Beit Yaakov on Torah, Miketz 12/בית יעקב על התורה·מקץ י״ב

אויהי מקץ שנתים ימים וגו'. איתא בזוה"ק (מקץ קצג:) מאי מקץ רבי שמעון אמר אתר דלית ביה זכירה ודא הוא קץ דשמאלא מ"ט בגין דכתיב כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא דאיהו אמר כי אם זכרתני אתך, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו ואיהו טעה בהאי דהא ביה בקב"ה הוה כלא, וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, מה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו וכו'. מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה וכו'. הענין בזה, שנראה לו ליוסף הצדיק שישועתו מוכרחת להיות בהנהגת העוה"ז, ששר המשקים יזכירו לטוב לפני פרעה ואז יצא ממאסרו. אכן טעה בזה, והוא כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון (ספר יצירה פרק א מ"ג) ואדם צריך להיות ברור ונקי בשניהם. והנה בברית המעור היה נקי מאד, ואף שאמרו בש"ס (סוטה לו:) שנכנס לעשות מלאכתו ממש, הכוונה בזה, שבאמת היה לאשת פוטיפר איזה שייכות ליוסף הצדיק כי נשא בתה, וכל נולד נכלל במוליד, כי דבר שאין לו שום שייכות בישראל אזי לא ימצא שום חשק בלב איש ישראלי להתאוות לזה הדבר, אכן כאשר יחשק ישראל לאיזה דבר, משמע מזה שיש לזה חלק ושייכות בישראל, לכן אין לדחות שום חשק לגמרי, אך לבררו ולהכניסו בקדושה^סט:

באמנם יוסף הצדיק, מפני שהיה מבורר מאוד בברית המעור, לזה אף שנכנס לעשות מלאכתו, שהיה לו חשק לזה מפני שהיה לה שייכות לחלקו, אכן מיאן וסירב מפני שהיה קדם זמנא, כמו פרי הנאה ביותר אך שלא נגמרה עדיין אזי אין בה שום טעם ולא תצלח לאכלה^ע. וזה הבירור עצמו היה צריך להתברר בברית הלשון, שנדמה לו שהחלום הוא חלמא דזכירה, שישועתו תהיה ע"י שיזכיר אותו שר המשקים לפני פרעה, ובזה טעה, דהא ביה בקב"ה הוא כלא, היינו שהיה לו לידע שאם יחפוץ השי"ת שישועתו תהיה ע"י אמצעי אזי יהיה שמלאך רע בעל כרחו יענה אמן, ובאמת כן היה. אמנם הוא מצדו בטח בשר המשקים, ואתר דנשיו קם קמיה, שעי"ז היה צריך לסבול להיות במאסר עוד שתי שנים, עד דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה. היינו שאחיו דנו אותו למכרו לעבד, כמו שהגנב נמכר בגנבתו, ומה טעם הוא שרק הגנב נמכר ולא העובר עבירה אחרת. כי ענין גנב הוא, שאינו יכול לעמוד לנכח השי"ת ולעבוד עבודה זו תפלה להתפלל מלפניו על צרכיו, מתבייש לומר ברוך אתה ה', מפני שבוש הוא לעמוד לנכח השי"ת שעריק מקמי מאריה, ומהיכן יתפרנס, לזה מרחמין עליו ומוכרין אותו לעבד, שאדוניו יקבל פרנסתו וגם פרנסת העבד מהשי"ת, וביובל יצא לחירות, היינו אחר שיברר את עצמו כ"כ עד עלמא דבינה^עא, היינו שבעומק ענין העבודה הוא דבר קטן לעומת האור שיברר השי"ת שישראל עלו במחשבה תחלה, ואחר שיבא אדם לזה הבירור יברר את עצמו שהוא דבוק תמיד בהשי"ת^עב, ואף בשעת השינה, ומה שלא יכול לעמד נכח השי"ת לומר אתה, הוא מפני שהוא נכלל כולו בהשי"ת, ואז יצא לחפשי^עג. וכן הוא ענין יוסף הצדיק שהיה מברר את עצמו עד דתב דרגא לדרגא דזכירה, היינו שאף בקטנות הדעת בשעה שהשכחה מצויה גם אז היה דבוק בהשי"ת, ומה שאמר לשר המשקים שיזכרהו, גם אז לא היה לו שום סמיכה ובטחון על שר המשקים רק על השי"ת לבד, אזי באה לו הישועה ויצא לחירות:

גוזהו הענין שאמרו בש"ס (שבת כא:) שמצות נר חנוכה הוא להניחה למטה מעשרה, היינו להמשיך אור אף לדרגין תתאין. וזהו ג"כ דאיתא (שם) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים וכו'. והענין הוא שמספר שמונה מרמז על השבעה בכלל^עד. כי באמת בעוה"ז אין רק שבעה, והשמיני הוא המכוון מיום ראשון עד יום השביעי שכלולים כל השבעה בהשמיני^עה. וכמו בשבעה מלכין קדמאין דכתיב בכולהו וימת וימת, והם מרמזין על העלמין דאתחרבו, ומלך השמיני נקרא הדר ולא כתיב ביה וימת (זוהר נשא קלה.), זה מרמז על תשובה שנבראת קודם שנברא העולם, וזהו הנקודה מכל השבעה שנשאר מהם זו הרשימה ולא נתבטלו ונחרבו לגמרי, כי לא לחנם ברא אותם השי"ת, אכן ע"י העלמין דאתחרבו נבנה עולם התיקון^עו, והוא נקרא שמיני ובאמת הוא ראשון, כי הוא הנקודה והמכוון מבריאת העולם. והנה כשנכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים, נדמה אז שח"ו נסתלקה מלכות שמים לגמרי, עד שנצחום ובדקו ומצאו פך שמן שהיה מונח בחותמו של כה"ג, שבו הוא עיקר בחינת את"ה כדכתיב (תהילים ק״י:ד׳) אתה כהן לעולם, וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קד.) שמלך נקרא הוא, היינו שבבחינת הוא הכל מודים ששם רק השי"ת פועל כל, אך בחינת אתה שהוא עבודת הכה"ג, שיוכל האדם לעבוד עבודת השי"ת, עד שיוכל לעמוד לנכח השי"ת לומר ברוך אתה ה', שזהו נקרא מלכות שמים. ואז היתה זאת בהסתר מאד, שנראה להם שח"ו נסתלקה זאת לגמרי, ואח"ז שמצאו ראו שהשי"ת שמר זו הנקודה לעולם, היינו שאף בהסתר היותר גדול נמצא בכל נפש ישראל מלכות שמים. וזהו בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, שיום ראשון נקרא תמניא שהוא כלול כל השבעה הבאים: