Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 46/בית יעקב על התורה·לך לך מ״ו

אויאמר ה' אל אברם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הענין שלא נאמרה לו זו המצוה עד שהיה קרוב למאה שנה. כי אם היה מל את עצמו קודם זה, אזי היו נדחים ממנו כמה וכמה עבודות מעבודת ה' שלא היה לו צורך בהם. והוא, כי כל המצות שרשם הוא ברזא דמצות מילה, שמורה על צמצום. וזה הוא שנאמר לו במצות מילה, להמול כל זכר יליד בית ומקנת כסף. מקנת כסף מורה על צמצום בדברים הכרחים, כגון אכילה וכדומה. ויליד בית מורה על צמצום במותרות, כגון שתיה וכדומה. וקודם שנאמר לאברהם מצות מילה אז היה מייגע את עצמו בעבודת ה' על כל דבר שפעל ועשה, והיה לו מיחושים פן ואולי אינו מכוון בפעלו לקיים רצון השי"ת, ולהנאת גופו קא מכוון ואסור. אכן, אחר שהגיע לימי הזקנה ונתמעט כחו מעבוד עוד עבודות קשות שבקודש לצמצם את עצמו ביותר, אזי האיר לו השי"ת שמעתה לא יצטרך עוד לגודל צמצום כ"כ, ואמר לו מצות מילה שהוא כלל כל המצות. והוא כענין שמדמה בש"ס (מגילה כד:) הסתכלות במרכבה, לסומא שלא ראה מימיו, והוא שמבין באבנתא דלבא רק החוש חסר ממנו. כן הוא הענין באאע"ה, שבאמת אף קודם שמל אברהם אבינו היה לו מבינות בכל מצות ה', אך החוש היה נחסר לו, והוא קביעות בלב, שיקבע בו קדושת ה' בל ימוט לעולם, זה נתחדש לו מעתה^רכה. כי לדעת שה' מקדשו זאת לא נתחדש לו עתה, אדרבה קודם שנמול היה לו הכרה זו עוד יותר, מאחר שהיה עובד ביתר עוז, אכן זה הלימוד נתחדש לו אחר שמל, שכאשר הסיר מאתו הצפורן היתר, אזי היה מבורר בכל הפעולות ונקבע בו מעתה עבודת ה' בקביעות אף בלי דעת, כן זו המצוה הוא בקביעות עם האדם^רכו, אף בשעה שאסור לו לעסוק בד"ת, כמו בשעה שהוא עומד בבית המרחץ ובשעה שהוא ישן, וכדאיתא בש"ס (מנחות מג:) בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. ולזה לא גילה לו השי"ת זו המצוה כל הימים שהיה כחו גדול לעבוד את ה', כי השי"ת חפץ בעבודת האדם בכדי שיקרא על שמו שביגיע כפיו זכה להשפעת ה'. אכן אחר שנשלמו לו תשעים ותשע שנה קודם שהגיע לשנת המאה^רכז. כי בשנת המאה אזי הוא האדם כמת ובטל מן העולם כדאיתא במסכת אבות (סוף פ"ה), והוא שכל הנהגת האדם שהרגיל את עצמו בהם עד מאה שנה, ומאז מוטבעים ונקבעים בהאדם בקביעות, שמעתה עוד לא ישונה אם טוב טוב ואם בהיפך ג"כ לא ישונה, שמעתה אף בלי שום דעת יעשה כאשר הורגל עד עתה ממנה לא יזוז^רכח, ולזה כשנשלמו צ"ט שנה לאברהם אבינו שהיה עובד את השי"ת כל ימיו, מעתה הגיע העת שהתחילה להקבע בו העבודות שפעל ועשה עד עתה, אז גילה לו השי"ת רז זה, כדכתיב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שזה הכתוב נדרש (ויקרא רבה פרשה מט) על המילה, והיה זה המאמר בסוד עד צ"ט שנה כל הימים שהיה בו כח עוד לקנות קדושה ע"י עבודותיו^רכט. והענין שאברהם אבינו לא מל את עצמו קודם, זה מאחר שקיים כל התורה כולה, כי הדין הוא בש"ס (ע"ז כז.) שהמל ימול ומי שאינו מל לא ימול, לזה כל זמן שלא נאמר לו מאמר השי"ת אני הנה בריתי אתך לא היה נקרא מל, וממילא לא היה יכול למול את עצמו. אכן אחר שאמר לו השי"ת אני הנה בריתי אתך, שזה מורה שהוא נמול בשורש, היה יכול למול את עצמו בפועל^רל: