Beit Yaakov on Torah, Toldot 21/בית יעקב על התורה·תולדות כ״א

אויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. איתא בש"ס (סוכה יד.) למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר מה עתר מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפך מדת הקב"ה למדת רחמנות. והעתר אין מהפך את התבואה אלא כשהוא בקשין, כי על התבואה שורה שם הוי"ה ועל הקשין שורה שם אהי"ה, שהקשין הוא יד לפרי, שרוצה השי"ת להשפיע, וזהו שם אהי"ה, כדאיתא בזוה"ק (אחרי סה:) אנא זמין לאולדא^קג. ובאמת הלא איתא בש"ס (ר"ה יז:) הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטין לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להם. הרי שאין יכול ח"ו רצון השי"ת להשתנות, ובכאן אנו רואים שע"י תפלת יצחק הפך מדת הקב"ה למדת רחמנות, א"כ דומה שנשתנה חס ושלום הרצון. אך באמת זה היה רצונו יתברך, שעל ידי תפלת הצדיקים ישפיע להם שפע רב, כי השי"ת הוא חי וקיים לעולמי עד, אין שייך אצלו השתנות כלל, כיון שגם העבר הוא בידו. וזהו אנא זמין לאולדא, כי השי"ת מזומן להשפיע מההתחלה על ידי תפלת הצדיקים שמתפללין עתה, כי גם העבר הוא ביד השי"ת^קד: