר מאתו את ערלת הגוף בהמולו את בשר ערלתו. וכל זה הוא מפני שאדם הוא בגוף עפר מן האדמה, שמסתיר מעיניו בהירות השי"ת, ולכן כאשר ירצה האדם שיבא לו התגלות השי"ת ימול בשר ערלתו, כענין דכתיב (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוה, ובזה יקרא האדם מתהלך לפני ה'^רטו, וישלים אף את החסרון שנמצא בו מיום הולדו ויהיה תמים. ולזה אף שאאע"ה היה ירא את ה' מעודו, והיה עובד את השי"ת בכל לבבו נפשו ומאדו, עכ"ז לא נקרא תמים עוד עד שהכיר חסרונו וימל אברהם, ואז היה תמים ונקרא מתהלך לפני ה':