Beit Yaakov on Torah, Toldot 11/בית יעקב על התורה·תולדות י״א

אאיתא בתנחומא (תולדות א) ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה ר' חייא בר אבא בשם ר' יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם וכו' בא וראה כח השלום וכו' היו אומות העולם אומרים מאבימלך נתעברה שרה, צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם. היינו שממדת יצחק נצמח השלום, שכל הצמצומים והסבלנות שישראל סובלין בעולם הזה הוא הכל ממדת יצחק, שהיה זורע ומחזיר הכל להשי"ת, כדכתיב ויזרע יצחק. ולזה נקרא יצחק אבינו צפון ומצפין כל הטובות על לעתיד, אבל לעתיד כתיב (ישעיהו מ״ג:ו׳) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) לזמנא דאתי קרי קוב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל אגר טב וכל טיבו לבני וכו' היינו כי אברהם היה מרגיש בזה העולם הטובות שלעתיד, לכן היה יכול לצמצם עצמו מכל דבר, כדכתיב, ויסע משם אברהם ארצה הנגב, וכן כתיב הלוך ונסוע הנגבה^סז. ויצחק היה אוחז במדת הצמצום כל כך עד שלא היה נראה בו שום תקיפות ממה שהשי"ת מצפין על לעתיד כל הטובות, ולכן לעתיד יהיה עיקר השמחה מצדו, כדאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלו.) ואלה תולדות יצחק שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא, כי השי"ת מנהיג מדה במדה. כמו שהישראל מצמצם עצמו בזה העולם, לערך הזה יהיה לו שמחה לעתיד, ומי שמצמצם עצמו יותר יהיה לו יותר שמחה^סח. ולזה היו מורים השלמים שהיו לה' ולהכהנים ולבעלים, שכמו שהאדם מגביה עצמו להשי"ת, כמו כן כביכול השי"ת משפיל עצמו עד שמחובר עם ישראל ממש. ואף שהדבר קשה להבינו שהשי"ת נמשך כל כך אחר עבודת האדם, אך למען השלום שלא יתקנאו על מה שאחד גדול מחבירו, לכן מראה השי"ת שזה הוא מפני שזה צמצם עצמו יותר בזה העולם, ולכן מגיע לו במשפט שהשי"ת יפנה אליו. ולזה מורה שלמים, הגם שכל הקרבנות מורים זאת, אבל ביותר זה הקרבן מורה על השמחה שיהיה לעתיד מהצמצום שבעולם הזה. וכדאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלו.) שכל השמחה והצחוק לעתיד יהיה על ידי יצחק אבינו^סט. וזה שמסיים שם בתנחומא (תולדות ב) גיל יגיל אבי צדיק (משלי כג) היינו שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים וכו' שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ואין בריתי אלא יצחק שנאמר (בראשית י״ז:כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק. כי מדת יצחק הוא הצמצום והיראה שלא יתפשט האדם עצמו רק להיות מקושר בהשי"ת, וממילא כל הברואים מקושרים בהשי"ת, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלד:) דלית לך כל שייפא ושייפא בבר נש דלא הוה לקבליה בריה בעלמא, כי ע"י האדם נעשו כל הברואים מקושרים בהשם יתברך, וזהו ממדת יצחק, ולכן היו כלם שמחים^ע: