Beit Yaakov on Torah, Noach 13/בית יעקב על התורה·נח י״ג

אנח איש צדיק. בזוה"ק (נח נט) ר"ח פתח ואמר ועמך כולם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א) כל מאן דנטר האי ברית דעלמא אתקיים עליה אקרי צדיק מנלן מיוסף בגין דנטר ליה לברית וגו' זכה דאקרי צדיק ועל כן ועמך כולם צדיקים. כל מאן דנטר ברית היינו, מי שיש בו כח הצמצום שלא יתפשט בשום מדה ובשום טובה עד קצה גבולה, ואוחז כל דבר בשיעור שיוכל לצאת מאותה מדה למדה ההפכית לה, ומשייר מימי הטובה על ימי הרעה זה נקרא צדיק, מנלן מיוסף שנמצא בו כח הצמצום ביותר, שהוא היה הראשון שנתן העצה לצמצם עצמם בשני השובע בכדי שיהיה להם השארה בשני הרעב. וכמשה"כ (בראשית מ״א:ל״ו) ויקבצו את כל אכל השנים הטובות וגו' והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, וע"ז אמר לו פרעה אין נבון וחכם כמוך, שכח זה לא נמצא בהאומות רק אצל ישראל בלבד^עח. וזש"ה ועמך כלם צדיקים, שבעם ישראל נמצא כח הצמצום שהוא יסוד המאחד והמחבר כל המדות שיהיו עומדים כלם בהתמזגות שוה ובמשקל, שלא תדחה מדה אחת לחברתה. אף שבשורש מצד השי"ת יש להם חיבור גם אם מתפשטים כל אחת לאין תכלית, לפי שבשרשם אין ביניהם שום התנגדות כלל^עט. וכדאיתא (דברים רבה פ"ה) ד"א עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) אמר ר"ל מיכאל כלו שלג וגבריאל כלו אש ועומדים זה אצל זה ואינם מזיקים זה לזה. כי שם במרום שרשם שהאור מגולה בבהירות גדול יש להם חבור גם בהתפשטות, לפי שכל כונתם הוא רק לעשות רצון קונם. אכן מצד האדם שהוא בהסתר הדעת, שהמדות נראים כמתגברים אחד על חבירו, צריך האדם לאחוז כל מדה בצימצום גדול ובחשבון שלא יתפשט יותר מדאי בשום מדה, כדי לעשות חבור ואחדות בין מדות ההפכיים כלם^פ. וזהו הענין שמבואר בזוה"ק ואתחנן (רסא.) דדברות האחרונים כלא רשים בוא"ו לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב וכן כולם. ובדברות הראשונים הם בלא וא"ו, לפי שהוא"ו הוא וא"ו החבור כמאמרם וא"ו מוסיף על ענין ראשון, ומרמז על כח העבודה והצמצום שמחבר ומאחד את הכל. ולפי שדברות האחרונים נאמרו אחר חטא העגל מפי מרע"ה, כפי כח שכל תפיסת האדם לקבל הארה מדברי תורה, ומצד שכל האדם נדמה היות כל דבור הפכיי לחבירו, לכן באו בוא"ו החבור, שרומז שצריך לאחוז בצמצום ועבודה, שלא יתפשט עצמו בשום אחד מהם עד קצהו פן ידחה את גבול חבירו. שע"ז מורה הוא"ו ולא תרצח, דהיינו שתצמצם גבולך לתכלית ישובו של עולם, ואעפ"כ ולא תנאף, אל תתפשט גבולך בזו שתרצה להרבות ישובו של עולם יותר מדאי באופן שתכנוס לגבול נאוף, כי צריך לתת חבור גם לדבור של ולא תנאף^פא. אבל דברות הראשונים נאמרו קודם החטא מפי השי"ת בהארה גדולה כמו שהם בשרשם בבהירות. ומצד השי"ת יש חבור לכל ההפכיים כולם וע"כ הם בלא וא"ו. וכמ"ש בזוה"ק אמור (צג.) וא"ו לעילא לא אשתכח. ובאמת תכלית כל העבודות והצמצום שהאדם סובל בעוה"ז הוא כדי לקנות יגיע כפים בעבודה, לברר בכח בחירתו את החבור ומרכז האמצעי של הששה קצוות ממדות ההפכיים, ע"י שאוחז כל מדה בצמצום ובחשבון גדול. אכן לאחר כלות כוונת הבירורים כפי כח יגיעת האדם, אזי חוזר השי"ת ומראה את החבור והאחדות שיש להמדות בשרשם, שאין ביניהם התנגדות כלל, גם אם מתפשטים לבלי קץ הם שבים כלם למקום אחד, ואזי אין צריך לאחוז בצמצום ועבודה. ועד"ז הוא ג"כ בקדושת יו"ט, שנראה לעיני האדם דישראל מקדשי ליה, כדאיתא בש"ס ר"ה (כד.) אשר תקראו אותם קרי ביה אתם, ובאמת בשורש היא קדושה קביעא וקיימא כמו קדושת שבת, רק בשביל שרצה הקב"ה להטעים את עמו טעם יגיע כפים נקרא קדושה זו על שמם^פב: