Beit Yaakov on Torah, Toldot 52/בית יעקב על התורה·תולדות נ״ב

אויקח את מחלת בת ישמעאל. איתא בירושלמי בכורים (פ"ה ה"א) מלמד שנמחלו לו כל עונותיו. הענין בזה, כי יש ג' בחינות ימין ושמאל ונקודה האמצעית, והם חסד וגבורה, ונקודה האמצעית הוא השי"ת, וכשאדם חוטא בימין היינו באהבה, שמתפשט עצמו בתאוה, עדיין יכול להתקרב לנקודה האמצעית, וכן אם חוטא בשמאל לבד. אך באם חוטא בשתי המדות אין בו עוד כח להתקרב עצמו לנקודה האמצעית, מאחר שכבר עבר וקפץ דרך עליה, יען שחטא בשתי המדות. ועיקר החשבון מה שיש במשפט האדם למעלה, שאדם נידון בתר רוב זכיות או רוב עונות, הוא דוקא אם יש לו כח עוד לעשות תשובה, אז שייך קטרוג על שחטא, אבל בעת שאין לו עוד כח לעשות תשובה אין שום קטרוג יען שנעשה רע משרשו. ולכן בעשו שהוא הזוהמא מפחד יצחק משמאל, עדיין היה יכול להתקרב לנקודה האמצעית, אבל בעת שנשא את בת ישמעאל, שהוא הקליפה דימין, אם כן קפץ ועבר דרך הנקודה האמצעית, לזה נמחלו לו עונותיו שאין עליו שום קטרוג, כי בשרשו הוא רע^קצז. וממנו נלמד לזווג ישראל, דאיתא בזוה"ק (תולדות קלז.) כגוונא דא קוב"ה מזווג זווגין בעלמא חד תקיף וחד רפיא, כדכתיב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו, ונתבאר במי השלוח (ח"א פ' בראשית ד"ה אעשה לו עזר) שהעזר הא מדבר שכנגדו, שמתאחדים שתי מדות לזווג אחד, אז מתברר אחד מחבירו, שנעשין אחד בכוונה לשם שמים משני הפכיים, וממילא נמחלו לו כל עונותיו באמת כשנושא אשה, לפי שמתברר מדתו שאינה מוליכה למקום שהוא נגד רצון השי"ת, שהרי לקיים רצון השי"ת יכול להתחבר עם ההיפך ממדתו: