Beit Yaakov on Torah, Toldot 31/בית יעקב על התורה·תולדות ל״א

אוכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר. ענין הבארות שחפר יצחק אבינו, היינו יען כי ראה יצחק שיש לפלשתים קנאה בו, וקנאה הוא רק בשניהם שוים, כדאיתא בש"ס (ע"ז נה.) כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור, ולכן כיון שראה שנתקנאו בו דאג מאד פן יש להם איזה התדמות לו, ועי"ז יתקנאו בו, שמא יש בהם איזה צד עבודה מקדושה. לכן חפר באר, היינו שהשתדל שיהיה הבדל בין ישראל לאומות, כי כמו שהבדיל השי"ת בין צבאי מעלה לברואי מטה, כדכתיב (בראשית א׳:ז׳) ויעש אלהים את הרקיע ויבדל וגו', כמו כן צריך להיות הבדל בין ישראל לאומות, וישראל צריכים לעשות פעולות שיהיו נכרים שהם אות בצבא שלו, והם יכולים למסור עצמם לגמרי לכבוד שמים, והאומות אינם יכולים. וזהו דאיתא בזוה"ק (בא לד.) האי דאיוב לאו נסותא איהו דקוב"ה כנסותא דשאר צדיקיא דהא לא כתיב והאלהים נסה את איוב כמה דכתיב והאלהים נסה את אברהם, דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגבי קוב"ה. היינו כי אברהם לא היה לו מאמר מפורש שישחוט את בנו, ואם היה לו שום נגיעה היה יכל לפרש המאמר להיפך, והוא סילק נגיעתו לגמרי ורצה לשחוט את בנו^קכד, והיינו שישראל יכולים למסור עצמן לגמרי לכבוד שמים. ולכן צדקיהו עבר על השבועה של נבוכדנצר, כדאיתא בש"ס (נדרים סה.), והיינו שצדקיה ראה שהשי"ת משפיע לו טובה ומצליח מאד ושמא יש בו דרך ארץ קצת, כדאיתא בש"ס (סנהדרין צו.) שכתב שלמא לאלהא רבא קודם שכתב שלם לחזקיה, ורצה לברר צדקיהו ולעשות הבדל בין ישראל לאומות, ולכן עבר על השבועה וגילה שאכל ארנבת חיה, וארנבת מורה על חוצפא מאד כמש"נ במקומו^קכה, והיינו שכל עבודתו היא רק חוצפא כלפי שמיא. וזהו דאיתא בתנחומא (ואתחנן א) דהסנהדרין השיבו לנבוכדנצר מתשילין על סכנת נפשות, היינו שהיה צריך לזה בשעתו לעבור על השבועה, ולגלות שכל העבודה של נבוכדנצר הוא רק חוצפא כלפי שמיא^קכו. וכמו כן התחיל יצחק לחפור הבאר, ההבדל בינו לבין הפלשתים, ולעשות פעולות שהם לא יוכלו לעשות פעולות כאלו, וכמו שנתבאר הענין במי השלוח (ח"א תולדות ד"ה ויכרו). ולכן קרא שם הבאר הראשון עשק, שצריך אדם לעסוק תמיד עם השי"ת, והיו אומרים הפלשתים שגם הם יש להם שייכות בזה, ואח"כ אמר שצריך האדם להיות לו יגיעה ועבודה, ואמרו הפלשתים שגם הם יכולים לעבוד, כדכתיב (מלכים ב כג) ויקח את בנו הבכור וגו' ויעלהו עולה על החומה, ולכן קרא שמה שטנה, כי עדיין לא היה הבדל בזה. ולכן חפר באר אחרת ויקרא שמה רחובות, היינו שצריך לסבול יסורין, כדאיתא במדרש רבה (תולדות סה) יצחק חידש יסורין, וע"ז לא רבו עמו, שהם אינם נוחין מזה, כדכתיב (ישעיהו ח׳:כ״א) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו', וזה שקרא שם הבאר רחובות, שהתפלל להקב"ה שיהא די בתכלית יסורין כדאיתא (ערכין טז:):