Beit Yaakov on Torah, Toldot 32/בית יעקב על התורה·תולדות ל״ב

אראו ראינו כי היה ה' עמך. ובפרשת וירא אצל אברהם כתיב (וירא כא) אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. הענין בזה, כי אאע"ה היה מדתו מדת החסד להיטיב מאד לכל הברואים ולעשות עמם חסד, וכשראה אבימלך זאת עדיין לא נחשב אברהם בעיניו כל כך, באמרו שאפשר שהוא בטבעו כן, ומי שהוא כן בטבע אין כל כך שבח לו, כדמצינו בש"ס (חולין סג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה, ואף ששורש בריאה זו מעולם העליון ששם הוא כלו חסד, וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קסג.) אמאי אקרי חסידה אלא האי עלמא אע"ג דנוקבא איהו קרינן לה דכר, אבל כשיורד למטה צריך להשתמש בדעת בחינת דכר, והחסידה בעוה"ז גם להדכר יקרא נוקבא, ולכן אע"פ שמדתה חסידה שעושה חסד עם חברותיה, ומ"מ החסידה היא עוף טמא, והיינו שהוא רק מחמת שהטבע הוא כן^קכז. ולכן אח"כ כשראה אבימלך שנמצא באברהם גם מדת הגבורה שהיא היפך ממדת החסד, והיינו שבעת שנצרך למדת הגבורה השתמש בה. וזה היה בעת שגרש את הגר ובנה ולא נתן להם כלום, וזהו ההיפך ממש ממדתו, אמר, אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, ולכן יש לו כח להפוך עצמו ממדה למדה בעת שצריך להשתמש בזה, וזה מורה השם אלהים, שבעת שנצרך לאחוז במדת הגבורה אחז בה כפי רצון השי"ת. ולכן רצה אז אבימלך להתכלל באברהם^קכח. וביצחק שמדתו היתה מדת הגבורה, ועל הגוון לא היה נראה עליו מדת רחמנות, ולכן לא רצה אבימלך להתכלל בו, רק בעת שראה שיש בו מדת החסד גם כן, ולכן אמר כי היה ה' עמך, כי שם יקו"ק רומז למדת החסד ורחמנות. וזה דאיתא במד"ר (תולדות סג) ראו ראינו מעשיך ומעשי אבותיך. היינו שאצלך צריך אני ראיה אחרת ממה שראינו באבותיך, מאחר שמדתך היא להיפך וצריך להביט ביותר עומק, כמו שאמר אאמו"ר זללה"ה בשם רבינו ר' בונם זלה"ה מפרשיסחא שבאברהם היו יכולים לראות בהשקפה ראשונה, ואצל יצחק היו צריכים להביט ביותר עומק, ולכן כתיב ראו ראינו: