Beit Yaakov on Torah, Vayechi 72/בית יעקב על התורה·ויחי ע״ב

אובדם ענבים סותה. דם ענבים מורה על טעות ושכחה. היינו כשאירע לו פעולה שאין לו בה עוד תקוה, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קמד) מאן דחמי ענבין בחלמא וכו' אוכמא דלא בזמנן צריכין רחמי וכו' והיינו שמורים על דברי תורה שמראין בה שאין בזה שום תיקון ח"ו ולא תועיל תשובה. ועל זה כתיב מאין יבוא עזרי אז דוקא ניסית ונחרה. סותה לשון הסתה, היינו שאינו שותק על הדבר ואינו מייאש עצמו כלל, רק צועק כל כך ומתפלל עד שמעורר ישועה גדולה כדכתיב עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ^רה. חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב. היינו שאצל יהודה הוא להיפך מבשאר בני אדם, שלכל אדם יין מטריד ומשכח את הדיעה, וביהודה הוא להיפוך שעל יין נתחזק אצלו הראיה והדיעה. וכדאיתא בזוה"ק (יתרו עד) ובכמה מקומות (שם) שכל הסימנים בזרעא דדוד הם בהפוכא, אף שבשאר בני אדם מורים לסימנים רעים, וכן יין גם כן איתא במס' ברכות (נז.) יש שותהו ורע לו תלמיד חכם לעולם טוב לו. ולבן שנים מחלב. חלב הוא מתינות גדול, שאינו הולך מעצמו רק שצריכין להוציא מהדדין, כמבואר לעיל (ענין א) שאינו הולך רק לפי בית הבליעה של התינוק. ושינים מרמזין גם כן על ישוב הדעת ומתינות, כי הם מדקדקים וטוחנים את המאכל היטב. וכן יש דברי תורה שצריכים ללעוס אותם היטב ולהבין, כדאיתא מאן דדייק טעים, וצריך לדקדק ולהגלות מה לעשות ומה שלא לעשות. וזהו שאמר יעקב אבינו על יהודה ולבן שנים מחלב, היינו כשמעמיקים בזה השבט רואים שיש בו אותן השינים, אף שעל הגוון נראה שעושה מעט בבהירות, אבל כשמסתכלים בעומק שלו אז מכירים שיש בו כל המתינות וגודל ישוב הדעת. והנה ודאי אם היה חפץ יעקב אבינו היה יכול לקנתר גם את יהודה והיה יכול למצוא גם בו חסרון, רק כמו דאיתא בזוה"ק (בשלח נח:) כשישראל מעוררים זכות ורחמים רבים אזי נתעורר הרחמים גם על האומות, כמו כן היה כאן, אחר שנתעורר הרחמים נתעורר גם על החסרונות שלו גם כן. וז"ל הזוה"ק (בשלח נח:) א"ר שמעון אילנא חד רברבא עלאה תקיפה ביה אתזנו עלאין ותתאין והוא אתחם בתריסר תחומין אתתקף בארבע סטרי עלמא שבעין אנפין סלקין בגויה ואתזנו מיניה וכו' כד מטא עלייהו שלטנותא דההוא גופא דאילנא חולקא דישראל בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו וכו':