Beit Yaakov on Torah, Noach 11/בית יעקב על התורה·נח י״א

אנח איש צדיק. במדרש רבה (ריש הפרשה) הה"ד כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם (משלי י׳:כ״ה). כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח. הפוך רשעים ואינם זה דור המבול, ובית צדיקים יעמוד זה נח. הענין בזה אמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"ב משלי (י) ד"ה כעבור) שבעת שהשי"ת מנהיג עולמו בלבוש הנקרא סופה, היינו בכח איזה מדה פרטית, אזי הצדיקים שבעולם האחוזים באותה מדה מתרוממים בגודל כח שקשה מאד לפני הדור. וכן הרשעים שמקבלים חיותם מכח מדה ההיא מתפשטים בגודל זרם ושטף. וכענין שהיה בדורו של אחאב, שהשי"ת הנהיג אז במדת אליהו שמדתו היתה מדת קנא, כמ"ש קנא קנאתי (מלכים א יט), ולעומתו היה אחאב בהתפשטות זרם ושטף ביצרא דעבודה זרה. וע"ז נאמר בעבור סופה, היינו בשעה שהשי"ת פושט עצמו מהלבוש שהיה נמצא בו לשעתו, אז ואין רשע, שהולך לאבדון, לפי שהשי"ת עוסק מעתה במדה אחרת. וצדיק יסוד עולם, שהצדיק הוא ההשארה והרשימו העולה מכל זה הלבוש שהיה השי"ת מצוי בו לפי שעה^סד. וזה ג"כ מאמר הכתוב (משלי י״ב:ז׳) הפוך רשעים ואינם, כשהשי"ת מתהפך עצמו ממדה למדה, אזי הרשעים אשר כל כחם היה מהמדה ששלטה לפני זה, יפלו בהכרח^סה. ובית צדיקים יעמוד, שהם הקוסטא דחיותא שנשארו מהלבוש ומההנהגה הראשונה שנתבטלה. וזהו שדרשוהו במדרש על דור המבול ונח. שמתחלה היה ההנהגה מהשם הוי' ב"ה בהתגלות, ומזה קבלו דורות ראשונים תקיפות שהשי"ת חפץ בהתפשטות, ומהמבול ואילך הוחל הנהגה אחרת, שהשליט השי"ת את השם אדנ"י בעולם, שלא יהיה אור חסדו יתברך מגולה לבאי עולם, ונכלו כל אותם הדורות שאחזו בהתפשטות. ונח שנשאר מהם היה בבחינת קוסטא דחיותא והרשימו שנשאר מאותם הדורות, שעל ידו יבנה העולם שנית. וזה ענין הקמת ברית, שאמר השי"ת לנח והקימותי את בריתי אתך, היינו שהוא יהיה הקוסטא דחיותא מכל אותם הדורות, שעל ידו תחזור כללות הבריאה לישובה. וכדאיתא בזוה"ק (לך פג.) דכד בר נש סליק לערסיה נפשא סלקא מניה ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו דקוסטא דחיותא. שאותה הקוסטא דחיותא ערה תמיד ואינה טועמת טעם שינה, וממנה חוזרים כל כחות הגוף בבקר להתעורר. ומצינו שגם בכלל העולם יש קוסטא דחיותא, נפש אחד שלא טעם טעם שינה, והוא נפש דוד המלך ע"ה, וכדאיתא בש"ס (סוכה כו:). וכמו כן בגוף אחר המות נשאר הבלא דגרמי, כדאיתא בזוה"ק שלח (קסט.) והבלא דגרמי מעצבונא דבשרא, וזה הוא מחובר עם הנפש בקבר, כדאיתא בש"ס ברכות (נח:). וכן מהגוף, אף בהתבטלות המות נשאר עצם אחד קיים שאינו מת לעולם וממנו חוזר ונבנה כל הגוף בתחיית המתים, כדאיתא במדרש הנעלם תולדות (קלז.) ורבה בראשית (פ' כח). וכן גם בכלל העולם יש השארה נפש אחת שלא טעם טעם מיתה, שהוא אליהו זכור לטוב^סו. ועד"ז הוא ג"כ בכל הענינים הרחוקים והפחותים יש נקודה אחת שאינה נאבדת כלל:

בוכן בענין העבודה, במקום שנראה שכוונת האדם רחוקה מאד מרצונו יתברך, בכל זאת נשאר בהעלם נקודה אחת בלב שהיא נקיה ובהירה, וממנה נצמח כל גודל היקרות שיוצא לבסוף מאותה פעולה. וכדאיתא בויקרא רבה (פ' י) אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו. רק שבאמת בעומק לבו נמצא בטח נקודה נקיה ובהירה וממנו נצמח נפש דוד המלך ע"ה, שבודאי לא יצאה נפש יקרה מכוונה פחותה כזו^סז. ועד"ז היה נפשו של נח הנקודה מחיות כל אותם הדורות שנחרבו, שכל כח חיותם נכלל בנח ובניו ונשארו לעולמי עד. רק שנבנה העולם בסדר הנהגה אחרת, שתאחז בצמצום ובהדרגה שלא תתפשט עוד כמלפנים. וזה דאיתא בזוה"ק וירא (קט.) בענין סדום, ר' יצחק פתח והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם, קב"ה מסבב סבובין בעלמא ואייתי קומרין טהורין למעבד עובדא ולבתר מהפך לון וכו'. רבי אלעזר אמר והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו קוב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין, קוב"ה מהפך לאינון עובדין. ועיי"ש כל הענין, ומתבאר שם כל הענין, ומוכח שקאי על דור המבול ודור הפלגה וסדום, שכל הלבושים נתבטלו ורק הנקודה השרשיית נשארה מכל אלו: