Beit Yaakov on Torah, Toldot 51/בית יעקב על התורה·תולדות נ״א

אואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך. איתא במד"ר (וישלח עה) אמר ליה בא ואברכך ברכה של גליות, היינו שבירך אותו שיברר את עצמו. ולכן בברכות הראשונות שיצחק סבר שמברך לעשו לא אמר השם שד"י היינו צמצום, והיה יודע שעשו אינו מצמצם עצמו, רק שהיה סבור שבעומק יש לעשו גם כן קדושה, כי השי"ת נותן בד בבד, היינו חלבנה ולבונה, וכמה שיש חלבנה יש כנגדו לבונה, לכן היה סבור כיון שעשו מתפשט עצמו כ"כ, מן הסתם יש בו כח עמוק, ולכן כשיכלה ההתפשטות תשאר הקדושה, ולכן רצה לברך לעשו. אבל אחר שראה שהשי"ת סיבב שיברך ליעקב, והיינו שהשי"ת רוצה בהמצמצם עצמו, כדכתיב (ישעיהו ס״ה:ט״ז) המתברך בארץ יתברך באלהי אמן. היינו שיצמצם האדם עצמו, ולכן ברכו בשם שד"י שיברר עצמו. וזהו בכרתי וברכתי, שמקודם הוא בכורתי ואח"כ מזה עצמו נעשה ברכתי^קצ. וזה החילוק שבין ישראל לעכו"ם, שעכו"ם אומרים שרשאי להתפשט עצמו, כדאיתא במדרש שעשו אומר שהוא יושב בחגוי הסלע כדכתיב (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע אומר בלבו מי יורדני ארץ, היינו שנולד מיצחק ורבקה. ובאמת אם יהיה כמו שנולד היה באמת טוב, ורק מה שמוסיף אח"כ שם מאבד את היחוס שלו ושם הוא כלו רע^קצא. אבל בישראל יש יוסף הצדיק שהוא שומר היחוס של ישראל שלא יאבד ח"ו^קצב. ויוסף הצדיק הוא נגד עשו הרשע^קצג. ובכלל ישראל יש מצות מילה שעל ידי זה משמרים את היחוס, כמו שאנו רואין שסמיכה הוא גדול מאד, עד דאיתא בש"ס (ר"ה כה.) אתם אפילו שוגגין אפילו מזידין אפילו מוטעין. והיינו שאם תאמר שעשה שלא כדין, אם כן יש חסרון במי שסמך אותו, האיך סמך מי שיוכל לעשות שלא כדין. ואם כן תאמר שיש חסרון במי שסמך את המסמיך וכן למעלה עד מרע"ה והוא נסמך מהשי"ת, כדכתיב (תשא לג) ושכתי כפי וגו', ולכן יש לנסמך תקיפות, שאפילו מזידין^קצד, ואם כן באדם הראשון שהיה יציר כפיו של השי"ת האיך יהיו בניו או בני בניו רשעים. אך באמת כל מה שברא השי"ת זהו בודאי טוב, רק מה שהאדם מוסיף אח"כ ומוליד מאבד את היחוס שלו. וכמו כן בעשו, שכל מה שהוליד יצחק הוא טוב, רק אח"כ כשפעל בעצמו פעולות אבד את היחוס שלו. ולכן הראש של עשו מונח במערת המכפלה כדאיתא (תרגום יונתן ויחי נ יג)^קצה. אבל בישראל יש יוסף הצדיק ששומר היחוס של ישראל. ולכן כל זמן שהיה יוסף הצדיק לא היה יכול להיות ולשלוט גלות על ישראל, רק מתחלה נאבד יוסף ועי"ז היה יכול להיות גלות^קצו. ולעתיד יתגלה אליהו זכור לטוב, שהוא מזרעה של רחל, שהוא שומר היחוס של ישראל ותהיה הגאולה: