Beit Yaakov on Torah, Miketz 4/בית יעקב על התורה·מקץ ד׳

אויהי מקץ שנתים ימים וגו'. ברוך ה' יום יום וגו' (תהלים סח). איתא ע"ז בזוה"ק (מקץ קצג:) יום יום אלו שנתים ימים כד"א ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. והענין בזה הוא, ששני ימים הם שנכפל בהו כי טוב, יום שלישי ויום ששי. ביום שלישי נבראו כל פרנסת האדם, וביום ששי נברא בו עיקר החיים והוא הצורת אדם, כי רוח הבהמה יורדת למטה ואין זה חיים^יז. אכן באדם הוא עיקר החיים ובכחו לחבר כל הבריאה וכדכתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויהי האדם לנפש חיה, ומתרגמינן לרוח ממללא, וכח הדבור הוא התחברות. והנה בראשית הבריאה נבראו תחלה צרכי האדם ופרנסתו ואח"כ נברא החיים, מאז והלאה משפיע השי"ת תחלה חיים ואח"ז תתגדל החיים ותתחזק בשפע עד שיש לו אף די צרכו ופרנסתו. אבל הם רק התפשטות החיים, שהחיים מתרבה ומתגדל עד שיש לאדם כל ההשפעות אשר יצרכו לו, לזה גבורה ולזה עושר, וכן כל הטובות. וכדאיתא בש"ס (תענית ח:) בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרו היכי נעביד נבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא לבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול, אמר להו ר' שמואל בר נחמני אדרבה נבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, דכתיב (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. היינו שאם ישפיע השי"ת פרנסה לעולם אזי נדע שבטח השפיע השי"ת חיים עוד קודם זה, כי חיים קודמת לפרנסה. וע"ז מרמז חלום פרעה, שחלם לו מתחלה מפרות שמרמז על חיים, ואח"כ משבלים שמרמז על פרנסה. שהראה אלהים לפרעה בזה כל סדר ההנהגה מעוה"ז, כדכתיב (מקץ מא) אשר האלהים עושה הראה את פרעה. כי השי"ת הציב בעוה"ז שנראה שהרשות נתונה בכח האדם לעשות כל אשר יחפוץ, ואף אם הוא ההיפך מרצון השי"ת, שאינו נותן מקום לשכן שכינה בארץ בהתגלות. וכמו דכתיב בדור המבול שאמרו (איוב כ״א:ט״ו) מה שדי כי נעבדנו וגו', והשי"ת שילם להם כפעלם מדה במדה, שכמו שהתפשטו בלי חוק, כן התפשט השי"ת את אורו, ופתח להם השפעתו בבת אחת בגודל שפע עד שלא יכלו לקבל ושטף אותם מי המבול. וכדאיתא במדרש רבה (נח לא) את המבול מים, מים היו וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול. היינו שהמים היו כמו כל גשמי ברכה, אכן מפני שהיו בלי גבול שירדו בהתרבות כ"כ עד שנשטפו ולא היה להם מקום קיום בעוה"ז^יח. ואח"ז נקבע בלב הברואים יראה וצמצום שלא יתפשטו עוד בלי חוק, רק שיצמצמו את עצמם ליתן מקום לשכן שכינה בארץ, ולעומת זה יתן להם השי"ת מקום אף כשיגביה מדותיו למעלה. ולזה נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר, לפי שהם מצדם צמצמו את עצמם ונקבע יראה בלבם ונשבעו שלא יתפשטו בשטף הזדון בלי חוק, כן נשבע הקב"ה שלא יתפשט את אורו כ"כ עד שימח כל חי מן העולם. וכריתת ברית שהיה אחר דור המבול היה רק בחיים^יט:

בואחר זה עמדו דור הפלגה והתפשטו בענין פרנסה בגודל התפשטות, ולעומת זה צמצם להם השי"ת פרנסתם בזה שעשה ביניהם פירוד ומחלוקת וממילא נתמעטה פרנסתם. כדאיתא בש"ס (ב"מ נט.) א"ר יהודה לעולם יהא אדם זהיר וכו' שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר (תהילים קמ״ז:י״ד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. א"ר פפא היינו דאמרי אנשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא. ולזה דור המבול שהתפשטותם היה בחיים ולא נתנו מקום כלל להשי"ת בעוה"ז, נשטפו ונמחו מן העולם ולא נשאר מהם שארית בארץ. ודור הפלגה שהיה בהם איזה צמצום בחיים רק שהתפשטו מאד בפרנסה, לזה נשארו בחיים, רק פרנסתן נתמעטה^כ. ואחר אלו השני דורות נולד אאע"ה שהיה מלומד ביראה, ונקבע בלבו בקביעות, והיה מושבע ועומד בעומק לבו שלא יפנה בדרכיהם להתפשט את עצמו הן בחיים והן בפרנסה, והניח מקום להשי"ת דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דקב"ה (זוה"ק אמור צ:), בכדי שגם השי"ת יצמצם כבודו ויתן לו מקום קיום והויה בעולם^כא. וזה הוא ברזא דיוסף הצדיק, שעצתו הוא להכין מימי השובע לימי הרעב, שזה הוא הדרך ארץ שכרת השי"ת עם הברואים בעוה"ז. והעיקר בזה הוא, שיכין כל אדם לעצמו מעוה"ז שנמשל לימי השובע, על עוה"ב שנמשל לימי הרעב^כב. אכן אחר שיוסף הצדיק נחית לגלות, נסתר ונעלם כריתת הברית שכרת השי"ת עם הברואים בדרך ארץ בעוה"ז, שיצמצם האדם את עצמו בעוה"ז ולא יתפשט, לזה כאשר החלו הברואים להתפשט, לעומת זה התחיל העולם להיות כלה והולך. והראה השי"ת זאת לפרעה בפרות ושבלים, שמרמזים על חיים ופרנסה, ולא היה בכח שום חכם ומכשף להבין רמז דבר מה הוא, ולא יכלו לפתרו לפרעה, מפני שהפתרון הוא ברזא דיוסף הצדיק, שחלקו הוא לצמצם עצמו שלא להתפשט, וכל זמן שהיה בגלות היו כולם חבושים וכפופים בזה, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. ולזה כשהגיד יוסף הצדיק פתרון החלום אמר פרעה (מקץ מא) אין נבון וחכם כמוך. ולכאורה יפלא מי לא יבין זאת, שאם יהיה לאדם הרבה וידע שלמחר יבוא למקום מדבר שלא יהיה שם מה לאכול, יטמין על יום מחר. אכן פרעה הבין שזה הפתרון שייך לחלקו של יוסף הצדיק, ואין בכח שום אדם לקיים זה הפתרון כמו יוסף הצדיק, והא ראיה שאף מה שהכינו המצריים לעצמם מימי השובע לימי הרעב הרקיב ונתעפש, והוא לפי שלא היו נמולים, שמילה מרמז על צמצום בשורש החיים. וזה הוא שכאשר באו המצרים אל יוסף שיתן להם די מחיתם אמר להם יוסף אלהי אינו זן את הערלים כדאיתא במדרש תנחומא (מקץ). ואחר שמלו את עצמם אמרו ליוסף החייתנו, שהבינו שבלא זה לא היה להם שום חיים כלל, אמנם אחר שנמולו היה יוסף המשביר לכל עם הארץ^כג: