Beit Yaakov on Torah, Noach 30/בית יעקב על התורה·נח ל׳

אוישאר אך נח. במדרש בראשית רבה (פ' כט) אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן, דכתיב ונח מצא חן. היינו שהשי"ת מצדו אינו נצרך כלל להבריאה שיוכר כבודו^קכד, והשארת נח לא היה ע"ד מלך בשר ודם שנוצח מלחמה ומשאיר אחד כדי שיתפאר בו שיגדל כבודו, אבל אצל השי"ת אינו כן, כי הוא מצדו לא יוצרך לשום כבוד הבריאה. ומה שאמרו באבות (ס"פ ששי) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו כלפי הבריאה בלבד נאמרה, שהקב"ה רוצה להטעים לנבראיו ממדת חסדו הגדול, שיכירו את כבודו וידעו את גבורתו. לכן ברא את העולם בסדר נעים בכדי שיכיר האדם מעשה ה' ונפלאותיו, ויוכל לאמר מה נאה העולם ברוך המקום שנברא. אבל השי"ת מצדו אינו צריך גם לזה שיכירו את כבודו, וכמו שנראה מכמה עולמות שברא והחריבן ולא השאיר מהם כלום שיספרו כבודו. וז"ש אף נח לא היה כדאי מצד השי"ת בכדי שיתגדל כבודו ביותר, רק שמצא חן, שזה עצמו הוא חסד חנם שחפץ השי"ת להודיע כבודו לבשר ודם: