Beit Yaakov on Torah, Vayechi 37/בית יעקב על התורה·ויחי ל״ז

אאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו'. זשה"כ (תהלים סד) ברוך אדני יום יום וגו'. היינו תורה ועבודה שהם עיקר היסוד מהבריאה, כמו שאמרו ז"ל (פסחים סח:) א"ר אלעזר אלמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובגמרא (מגילה לא:) א"ר אמי אלמלא מעמדות, היינו עבודה, לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (שם) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. ועל זה רומזים אלו שני הימים שנכפל בהם כי טוב יום שלישי ויום ששי. ונגד אלו שני הימים הם לוי ויוסף. לוי נכפל לכהנים ולוים, והוא כמו אילן שנתפשט ממנו ענפים לכאן ולכאן, כך הכהנים הם חסד ולוים הם גבורה, וזה הוא ממש כמו יום שלישי, שמתחלה נברא בו מקום להבריאה, כי זה הוא ראשית הצטרכות הבריאה, כי כל הדברים צריכין מקום שיעמדו עליו. ואחר שיש מקום צריכין ג"כ להשפעת פרנסה, כי בלתי פרנסה אלא מהמקום לבד אינם יכולין לחיות. וזה היה ביום השלישי, שנאמר (בראשית א׳:ט׳) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה הרי מקום, ואחר שנעשה מקום להבריאה נאמר אח"כ (שם) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו וגו' הרי השפעת פרנסה. ונגד מקום ופרנסה הם לוים וכהנים. כי לוים, שהם במדת הגבורה, מורה שהם מצמצמין את עצמם מכל מיני חמדות ותאות, ובכל מקום שהאדם מצמצם עצמו שם ניכר מפורש קדושה. וע"ז כתיב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, כי מים רומזים על כל מיני חמדות ותאות, וע"י שהאדם מצמצם אותם ומנקה את לבו מכל מיני תאות, עי"ז הצמצום נעשה אצלו מקום מוכן וכלי קיבול להמשיך שם כל מיני השפעות. והם נגד זה המאמר, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. אכן הגם שיש יבשה ומקום לקבל ההשפעה, מ"מ צריכין עדיין לצינור להמשיך לזה המקום דרך הצינור כל החסדים טובים, ועיקר הצינור הממשיך כל השפעות והחסדים הוא הכהנים, והם נגד המאמר תדשא הארץ דשא וגו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו וגו':

בונגד יום ששי הוא יוסף. כי כמו שביום ששי נבראו שתי מדרגות חי ומדבר, חי נקרא הבריאה בכלל, כי יש בהם נקודה של קדושה המהווה ומחיה אותם, כי זולת הקדושה מהיכן היה להם שום הויה. אמנם ישראל נקראים מדבר, שהם עיקר הצורת אדם, שנאמר עליהם, נעשה אדם, שיש בהם קדושה יתירה כדכתיב (שמות לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם. וכן איתא בזוה"ק (תזריע מו:) ויהי האדם לנפש חיה, ומתרגמינן לרוח ממללא, מאי רוח ממללא דיכלא למללא קמי מלכא. וזה ענין כח התפלה שנמצא בישראל, להפוך מדתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות^קל, וכן נולד מיוסף נמי שתי מדרגות מנשה ואפרים. כי יוסף הצדיק הוא שומר הברית, ורומז על מצות מילה, ובמילה יש ג"כ שתי מדרגות מילה ופריעה, עור הראשון של הערלה הוא נגד כל האיסורים אשר צריכין להשליך אותם לגמרי מכל וכל, לכן חותכין זה העור וזורקין אותו לגמרי. ועור השני הנקרא עור הפריעה, מורה שצריך כל אחד לגלות הקדושה הנמצא בו בעומק כדי לברר בה ביותר. כי השי"ת חלק לכל פרט נפש מישראל מצוה מיוחדת השייך להשרש של זה הנפש, ובה צריך האדם לדקדק ביותר, כדאיתא בגמ' (שבת קיח:) אבוך במאי זהיר טפי וכמבואר במקומו^קלא. והוא אשר בזה יהיה הוא מדוגל בה ולקדש עצמו במותר לו, ועל זה מורה מצות פריעה. והוא נגד אפרים, וכדכתיב בו (בראשית מ״א:נ״ב) כי הפרני אלהים בארץ עניי, היינו שכל אחד צריך לפרות ולרבות בהקדושה ולקדש עצמו במותר לו. ובמנשה כתיב (שם) כי נשני אלהים וגו' לשון שכחה, והוא נגד הצמצום מכל האיסורים אשר צריך האדם לצמצם עצמו בהם ולשכח אותם מלבו לגמרי^קלב: