Beit Yaakov on Torah, Vayechi 20/בית יעקב על התורה·ויחי כ׳

אאיתא בזוה"ק (פנחס רמד.) ומאן גרים לאסתלקא ישראל דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' דיהוי ישראל עיקר לאפרשא בינייהו. היינו כי בעת שנקרא יעקב אז אין יכולין להתאחד שני המדות באחדות גמור, רק כשהוא במדה זו אינו יכול להיות באחרות, אבל בשם ישראל שם נעשין כל המדות בהתאחדות גמור, וזהו לאפרשא בינייהו. והוא כענין תפלין של יד ושל ראש, דבאמת השל ראש הוא הגדול, ואף על פי כן הוא ד' בתים ושל יד הוא בית אחד, ולפי הנראה שהיה צריך להיות להיפוך, שכל מה שיותר גדול הוא מתאחד יותר באחדות גמור. אכן באמת מחמת שהוא גדול, יכולין שם להיות כל חילוקי המדות ביחד ולהיות אחד. אבל בשל יד שם הוא רק מדה אחת באיזה דבר שתופס. וכן הענין הכא, שמדת יעקב היינו שאינו מסיע עצמו למדה אחת בכולו, רק שרוצה להכלל בכל המדות, ואצלו לא נראה רק אחד באיזה מדה שתופס, כגוונא דתפלין של יד. אבל בישראל שיש בו כל המדות בכולו ונראין כולם מפורשים, ואף על פי כן מתאחדים בו כמו בתפלה של ראש, וזהו לאפרשא בינייהו, שאף שהם מופרשים ומובדלים, מכל מקום הם באחדות, וזהו עיקר האחדות^צד: